רבי בצלאל אשכנזי צח

אחד לא יזכה במציאתו ומיהו אביו קאי בדיני' ונוטל מציאתו שכשמגביהה לצורך אביו מגביהה ואין בזה מפני דרכי שלום ולשיטת שמואל קשיא מההיא דלקט אדידיה דע"כ משמע דאית ליה יד ותקשי מדרבי יוסי אדר' יוסי דלדידיה כי אמרינן מפני דרכי שלום לית ליה זכיה כלל אלא שהחמיר ר' יוסי טפי בתקנתו להוציאו בדיינין ולעולם לית ליה יד וזהו שכתב רש"י ז"ל לעיל ונפקא מינה מדר' יוסי הא אתא לאשמועינן דהחמירו חכמים בתקנתן ע"כ: פי' ר' יוסי ות"ק דידיה בחדא שיטתא אזלי דלא תיקנו רבנן לקטן יד אלא תקינו שלא יזכה בו אחרים מפני דרכי שלום ור' יוסי החמיר עוד להוציאו בדיינין ולעולם לית ליה זכיה והילכך קשיא מדר' יוסי אדר' יוסי ונדחקו לתרץ זה אביי ורבא וכדכתבינן לעיל ומיהו ר' יוחנן ס"ל דלעולם זכיה גמורה תקינו ליה רבנן מפני דרכי שלום וקטן אית ליה יד מדרבנן מהאי טעמא דמפני דרכי שלום ותיקנו דבתר הכי יזכה האב משום איבה ולא גדול גדול ממש ולא קטן קטן ממש ולא תקשי מההיא דלקט אמתני' ולא מדר' יוסי אדר' יוסי דמפני דרכי שלום תקינו רבנן יד לקטן ולא כדס"ל לשמואל דכי אמרי' מפני דרכי שלום לית ליה יד לקטן כלל נמצא לשיטה זו כולה הך. שקלא וטריא דלעיל ליתא לרבי יוחנן כלל כנ"ל פי' השמועה לרש"י ז"ל וכל לשונותיו מכוונים דו"ק ותשכ"ח: וגם הראב"ד ז"ל מתפרש בהאי שיטתא דדחיקא טובא למימר דשמואל לית ליה משנה דמפני דרכי שלום דלכ"ע תקינו שיהא מציאת קטן לעצמו ובמאי דכתיבנא ניחא דאיברא דאית ליה הך מתני' ומיהו ס"ל דבהכי לא תקינו ליה יד וכדכתי' וד' יוחנן ס"ל דבהכי תקינו ליה יד ומאן דאמר דר' יוחנן ס"ל דקטן אית ליה זכה מן התור' משתבש ואין צריך לטרוח הקולמוס בזה והילכך לשון הריב"ש ז"ל בחידושיו שנמצאו על פ"ק דמציעא ופליגא דר' חייא בר אבא דאמר ר' חייא בר אבא וכו' לא פליגא אמאי דאמר שמואל קטן לית ליה זכיה דאוריתא דהא לא פליג ר' יוחנן אמאי דתנן מציאות חש"ו יש בהן גזל מפני דרכי שלום וקי"ל כת"ק ודלא כר' יוסי דאפילו גזל גמור מדבריהם לא הוי דמאי דאמרי' בגיטין זוכה לעצמו היינו בדאיכא עת אחרת מקנה דהתם זוכה לעצמו מדרבנן והוי גזל גמור להוציאו בדיינין אבל במציאה אפילו דרבנן לא זכי כי אם מפני דרכי שלום אבל מאי דאמרינן ופליגא היינו במאי דקאמר שמואל דטעמא דמתני' משום דבשע' שמוצאה מריצה אצל אביו ולפום האי טעמא קטן קטן ממש וגדול גדול ממש דקטן אפילו אינו סמוך מריצה אצלו וגדול אפי' סמוך על שולחן אביו אינו מריצה אצלו ור' יוחנן ס"ל דטעמא דמתני' משום איבה לפי שנותן לו מזונות אם אין מציאתו של אביו יהיה לו איבה כיון דלא טרח בה הבן ולא יתן לו מזונות ולפי זה לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא הכל תלוי בסמוך על שלחן