רב"ז אורח חיים קו

ואחר הדברים האלה י"ל דלא קשה מידי כל הדקדוקים של הפרמ"ג ז"ל באו"ח סי' רמ"ב בא"א סק"ד עש"ה ותבין, ובעל ה"תורה תמימה" במח"כ לא ידע מכל הנ"ל: בצלאל זאב שאפראן סימן ל כבוד הנכבדים, הולכי תום יח"ם קהל הקודש, המתפללים בביהמ"ד בנוי לתלפיות בעיר בענדער יע"א, ויהי נועם ה' עליכם

! אחי ורעי! חם לבי בקרבי, בהגיגי תבער אש-דת, קנאת ה' צבאות. כי רוח נסע מאת ה' ויעירני כאיש אשר יעור משנתו לקול המולה, עלבון בית התפלה, במחנ"ק קהלה נכבדה, שנטעו בה אשרה ורבה המכשלה, שבחרו בבחור שלא כהלכה, מגולח זקן זורק מלות כלפי מעלה, שישא בעדם בימ"נ הרנה והתפלה, ואין איש מכם שם על לב לתקן העולה הגדולה, מי ראה כזאת מי שמע כאלה? אהה! העיר המפוארה והמהודרה קריה נאמנה, צדק ילין בה ויושר המפעלים לא מש ממנה, מלאה דעת ותבונה, אבן הראשה, לכל דבר שבקדושה, היא קהלתכם הקדושה, איכה ההפך עליה בלהות והוות בקרבה כי בא שודד בגבולכם, להשמיע שיר כסילים בבית תפלותיכם ולכן שמעו נא אלי ותחי נפשיכם, וחדות ה' יהיה מעוזכם תנו כבוד למלכו של עולם וגואלו, ותגרשו לץ מבית ה' לחללו, וצא תאמרו לו, ירעם עליו מן שמים ה' ועליון יתן קולו. אשרי כל חוכי לו

כי הנה כבר נודע מש"כ הרמב"ם ז"ל, בפ"ח מהל' תפלה הלכה י"א. וז"ל: אין ממנין ש"ץ אלא גדול שבצבור, בחכמתו ובמעשיו, עכ"ל. וכן בטור או"ח סי' נ"ג, כתב, דאם אין מוצאים ש"ץ הגון, שיש בו כל המדות האלו המפורשים (בתענית דף ט"ז ע"א) יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים, עכ"ל. וכן הוא בש"ע או"ח סי' נ"ג סעיף ה'. ובתשו' הרא"ש ז"ל כלל ד' סי' כ"ב, כתב וז"ל: נתרעמתי כי חזן הארץ הזאת, הם להנאתם, לשמוע קול ערב, ואפי' הוא רשע גמור וכו', והקב"ה אומר "נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה", עכ"ל. וכן הוא בטור או"ח סי' נ"ג. ומקור מקומם טהור. מתענית דף ט"ז ע"ב, דאמרינן שם. מאי "נתנה עלי בקולה". זה ש"ץ שאינו הגון. ורש"י ז"ל שם גרס: זה המעמיד חזן שאינו הגון וכו' ע"ש. ולכאורה יש לדקדק, הא כל הפסוק הזה נאמר בלשון נקבה, ואיך יתכן לדרוש את הפסוק הזה על ש"ץ? וכבר הרגיש בזה הגאון תב"ש ז"ל בבכור שור בתי' לתענית, ע"ש מש"כ בזה תוכחת מוסר השכל. ואני בעניי בתשובתי לעיר פלונית [לעיל סימן ט"ו] פרשתי את הדבר יפה בעזה"י, עפ"י מה דכתיב (משלי ג' ט) "כבד את ה' מהונך'. ופירש"י ז"ל שם: מכל מה שחננך אפי' מקול ערב ע"ש. ובירושלמי פ"א דפאה הל' א', מובא בתוס' קידושין ל"א ע"א ד"ה כבד, דרשו מהונך, כמו מחונך. ובתוס' שם, דמשמע ממה שחננך ע"ש. ויתכן לומר מלתא בטעמא שדרשו מהונך כמו מחונך, מה שחננך בקול ערב. דאין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם כפירש"י בחומש ר"פ ואתחנן ובברכות ז' ע"א וחנותי את אשר אחון, אעפ"י שאינו הגון. עיין בהג"ה שבתוס' ר"ה דף י"ז ע"א ד"ה שלש ע"ש וקול ערב באיש ודאי מתנת חנם היא. דרק אשה קולה ערב, ואין איש קולו ערב. כנדה דף ל"א ע"א. ע"כ אם חננו ה' בקול ערב, יכבד לבוראו בקולו הערב, שהקול ברא לכבודו. אבל בש"ץ שאינו הגון הרי תשש כחו כנקיבה, שקולה ערב. וקול באשה ערוה. וז"ש "נתנה עלי בקולה", זה ש"ץ שאינו הגון, והבן

