רב"ז אורח חיים קכב

דנהי דלישנא דר"ה ע"כ מיירי או בכולן בעה"ב או בכולן אורחים כנ"ל, מ"מ י"ל דה"ה כשבעה"ב מסב עם אורח ג"כ הבוצע מברך. ולהכי שפיר קאמר הש"ס על ר"א: ואיהו כמאן ס"ל. במה דא"ל לר"ז לברך. ועל זה משני הש"ס דס"ל כר"י דאורח מברך, וכיון שכן ממילא י"ל דלא ליפוש פלוגתא, דר"ה מודה דהיכא שבעה"ב מסב עם אורח דאורח מברך. ואין להקשות דא"כ דר"ה מודה דהיכא שבעה"ב מסב עם אורח דאורח מברך. אמאי באמת לא רצה ר"ז לברך. והא הכא ר"א הי' מסב עמהם, והוא הי' בעה"ב, ור"ז הי' האורח, ומ"ט לא בירך ר"ז זה אינו, כיון דר' יוחנן לא סיים קמי' דר"ז דאורח מברך כנ"ל. ולהכי שפיר ס"ל לר"ז דאפי' היכא שבעה"ב מסב עם האורח, ג"כ הבוצע מברך. דנהי דאה"נ דלישנא דר"ה ע"כ מיירי או בכולן בעה"ב, או בכולן אורחים, מ"מ ס"ל דה"ה כשבעה"ב מסב עם האורח, ג"כ הבעה"ב הבוצע מברך כנ"ל. [וכבר כתבתי באות א' דר"ז אזיל לטעמי' בירושלמי, ולא חש להא דר"י בשם רשב"י דאורח מברך, כיון שגם ר"י לא הכיר לבעל השמועה]. משא"כ לדידן דסיימו בש"ס קמן דאורח מברך, שפיר י"ל שלא לאפושי פלוגתא בלישני דר"י ור"ה כנ"ל

וכן נלפענ"ד מוכח מהירושלמי פ"ח דברכות ה"ב הנ"ל במה שאמרו שם: "מתניתא פליגא על ר"ה. דתני סדר נט"י עד חמשה מתחילין מן הגדול וכו', באמצע המזון מתחילין מן הגדול, לאחר המזון מתחילין מן המברך. מאי לאו שיתקין עצמו לברכה. ואם אתה אומר הפותח הוא החותם, כבר מתוקן הוא. ור' יצחק שם משני הברייתא דלא פליגא על ר"ה ע"ש. ואי ס"ד דר"י בשם רשב"י פליג על ר"ה, ק"ק על זה שאמרו: ד"מתניתא פליגא על ר"ה", ולא הוסיפו לומר דגם רשב"י פליג על ר"ה ל אלא ודאי דהכל מודים לר"ה דמיירי בכולן בעה"ב או בכולן אורחים דהבוצע מברך. והיכא דבעה"ב מסב עם האורח, גם ר"ה מודה לר"י בשם רשב"י דאורח מברך. רק ר"ז סובר דר"ה ס"ל דה"ה היכא דבעה"ב מסב עם האורח ג"כ הבעה"ב הבוצע מברך, משום דר"ז לא ס"ל כלל האי דינא דאורח מברך. משא"כ לדידן שפיר י"ל דלא פליגו ר"ה ור"י בשם רשב"י כנ"ל שכל הנביאים הפוסקים הראשונים התנבאו בסגנון אחד דלא פליגו, וע"כ מטעם שכתבתי

