רב"ז אורח חיים קא

סוף דבר הכל נשמע, דהמשמעות שהעמיס כת"ה בלשון המשנה. במחכת"ה לא יתכן. ורק בזה כוון יפה, דהא דתנן "אין לה קבע", קאי גם לר' יהודה, כפי' הרמב"ם והגר"א ז"ל, כנזכר: בצלאל זאב שאפראן. סימן כה. עוד להרה"ג הנ"ל

ע"ד אשר העיר כת"ה ב"קונטרסו" לפרש מה שנקטה המשנה בריש ברכות לשון "קורין" את שמע, ולא "אומרים". לרמז בזה שצריך לקרוא בקול רם וכו': תשובה

הנה דבר זה תליא במנהגא. כמפורש יוצא בש"ע או"ח סי' ס"א סעי' כ"ו דיש נוהגים לקרות ק"ש בקול רם, ויש נוהגים לקרותו בלחש. ומקור לשון הש"ע נובע מתשו' הרשב"א סי' תנ"ב. והרשב"א מסיים שם בזה"ל: וראוי ברוב ישראל לאמרו כולו בלחש כדי שיהא כאו"א משנן בפיו א'). שאין אומרין אותו בקול רם, אולי יבטח האחד על השמועה, בקרוא אותו הצבור, עכ"ל וכ"כ בתשו' רב האי גאון, מובא בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ו' ע"ש. וכ"כ המג"א בשמם בסי' ס"א ס"ק ט"ז. והביא בשם כ"ה, ובשם הרא"ם ח"א סי' מ"א, דשומע ולא קרא יצא ע"ש. ועפי"ז י"ל עמש"כ הגר"א בס' "שנות אליהו", וז"ל: אמר "קורין". בלשון רבים, ולא "קורא" וכו'. והוא מפני שבברכות אחד מברך ומוציא את כולן. אבל ק"ש אינו יכול להוציא, "אלא כל אחד צריך לקרות בפני עצמו", לכן קתני "קורין", עכ"ל. ומלשון "קורין" בל"ר יש ראיה המוכחת כדעת רב האי גאון והרשב"א ז"ל, דבק"ש השומע ולא קרא לא יצא יד"ח. ויהיה מכאן תיובתא על תשו' הרא"ם הנ"ל דס"ל דיצא. ועפי"ז אתי שפיר דלא קשה מידי דקדוקו של הס' "שושנים לדוד" על משניות ברפ"א דמגילה, שדקדק בלשון המשנה, דנקטה מגילה "נקראת", ולא קתני "קורין" את המגילה? ע"ש. ועפמש"כ הגר"א ז"ל אתי שפיר, דאי הוי קתני "קורין" את המגילה כמו בק"ש, הוה משמע דכאו"א צריך לקרות בפני עצמו אבל השתא דקתני מגילה "נקראת", משמע שפיר דרק אחד קורא את המגילה לפני הצבור. וכולם שומעים, ויוצאים יד"ח. וזה ברור ונכון. אבל הטור בסי' ס"א כתב, דנוהגים בספרד לקרות פסוק הראשון בקול רם, ומנהג טוב הוא וכו' עכ"ל. וכ"כ בס' אבודרהם בדף ל' ע"ב. וכ"כ החר"י על הרי"ף פ"ב דברכות סי' מ"ה ד"ה התקינו וכו'. ר"ל שיאמר בשכמל"ו בלחש, ואח"כ יאמר השאר בקו"ר, אם ירצה. וכן נוהגים היום בהרבה מקומות, ומנהג יפה הוא עכ"ל. וכן בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תמ"ו, כתב, דהמנהג היפה הוא בקול רם, כמנהגינו. והאריך בד"ז ע"ש. וכן בס' תע"ד האריך בד"ז, וכתב, דמדינא צריך לקרות ק"ש בקו"ר כדי לעורר המחשבה וכו'. עוד כתב הרדב"ז שם וז"ל: מנהג שלישי, לא שמענו ולא ראינו שיהא ש"ץ קורא בקו"ר, והצבור בלחש וכו' יעוי"ש. ותמהני שלא הביא הרדב"ז ז"ל מש"כ הכלבו בשם המדרש, מובא בב"י באו"ח סוס"י ס"ב, וז"ל: שצריך ש"ץ להשמיע קולו בשמע ישראל, כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים ביחד וכו' עכ"ל. וכ"פ בש"ע או"ח סי' ס"ב סעי' ה'. וצ"ע עוד כתב הרדב"ז שם ובסי' תמ"ו, וז"ל: הקורא כמנהגינו בקו"ר לבדו, שלא עם הצבור, לא יפה עשה, שהרי אמרו במדרש, בשעה שהשכינה באה לביהכ"נ, וראה אותם אומרים הזמירות, ומקצת מאחרין, ומקצת מקדימין, מיד מסתלקת. ואם בזמירות אמרו כך, כש"כ בק"ש, שהוא יחודו של מקום ב"ה וכו' כללא דמילתא בהא סליקנא, ובהא נחתינא שאין הדבור היוצא מפי הצבור יחד, דומה לדבור היוצא מפי היחיד. דכתיב: "הן אל כביר לא ימאס" וכו' עכ"ל. ועפ"י האמור יש ליישב שפיר מה דנקטה המשנה לשון "קורין" את שמע, בלשון רבים. כלומר שלא יקרא אדם ק"ש ביחידות, כי אם בצבור, כדבר האמור, ועפי"ז ליכא תיובתא על תשו' הרא"ם ז"ל הנ"ל וי"ל דהרא"ם מפרש לשון "קורין" בל"ר, כפירושנו. ולא כפי' הגר"א ו"ל ודו"ק

ובגוף הערת כת"ה, יעיין מש"כ הגאון בעל "תפארת ישראל" ז"ל, על משניות רפ"א דברכות, אות א' הוראה ד'. וז"ל: "קרא" הוא לשון קריאה בקול לפרסום וכו'. הכא נמי ר"ל שמצוה לקרות פסוק ראשון בקול, כדי לעורר הכוונה וכו', עכ"ל: בצלאל זאב שאפראן סימן כו כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר אלי' ראזענטהאל [ז"ל] דומו"צ בעיר פאדילאי

ע"ד אשר שאל לדעת בענין שנהגו ישראל קדושים בקידוש ליל שבת קודש, לומר בתחלה "ויהי ערב ויהי בקר", ואח"כ מתחילין בקול רם: "יום הששי". ומקשין העולם, הא קיי"ל: כל פסוקא דלא פסקיה משה, אנן לא פסקינן ליה ויש שרצו לתקן לומר כל הפסוק "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ויהי ערב ויהי בקר יום הששי". וכת"ר כתב שיש לפקפק ע"ז מטעם אמז"ל במדרש" "טוב מאד זה המות". ובשבת כתיב ביה: ברכה לחיים עכ"ד: תשובה

הנה זה שרצה לתקן לומר כל הפסוק, הוא הגאון בעל "עיון תפלה" שבגליון הסידור "נהורא הש"ס" *). ומה שמפקפק כת"ר ע"ז שלא לומר כל הפסוק, מטעם אמז"ל