אביו ואין סמוך דאפילו גדול דאית ליה זכיה דמדאורית' מציאתו של אביו בסמוך על שלחנו כי היכי דלא ליהוי ליה איבה ובבתו קטנה אף על גב דאינה סמוכה הוי דאב משום איבה כיון שבידו למסרה למנוול ומוכה שחין וכן בגדולה וסמוכה משום איבה דמזונות ולא הוי דידה אלא בגדולה ואינה סמוכה ואם כן גבי בתו לכ"ע גדול גדול ממש אלא דלר' יוחנן נמי בעינן דלא תהא סמוכה. עכ"ל הרב רבינו יצחק בר ששת ז"ל אזיל בשיטת התוס' ז"ל דבין שמואל ובין ר' יוחנן ס"ל דקטן אית ליה זכיה מדרבנן ולא פליגי אלא בטעמ' דמתניתין דלשמואל דיהיב טעמא משום דמריצה קטן קטן. ממש קאמר וגדול גדול ממש ולר"י דטעמ' דמתניתין משום איבה לא גדול גדול ממש ולא קטן ממש אלא הכל תלוי בסמוך על שלחן אביו ואין סמוך ולשמואל קשיא לן ממתניתין דלקט וקשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי משום דמשמע לן דבע"כ מתניתן דלקט ס"ל דזכי לנפשיה מדאורית' דאי מדרבנן אין סברא שיתקנו שתי זכיות שיזכה הבן קודם ושוב יזכה האב דכיון דתקינו לכל קטן שיהיה של אביו משום איבה למה להם לתקן שיזכה הוא תחלה. ואחר כך יזכה אביו ומיהו לר' יוחנן לא תקינו משום איבה אלא הסמוך על שולחן אביו ואפי' גדול נמצא דתקנת זכיית הקטן לא זזה ממקומה אלא דשוב תקינו דמאן דסמיך על שולחן אביו שתהי' של אביו משום איבה ואפי' גדול וכ"ש קטן דלא עדיף מיניה והילכך שפיר מצינן לאוקומה ההיא דלקט בזכייה דרבנן ולא תקשי אמתני' ולא תקשי נמי דרבי יוסי אדר' יוסי ואין לחלק בתקנות דכל מאי דתקון רבנן ואפי' מפני דרכי שלום כעין דאוריית' תקון דליהוי ליה יד ויזכה לנפשיה כנ"ל לתרץ המשך השמוע' לשיטת התוס' ולא תקשי מאי דאקשינן לעיל דמאי דפריך למימרא דסבר שמואל וכו' האי קסבר אטו לדידיה מיניחא והא ע"כ אית ליה לתרץ מדר' יוסי אדר' יוסי ובמאי דיתרץ מדר' יוסי אדר' יוסי ניחא נמי לשמואל דלרבי יוחנן ניחא הכל וכדכתיבנ' כנ"ל

ומכל מקום דברי מעכ"ת סלקי כהוגן בשיטת התוספות ז"ל וכן פירש הריטב"א ז"ל והריב"ש ז"ל ולשכנגדו לא מצאתי שורש וענף ורוב דבריו לא באו בדקדוק וסתרן אהדדי ומצאתי בקונטריסין המכונים למהר"י אבוהב ז"ל סעד לקצת דבריהם אבל הם דברי גמרא ונתלו באילן גדול ולשונו מוכיח עליו ואין מביאין ראיה מהם וז"ל אמר שמואל מפני מה אמרו וכו' יש להקשות שנראה ששמואל אינו נותן טעם כלל אמאי זאת המציאה היא של אביו ולא של ק או הפקר וזה שהוא אמר מפני שהבן מריצה אצל אביו ואם כן ישאר לנו לדעת בזמן שהבן לא ירצה ליתנה לאביו מה יהיה דינו אם יזכה הבן או לא ועוד שמזה הטעם נראה שהבן לית ליה זכיה ואם כן היאך מקשה למימר' דסבר שמואל לית ליה זכיה לקטן וכו' ונאמר שידוע הוא שמן התורה לית ליה זכיה לקטן לא לעצמו ולא לאביו אלא שעכשיו באו