רב"ז אורח חיים קד

על הגרעק"א ז"ל שלא העיר כלל מהני תלתא דוכתי שבירושלמי, וכן מהמד"ר שה"ש הנ"ל. ועפ"י הירושלמי והמד"ר הנ"ל אתי שפיר דברי הא"ח שבב"י הנ"ל ודו"ק

הרי הראיתי לדעת, שגאולת בית שני, לא היתה גאולה שלמה. ועפי"ז אתי שפיר הנוסחא שתקנו לנו בברכת: ראה נא בעניינו [שהיא ברכה שביעית שבתפלת י"ח. כמגילה י"ז ע"ב] "ומהר לגאלנו גאולה שלמה", כלומר: לא כמו גאולת בית שני, שלא היתה גאולה שלמה, אלא כמו גאולת מצרים שהיתה גאולה שלמה וברורה מאין שיעבוד, וכדבר האמור שלא יהי' נחסר כלל שום דבר מהדברים החשובים. וז"ש הנביא מיכה ז' ט"ו] "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". ועיין בזוהר הקדוש פ' בשלח דף נ"ד ע"א, ובזוה"ק פקודי דף רל"ט ע"ב, ודף ר"מ ע"א, מה בין גאולת בית שני, לגאולה העתידה ב"ב. ועיין עוד בזוה"ק ויקרא דף ו' ע"א, ובפ' תזריע דף נ"ב ע"א, ותראה נפלאות מה בין פורקנא, לפורקנא. עש"ה ודו"ק. ואתי שפיר מה שאנו מתפללים: "והוא יגאלנו שנית", פי' שיגאלנו גאולה שלמה שנית, וכמו שגאלנו אז בגאולת מצרים, וישמיענו ברחמיו וכו' להיות לכם לאלקים *). פי' שיחזיר לנו שכינתו לציון, וכמו שהי' לנו גילוי שכינה בצאת ישראל ממצרים. ה וזה פשוט וברור אמת ויציב. אביך דו"ש באהבה: בצלאל זאב שאפראן סימן כח כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר משה קאפל כ"ץ שליט"א ראבד"ק ראמאנאווקא

בפתח דבריו בהקדמת קונטרס חיד"ת ששלח כת"ה אלי, הביא מש"כ המפרשים דלכך נמשלה התורה לאור, כמ"ש: "נר מצוה ותורה אור". לפי שאורו לא יתחסר בהשפעתו לאחרים

(א) הנה כת"ה לא הביא מקור לענין זה. ומקור מקומו טהור בספרי פ' בהעלותך (י"א י"ז) עה"פ: "ואצלתי מן הרוח אשר עליך" וגו'. וז"ל: למה משה דומה באותה שעה, לנר שמונח על גבי מנורה, ודלקו ממנו נרות הרבה, ולא חסר אורו כלום. כך לא היתה חכמתו של משה חסרה כלום. וכן פירש"י בחומש שם. וי"ל משבת כ"ב ע"א דאמרינן מ"ד משום אכחושי מצוה, משרגא לשרגא נמי אסור. ופירש"י בד"ה אכחושי, דמיחזי כמאן דשקיל נהורא, ושואב קצת מלחלוחית שמנו, עכ"ל. ועיין בתשו' הרא"ש כלל ג' סי' ט"ו, שכתב וז"ל: דלא דמי למדליק נר חול, מנר מצוה, דהתם שואב השני מן הראשון ומכחישו וכו' ע"ש. ועיין בט"ז יו"ד סי' רע"ד סק"ד, שהביא לתשו' הרא"ש אלו. ותמה עליו וכתב: דבנר ודאי לא שייך הכחשה, דהא כשמדליקים ממנו אין אורו חסר כלום וכו', ע"ש ובנקה"כ. מש"כ לפרש לשון רש"י ז"ל. ועיין בפתח"ת יו"ד סי' צ"ב סק"ה, שהביא ג"כ מהט"ז הנ"ל. ועיין בשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' קי"א, שבמחכת"ה אישתמיטתיה כל הנ"ל

(ב) באמצע קונטרסו (צד ח') הביא מה שאחז"ל: "אלמלא יצה"ר לא הוי חדותא דשמעתתא" והגידו לו שנמצא המאמר בזוהר הקדוש. הנה אנכי מראה לכת"ה מקום המאמר הזה בזוהר הקדוש פ' תולדות דף קל"ח, במדרש הנעלם, וזלה"ק: הכי איצטריך יצה"ר לעולם, כמטרא לעולם. דאלמלא יצה"ר חדותא דשמעתא לא ליהוי וכו' ובג"כ, כתיב: "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך" דהוא עיקר דכולא, עכ"ל. ועפי"ז יש לפרש הא דתנן בברכות נ"ד ע"א "בכל לבבך" בשני יצריך ביצ"ט, וביצה"ר. וק"ל

(ג) בקונטרסו (בדף ט') מביא הגמ' דעירובין י"ג ע"ב דנמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא וכו'. וכתב: "דנ"ל עפ"י מה שראיתי מפרשים (כמדומני שמביאים כן בשם המהרש"א ז"ל) הא דנמנו. ר"ל מנו את הלאווין והעשין' וכו' עכ"ל. כן הוא להדיא במהרש"א מכות כ"ג ע"ב ד"ה תרי"ג מצות יעוי"ש: בצלאל זאב שאפראן סימן כט. כבוד הרה"ח אוצר בלום וכו' מר שמואל שוועמער נ"י בעיר יאסי

ע"ד אשר העיר בהרמ"א באו"ח סי' תר"ג, שכתב: "ומתקנת עזרא (ב"ק פ"ב) שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש". והלא בב"ק פ"ב ע"א לא נזכר כלל שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש דוקא? תשובה

הנה הלשון שכתב כת"ר בשם הרמ"א ז"ל באו"ח סי' תר"ג. לא נמצא כלל בהרמ"א, רק בד"מ על הטור או"ח סי' תר"ג כתב כן. וכבר העיר ע"ז הפמ"ג באו"ח סי' רמ"ב בא"א סק"ד, והניח דברי הד"מ בצ"ע דגרס בגמ' הנ"ל "בע"ש", יעוי"ש מש"כ בזה אולם באמת הד"מ ז"ל לא חידש גירסא זאת מלבו, ובמחכ"ת של מרן הפמ"ג ז"ל אישתמיטתי' מש"כ להדיא בספר האגודה, פ' מרובה, דעזרא תיקן שתהא אשה משכמת ואופה "בכל ע"ש". ומצאתי בס' "אליה רבה" או"ח סי' רמ"ב סק"י שהביא ג"כ דברי ס' האגודה הנ"ל. והאיר ה' את עיני, ומצאתי מפורש יוצא כן בתלמודא דמערבא, בירושלמי פ"ד דמגילה סוף ה"א, דשם איתא דעזרא התקין שיהיו אופין פת בערבי שבתות, שתהא פרוסה מצויה לעני יעו"ש וב"שירי קרבן" שם ד"ה: ושיהיו אופין בע"ש, כתב וז"ל, וקשה מ"ש "בע"ש? ובבבלי פ' מרובה, הגירסא: שתהא אשה משכמת ואופה, שתהא הפת מצוי לעני, וה"פ: כשתאפה תהא אופה בשחרית וכו'. ויש ליישב גירסתנו שתיקן שתאפה "בע"ש", שבשבת אסור להוציא הפת ליתנו לעני. וכ"מ בבבלי מס' תענית באיתתא דר"ה -- א). וכ"מ בירושלמי בתענית, שיהיו נותנים פת לעניים כל ע"ש