רב"ז אורח חיים קיט

בלשון "כולהו ס"ל", כה"ג דלא שוו להדדי לגמרי, שיטה היא. וכששוו לגמרי, איתמר עלייהו, ר' פלוני ור' פלוני "אמרו דבר אחד", דמשמע דבר אחד ממש יעו"ש. וצ"ל דהרשב"א גופיה לא ס"ל הכי. אלא כמו שכתבתי בשמו כמ"פ, דרק במקום שאמרו: "כולן אמרו דבר אחד", הוא דאין הלכה כחד מינייהו. וי"ל מהירושלמי פ"א דשבועות ה"ו, דאיתא שם, דר"ש וראב"י, שניהם "אמרו דבר אחד" וכו' יעו"ש והרמב"ם בפ"ג מהל' שמיטה ה"ח, פסק כר"ש. ובכ"מ שם הקשה, דהרי בירושלמי אמרינן, ר"ש וראב"י "אמרו דבר אחד", והו"ל שיטה ולא קיי"ל כוותייהו עכ"ל, ועיין בש"ך יו"ד ס' רצ"ד ס"ק ל"א מש"כ בד"ז ועיין בביאור הגר"א ס"ק נ"ד יעו"ש. ותמהני על הכ"מ והש"ך והגר"א ז"ל שלא העירו בד"ז עוד ממש"כ הר"ן ז"ל בפ"א דסוכה, בענין אי בעינן בסוכה דירת קבע, דכל היכא דאמרינן ר' פלוני ופלוני "אמרו דבר אחד", הם שוים בדבריהם לגמרי. וכל אחד מודה לדברי חבירו. ויש מי שאומר דכה"ג לא חשיבא שיטה. ואפשר דהוי הלכתא כוותייהו אבל כל היכא דאמרינן ר' פלוני ור' פלוני "כולהו ס"ל", הוי שיטה, שהיא קבלה ביד הגאונים ז"ל דלית הלכתא כחד מינייהו. מפני שאעפ"י שהולכים בשיטה אחת, אין כל דבריהם שוין, ואין מודין זה לזה וכו'. ולפי שאין מודין זל"ז, ובכל חד מינייהו פליגי רבנן עליה, הוי כל אחד מינייהו יחיד, ובטל במיעוטו וכו' עכ"ל. וכ"כ הר"ן ז"ל עוד בפ"ג דקידושין, בענין אי אדם מקנה דשלב"ל יעו"ש. וכ"כ בחי' הריטב"א ז"ל בקידושין ס"ב ע"ב בשם הר"ש רומרוגי ז"ל. וכ"כ בחי' ליבמות נ"א ע"ב יעו"ש. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בס' מלחמת ה', על הרי"ף בסוכה שם ז' ע"ב, בשם הר"ש רומרוגי ז"ל כנ"ל. וסיים שכבר הסכימו כל הגאונים שהיו מעולם, דבכל מקום שאמרו בתלמוד "כולהו ס"ל", שהוא שיטה, וכל כה"ג לית הלכתא כחד מינייהו וכו' יעו"ש גם הלום ראיתי בגליון הש"ס ירושלמי פ"א דשבועות ה"ו, שהביא בשם הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' סי' י"ג, שכתב, דהיכא דאמרו: "אמרו דבר אחד", לא מיקרי שיטה. וכ"כ הכנה"ג בכללי התלמוד, שבסוף ברכות סי' ל"ו. שכתב ג"כ בשם הרמ"ע מפאנו כנ"ל [ואינו תח"י]. וכן בהגהות מהר"ץ חיות בנדרים י' ע"א כתב כן בשם הרמ"ע מפאנו, יעו"ש. ותמהני מאוד על הני גאוני ז"ל, שבמחכת"ה אישתמיט מינייהו כל הנ"ל. ופליגי רבוותא בד"ז

סוף דבר הכל נשמע, שקושית כת"ר על הרמב"ם ז"ל, מיושבת שפיר בתשו' הרשב"א ז"ל בתירוצו הראשון, כדבר האמור: בצלאל זאב שאפראן. סימן לט כבוד בני הרה"ג וכו' מוה"ר חנוך העניך שליט"א רב בבאקארעשט

ע"ד אשר שאלת לדעת, בהא דקיי"ל בעה"ב בוצע ואורח מברך האיך הדין, אם האורח הוא כהן, אם ג"כ בעה"ב בוצע, או דלמא האורח הכהן הוא הבוצע? וגם האיך הדין, בהא דאורח מברך. אם הבעה"ב הוא כהן. אם הבעה"ב הכהן מברך, או דלמא האורח מברך אעפ"י שבעה"ב הוא כהן?

תשובה

(א) מקור מקומו טהור שואף וזורח. בברכות דף ח"ו ע"א: ר' זירא חלש, על לגבי' ר' אבהו, קבל עלי' אי מתפח וכו' עבידנא יו"ט לרבנן. אתפח עבד סעודתא לכולהו רבנן. כי מטא למשרי (ופירש"י לפרוס ברכת המוציא ולאכול] א"ל לר"ז לישרי לן מר. א"ל לא סבר לה מר להא דר' יוחנן דאמר בעה"ב בוצע. שרא להו. כי מטא לברוכי. א"ל נבריך לן מר. א"ל לא סבר לה מר להא דר"ה דמן בבל דאמר בוצע מברך. ואיהו כמאן ס"ל כי הא דא"ר יוחנן משום רשב"י בעה"ב בוצע ואורח מברך. בעה"ב בוצע, כדי שיבצע בעין יפה. ואורח מברך כדי שיברך לבעה"ב. וכדי לברר הדבר הדק היטב. אקדים כמה דקדוקים בגמ' זו הראוים לעמוד עליהם