חכמים ונתנו זכיה לאב על יד הבן וזה אפשר להיות בשני פנים או שהקטן זוכה ומצד זכייתו אמרנו שיתן לאביו או נאמ' שהקטן אין לו זכיה כלל אלא בשעה שמוצאה תקנו חכמים שיהא של אביו שהבן בכאן הרי הוא כמו האב בעצמו וכראות שמואל אלו השני אופנים אמר מפני ומה אמרה משנתינו שמיד כשמגביה זו הקטן המציא' היא של אביו ולא נאמר האופן האחר שזוכה בנו ואחר כך היא של אביו ואמר שהסבה היא שתכף להגבהת הקטן המציאה הגביהה לצורך אביו ולפיכך אין כאן שהות לזכיה לקטן ועם זה יתורץ מה שיש לשאול היאך אפשר להיות זוכה זה הקטן לאביו מאחר שהוא אינו זוכה תחלה שהרי מבואר למעלה שאין לזכות אלא בתורת מגו דזכיה לנפשיה אמנם זה הקטן בכאן אינו זוכה לנפשה ואיך יזכה לאביו אבל עם מה שאמרנו יתוקן הכל שסיבת שזכה האב היא בעבור שבכאן היא תקנה זו פרטית לפי שזה הבן בשעה שהגביהה האב זוכה והרי הוא כמו שהוא בעצמו הגביהה וזה שאמר רש"י ז"ל הילכך כשמגביה לצורך אביו הגביהה אם כן העלינו מכל האמור שזו התקנה שהמציאה יהיה של אביו היא מדרבנן ואף זה לא בכל אופן לכשנאמר שהבן זוכה לעצמו ואחר כך יהיה של אביו מצד זכיית בנו אלא שהאב מצד עצמו זוכה במציאה ולא מצד זכיית הבן שהבן לא זכה ואפילו מדרבנן ועכשיו יצדק היטב מה שמקשה למימרא דסבר שמואל לית ליה זכיה והטעם שבנה הקושיא על דאוריתא שלפי מה שאמרנו שמואל אפילו מדרבנן סובר דלית ליה זכיה אבל הניח קושייתו על דאוריתא לפי שרצה להעלות קושייתו ולומר ראה כמה הרחקת עצמך מן הדין שאפילו מדאוריתא אית זכיה לקטן והיאך אמרת אפי' מדרבנן: ע"כ: ואפשר כי אותו מעלה עשן אשר ראה מעכ"ת כנגדו בשיבה רוח קונטריסין אלו היתה עמו. ונתאבך בהם גאות עשן ובחשכה יתהלך ולא הבין לא הקונטריסין ולא צורה דשמעתא ואנו אין לנו אלא דברי הראשוני' אשר מימיהם אנו שותים והם פירשו לנו כל חתום ובלעדיהם היה הגמרא כדברי הספר החתום ואל אמת יצילנו משגיאות ומהכשל כדבר הלכה ויראנו נפלאות מתורתו נאם הצעיר מר ונאנח בצלאל אשכנזי

כח שאלה יבמה שכדי לפסול עצמה על היבם שהיה רוצה ליבם באה פתאום בהיותו יושב בין אנשי' ורקקה בפניו על כרחו ילמדנו רבינו אם כופין אותו לחלוץ אם לא ושכרו כפול מן השמי'

תשובה גרסינן בפרק מצות חליצה שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקקה תחלוץ ופריך גמרא מכלל דאיפסילה לה מאחין מני אילימא רבי עקיבא השתא ומה במקום מצוה וכו' פי' דהיינו בשעת חליצה שהרקיקה מצוה דאיכא למימר מידי דהוה אהקטרת אימורין דכי איתנהו שיש לקיים בהם מצות הקטרה מעכבי בשר מאכילה וכי ליתנהו לא מעכבי כגון שנטמאו או שאבדו דגרסינן בפ' תמיד נשחט יכול יהו כהנים וכו' והכא נמי אף על גב דלאו מעשה חשוב הוא באיש הואיל ואפשר לה לרוק ליעכב וקאמר