רב"ז אורח חיים קיא

תשו' הגאון תוסיו"ט ז"ל לענין הסכנה מן המים שבשעת התקופה, שהיא עפ"י תקופת דמר שמואל, ולא עפ"י תקופת רב אדא. דמנהג עוקר הלכה. וראה בפר"ח או"ח. סוס"י תכ"ח

(ה) בקונטרסך (באות א') כתבת בשם השער"ת, דיותר מדויק נוסח הברכה: "עושה מעשה בראשית". ויש להעיר על השער"ת שכתב כן בשם מח"ב, דבש"ע דאיתא "ברוך עושה בראשית", הוא השמטת הסופר. וצ"ל: "עושה מעשה בראשית", עכ"ל. והוא תמוה דהא גירסת הגמ' שלפנינו בברכות נ"ט ע"ב, ובירושלמי פ"ט דברכות ה"ב, ובתוספתא פ"ו דברכות ה"י הנ"ל, הוא "ברוך עושה בראשית". וכן הוא גירסת הרי"ף שם, והרמב"ם פ"י דברכות הי"ח, והספר אבודרהם ז"ל. ואם כן, היתכן לומר על כל הני ספרים המדויקים, שהיה בהם השמטת סופרים אמנם כבר הראיתי לדעת שמצאתי במד"ר סדר אחרי פכ"ג סי' ח', שם איתא נוסח הברכה: "עושה מעשה בראשית". ועפי"ז אתי שפיר גירסת הרא"ש בפ"ט דברכות סי' י"ד וכ"ה בקיצור פסקי הרא"ש, ובטור או"ח סי' רכ"ט, ובכ"מ על הרמב"ם פ"י דברכות הי"ח. ובס' אבודרהם הל' ברכות, בנוסח הברכה: "עושה מעשה בראשית". ע"כ הכי נקטינן

(ו) באות ב' כתבת: "מצוה מן המובחר, לברך לכתחלה בבוקר בשעת הנץ החמה" וכו'. הנה ראה זה חדש שמצאתי בקונטרס "עובר אורח" הנספח לספר "ארחות חיים" (על ש"ע או"ח) שכתב וז"ל: י"ל דעיקר הברכה לשעה שניתלית החמה. וע"כ תשתנה שעת הברכה, לפי המקומות. ובמדינתינו הנוטות לצפון, י"ל שהשעה מכוונת ליום השלישי לעת ערב בשעה הששית, בעוד שלא שקעה החמה. וכן בכל מקום לפי אופקו. והרבה הסכימו לי אז, במה שלא קדמני אדם, עכ"ל ובאמת כבר קדמו בחקירה כזו בספר "בוקר יזרח" שכתב וז"ל: והאמת דיש לחקור על הענין לפי סוד העיבור שמסר לנו הרב הלבושים, עפ"י התכונה, בחשבון התקופות שאנו צריכים לחשוב ו' שעות, אחר חצות יום של אותה מדינה דוקא ליום, ואחר ו' שעות, אנו חושבים ללילה לעולם, בכל זמן השנה. א"כ לפי זה בד"מ בזה השנה הבע"ל, למה אין אנו מברכין מיד דהיינו בתחלת שעה ז', אחר חצות היום, כיון שהחמה נראית באותה שעה, והוא כעת תלייתה ברקיע ממש במעשה בראשית, שהיתה בתחלת מזל טלה, ולמה מאחרים עד הבוקר וכו', עכ"ל. ובאמת דברי שניהם בחקירה זו, אינם נכונים. דהרי חשבונינו לענין חשבון התקופות, הוא לפי הזמן, שתחול התקופה בירושלים. כמש"כ הגאון בעל "תפארת ישראל" (על משניות מועד) ב"שבילי דרקיע" סוד העיבור סי' ל'. והוא כמו במולדות, כמבואר ברמב"ם הל' קידוש החודש סופ"ה ע"ש. והרי מבואר בירושלמי ברכות פ"א ה"א דף ד', ובמד"ר סדר אמור פכ"ו סי' ד', דבאחד בתקופת ניסן, ובאחד בתקופת תשרי, היום והלילה שוין. (ועיין בעירובין נ"ו ע"א ובתוס' שם ד"ה ואין. ובהגהות הרש"ש, ובהגהות מהריעב"ץ שם, עש"ה)

