רב"ז אורח חיים קכא

דאכל מן דחבריה, בוש הוא מלהסתכל בפניו, והופך פניו לצד אחר עכ"ל. ולכן העולם חשך בעדו. -- ב). וא"כ כיון שהאורח יושב בנכאה לבב, ויחשכו עיניו, ובוש להסתכל, לא שייך לומר עליו שהוא יבצע בעין יפה, לחלק לכאו"א פרוסה הראיה לו. כי אם יבצע האורח פרוסה קטנה לכאו"א, יאמרו עליו שעינו רעה בשל אחרים. ואם יחלק פרוסות גדולות, ירא לנפשו שלא יאמרו עליו שהוא מוותר משל בעה"ב. ולכן שפיר אמרו שבעה"ב בוצע, כדי שיבצע בעין יפה, כיון שיש לו כשרון ראות עיניו. משא"כ בסעודה זו של ר"א, שעשה את כל הסעודה לכבודו של ר"ז, ואפי' לפי המעשה שבירושלמי שהזמין רק לר"ז לאכול עמו. אפ"ה כיון דאתייקורי הוא דמתייקר ר"א בר"ז, והנאת ר"א הוא במה שר"ז סועד אצלו, ואין זו מתנה כלל. כפירש"י בחולין הנ"ל. ולכן שפיר נחשב כבעה"ב, והרשות נתונה לו לבצע בעין יפה פרוסה לכאו"א כאדם העושה בשלו. ולכן שפיר א"ל ר"א לר"ז לבצוע, אף שר"א בעצמו ס"ל דבעה"ב בוצע מ"מ כיון דעיקר הטעם לר"א משום דס"ל כר"י בשם רשב"י דהטעם הוא כדי שיבצע בעין יפה. א"כ גם בר"ז שייך הטעם הזה, כי הרשות נתונה לו לבצע בעין יפה ממש. וזה ברור בטעם הראשונים

וא"כ עפי"ז אתי שפיר הכל, דר"ז השיב לר"א: לא סבר לה מר להא דר' יוחנן דאמר בעה"ב בוצע. פי': אנא לא ס"ל כטעמא דר' יוחנן בשם רשב"י כדי שיבצע בעין יפה. דר' יוחנן אחר הוא שאמר טעם זה בשם רשב"י. כמש"כ התוס' בכתובות ח' ע"א ד"ה רב, דתרי ר' יוחנן היו, אחד תנא, ואחד אמורא [ועיין בתוס' זבחים ל"ב ע"ב ד"ה ור' יוחנן]. ואני לא הכרתי לר' יוחנן שהי' תנא. ולית אנא חש אלא לשמועה זו שהכרתי את בעל השמועה [ואזיל לשיטתו בירושלמי הנ"ל]. ואני לא שמעתי מר' יוחנן האחרון שום טעם להלכה זו. אלא שנה לי ההלכה בסתם, דבעה"ב בוצע. ומשמע דס"ל דלעולם הבעה"ב בוצע, אף היכא שכל הסעודה לא נעשה אלא לכבוד האורח, מ"מ הבעה"ב בוצע, דהא עכ"פ אין האורח בעה"ב. ואולי דטעם דר' יוחנן האחרון הי', משום דס"ל כטעמא דידי' בירושלמי, דלהכי הבעה"ב בוצע משום שהבעה"ב יודע כחו של ככרו. ולטעם זה אף אם כל הסעודה לא נעשה אלא לכבוד האורח והרשות נתונה לו לבצע בעין יפה כאדם העושה בשלו, מ"מ כיון שאין האורח בעה"ב, ואינו יודע כחו של הככר, לכן אינו יודע היאך לבצע מככר זה פרוסה הראויה לכאו"א [כי יש ככר שכחו חזק, והוא משביע יותר, ע"י שבלילתו עבה, או רכה]. וכי מטא לברוכי. א"ל ר"א לר"ז: נבריך לן מר. פי': כיון שאתה לא שמעת מר' יוחנן האחרון, אלא דבעה"ב בוצע. והדין דבהמ"ז לא שמעת ממנו כלל. ויוכל להיות שהוא מודה לר' יוחנן בשם רשב"י דהאורח מברך. כדי שיברך לבעה"ב. ולכן נבריך לן מר. על זה השיב ר"ז לר"א: לא סבר לה מר להא דר"ה דאמר בוצע מברך. פי': ואני הכרתי לר"ה [כמו ששאל ר"ז לר"א בירושלמי: חכים רבי לר"ה וכו']. ולכן אני חש לשמעתיה כנ"ל. ועפי"ז נדחה מש"כ הצל"ח ברכות שם על התוס' ד"ה לא סבר עיי"ש]. ואתי שפיר הכל ומיושב דלא קשה כל הדקדוקים שבגמ'. וגם דברי הרמב"ם נתיישבו, דלהכי לא כתב להטעם כדי שיבצע בעין יפה, משום דס"ל כר' יוחנן שאמר ר"ז בשמו להלכה זו בסתם דבעה"ב בוצע, בלא שום טעם לדבר. וע"כ משום דס"ל להחמיר דלעולם בעה"ב בוצע, אף היכא שכל הסעודה לא נעשה אלא לכבוד האורח. ונראה ודאי דפליגו על טעם זה. משא"כ בטעם דהאורח מברך כדי שיברך לבעה"ב. י"ל דגם ר' יוחנן האחרון מודה לר' יוחנן הראשון, שטעם לשבח הוא. והלכה כר' יוחנן דאפי' רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן. כמש"כ התוס' ברכות ד' ע"ב ד"ה דאמר. מכש"כ לגבי ר"ה שהוא תלמיד רב (ועיין תוס' חולין י"ג ע"א ד"ה בעא). ודו"ק כי זה נכון