א) מה שכבר דקדקו בזה רבותינו הקדמונים ז"ל בחי' הרשב"א, ובס' ברכה משולשת בתוספת ר"י חסיד, ובתוספות הרא"ש בברכות שם, ובמהרש"א על התוס' שם ד"ה לא סבר. כיון דר"א ס"ל כהך מימרא דא"ר יוחנן משום רשב"י בעה"ב בוצע, כמו שאמרו ואיהו כמאן ס"ל וכו'. וא"כ אמאי א"ל לר"ז לבצוע והמהרש"א רצה להעמיס דקושיא זו הי' קשה להתוס'. ובמח"כ אישתמיט מיני' דברי רבותינו הראשונים הנ"ל מה שתירצו ע"ז כמו שאבאר בס"ד

ב) במה שהשיב ר"ז לא סבר לה מר להא דא"ר יוחנן בעה"ב בוצע. אמאי לא הזכיר ר"ז למימרא זו דר"י, בשם רשב"י. כמו שאמרו לר"א כן. ומסתמא גם ר"ז שמע מר"י שאמר הלכה זו בשם רשב"י. דמצוה לומר דבר בשם אומרו. ור' יוחנן בעצמו הקפיד ע"ז, כיבמות צ"ו ע"ב, צ"ז ע"א, וירושלמי ברכות פ"ב ה"א וירושלמי שקלים פ"ב ה"ה, וירושלמי מ"ק פ"ג ה"ז, ובנזיר נ"ו ע"ב, לא אמרו רק על שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, דקדמאי ובתראי אמרינן, ומצעאי לא אמרינן. וכן בירושלמי פ"א דשבת ה"ב, בשם ר' יוחנן, אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלהו. ואם לאו תפוס ראשון ראשון, ואחרון אחרון. כן גרס הק"ע, עי"ש בשי"ק. וכן הוא בירושלמי קידושין פ"א ה"ז דף ט"ז ע"ב, וגם שם גרס הק"ע כן. [והפ"מ גרס בירושלמי שבת וקידושין תפוס או ראשון ראשון, או אחרון אחרון וי"ל] ועיין בשוחר טוב מזמור ל', ובפסיקתא רבתא פ"ב ד', ובזוה"ק וישב ע"ש? ואפשר דר"ז אזיל בזה לשיטתו, שדרשו בירושלמי פ"א דשבת ה"ב, ובפ"ב דשקלים ה"ה, ובפ"א דקידושין ה"ז על ר"ז פסוק זה "ואיש אמונים מי ימצא", ואמר ר"ז לית אנן צריכין חששין לשמועתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחה [ופי' הק"ע כיון שהי' סגי נהור, אי אפשר לו לאמרו ולראות כאלו בעל השמועה עומד לנגדו]. וכן אמר ר"ז לר' יסא חכים רבי לבר פדיה דאת אמר שמועתא מן שמיה [ופי' הק"ע. דה"ק כיון שאין אתה מכיר אותו, אין לך לומר משמיה, שהרי א"א לאמרה, ולראות כאלו בעל השמועה עומד לנגדו] א"ל ר' יוחנן אמרן משמיה [ופי' הק"ע. והוא הי' מכירו, ואני הייתי מכיר לר' יוחנן, והרי זה כאלו הייתי מכיר לבר פדא. וע"ש בק"ע עוד פי' א' בשם י"מ. אבל פי' הק"ע נראה יותר בסוגית הירושלמי שם]. וכן אמר ר"ז לר"ב ב"ז חכים רבי לרב וכו'. א"ל ר"א ב"א אמרן משמו. וכ"ה עוד בירושלמי שבת סוף פי"ד (ועיין בירושלמי פ"ח דתרומות ה"ג דף כ"ט ע"א). הרי שדרכו של ר"ז שלא לומר הלכה בשם מי שלא היה מכיר אותו וא"כ עפי"ז י"ל דהכא נמי מש"ה לא אמר ר"ז הלכה זו דבעה"ב בוצע רק בשם ר' יוחנן, שהיה מכיר אותו, שהי' סליק לא"י לקמיה דר' יוחנן, כפירש"י בכתובות מ"ג ע"ב ד"ה אמר ר"ז, ורש"י ב"מ פ"ה ע"א ד"ה דלא, ועוד בכ"ד. משא"כ לרשב"י ודאי לא הי' מכיר, שנראה שגם ר' יוחנן לא הי' מכיר לרשב"י, דהא ר' יוחנן נולד בזמן רבי, כיומא פ"ב ע"ב, וכד הוה יתיב קמיה דרבי קטן הי', ויתיב י"ז שורן אחוריה דרב קמיה דרבי, ונפקי זיקוקין דנורא מפומיה דרב לפומיה דרבי וכו' ולא ידע מה הן אמרין, כחולין קל"ז ע"ב, וכ"כ הרמב"ם בהקדמה לה"יד החזקה" שקטן היה בימי רבי, ע"ש בהשגות הראב"ד ומש"כ הגאון קארו ז"ל. ורבי היה תלמיד רשב"י. כרש"י שבת ל"ב ע"ב ד"ה והא דר"ש הוה רביה דרבי ע"ש וכן בשבת קמ"ז ע"ב אמר