ובספר "אור זרוע הגדול" הל' ש"ץ סי' קט"ז כתב וז"ל: והדין נותן שאין להוריד לפני התיבה, שום אדם שאינו הגון, דאין קטיגור נעשה סניגור, כר"ה דף כ"ד וכו', ועוד שכיון שש"ץ אינו הגון, הוי כל הציבור נענשים, מפני שעולה רוגז למעלה בעבור תפלתו, עכ"ל. ו"אור זרוע לצדיק", שרוח הקודש הופיע בבית מדרשו, שזכה לכוון לדברי הזוהר הקדוש בפ' ויקרא דף י"ח ע"ב, וז"ל: וויי לאינון דשליחא דלהון, לא אשתכח כדקא יאות, דהא חובי עלמא, אתיא לאדכרא בגיניה. הה"ד "אם הכהן המשיח יחטא", דהוא שליחא דכל ישראל, לאשמת העם הוא, בגין דדינא שריא עלייהו וכו' ע"ש. וכש"כ בימים נוראים, שצריכים לדקדק ביותר שיהיה הש"ץ הגון מאד, כמו שפסק הרמ"א ז"ל באו"ח סי' תקפ"א סעיף א', וז"ל: וידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצא שיתפלל סליחות וימ"נ וכו' גם שיהא נשוי [ובשל"ה הקדוש כתב, דצריך להיות הש"ץ בעל תשובה גמור] ומקור דברי הרמ"א ז"ל, נובע מספר הכלבו, מובא בד"מ שם אות ב', וז"ל: לחזור אחר ש"ץ ראוי והגון, כי התפלה כנגד עבודה תקנוה וכו', ונהגו שאין מתפלל אלא מי שיש לו אשה, דומיא דכהן גדול וכו', ושתהיה לו אשה לשומרו מן החטא, עכ"ל. והנה מש"כ דהש"ץ ביוה"כ הוא דומיא דכהן גדול. לאו שם המושאל וסלסול בעלמא הוא אלא האמת כן הוא, כאשר אבאר בס"ד. דהרי מוכח בש"ס ופוסקים דגם בשאר ימות השנה הש"ץ הוא ככהן, העומד ומקריב קרבנות צבור, וממילא מוכח דביוה"כ הש"ץ הוא ככ"ג העובד עבודת יוה"כ. דהרי בברכות כ"ו ע"ב אמר ריב"ל תפלות כנגד תמידין תקנו, ע"ש ובירושלמי פ"ד דברכות ה"א, דרבנן אמרי הכי ע"ש. ועפי"ז אתי שפיר דעת הרמב"ם בפ"א מהל' תפלה ה"ה שפסק דתפלות כנגד תמידין תקנו. וע"ש בנושאי כליו, שהקשו על זה שפסק כריב"ל, נגד ריב"ח דתניא כוותיה ז ע"ש בכ"מ ובלח"מ. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, דהרמב"ם ז"ל סמך לפסוק כהירושלמי, מטעמא דרבנן סבירא להו הכי. ומחלפי שיטתיה דריב"ל מבבלי להירושלמי, עש"ה

עוד י"ל עפ"י מה דאמרינן בירושלמי פ"ד דברכות ה"ד, ר' פינחס, ר' לוי, ר' יוחנן, בשם מנחם דגלייא, זה שעובר לפני התיבה, אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב עשה קרבנינו, עשה צרכינו, עשה מלחמותינו, פייס בעדינו. ובפי' מבעל ספר החרדים ז"ל כתב וז"ל: עשה קרבנינו, קרב קרבן שלנו, דתפלות כנגד תמידין תקנום, וש"ץ דמי לכהן המקריב התמיד. וכדכ' רשב"י עה"פ "הכהן המשיח", עכ"ל. הרי מפורש יוצא בירושלמי דגם ר' פינחס, ר' לוי, ורבי יוחנן, סבירא להו ג"כ דתפלות כנגד תמידין תקנום. ולהכי פסק הרמב"ם ז"ל כוותייהו [ועפ"ז יש להעיר על התב"ש ז"ל, בסדר הקרבנות, שאומרים בכל יום. בתב"ש סי' ס"ג סקי"ב שכתב וז"ל: דהתפלה לאו כאלו הקריב התמיד, כ"א עבודה אחרת במקום התמיד וכו' ע"ש. ולפי מה שכתבתי מבואר מהירושלמי, עפי"ד בעל ס' החרדים ז"ל, דש"ץ דמי לכהן המקריב התמיד ממש, וצ"ע]

עוד י"ל עפימש"כ ה"מראה הפנים" על הירושלמי שם בהלכה א' ד"ה ריב"ל. דלמ"ד תפלות אבות תקנום, על כרחך צריכין לומר דגם תפלת ערבית חובה. דהרי כל שלשה אבות כולן שוין לטובה. משא"כ למ"ד דתפלות כנגד תמידין תקנו. וא"כ תפלת ערבית נגד איברים ופדרים תקנו, וכמו שהן אינן מעכבים, כך תפלת ערבית רשות היא ע"ש. ועפי"ז י"ל דריב"ל דבבלי הנ"ל דס"ל תפלות כנגד תמידין תקנו, אזיל לשיטתיה, דס"ל תפלת ערבית רשות, לשיטת רב עמרם ז"ל, המובא בתוס' ברכות ד' ע"ב ד"ה דאמר עש"ה. וכיון דאנן פסקינן כרבא בברכות כ"ז ע"ב דס"ל תפלת ערבית רשות, כמש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' תפלה ה"י. ממילא מוכח דקיי"ל תפלות כנגד תמידין תקנום ואתי שפיר פסקי הרמב"ם ז"ל. ונראה עוד דגם רשב"י אזיל לשיטתיה דס"ל