רב"ז אורח חיים קטז

ובמח"כ אישתמיטתי' שכבר קדמו הב"ח ז"ל, להשיג על הב"י ז"ל בזה. וכתב וז"ל: ודלא כמו שהבין הב"י מפירש"י ותוס' דדוקא בדלא סמכו עליו מע"ש קאמר וכו', אבל בדסמכו עליו מע"ש, נדון משום לחי. אפשר דלפי שכתב רש"י ז"ל, אנן במחשבה, לא מצינן לאפוקיה וכו'. משמע לב"י דוקא במחשבה, אבל בדיבור דסמכו עליו מצי לאפוקיה וליתא. אלא כל דלא עבדיה בידים, לקבעו לשם לחי, לא מצי לאפוקיה מתורת כותל, אפי' בדיבור כמו שפרש"י בתחלת פירושו וכו' עכ"ל וכן הט"ז ז"ל בסי' שס"ג סק"ז, השיג על הב"י ז"ל, ופירש דברי רש"י ז"ל ג"כ כנ"ל ע"ש. וכבר קדמו הב"ח ז"ל כאמור

ומש"כ הב"ח ז"ל, דמש"כ רש"י ז"ל: אנן במחשבה, לא מצינן לאפוקיה וכו', לאו דוקא במחשבה, אלא ה"ה בדבור וכו' ע"ש. עיין בתוס' ב"מ מ"ג ע"ב ד"ה החושב, שכתבו, הך מחשבה, הוי דבור. ועיין פירש"י מנחות ב' ע"ב ד"ה אבל מחשבה. ועיין ברש"י זבחים מ"א ע"ב ד"ה כגון. ועיין בתוס' זבחים ד' ע"ב ד"ה מחשבה. ובתוס' בכורות נ"ט ע"א ד"ה במחשבה. ובתוס' פסחים ס"ג ע"א ד"ה ר"מ ועיין בתוס' חולין ל"ט ע"א ד"ה אלא. ועיין מל"מ על הרמב"ם פי"ג מהל' פסולי המוקדשין ה"א. ובתב"ש סי' ד' סק"ב [ובפמ"ג יו"ד שם במ"ז סק"א] ובמח"כ אישתמיט מינייהו דברי התוסיו"ט סוף פ"ג דב"מ. ועיין ברא"ש הל' ס"ת סוס"י ג', ובמעיו"ט שם, ודו"ק. ועיין קידושין נ"ט ע"ב ובתוס' שם ד"ה מיד עש"ה. ודו"ק כי קצרתי

(ה) גם מה שהעיר כת"ר על הרבינו יהונתן ז"ל בריש עירובין מש"כ שם על המימרא: אמר רמי בר אבא אמר ר"ה לחי הבולט מדפנו של מבוי וכו', וכתב רבינו יהונתן וז"ל: וא"ת הא אמר רב הונא בלחי המושך אעפ"י שיש לו ד"א, א"צ לחי אחר וכו'. והרגיש כת"ר דדברי רבינו יהונתן ז"ל מחוסרים הבנה, לפי הגירסא שלפנינו במימרא דר"ה בעירובין דף י' ע"א

הנה כבר הרגיש בזה בהגהות הב"ח ז"ל על הרי"ף בגליון שם, וכתב להדיא שגירסא אחרת הי' לו להרבינו יהונתן ז"ל, וכן מצאתי שהב"ח ז"ל, אזיל לשיטתי' בב"ח על הטואו"ח סי' שס"ג ד"ה ומש"כ ודוקא במבוי וכו'. גרסינן בפ"א דעירובין דף י' וכו', ע"ש שכתב להדיא דהר"י ז"ל הי' לו גירסא אחרת. ועפ"י גי' זו מיישב גם דברי הרמב"ם ז"ל עש"ה, ועיין בח"י מהרמ"ז, שנדפסו בגליון הרי"ף (בדפוס ווילנא) וגם בהגהות קרני ראם שם, ובהגהות נימוקי הגרי"ב, ובהגהות פעולת שכיר, ובשארי הגהות שם, כולם הרגישו על הר"י ז"ל שדבריו תמוהים בזה. ובמח"כ אישתמיט מינייהו דברי הב"ח הנ"ל והרבה יש לפלפל בזה, אולם מפאת טרדותי אקצר באמרים: בצלאל זאב שאפראן סימן לו כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר משה קאפל כ"ץ שליט"א ראבד"ק ראמאנאווקא

