רב"ז אורח חיים קיח

כשיטה והרשב"א השיב ע"ז בזה"ל: יותר ממה שאתה תמה על דברי הרמב"ם, אני תמה עליך, ששוית לשמואל טועה, ושמואל לא ידע להנך דאמרו נזיר חוטא הוא, ואפי' היתה שיטה גמורה, כמו שאתה סבור, הא איכא שמואל, דאמורא הוא, ופסק הכי. וכל כללי דאיתמר בגמרא, לאו כללין גמורין הן וכו' עכ"ל, גם הלום ראיתי בלחם משנה על הרמב"ם בפ"ג מהל' דעות ה"א, שהעיר ג"כ על הרמב"ם כנ"ל וכתב, דכיון דר"ל אמר בתענית י"א דנקרא חסיד, שנאמר: "גומל נפשו איש חסד, ועוכר שארו אכזרי". ורש"י פי': דהמתענה נקרא חסיד ובתוס' שם ד"ה גומל, דמי שאינו מתענה נקרא חסיד. רבינו הרמב"ם סבר כפי' התוס'. ולפי"ז הסוגיא שבכאן, בין לשמואל, בין לר"ל, אין ראוי להתענות, ולכך פסק רבינו הרמב"ם כן. אע"ג דקיי"ל בכל דוכתי דאין הלכה כשיטה. מ"מ הרי כתב בעל "הליכות עולם", דהיכא דמוכח בגמ' דהוי הלכתא הכי, לא נקטינן כי האי כללא והכא מוכח טפי מסוגיא דתענית י"א דשמואל ור"ל, אית להו כר"א הקפר. ולכך פסק הרמב"ם כן, עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתיה מש"כ הר"ן בפ"א דסוכה בענין אי בעינן סוכה דירת קבע, שכתב להדיא כן, דאע"ג דקיי"ל אין הלכה כשיטה מ"מ היכא דפסק תלמודא בהדיא כחד מינייהו, או דמוכח הכי, מפיק לה משיטה יעו"ש. וכ"כ עוד הר"ן בפ"ג דקידושין, בענין אי אדם מקנה דשלב"ל ע"ש

עוד י"ל על הלח"מ שכתב בפשיטות, דהרמב"ם סובר כפי' התוס', דר"ל ס"ל דמי שאינו מתענה נקרא חסיד. הנה לאו מילתא דפשיטא הוא כל כך דהרי פליגו בזה, גאוני קמאי דקמאי ז"ל. דרבינו חננאל, בגליון הש"ס (דפוס ווילנא) כתב כתוס' הנ"ל, דר"ל אמר המונע עצמו מן התענית נקרא חסיד. אבל הרבינו גרשום (בגה"ש שם) כתב להדיא, דר"ל אמר: "יושב בתענית נקרא חסיד, שנאמר "גומל נפשו" וגו', שפירש עצמו מלאכול, כמו "ויגמל", עכ"ל. והוא כפירש"י ועוד, דאפי' אם נניח, דהרמב"ם מפרש דברי ר"ל כפי' הר"ת והתוס' ז"ל, אכתי אינו מוכח דר"ל ס"ל כשמואל ור"א הקפר דנקרא חוטא, די"ל דאינו נקרא חסיד, אבל עדיין לא נשמע מזה דנקרא חוטא, ואינו דומה להא דא"ל רבא לאביי ביבמות כ' ע"א דכל שאינו מקיים דברי חכמים, קדוש הוא דלא מקרי רשע נמי לא מקרי? וכן אמר רבא בנדה י"ב ע"א ושאינו מקיים דברי חכמים צנוע הוא דלא מיקרי וכו' יעו"ש. דהרי הכא הקרא מסיים: "ועוכר שארו אכזרי", אבל לא דנקרא חוטא. והרמב"ם ז"ל לא הביא כלל מקרא זה דנקרא אכזרי והרי אמרינן בעירובין כ"ב ע"א: "במי אתה מוצא שיכול לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות, במי שמשים עצמו "אכזרי" על בניו ועל בני ביתו" -- ב). ומבואר מזה דמי שמשים עצמו "אכזרי". לשם שמים, עכ"פ לא נקרא חוטא

והבט נא וראה מש"כ הרשב"א ז"ל עוד בתשובותיו סי' תל"א וסי' תרפ"ח הנ"ל, וז"ל: ועוד דאף בעיקר השיטה לא נתת לבך, דבכל מקום שאמרו: כולן "אמרו דבר אחד", הוא דאין הלכה כחד מינייהו. אבל כל שאמרו: כולן יש להן כן וכן, ואעפ"י שאין הלכה ככולהו, יש מהן שהלכה כמותו, וכי דייקת תמצא כן בפ"ק דסוכה, גבי סוכה דירת קבע בעינן. וכאן נמי לא אמרו כולן אמרו דבר אחד. ולפי' הלכה כר"א הקפר, כדאמר שמואל, וכמו שפסק הרמב"ם, עכ"ל. ובדברי הרשב"א אלו י"ל הרבה. ואקדם לבאר דרכם של איזה אמוראי מחכז"ל, ודקדוק לשונם בענין זה. כי הנה ר' יוחנן דרכו בקודש היה לקבץ ביחד שיטת החכמים שהשוו דעתם. כמבואר בשבת צ"ד ע"א דא"ר יוחנן: בן בתירא, ור' נתן, "אמרו דבר אחד". וכן בחולין נ"ח ע"ב א"ר יוחנן: ר"י, ור' ישמעאל "אמרו דבר אחד". ומצינו עוד שפעם אחת שינה ר' יוחנן לשונו, כיבמות נ"א ע"ב: א"ר יוחנן: ר' גמליאל, וב"ש, ור"ש, ובן עזאי, ור' נחמיה "כולהו סבירא להו" מאמר קונה