(ב) ואחר כל החזון הזה יש להעיר בדברי ה"כסף משנה" בפ"ז מהל' ברכות ה"ב במש"כ על הרמב"ם שם שפסק שאם היו כולן בעלי הבית הגדול שבהם בוצע, והוא מברך בהמ"ז. וכתב הכ"מ דנ"ל שכתב כן ליישב הני תרי לישני דאר"י משום רשב"י, כשיש שם אורח. ואידך לישנא דבוצע מברך, כשכולן בעלי בית, ומסתמא גדול שבהם הוא שבוצע. והתוס' ג"כ כתבו ליישבם עכ"ל. ובאמת לשון הכ"מ תמוה במש"כ דהני תרי לישני אמר ר"י בשם רשב"י. וליתא. דבהאי לישנא דאר"ז משום ר"י. לא אמר כלל משום רשב"י, רק בשם עצמו אמרה, כמו שדקדקתי בזה לעיל. אעפי"כ איכא תרי לישני דר"י דבלישנא קמא ר' יוחנן לא אמר להטעם דכדי שיבצע בעין יפה. ובלישנא דר"י משום רשב"י אמר טעם זה. ועוד דבלישנא קמא דר"י לא סיים דאורח מברך, ובלישנא דר' משום רשב"י סיים דאורח מברך. ועיקר כוונת הכ"מ בדעת הרמב"ם ליישב, כיון דעכ"פ בב' הלשונות ס"ל לר"י דליכא בוצע אחר רק בעה"ב. וא"כ כיון דכ"ע מודים בזה דליכא בוצע אחר רק בעה"ב. קשה אמאי אמר ר"ז בשם ר"ה הבוצע מברך. וכן בירושלמי אמר ר"ז בשם ר"ה הפותח הוא החותם. ולמה לא אמרו בהדיא: הבעה"ב בוצע ומברך. הא בזה דבעה"ב בוצע ליכא פלוגתא כלל וכ"ע מודים לזה ולכן תירץ דהני תרי לישני דר"י איירי כשיש שם אורח, לכך נקטו שפיר הלשון ד"בעה"ב בוצע". והך לישנא דר"ה דנקט "בוצע מברך", איירי כשכולן בעלי בית. וא"כ לא שייך למינקט בעה"ב בוצע ומברך, דהא כולן בעה"ב, להכי מסתמא ודאי גדול שבהם הוא שבוצע. וה"ה בכולן אורחים, ואין ביניהם בעה"ב, ג"כ הגדול שבהם הוא שבוצע וא"כ כיון דע"כ לישנא דר"ה מיירי או בכולן בעה"ב או בכולן אורחים. ממילא י"ל דלא פליג כלל על ר"י, ומודה ג"כ דהיכא שבעה"ב מסב עם אורח, בעה"ב בוצע ואורח מברך. דאפושי פלוגתא לא מפשינן. וזה ג"כ כוונת התוס' שם שכתבו ג"כ דיש ליישב הני תרי לישני דר"י, כשהבעה"ב מסב עמהם, ודאי הוא בוצע ואורח מברך. אבל כשאין בעה"ב מסב עמהם, הגדול שבהם יעשה המוציא, וגם הוא מברך בהמ"ז, עכ"ל. וע"כ ודאי דקשיא להו ג"כ כנ"ל, ולכן תירצו כן, כנ"ל. וכן הוא בס' ברכה משולשת בתוס' ר"י חסיד, שכתב ג"כ שיש לקיים דברי שניהם [פי' לישנא דר"י ולישנא דר"ה] כמו התוס' הנ"ל ע"ש. וכן מצאתי עוד שם בתוס' הרא"ש שכתב כן. וכן מצאתי בס' אור זרוע הגדול הל' סעודה סי' ק"צ שכתב ג"כ כן לקיים דברי שניהם ע"ש. הרי שכל רבותינו הקדמונים יתבו בחד קינא ליישב לישנא דר"י ולישנא דר"ה דלא פליגו ומהא שאמרו בש"ס על ר"א ואיהו כמאן ס"ל וכו'. ליכא ראי' דפליגו לישני דר"י ור"ה די"ל כיון דעדיין לא סיימו הש"ס בלישנא דר"י דאורח מברך. א"כ מנ"ל לומר בלישנא דר"ה דס"ל אורח מברך