ע"ד הערתו בגמ' עירובין י"ד ע"א על הא דתנן כל שיש בהיקפו ג' טפחים, יש בו רוחב טפח. שואלת הגמ' מנה"מ. אר"י אמר קרא: "ויעש את הים" וגו'. וכתב כת"ה בזה"ל, נודע שהכלל דכל שיש בהיקפו ג' טפחים וכו' אינו מכוון לפי חכמי המדות, כמבואר בפיהמ"ש להרמב"ם ובתוס' שם (ד"ה והאיכא) ולפי"ז קשה על המתני', שאמרה: "כל שיש בהיקפו ג' טפחים, יש בו רוחב טפח". דמשמע דאם הקורה עגולה די לה שתהא מדת היקפה ג"ט מצומצמים. וא"כ לא יהי' ברחבו רק טפח חסר משהו. ואין לומר: דפורתא לא דק, דהא אימר דאמרי' לא דק, לחומרא. לקולא מי אמרינן? וכו' עכ"ל: תשובה

יעיין כת"ה בהה"מ על הרמב"ם בפי"ז מהל' שבת הכ"ו, שכתב וז"ל, ודע דמה שאמרו אם הי' היקפה ג' טפחים, יש בה רוחב טפח, אינו מדוקדק בחשבון, אלא פחות מטפח הוא וכו' ולא דקדקו בכל דבריהם והקילו בו, עכ"ל. ועיין בכוזרי שני (ויכוח רביעי בכלל א') כל שיש בהיקפו ג"ט וכו'. וכתב, דהלמודים כתבו שיש מעט יותר באלכסון העיגולי משליש העיגול, אבל חז"ל לא חששו לו מפני מיעוט שיעור, משום דלחומרא לא דקו וכו' עכ"ל. ועפי"ז יש ליישב דברי הגאון בעל "תפארת ישראל" על משניות עירובין פ"א אות כ"ז, שהעיר כת"ה. אבל טעות סופר יש בדברי התפארת ישראל. ודו"ק

גם יעיין כת"ה ב"מראה הפנים" על הירושלמי פ"א דעירובין ה"ה, ד"ה מן היום למדו וכו' שהביא להתוס' והרמב"ם שכתבו שאין החשבון מדוקדק כנ"ל. וכתב וז"ל, ואם מתיישב בזה להכלל שאמרו חכמים, מיהו מ"מ קרא קשיא. דכתיב: עשר באמה משפתו וגו'. וקו שלשים באמה יסוב אותו. ולפי החכמי מדות שניתוסף שביעית בקירוב על כל ג' אמות בהיקף, א"כ עכ"פ יהיה ההיקף מהים לא פחות משלשים ואחד באמה ויותר מעט. וצ"ל דהפרוטרוט לא קחשיב וכו' עכ"ל. הרי דלא שמיע ליה כלומר לא סבירא ליה כפירושו של כת"ה בגמ' דשואלת מנה"מ דאנו סומכין ע"ז בדיני התורה וכו'. אלא דלשון מנה"מ דקאמרו בגמ' הנ"ל לא כוונו רק לומר אהיכא אסמכוה רבנן להאי כללא [כעין שפי' רש"י בביצה ט"ו ע"ב ד"ה מנה"מ ע"ש. וכן ב"ב ק"ס ע"א אמרינן מנה"מ כה"ג, ע"ש ברשב"ם ובתוס' ד"ה שדות. ועוד בדוכתי טובא בש"ס כיו"ב]: בצלאל זאב שאפראן סימן לז כבוד הרה"ח המופ' וכו' מר שמאי שפירא נ"י בעיר שאץ

ע"ד אשר העיר כת"ר בסנהדרין ק"ז ע"א, שאמרו: ששה חדשים נצטרע דוד וכו' דכתיב: והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים. וכתיב: בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו'. והני ששה חדשים לא קחשיב, ש"מ נצטרע. והתפלא כת"ר ע"ז. הלא זאת שנצטרע, היה משום מעשה דבת שבע, בירושלים. ולמה לא חשבו בשנות חייו, הששה חדשים היתירים, שמלך בחברון, עוד טרם שחטא. ע"כ תוכן קושיתו: תשובה

צאו נא וראו בתוס' יומא כ"ב ע"ב ד"ה ששה, שכתבו וז"ל: דילמא מה דנצטרע היינו בשביל מעשה דאוריה. א"נ אם נצטרע בשביל בת שבע וכו' יעו"ש. אבל בתוס' ישנים שם ד"ה ששה, כתבו וז"ל: נצטרע דוד משום מעשה דבת שבע וכו'. וקשה לר' דילפינן בסנהדרין ק"ז ע"א וכו' ואותם ששה חדשים יתירים שחיסר הפסוק במק"א, נצטרע, משמע שהיו בחברון? וי"ל דודאי אותה צרעת היתה בירושלים, ומה שנדלג באחד מן הפסוקים, אותם ששה חדשים