רבי עקיבא לא מעכב מאחין מפסלא: אלא לרבי אליעזר פי' דאמר במתניתין רקיקה מעכבא אלמא מעשה הוא והא לרבי אליעזר הוו להו שני דברים המתירין דהא חליצה ורקיקה תרויהו לדידיה מעשה נינהו ומעכבי וכל שני דברים המתירים אין מועילין זה בלא זה ואם כן איך תהיה רקיקה בלא חליצה פוסלתו מיבום: ומשני דשלחו ליה לאבוה דשמואל אתיא כרבי דתניא כבשי עצרת אין מקדשין הלחם וכו' כיצד שחטן לשמן וכו' קדוש ואינו קדוש דברי רבי ראב"ש אומר לעולם אינו קדוש פי' הא קמן דלרבי שחיטה לחודה מועלת ואמרינן בפ' התכלת מ"ט דרבי אמר קרא ואת האיל יעשה זבח שלמים למימרא דזביחה מקדשה וראב"ש אמר אמ' קרא יעשה עד שיעשה כל עשיותיו דאלמא זה בלא זה אין מועילין ואם כן הא דשלחו ליה לאבוה דשמואל כר' שלחו ליה ופריך גמרא ומי אמר ר' עקיבא רקיקה לא פסלה מאחין והתניא חלצה ולא רקקה וכו' עד אין כאן בית מיחוש מני הא אילימא רבי אליעזר וכו' אלא פשיטא דר"ע וקתני רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה פסולה למאן אילימא לעלמא כלומר למאי הילכתא תני פסולה אילימא דלא משתריא בה לעלמא פשיטא מי הויא חליצה כלל דמשתריא לעלמא אלא לאו לאחין לאשמועינן דאיפסילה לאחין דקי"ל בגיטין כל מקום ששנינו חליצה פסולה וכו'

וכתב הריטב"א ז"ל דה"ה דמצי לאכרוחא מדקתני סיפא ולא כלום אלא דניחא ליה טפי לאכרוחא מגופא. ופריך מ"ש קריאה ומ"ש רקיקה פי' מ"ש קריאה לחודה דלא פסלה כלל דקתני אין כאן בית מיחוש ומ"ש רקיקה לחודה דפסלה לאחים ומשני קריאה דאיתה בין בתחלה וכו' פי קריאה איתה קודם חליצה מאן יבמי ולאחר חליצה ככה יעשה לאיש ואם כן אי נמי אמרינן תתייבם לא מחלפ' לאנשי בחליצה דליתו למימר הך בתר חליצה אתייבם דאמרינן הך קרייה דמקמי חליצה הואי אבל רקיקה דלית' אלא בתר חליצה מחלפא להו לאינשי דאמרינן מדרקקה ודאי חלצה לה ברישא ואפ"ה הדרא ומתייבמה ואתי למשרי חליצה לאחים ואף על גב דאמרינן בסמוך דכסדרן לא מעכבא ואם הקדים רקיקה לחליצה מה שעשה עשוי מכל מקום מצוה כמאמרה דליהוי הרקיק' לבתר חליצה והקריאה מצותה בין בתחלה בין בסוף וכדכתיבנא ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה לאבוה דשמואל יבמה שרקק' תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת כי ההי' דאתי' לקמיה דר' אמי וכו' ע"כ ופי' הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל דשמעת' הכי מסתגי דכי פריך מעיקר' אלישנ' קמא מני אלימ' ר' עקיב' השתא ומה וכו' קס"ד דמדינ' דאוריית' אסרינן לה דאלו משום גזרת רקיקה אטו חליצה לא טעו בה אינשי דלא מחזי להו בחליצה ומ"ה הקשו אילימ' רבי עקיב' וכו' ולרבי אליעזר שני דברים המתירין אין מועילין זה בלא זה ואתינן לאוקומה כר' ואסיקנ' דמדרבנן הוא