רב"ז אורח חיים קב

במדרש כנ"ל. זכה לכוין בזה לדעת שו"ת "חתם סופר" ז"ל חאו"ח סי' י' יעו"ש. אולם יש לתמוה על מרן חת"ס ז"ל שלא הביא רק דרשה זו כנ"ל. והלא ישנן במדרש עוד הרבה דרשות כאלו על פסוק זה. כמבואר במד"ר בראשית פ"ט סי' ב', סי' ג', סי' ה' (היינו הדרשה שהביא החת"ס הנ"ל), סי' ו', סי' ז', סי' ט', סי' י', סי' י"א, סי' י"ב, וסי' י"ג. והמעיין היטב במד"ר שם ובנו"כ, יראה כי כל הדרשות לא נאמרו אלא לטובה. ולא נוכל לעשות מזה טעם כעיקר שלא לומר כל הפסוק, כמובן

וגם בעיקר טעמו של מרן החת"ס ז"ל שכתב ליישב המנהג שמתחילין הקידוש ב"ויהי ערב ויהי בקר", כי ברצונם להתחיל "יום הששי" מפני צירוף שם הוי"ה ית"ש שבראשי תיבות "יום "הששי "ויכלו "השמים. ולא נכון להתחיל "יום הששי" שאין בו משמעות של כלום. ע"כ מתחילין "ויהי ערב ויהי בקר" י'ום ה'ששי" ונתמלא הצירוף עם "ויכלו השמים", וכיון דלא אפשר באופן אחר שרי למפסק קרא, עכ"ל ולפענ"ד טעם זה לא מחוור כל כך, להתיר מטעם זה להפסיק בפסוקי דלא פסקיה משה. והלא ד"ז נלמד מקרא דכתיב: "ויקראו בספר תורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא". ובמגילה ג' ע"א ובנדרים ל"ז ע"ב אמרו בשם רב: "מפורש" זה תרגום "ושום שכל" אלו הפסוקים (ופירש"י: הפסוקים, האיך נפסקין. ועיין בר"ן בנדרים) "ויבינו במקרא" זה פיסוק טעמים (ראה בירושלמי פ"ד דמגילה ה"א דרשו ג"כ כל הפסוק הזה, רק בשינוי יעו"ש). ובפירוש אמרינן בנדרים שם, דרב ס"ל: פיסוק טעמים דאורייתא הוא יעו"ש. והיינו מקרא דדברי קבלה הנ"ל, שהוא כד"ת, כר"ה י"ט ע"א. ומצאת בזוהר הקדוש (פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב) שם איתא בזה"ל: תנינן "ויקראו בספר תורת האלקים מפורש ושום שכל" וגו'. והא אוקמוה רזא, דאינון פסוקי טעמי ומסורת וכו' כולא אתמסר למשה מסיני, יעו"ש עוד נועם שת סד, ומדברי הזה"ק אלו, נובע מקור טהור למש"כ מורו של הר"ן ז"ל, בנדרים ל"ז ע"ב ד"ה צדקתך, דעיטור סופרים, היינו שכותבין טעם מפסיק, באחר וכו' "צדקתך כהררי" נפסק בטעם וכו' יעו"ש. ובפירוש אמרינן בגמ' שם, דעיטור סופרים, הוא הלכה למשה מסיני. ולפירוש מורו של הר"ן ז"ל דעיטור ספרים היינו פיסוק טעמים. א"כ ממילא מוכח דפיסוק טעמים, הוא הלכה למשה מסיני, כזה"ק הנ"ל והיינו נמי טעמא של רש"י ז"ל בקידושין מ"ט ע"א ע"ה ד"ה: ה"ז מחרף. שכתב: דתרגום מסיני ניתן [מקרא ד"ושום שכל", ע"ש בגה"ש. אבל בתוס' ר"י הזקן ז"ל שבגה"ש דפוס וילנא, גרם ג"כ מקרא הנ"ל כפירש"י ז"ל] וכ"ה בתוס' שם ד"ה המתרגום. וע"כ משום דכל הנלמד מקרא הנ"ל מסיני נאמר, כמפורש יוצא בזה"ק הנ"ל לענין פיסוק טעמים ומסורת. וממילא מוכח ג"כ דהפסוקים האיך נפסקין, הוא ג"כ דאורייתא מהללמ"ס, דהא הכל מקרא הנ"ל ילפינן. ועפי"ז הא דאמר רב במגילה כ"ב ע"א ובתענית כ"ז ע"ב דכל פסוקא דלא פסקיה משה, אנן לא פסקינן ליה, הוא מטעם דאזל לשיטתו, דהפסוקים האיך נפסקין, נמסר למשה מסיני, והוא דאורייתא, נלמד מקרא דדברי קבלה הנ"ל. וא"כ האיך נוכל להעלות על הדעת דמשום דרצונינו לעשות צירוף שם הוי"ה ית"ש, נהיה מותרים לעבור על איסור דאורייתא מהללמ"ס להפסיק בפסוקא דלא פסקיה משה

