רב"ז אורח חיים קז

בזוה"ק פ' חיי דף קל"ג ע"א דתפלות כנגד תמידין תקנום. וס"ל דתפלת ערבית רשות, ע"ש ובזוה"ק פ' ויחי דף רכ"ט ע"ב, ואזיל לשיטתיה בברכות כ"ח ע"א דס"ל שם דתפלת ערבית רשות, כי הוא היה אותו התלמיד שבא לפני ר' יהושע, וא"ל תפלת ערבית רשות ע"ש. וממילא מוכח דס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום. וכמו שהוכיח המראה הפנים על הירושלמי הנ"ל. ומהאי טעמא ס"ל ג"כ בזה"ק פ' ויקרא דף י"ח ע"ב דש"ץ הרי הוא ככהן, כנזכר. הרי הראיתי לדעת, דגם רשב"י ס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום, כרבנן דירושלמי הנ"ל. ואתי שפיר טפי פסק' הרמב"ם ז"ל, ודו"ק

ועפ"י האמור יש להעיר על התוס' ברכות ד' ע"ב ד"ה דאמר, שכתבו לדחות דברי רב עמרם גאון ז"ל, דלדבריו ר' יוחנן ס"ל תפלת ערבית חובה ע"ש. ולה"מראה הפנים" הנ"ל, ממילא מוכח דר' יוחנן לא שמיע לי' כלומר לא ס"ל תפלות כנגד תמידין תקנום. וקשה דהרי בירושלמי פ"ד דברכות ה"ד הנ"ל ס"ל לר' יוחנן דהש"ץ דמי להכהן המקריב התמיד. וכמו שפירש בעל ס' החרדים ז"ל, משום דס"ל תפלות כנגד תמידין תקנו. וא"כ דברי ר' יוחנן סיתראי נינהו וכן יש להעיר מהא דאמרינן בברכות כ"ו ע"ב אר"י אמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית ב', ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו ע"ש. ומוכח דס"ל לר' יוחנן דתפלה לאו במקום קרבן היא, רק צלותא רחמי היא, וכל אימת דבעי מצלי ואזיל ע"ש. וא"כ דברי ר' יוחנן סותרים זא"ז למה דאמר בירושלמי הנ"ל ועוד י"ל על התוס' בברכות כ"ו ע"א ד"ה טעה, שהקשו ע"ז שאמר ר' יוחנן טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל בשחרית שתים. והא אמר רבי תפלת ערבית רשות ע"ש. ולפמש"כ התוס' בברכות ד' ע"ב ד"ה דאמר הנ"ל. אתי שפיר, דר' יוחנן אזיל לשיטתי' דס"ל תפלת ערבית חובה. וצ"ע בכ"ז]