ואביי, דרכו בקודש היה לומר "כולהו ס"ל", כפסחים ל"ב ע"ב: אמר אביי: ראב"י, ור"ע, וריב"נ "כולהו ס"ל" חמץ בפסח אסור בהנאה. וכן בסוכה ז' ע"ב: אמר אביי: רבי, ור' יאשיה, ור"י, ור"ש, ור"ג, וב"ש, ור"א, ואחרים "כולהו ס"ל" סוכה דירת קבע בעינן. וכן בקידושין ס"ב ע"ב אמר אביי: ראב"י, ורבי, ור"מ "כולהו ס"ל" אדם מקנה דשלב"ל. וכן בב"ק צ"ג ע"ב אמר אביי: רשב"י, וב"ש, וראב"י, ורשב"א, ור' ישמעאל "כולהו ס"ל" שינוי במקומו עומד. והתוס' שם ד"ה ר"ש, כתבו: דלאו דוקא אמרו דבר אחד, אלא כלומר בשיטה אחת הן וכו' עכ"ל. וכ"כ הרשב"א בחי' לב"ק צ"ג ע"ב בשם התוס', יעו"ש מש"כ ע"ז וכן בב"מ קי"ח ע"ב אמר אביי: ר"י ורשב"ג, ור"ש, "כולהו ס"ל" כ"מ שנתנו לו חכמים רשות, והזיק, פטור. וכן בב"ב ע"ח ע"ב אמר אביי: ר"א, ורשב"ג, ור"מ ור"נ, וסמכוס, ונחום המדי "כולהו ס"ל" כי מזבין איניש מידי, איהו וכל תשמישתיה מזבין. ובנדרים ו' ע"א אמר אביי: שמעון הצדיק, ור"ש, ור"א הקפר, כולן שיטה אחת הן כנ"ל. והר"ן שם ד"ה כולן, כתב: מיהו לא אמרו ממש דבר אחד וכו' יעו"ש. וכן בתוס' שם ד"ה אמר אביי, כתבו: ולהכי לא קאמר "דבר אחד אמרו" אלא שיטה אחת. "דכולהו ס"ל" דנזיר חוטא וכו' יעו"ש ובתוס' ד"ה כולן ע"ש. ומבואר דעת התוס' והר"ן ז"ל דלשון "שיטה אחת הן", הוא כלשון "כולהו ס"ל"

ואביי למד כלל זה מרב נחמן, בב"מ ס"ט ע"א. ואמרו: לאו הלכתא איתמר, אלא שיטה אחת איתמר ופירש"י שם ד"ה שיטה איתמר, הכי אמר ר"נ, ר"י ור' יוסי בנו, ורבן שמעון, כולן בשיטה אחת אמרו דבריהם עכ"ל. ובתוס' שם ד"ה אלא, כתבו: וגם רבינו חננאל פירש, דכל כה"ג שנאמר שיטה, לית הלכתא כחד מינייהו וכו' עכ"ל

וכפי הנלמד מדברי הרשב"א בתשובותיו הנ"ל, נשמע דרק במקום שאמרו: "כולן אמרו דבר אחד" הוא דאין הלכה כחד מינייהו. אבל במקום שאמרו: שיטה אחת הן', או "כולהו ס"ל", יש מהן שהלכה כמותו. והרשב"א ז"ל אזיל לשיטתו שכתב כן בסי' שי"ד, וז"ל: "כל שראו חכמים שבאותו הדור, שאין הלכה ככל אותן שאמרו כך, שלא יצטרכו להאריך ולומר שאין הלכה כפלוני שאמר כך, ולא כפלוני שאמר כך, תפשו להם דרך קצרה, ודרך כלל, ואמרו פלוני ופלוני "אמרו דבר אחד' וכו', לומר שאין הלכה כמותם, עכ"ל. וכן אזיל עוד לשיטתו בספר "תורת הבית" בית שני, שער שלישי, דף מ' ע"ב, לענין ניטלה הנוצה, דגרסינן בחולין נ"ח ע"ב דר"י ורי"ש "אמרו דבר אחד". וכתב, דאוקימנה בשיטה ולית הלכתא כוותיה יעו"ש. -- ולכאורה קשה דהרי הרשב"א ז"ל בחי' לקידושין ס"ב ע"ב כתב בשם רש"י ז"ל איפכא, דכל שיטה שאמורה