ומש"כ החת"ס ז"ל: "כיון שלא אפשר באופן אחר שרי למפסק". לפענ"ד קשה לקרוא זאת "לא אפשר באופן אחר". דלא דמי זאת כלל למ"ש במגילה כ"ב ע"א ובתענית כ"ז ע"ב דר"ת התיר לפסוק לתינוקות של בית רבן, הואיל ולהתלמד עשויין, משום שלא אפשר. וכפרש"י בתענית, לפי שהתינוקות אינן יכולין לקרוא פסוק כולו. ה"נ גבי ס"ת, דבדילוג א"א, משום הנכנסין והיוצאין יעו"ש. משא"כ בנידון שאלתנו, לא שייך לומר דמשום דרצוננו לעשות צירוף שם הוי"ה ית"ש, נקרא זאת: "לא אפשר באופן אחר"

? גם הלום ראיתי בהגהות מהר"י יעב"ץ ז"ל בגמ' קידושין ל' ע"א בהא דאמרינן שם, דאנן בפסוקי נמי לא בקיאינן. דכי אתא ראב"א אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענ'. וכתב ע"ז הגאון יעב"ץ, דעפי"ז האי כללא, דכל פסוקי דלא פסקיה משה לא פסקינן, לא ידוע שפיר. והכל לפי המנהג, עד כאן לשונו. וכתב עוד בהגהות יעב"ץ בגמ' מגילה כ"ט ע"ב, בהא דאמרינן שם, דבני מערבא מסקי לדאורייתא בתלת שנין, וכתב, דאפשר הוא משום דאינהו פסקי לפסוקי בתלת, כקידושין ל' וכו' עכ"ל. ועפ"י דבריו אפשר ליישב מה שהניח בצ"ע המג"א ז"ל באו"ח סי' רפ"ב, ע"ז דבני מערבא מסקי לדאורייתא בתלת שנין והאיך היו מתלקין הסדרות יעו"ש. ועפי"ד הגאון יעב"ץ ז"ל אתי שפיר, דהרי הם פסקי לפסוקי בתלת, כאמור אבל גוף דברי הגאון יעב"ץ תמוהים דהרי בקידושין ל' ע"א מבואר דבמערבא פסקי לתלתא פסוקי רק להאי קרא: "ויאמר ה' אל משה, הנה אנכי בא אליך בעב הענן' וגו'. ע"ש במהרש"א בח"א שכתב טעם נכון בזה יעו"ש. אבל בשאר פסוקי התורה. מי יאמר שפסקו לתלתא פסוקי

? ויש ליישב קושית המג"א הנ"ל באופן אחר. עפ"י אמז"ל בירושלמי שבת פט"ז ה"א, דמאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה, דבר, אמירה, ציווי, כנגד שנותיו של אברהם אבינו וכ"ה במס' סופרים פט"ז ה"י, דקע"ה פרשיות שבתורה הם כנגד שנותיו של א"א. *) ובמס' סופרים סיימו: הלכך קבעו מאה ושבעים וחמשה סדרים בתורה, בכל שבת ושבת, עולת תמיד. ובפי' "נחלת יעקב" על מס' סופרים שם, כתב, שראה בס' "שמע שלמה" דבר נאה בפירוש הירושלמי והמס' סופרים הנ"ל, בהקדם דברי המהרש"ל ביש"ש סוף ב"ק, החילוק בין בני א"י, לבני חו"ל, בקריאת התורה, שאנחנו בני חו"ל קוראים משנה לשנה את התורה כולה, אבל בא"י