רב"ז אורח חיים קיב

(ח) בקונטרסך (באות ג') הבאת בשם השער"ת, דאם אי אפשר להתאסף ברוב עם בבוקר בשעת הנץ החמה, אל יתאחרו בשביל זה, אלא כל אחד יברך מיד. כדמוכח בר"ה ל"ב ע"ב, דטעם דזריזין מקדימין למצות, דחה לטעם ד"ברוב עם הדרת מלך".-- ויש להעיר בד"ז מיומא ע' ע"א דאר"ל: אין מעבירין על המצות. ומאי מצוה "ברוב עם הדרת מלך" הרי מבואר דחשבינן הא ד"ברוב עם הדרת מלך" למצוה וא"כ אמאי דחינן מצוה זו, מטעם דזריזין מקדימין למצות? עיין בתוס' ישנים יומא כ"ח ע"ב ד"ה אנן מאברהם ניקום וניגמור, בסוה"ד ע"ש ועוד יש להעיר בד"ז עפי"ד תה"ד סי' ל"ה שנשאל לענין אם להמתין לקדש הלבנה, עד מוצש"ק. והוכיח מיבמות ל"ט ע"א דהא דשהויי מצוה לא משהינן. היינו דוקא, בירא שמא תתבטל המצוה. אבל באין ראוי להסתפק שמא תתבטל המצוה, משהינן כדי לעשות מצוה מן המובחר עש"ה. וכן פסק הרמ"א בקצרה באו"ח סי' תכ"ו סעיף ב' ע"ש [ועיין בטוש"ע אה"ע סי' קס"א, ובב"ח שם. וביש"ש פ"ד דיבמות סי' ט"ז. ובשו"ת ב"ח החדשות סי' צ"ה (והתשובה הזאת היא מהגאון בעל פ"י ז"ל) שהאריך שם עש"ה. ובמחכת"ה הגאון בעל פ"י סותר את עצמו למש"כ בשו"ת פ"י ח"א חאה"ע סי' ט"ו עש"ה. ותימה גדולה שלא העירו מהתה"ד הנ"ל גם לא הביאו מהיש"ש הנ"ל. עש"ה והבן. עיין בשו"ת צ"צ סי' קכ"ז. ובשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ב וסי' י"ג עש"ה, והרבה יש לפלפל בדבריהם ז"ל]. ועפי"ז יש לתמוה על המג"א או"ח סי' כ"ה סק"ב שכתב וז"ל, כל שהויי מצוה לא משהינן, אע"פ שי"ל שיעשה אח"כ המצוה יותר מן המובחר וכו' עכ"ל. וקשה הרי התה"ד הוכיח מסוגיא דיבמות ל"ט ע"א הנ"ל, דאם אינו ראוי להסתפק שמא תעבור המצוה ותתבטל מכל וכל, שפיר משהינן, כדי לעשות המצוה מן המובחר אח"כ. וכ"פ הרמ"א כנ"ל וצע"ג. ומצאתי בספר חסידים סי' תתע"ח שכתב וז"ל: כתיב: "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך", לא יעכב אדם את המצוה וכו'. והגאון הקדוש רבינו חיד"א ז"ל בספרו "ברית עולם" (על הס"ח שם) כתב וז"ל: הכי אמרינן פ' החולץ (יבמות ל"ט ע"א) שהויי מצוה לא משהינן. ומוכח התם, דלא משהינן מצוה לעשותה מן המובחר. ודוקא כי התם דיש להסתפק בדבר, אבל בדבר שאין להסתפק, וקרוב הדבר כ' התה"ד סי' ל"ה דמשהינן, עכ"ל. וכן ראיתי בשו"ת חכם צבי סי' ק"ו שכתב וז"ל, וההיא דברכת הלבנה שפסק הרב בת"ה שיש לנו להמתין, לא קשיא, דהתם המצוה ההיא, נעשית באופן יותר משובח, לכן יש להמתין כדי לקיימה על צד היותר טוב וכו') מיהא במצוה אחת שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר, ולמחר מן המובחר, טוב להמתין למחר, ואין בזה משום מעבירין על המצות, עכ"ל. (ועיין עוד בשו"ת ח"צ סי' מ"ה באד"ה ובברכות פ"ג וכו' ע"ש). וכן מצאתי לבנו הגאון יעב"ץ ז"ל (בסידור שלו, ח"ג, הנקרא "מגדול עוז") שכתב וז"ל, שאין לחוש לשהויי מצוה איזה ימים, כדי לקיימה עצהיו"ט, כדקיי"ל גבי קידוש לבנה ודכוותה, עכ"ל. וכ"כ בביאור הגר"א ז"ל באו"ח סי' תכ"ו סק"ב דהא דאין מחמיצין את המצות, הוא רק אם לאחר זמן, לא תעשה בהדור יתירה. אבל אם תעשה אח"כ בהדור יותר מן המובחר, מחמיצין ע"ש. ותמהני על השער"ת שלא העיר בכ"ז שוב מצאתי בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ד, מובא בקצרה בשער"ת או"ח סי' תרנ"א אות י"ז, לענין מי שבשעת הלל הביאו לו אתרוג כשר עפ"י הדין לצאת בו, והוא רוצה להמתין שעה או שתים שיביאו לו אתרוג מהודר. ופסק: דאם כוונתו לעשות מצוה מן המובחר, מותר לשהות אפי' זמן מרובה, כל שודאי לו שיבא לידי מצוה מן המובחר, דזה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר, ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה. וראיה מיומא ז' ע"א היכא דאיכא טמאים וטהורים וכו' ע"ש. (ויש לפלפל הרבה בדברי השבו"י ולא עט האסף פה). ואם כן עפי"ז אם הרקיע בטיהרו והשמים זכו בעיניו, לא נכון הדבר לברך ברכת החמה ביחיד, אלא כל אחד מחויב להמתין עד שיתאספו רוב עם כדי לעשות המצוה מן המובחר, "וברוב עם הדרת המלך" ית"ש. כדבר האמור [ומה שהביא השער"ת שם ראיה מר"ה ל"ב ע"ב דהשני מתקיע, משום ד"ברוב עם הדרת מלך". ופריך דנעביד בראשון משום דזריזין מקדימין למצות. ומזה הוכיח דהטעם דזריזין מקדימין דוחה להא דברוב עם הדר"מ. י"ל דלהמסקנא בגמ' שם, דאר"י בשעת גזירת המלכות שנו. ס"ל להבבלי כהירושלמי בפ"ד דר"ה ה"ח, ע"ש בפי' "פני משה". ולא גרסו שם כלל הא ד"ברוב עם הדרת מלך". וגם לא גרסו טעמא דזריזין. וגם לגירסת ה"קרבן עדה" לא גרסינן שם הטעם דזריזין מקדימין למצות, עש"ה והבן]: אביך אהובך, החפץ באשרך וטובך: בצלאל זאב שאפראן סימן לג כבוד הרב המופלג בתו"י מוה"ר צבי הכהן נ"י בעיר דאראבאן