והארכתי בכ"ז יען שראיתי להמהרש"א ז"ל על התוס' שם ד"ה לא סבר, שהעמיס בדברי התוס' כוונה שלא כיונו בעלי התוס' כלל, ודברי התוס' אינם סובלין כלל פירושו. וכן מצאתי בהגהות מלא הרועים על הש"ס (שנדפסו בווילנא) שכתב כן על המהרש"א, אך לא כתב שום טעם למה לא נראה לו פי' המהרש"א בדברי התוס', וגם לא כתב פי' אחר בדברי התוס' ולכן אחרי שכתבתי בעז"ה הפי' הברור בדברי התוס', וכי מצאתי עוד גדולי הראשונים ז"ל שכתבו ג"כ כהתוס', אבאר ג"כ לסתור פי' המהרש"א בזה במחכת"ה

א) במה שהקשה מי הכריחם לכך ליישב לישני דר"ה ולישני דר"י אהדדי דלכאורה משמע בשמעתין דפליגו אהדדי ר"י ור"ה, כדקאמר ואיהו כמאן ס"ל כהא דאר"י וכו' עכ"ל. זה ודאי לק"מ, דכבר כתבתי שבעלי התוס' ז"ל הי' להם הכרח גדול לזה, דמלבד הראי' מהירושלמי הנ"ל דמשמע דליכא מאן דפליג על ר"ה. גם בל"ז קשיא להו לישנא דר"ה דאמר "הבוצע מברך". משמע דאיכא לאשכוחי בוצע שאינו בעה"ב, אפ"ה כיון שהוא בוצע הוא מברך. והא לב' הלשונות של ר"י וגם ר"ז הסכים לזה דדוקא "בעה"ב בוצע". וזה הוא שהכריחם לתרץ כנ"ל, ומהא שאמרו ואיהו כמאן ס"ל כהא דאר"י וכו'. ליכא ראי' כלל דפליגו אהדדי לישנא דר"ה ור"י. כמו שכתבתי לעיל באר היטב

ב) מש"כ המהרש"א דנראה דקשיא להו דר"ז סבר כתחלת דבריו של ר"י דאמר בעה"ב בוצע, ולא כסוף דבריו שאר"י אורח מברך עכ"ל. זה ודאי לא נכון לומר דהא קשיא להו. שהרי לא ציינו כלל התוס' לזה. ועיקר ציונם הוא על הא שאמר: לא סבר לה מר להא דאמר ר"ה. ועוד דלדבריו דעיקר קו' התוס' הוא על ר"ז שס"ל כתחלת דברי ר"י ולא כסוף דבריו. מה זה שכ' התוס' דיש ליישב הני תרי לישני דר"י? אם לא שנימא דכוונת המהרש"א ז"ל הי', כיון דר"ז לא אמר רק תחלת דברי ר"י דבעה"ב בוצע. ע"כ משמע דלא אמר ר"י כלל דאורח מברך. א"כ האיך אמרו אח"כ לר"א דס"ל כר"י בשם רשב"י דאורח מברך. וא"כ עפי"ז הי' ניחא קצת מש"כ התוס' דיש ליישב הני תרי לישני דר"י [אך לשון המהרש"א אינו מדוקדק] אמנם קו' זו כבר ישבתי באות א' ת"ל בפנים יפות

ג) מש"כ המהרש"א להעמיס בהתוס' דקשה כיון דר"א הוי ידע וס"ל להא דאר"י בעה"ב בוצע וכו' אמאי קאמר לר"ז מעיקרא לישרי לן מר עכ"ל כבר כתבתי באות א' שזה הוא קושיית הראשונים. ותירצו ע"ז, דר"ז הי' נחשב כבעה"ב, כיון שכל הסעודה נעשית לכבודו. ותוס' ר"י חסיד, ותוס' הרא"ש אעפ"י שכתבו ג"כ לתרץ כן קו' זו, אפ"ה כתבו אח"כ ליישב לישנא דר"ה ולישנא דר"י כמו התוס' כנ"ל. הרי להדיא דלאו מחמת קו' הנ"ל כתבו כן. וע"כ ודאי דהתוס' ג"כ לא כיוונו בזה לתרץ קו' זו. וי"ל דס"ל ג"כ כתי' הראשונים הנ"ל -- ג):