וכיון שהוכחנו לדעת זאת, דאנן קיי"ל תפלות כנגד תמידין תקנום. ממילא מוכח דהש"ץ הוא ככהן העומד ומקריב קרבנות צבור. ומהאי טעמא פסק הרי"ף ז"ל ג"כ בפ"ג דברכות, דמה"ת אין להתפלל שני פעמים, דהוי כמקריב ב' תמידין, ועובר משום בל תוסיף, ע"ש בתר"י ז"ל. וכן בס' אור זרוע הגדול בשו"ת סי' קי"ב ס"ל דתפלה במקום קרבן, וש"ץ הוא במקום כהן, מטעם דתפלות כנגד תמידין תקנו ע"ש. וכן בשו"ת מהר"י מברונא ז"ל סי' כ"ה כתב כן לענין ש"ץ בעל מום ע"ש, ובמג"א או"ח סי' נ"ג סק"ח ע"ש (וי"ל מירושלמי סופי"ב דיבמות, דרבי יהיב לבני סימונייא, את לוי בר סיסי לדיין וחזן וכו' ע"ש. והרי בסוכה נ"ג ע"א אמרינן דלוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע וכ"ה במגילה כ"ב ע"א, ובתענית כ"ה ע"א, ועיין ברש"י כתובות ק"ג ע"ב ד"ה לך ולמטלעתך ע"ש ולכאורה מבואר מזה דבעל מום רשאי להיות ש"ץ וחזן. אמנם י"ל דמכאן יהי' ראי' למש"כ התוס' בברכות ל"ד ע"ב ד"ה ל"א, ומנחות מ"ד ע"ב, והרא"ש בברכות פ"ה סי' י"ז. שכ' דחזן לאו היינו ש"ץ, ע"ש במעדיו"ט אות ח', ודברי רש"י ז"ל בשבת י"א ע"א ד"ה החזן, ועוד בכ"ד צ"ע וכן השלטי גבורים על הרי"ף בסוף ר"ה, כתב בשם הריא"ז ז"ל, שלא אמרו הש"ץ מוצא ידי חובת עם שבשדות, אלא בתפלות, שהם כנגד תמידין וכו' ע"ש. וכן מבואר במהרי"ק שורש מ"ד, מובא בב"י או"ח סי' נ"ג, וז"ל: שהתפלה היא של הקהל, שהיא במקום התמידין, שהיו באים משל צבור, ואין ראוי שיהא אדם שלוחם להקריב קרבנם, שלא מדעתם ורצונם, ומטעם זה פסק רבינו שמחה דאפי' יחיד יכול לעכוב את החזנות ולומר איני חפץ שיהיה פלוני חזן, עכ"ל. וכן מצאתי בספר "דבש לפי" להגאון חיד"א ז"ל מערכת ח', אות כ', חזן. בשם הרבינו אפרים ז"ל עה"ת, וז"ל: מזבח"י גימטריא בחז"ן, ומה"ט כל העומד ומתפלל בכוונת הלב לפני המקום, הרי הוא ככהן גדול העומד ומקריב לפני המזבח, כי התפלות במקום הקרבנות תקנום, עכ"ל. ואחר שהראיתי לדעת בס"ד, דש"ץ בכל ימות השנה, הרי הוא ככהן העומד ומקריב קרבנות צבור. ממילא מוכח דביוה"כ הש"ץ הרי הוא ככה"ג. שהרי כל עבודת יוה"כ אינן כשרות אלא בכה"ג. כיומא ל"ב ע"ב, והוריות י"ב ע"ב, ועוד בכ"ד. ועיין בפירש"י בריש יומא, ברה"ע, כתב וז"ל: שכל עבודת יוה"כ, אינה כשרה אלא בו, כדיליף בהוריות בפרק בתרא דף י"ב ע"ב דכתיב גבי' יוה"כ, וכפר הכהן אשר ימשח אותו, עכ"ל. ובהגהות הרש"ש שם כתב ע"ז בזה"ל: אנכי לא מצאתי שמה, עכ"ל. ובמח"כ אישתמיטתי' הירושלמי בפ"ג דהוריות ה"ב, דיליף זאת מקראי הנ"ל. וכ"ה בברייתא דתו"כ פ' אחרי עש"ה. וכוונת רש"י ז"ל הוא על הירושלמי. עיין בתוס' שבועות י"ג ע"ב סוד"ה וכפר עש"ה. ועיין בפירש"י יומא ה' ד"ה מה תלמוד לומר. כתב וז"ל: אם ללמד שתהי' עבודה בכ"ג, והלא כל הפרשה באהרן נאמרה וכו' עכ"ל. וצ"ע. וכ"ז נעלם במח"כ מהגהות הרש"ש]. וכיון שכל עבודת יוה"כ אינן כשרות אלא בכ"ג. וא"כ גם הש"ץ המתפלל תפלת יוה"כ, שהוא במקום עבודת יוה"כ, הרי הוא ככה"ג. וצריך שיהא נשוי אשה ככ"ג, כנזכר. וגדולה מזו מצאתי בזוה"ק ויקרא דף ה' ע"ב, דס"ל דכל כהן שאינו נשוי, קרבניה לאו קרבן. וסיים וזלה"ק: ממשמע דכתיב אדם כי יקריב, שאני הכא, דלאו איהו אדם, ולאו בכלל דאדם הוא (עיין יבמות ס"ג ע"א) ושכינתא לא שריא עלוהי, בגין דאיהו פגים, ואקרי בע"מ וכו' ובגין כך כתיב: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'." אדם דאשתכחו דכר ונקבא. האי חזא לאקרבא קרבנא, דא, ולא אחר, עכ"ל

על כן אשאג מנהמת לבי, אתם יח"ס קהלה הנכבדה, חלילה חולין הוא לכם, להעמיד סמל בחור שלא כהלכה, מגולח זקן בהיכל ה', להקריב תפלותיכם לפני השי"ת. ודעת לנבונים נקל, להשמר ממכשול וקלקול. אנא חזקו והתחזקו להסיר מכם מכשול, ויקרא לכם גודרי פרץ משובבי נתיבות, וב"ב נזכה לראות מלאך שליח להשיב לב בנים על אבות. אכי"ר

כה עתירת מצפה לתשועת ה' משמי מרומו, שיתקדש שמו בעולמו, ויסיר חרפת עמו, ואל ירים איש את ידו ליטוש תורת אמו, והיה ה' עמו: בצלאל זאב שאפראן