ע"ד אשר שאל לדעת, אם רשאי לנהוג בצנעה, במש"כ הפר"ח באו"ח סי' קכ"ח סק"ל, שמצא כתוב בשם ספר המקצועות, היכא דאיתא נדה בביתיה דכהן, אסיר ליה למיסק לדוכן. כל אימת דאיתה בנידותה וכו'. והפר"ח ז"ל כתב על זה: ודברים אלו אין לפרסמם, דלאו הם מעיקר הדין, והנח לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וכ"כ הבאה"ט בסי' קכ"ח ס"ק מ"ט בשם הפר"ח:

תשובה

(א) הבט נא וראה שהראב"ד ז"ל, בפירושו למס' תמיד, בפרק "החלו עולים", הביא דברי ספר המקצועות הנ"ל, וכתב בטעמו, משום דלנדה וזבה, סמך הכתוב: "והזהרתם את בני ישראל וגו' בטמאם את משכני" וגו', לפיכך צריך לעשות הרחקה טובא, לכל מה שנוהג במקדש, כגון ברכת כהנים וכו', ואשכחן נמי דרע"ק ס"ל [בשבת פ"ב ע"א] דע"ז איתקש לנדה, מכלל דצריך להרחיקה אפי' מן הבית, ולפיכך למידן, כשם שע"ז מטמא באהל, כך נדה מטמאה באהל, מדרבנן, לענין מצות כהנים, וכו', ונ"כ וע"ז איתקש למתים, ועוד למידן דכתיב: "הרחק מעליה דרכיך", דצריך להתרחק ד' אמות, וה"ה לנדה. ואסור לספר עמה, כשדעתו להקריב, או לישא כפיו. מיהא תימה לומר, שאפי' בזמן הזה יהיה נוהג ד"ז, דלמא במקדש קאמר וכו' והמחמיר מתברך, עכ"ל, ולכאורה יש להביא ראיה לד"ז, שאפי' בזה"ז נוהג ד"ז. דהרי בירושלמי פ"ג דברכות ה"א דף כ"א ע"א, איתא: כד דמכת "נהוראי" אחתיה דר' יהודא נשיאה, שלח ר' חנינא בתר ר' מנא. ולא סליק ופי' הפ"מ: דשלח ר"ח בתר ר' מנא, שהיה כהן, ולא רצה לעלות, ואמר: אם בחייהון אין מטמאין להן בימי נדת טומאתן, במיתתן לא כש"כ, עכ"ל וכן הוא עוד בירושלמי פ"ז דנזיר ה"א דף ל"ד ע"ב [רק דשם בירושלמי איתא גירסא אחרת. שבמקום: "נהוראי" אחתיה דר' יהודא נשיאה. גרסו שם: "יהודיניי" אחתיה דר' יהודה נשיאה] וגם שם פי' הפ"מ כנ"ל וקשה היכן מצא ר' מנא שהכהנים יהיו מוזהרים יותר מישראלים, שלא לטמא לטומאת נדה הכהנים והישראלים מוזהרים בשוה שלא לטמא? ואיזה שייכת מצא ר' מנא בכאן, לומר לר"ח: אם בחייהון אין מטמאין בימי נדתן וכו'? אולם עפי"ד ספר המקצועות