ובל"ז י"ל בד"ז עפ"י מש"כ הלבוש ז"ל, דברכת החמה היא, בכמו ג' שעות על היום. וב"דברי חמודות" (על הרא"ש פ"ט דברכות אות מ"ב) כתב ע"ז בזה"ל: ולא ידעתי מנין לו, עכ"ל. ובספר "אליה רבה" על או"ח סי' רכ"ט אות ב', כתב לתרץ קושית הד"ח, עפי"ד הלבוש שכתב: "שביום ד', ג' שעות על היום, נתלו המאורות, עכ"ל. ודבריו תמוהים, דהרי מפורש יוצא בפירש"י בברכות נ"ט ע"ב ד"ה כל, שכתב וז"ל, בשעת תליית המאורות בשבתאי הוא תחלת ליל ד', עכ"ל, וכ"כ רש"י עוד בעירובין נ"ו ע"א ד"ה ליתנהו ע"ש. וכ"כ התר"י בפ"ט דברכות שם. אמנם ראה זה מצאתי במפרש על הרמב"ם פ"ט מהל' קידוש החודש ה"ג שכתב, שתקופת תשרי שהיתה קודם מולד אדם הראשון (לר"א דאמר בתשרי נברא העולם, כר"ה י' ע"ב) היתה בשלש שעות ביום ד' וכו', שהשמש נבראת בליל ד', בתחלת שעה ראשונה, ולא התחילה בתנועה עד ג' שעות מיום ד' וכו'. ובסוף דבריו שם כתב: והשמש נבראת בתחילת ליל ד', לפיכך היתה תחת הארץ, ואינה נראית י"ב שעות, והוא זמן הלילה, וכשהיתה זורחת לא היתה אורה בהיר עד ג' שעות ביום, לפיכך היתה התקופה בג' שעות מיום רביעי, עכ"ל וממילא מוכח דלדידן דקיי"ל לענין חשבון התקופות כר' יהושע, בר"ה י"א ע"א, דס"ל בניסן נברא העולם, כמש"כ בשו"ת מ"ב סי' ק"א, ובפמ"ג או"ח סי' רכ"ט במ"ז סק"א ע"ש. ומכאן ראיה למש"כ התוס' בר"ה כ"ז ע"א ד"ה כמאן, שכתבו, דאלו ואלו דברי אלהים חיים, דבתשרי עלה במחשבה להבראות, ולא נברא עד ניסן ע"ש. ואם כן היתה תקופת ניסן הראשונה בג' שעות מיום רביעי, דהיינו שנתלו המאורות בתחילת ליל ד'. ואעפי"כ לא הפיצה החמה את אורה, להיות אורה בהיר עד ג' שעות ביום ד'. וב"תפארת ישראל" (בשבילי דרקיע סי' נ"ד) הוסיף לומר מלתא בטעמא דכל מעשה בראשית בקומתן נבראו (כר"ה י"א ע"א) והרי עיקר תוקף זריחת השמש בסוף ג' שעות מהתחלת היום. וע"ש עוד בסי' ל"ה, ובסוס"י ל"ו. ועפי"ז כתב שפיר ב"שבילי דרקיע" (שם סי' ל"ב) בשם אביו הגאון ז"ל, דמקדשין החמה בברכה ביום ד', בסוף ג' שעות מהיום עכ"ל. השתא הכי אתי שפיר דברי הלבוש ז"ל, ורק איזה טעות סופר בדבריו, שצ"ל: שביום ד', ג' שעות על היום, התחילה תנועת החמה. "ולבושיה כתלג חיור". ואפשר להעמיס כ"ז בלשון הרמב"ם פ"י מה"ב הי"ח, והמחבר בש"ע, שכתבו: ביום ד' בבוקר, אומר: ברוך עושה מעשה בראשית. כלומר: דעד ד' שעות נקרא בוקר, כברכות כ"ז ע"א, ובירושלמי ברכות פ"ד ה"א (ועיין בפמ"ג או"ח סי' ר"נ במ"ז סק"א, ואפשר בוקר עד ד' שעות וכו' עכ"ל. ולא ציין לברכות כ"ז ע"א והירושלמי הנ"ל. *). ועפי"ז תמוהים הם דברי הגהות "דגול מרבבה" על הש"ע סי' רכ"ט שכתב: דכל היום זמנא הוא, ובוקר דקאמר הרמב"ם וכו' אולי למעוטי ערב אתי, דהיינו משעה שהחמה נוטה למערב וכו', עכ"ל. ולא העיר כלל מברכות כ"ז והירושלמי הנ"ל. וא"כ עפי"ז יש להצדיק את הצדיק הגאון בעל מג"א ז"ל (שהבאת בקונטרסך) שכתב, דאם לא בירך עד אחר ג' שעות, לא יברך וכו' עכ"ל. אולם הגאון בעל "תפארת ישראל" (בשבילי דרקיע שם) כתב בשם אביו הגאון ז"ל, דנ"ל דגם ששה שעות אחר התקופה כזמנה יחשב, עכ"ל

(ז) עוד באות ב' הבאת מש"כ הגאון מהרש"ם מברעזאן ז"ל בענין זה, דאם החמה מכוסה בעבים, ורשימה ניכר מבין העבים, יש לברך: בשם ומלכות. ומביא ראיה מש"ס מנחות צ"ח ע"א. "ויראו ראשי הבדים", דאף שמכוסים בפרוכת, כיון שדוחקין בפרוכת ובולטין, ומקומן ניכר הוו בכלל "ויראו", והכא נמי וכו', עכ"ל. ולפענ"ד יש לדחות ראיה זאת, עפ"י מה דאמרינן ביומא נ"ד ע"א, דר"י רמי, כתיב: "ויראו ראשי הבדים". וכתיב: "ולא יראו החוצה" הא כיצד. נראין ואין נראין. וכן הוא בירושלמי שקלים פ"ו ה"א ע"ש וא"כ עפי"ז בנ"ד, דתניא "הרואה את החמה" וכו'. אי אפשר לפרשה כלל, נראה, ואינה נראה. דלשון: "הרואה" בלבד, משמע "ראיה גמורה". ועפי"ז יש להעיר על השו"ת תשב"ץ סי' ל', מובא גם בשער"ת על ש"ע או"ח סי' כ"ז אות ח', עש"ה והבן: --------------- *) אמר בן המחבר: יש להעיר מתוס' פסחים ב' ע"א ד"ה וכאור בוקר. מש"כ בשם ר"ת ז"ל, דעד ו' שעות נקרא בוקר יעוי"ש: חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט.