רב"ז אורח חיים קה

עכ"ל השי"ק [ותמהני על השי"ק ז"ל שלא הביא גירסת ס' האגודה הנ"ל גם בבבלי. ונמצא הש"ס בבבלי וירושלמי שפה אחת ודברים אחדים]. ואע"ג דלא פירשו לנו חכמי הירושלמי, דעזרא תיקן שתהא אשה "משכמת ואופה בע"ש", ולא אמרו אלא בסתם, דעזרא התקין "שיהיו אופין פת בע"ש"? י"ל דס"ל: משום דבלא"ה צריכין להכין כל צרכי שבת בהשכמת הבוקר, כמבואר בטוש"ע או"ח סי' ר"נ סעיף א'. והטור ז"ל כתב שם בזה"ל, וישכים בבוקר ביום ו' להכין צרכי שבת, דכתיב: "והיה ביום הששי והכינו", משמע הזמנה בבוקר דומיא דהבאה, דכתיב: "והכינו את אשר יביאו", והבאה היתה בבוקר לאלתר, עכ"ל. ומקורו טהור משבת קי"ז ע"ב, ע"ש בפירש"י ד"ה והכינו. אבל בב"י שם, מביא בשם ה"שבולי לקט", וכ"כ הט"ז באו"ח סי' ר"נ סק"א דד"ז נובע ממדרש חכמים, דאין "והיה" אלא "מיד", שנאמר: והיה כי קם הפלשתי', עכ"ל ויש לתמוה על הני גאוני ז"ל, שלא הביאו שכן הוא בספרי ב' פעמים. בפרשה ראה. פיסקא נ"ה, "והיה כי יביאך", אין "והיה" אלא "מיד". וכן הוא בר"פ תבא, "והיה כי תבא", אין "והיה" אלא "מיד"? ותרי תמיהי מידכר דכירי על הט"ז ז"ל, שלא הביא מפירש"י והטור הנ"ל, דד"ז נובע ממ"ש: דהכנה דומיא דהבאה כנ"ל ומצאתי בפמ"ג או"ח סי' ר"נ במ"ז סק"א שם כתב וז"ל, וא"י למה שבקוה למ"ש "הטור הביאו הלבוש" ב) "והכינו אשר יביאו", דומיא דהבאה דהיתה בבוקר וכו'. ואפשר בוקר ד' שעות -- ג) "והיה" מיד וכו', עכ"ל. ואפשר לומר מילתא בטעמא דפירש"י והטור ז"ל, שלא פירשו כה"שבולי לקט" הנ"ל, דהא דבעינן השכמה להכנת שבת, הוא מדכתיב "והיה" ואין "והיה" אלא "מיד" כאמור? היינו טעמא, משום דס"ל כהר"ש ז"ל, בפ"ט דטהרות מ"ד, דמפרש דהא דקאמר ר' יהודה במשנה שם, יוליך לו את המפתח "מיד", היינו כל אותו היום. כדאמר ר"י בתוספתא שם, וכל אותו היום "מיד" קרי ליה ע"ש. וכ"פ הרע"ב בפיהמ"ש שם, וכ"מ בערכין ל"א ע"א בהא דתנן: המוכר בית בבתי ערי חומה, ה"ז גואל "מיד". ובגמ' שם אמרו מתני' דלא כרבי וכו'. ובפירש"י בד"ה מתני', כתב וז"ל: דקתני ה"ז גואל "מיד", דמשמע אפי' בו ביום וכו' עכ"ל. הרי דרש"י ז"ל לא כתב דלשון "מיד" משמע אפי' באותה שעה? ומוכח דרש"י ז"ל ס"ל כהר"ש הנ"ל, דכל אותו היום קרי "מיד". וכ"כ להדיא בשו"ת צ"צ סי' ק"כ, ובהגהות בנו ז"ל יעו"ש. וכן יש להוכיח קצת מברכות ו' ע"ב, דאמרינן שם: בשעה שהקב"ה בא בביהכ"נ, ולא מצא בה עשרה, "מיד" הוא כועס וכו' ע"ש. ובשו"ת הרשב"א סי' נ', תמה השואל, הא אמרינן (בברכות ו') עשרה קדמה שכינה ואתיא, יע"ש מש"כ בזה. ועיין בזוה"ק פ' תרומה דף קל"א ע"א. וכבר העיר בזה בגליון הש"ס, ועיין במהרש"א בח"א מש"כ בזה. ועפ"י מה שכתבתי אתי שפיר, ד"מיד" היינו כל אותו יום. וכיון שבא הקב"ה לביהכ"נ ולא מצא עשרה כל אותו היום, דהיינו "מיד" הוא כועס. ומצינו עוד יותר בתענית י"ט ע"ב: אם אין להם מים לשתות, מתריעין עליהן "מיד", ואיזהו "מיד" שלהן, שני, וחמישי, ושני, יע"ש. ועיין בתוס' עירובין ס"ג ע"ב ד"ה מיד, שכתבו וז"ל: והא דקאמר "מיד", לאו לאלתר הוה, אלא כשהופנה הלך בעומקה של הלכה, אבל לבתר מעשה דמלאך טובא הוה, עכ"ל. ועיין רש"י מגילה ג' ע"א וא"כ עפי"ז בענין השכמה להכנת שבת, אמרינן בהדיא בגמ' שבת קי"ז ע"ב: והכינו את אשר יביאו "לאלתר" ובגיטין כ"ז ע"ב, גרסינן: איזהו "לאלתר" כ"ה גירסת התוס' שם ד"ה איזהו. וכ"ה גי' התוס' רי"ד ז"ל ע"ש] ר"נ אומר: ששהה כדי שתעבור שיירא ותשרה וכו', ע"ש בפירש"י ותוס' ד"ה שתעבור ע"ש. ועיין בקרבן נתנאל על הרא"ש פט"ז דיבמות אות כ', שהוכיח מכאן דמצינו לשון "לאלתר" על זמן שעה אחת -- ד). ועפי"ז אפשר לומר דמהאי טעמא לא הביאו רש"י והטור ז"ל, לענין השכמת הכנת צרכי שבת, להאי דרשה, דאין "והיה" אלא "מיד". משום דלשון "מיד" יש לפרש ג"כ על כל אותו היום, כדבר האמור. ומש"ה לא הביאו רק לטעמא, דהכנה דומיא דהבאה, שהיתה בבוקר לאלתר, כנזכר. עכ"פ מבואר מכל הנ"ל דמה"ת צריכין להכין כל צרכי שבת, בהשכמת הבוקר. וא"צ לזה תקנת עזרא כלל. דעיקר תקנת עזרא לא היתה רק ש"יהיו אופין פת בערבי שבתות, מטעם שתהא הפת מצוי לעני", כלשון התלמוד ירושלמי הנ"ל. וממילא מוכח שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש כנ"ל. ועפי"ז את' שפיר מה שהשמיטו בירושלמי "שתהא אשה משכמת ואופה" כב"ק ו' ע"ב דתנא ירושלמי, תני לישנא קלילא. ובגה"ש ציין לרש"י שבת קנ"ג ע"ב ד"ה קלי יעו"ש]. שוב הראה לי בני יקירי הנבון מר אלכסנדר יהודה נ"י, בפירוש "תורה תמימה" עה"ת בפ' בשלח) עה"פ: "והיה ביום הששי והכינו" וגו' (אות ט' שם), שכתב וז"ל: וכתב בס' רה"ז, דפשוט הוא דתקנת עזרא (ב"ק פ"ב) שתהא אשה משכמת ואופה, אהך עיקרא דדרשה זו סמיך (דשבת קי"ז ע"ב הנ"ל), ולדעתי אין כל שייכות בתקנה זו לכאן, דהתקנה היתה לא רק על ע"ש, כ"א על כל ימי השבוע, ומטעם אחר כדי שתהי' פת מצויה לעניים המחזירים, כפירש"י וכו', עכ"ל. ובמח"כ בעל הס' רה"ז, אישתמיטתי' הירושלמי דמגילה הנ"ל, דתקנת עזרא לא היתה אלא שתהא אשה אופה בערבי שבתות, מטעם שתהא פרוסה מצויה לעניים. אבל עזרא לא התקין כלל שתהא משכמת ואופה, דענין השכמה להכנת צרכי שבת הוא מה"ת כשבת קי"ז. וי"ל דגם הש"ס בבלי בב"ק פ"ב ע"א שנקטו דעזרא תיקן שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש, כפי גירסת האגודה והד"מ הנ"ל, לא נקטו ענין השכמה רק בדרך השלמה לתקנת עזרא. ראה רש"י תענית כ"ה ע"א ד"ה משום כיסופא, שכתב: שיהיו שכינותיה אופות עיסה לכבוד שבת וכו' עכ"ל, וי"ל דהיינו כדי לקיים תקנת עזרא, בכדי שתהי' הפת מצויה לעני, והיינו לכבוד שבת [ואפשר להעמיס כ"ז גם בלשון רש"י ז"ל בב"ק פ"ב בד"ה ושתהא אשה משכמת, שכתב: "ביום שהיא צריכה לאפות". והיינו נמי בע"ש שאז צריכות הנשים לאפות, או שצריכות לאפות לצורך יו"ט, כמש"כ הד"מ באו"ח סי' תכ"ד הנ"ל].