רבי בצלאל אשכנזי צז

דבשלמא אשתו אף על גב דאית ליה זכיה לנפש' תקינו שיהא מציאת' לבעל' משום איבה אבל בבנו מאי איבה איכא ולדעת רש"י ז"ל שפי' במתניתין דטעמא דבתו משום דכתיב בנעוריה בית אביה איכא למימר דס"ל לשמואל דבבנו ובתו ליכא למיחש לאיבה ולדעת המפרשי' ז"ל דטעמא דבתו נמי משום איבה דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין איכא למימר דס"ל לשמואל דבשלמא בבתו יש לו כח להרע עמה למסרה למנוול אבל בבנו מה לנו ולאיבתו לכך אין להם לחכמים להעביר מציאתו מעצמו וליתנה לאביו משום איבתו כ"נ שאלת שמואל ואפשר דלרמוזי הני תרי אנפי דכתיבנ' כתב רש"י ז"ל בשלמא בתו ואשתו וכו' כלפי אי אין זכיה נקט בתו וכלפי אי יש זכיה נקט אשתו וכדפרישנ' ומשני איברא ודאי דקטן אית ליה זכיה מיהו מדרבנן היא ואמרו חכמים דעת הקטן דלא בעי למזכי לנפשיה כלל אלא בשעה שמוצאה מריצה אצל אביו וכו' וה"ל כאילו הגביהה לאביו ולכך מציאתו לאביו וא"ת דהא רב נחמן אמר לעיל המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו הא תרצה הריטב"א ז"ל וכדכתיבנ' לעיל אבל לא פירש כל הצורך ונ"ל דשניא היא דהמגביה מציאה לחברו המגביה עצמו אית ליה יד גמור ובעי לזכות במציאה זו כדי לזכוייה לחבריה שבזכייתו יזכה חברו וס"ל לרב נחמן דלאו כל כמיניה לזכות כדי לחוב לאחרי' וה"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכדאיתא לעיל בדוכתיה אבל קטן זה אינו רוצה לזכות במציאה זו כלל אלא בשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ואינו מאחר ביד וה"ל יד אביו כיד אריכתא ואינו זוכה בה אביו מכח זכייתו ולכך האריך שמואל וקאמר שבשעה שמוצאה וכו' ואינו מאחר בידו דלמה לן במהירות הקטן כולי האי במאי דנימא שהקטן רוצה לזכות לאביו סגי אלא דבעי לאורויי דלא דמי למגביה מציאה לחברו שהמגביה רוצה לזכות שבזכייתו יזכה חברו ולא קפיד אם תעוכב בידו ימים רבי' מאחר שכבר זכה בו בעבור חברו אבל הקטן במציאה הויא ליה כמי שנשתלח לדבר זה וממהר בשליחותו ליתנה לאביו ולכך הוה ליה כאילו זכה בה אביו ביד אריכת' ואפילו מ"ד המגבי' מציאה לחברו לא קנה חברו הכא קנה ואפי' אם יאמר הקטן זכיתי לעצמה בטלה דעתו ואין בדבריו כלום והיינו משום דעיקר זכייתו היא מדרבנן והם אמרו והם אמרו דאילו הויא מדאורייתא לא מצו רבנן להוציאה מתחת ידו מאחר דזכה בה בודאי דמחמת אומדנא דלא מוכח ואדרבה מוכח איפכא שהרי הקטן עומד וצווח דלנפשיה זכה לא מצו רבנן לעקור זכיה דאורייתא ואילו לא הוה ליה זכיה לקטן כלל ואפילו מדרבנן האי טעמא דמריצה לא סגי כלל דאדרבה מהאי טעמא כיון דלא בעי למזכי לנפשיה כלל הילכך כל הקודם לחוטפה מידו זכה דאביו לא שלחו ואפילו אם שלחו אין שליחות לקטן וכיון שכן מהיכן זכה האב שלא יקדי' אחר. לזכו' בו אבל השת' דאית ליה זכיה מדרבנן מיהא הרי אין שום אדם יכול לזכות בה דכשרואה שום אדם בא לחוטפה הוא קודם לזכות לעצמו דלכך מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו פן יבא אחר ויחטפנה מידו הילכך לגבי כל אדם אמרינן דעתיה שהוא קודם לזכות ולגבי אביו אמרינן דעתיה שהוא רוצה להביאה אל אביו וכדכתיבנא והשתא פריך שפיר למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכיה מדאורייתא פי' אבל מדרבנן אית ליה והתניא השוכר את הפועל וכו' אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכיה לנפשיה מדאורייתא וכו' אלא אי אמרת קטן לית ליה זכיה אלא מדרבנן הרי אמרו חכמים דעת הקטן לגבי מציאה דלא בעי למזכי לנפשיה כלל ובשעת הגבהה מגביה לצורך אביו ואפילו עומד הקטן וצווח דלנפשיה קא זכי כבר זכוהו חכמים לאביו והילכך גבי לקט נמי אף על פי דחזינן דאינו מריצה לאביו דגבי מציאה דוק' הוא דמריצה וכדכתבינן לעיל מכל מקום לא חלקו חכמים בזכיות הקטן ובכל זכיותיו עשאוהו כההיא דמריצה לאביו ונמצא דבשעת זכיית הבן בא לו זכיית האב והשתא ניחא דלא תקשי התוס' מדידהו אדידהו דבדיבור המתחיל שמואל טעמא דתנא דידן וכו' מיירו במציאה דעיקרה משום דלא בעי למזכי לנפשיה כלל ובדיבור המתחיל אי אמרת בשלמא וכו' מיירי בלקט דלא חלקו חכמים והשוו מדותיהם בכל זכיות הקטן שיזכה האב בהדי זכיית הבן: ומשני שמואל טעמא דתנא וכו' ואיהו סבירא ליה דאית ליה זכיה מדאורית' ופריך וסבר רבי יוסי וכו' והתנן וכו' הא קמן דלית ליה זכיה אלא מדבריהם ואפי' לר' יוסי וההיא דלקט לא מתוקמא אלא דאית ליה זכיה מדאוריתא וכדכתיבנא ותירץ אביי עשאוה וכו' פי' לעולם לית ליה זכיה אלא מדרבנן וכ"ת והא בשעת זכית הבן בא לו זכיית האב ואמאי מלקט עשאוה וכו' דעניים גופיהו מסחי דעתיהו סברי בריה דהאיך מלקטי ליה דהא זכי דנפשיה ולא דייק אי בא לו זכיית האב בהדיה. אמר לו רב אדא וכו' אלא אמר רבא עשו שאינו זוכה וכו' פירשו בתוספו' שאנץ עשו עניים דעלמא שלא זכו בלקט כאלו זכו בו וחזרו ונתנו לו ודוקא בנו אבל פועל גופיה לא והאריכו בזה ואין להאריך. כל שיטת התוס' ז"ל. ודע שהרא"ש ז"ל כתב וז"ל וסבר ר' יוסי קטן אית ליה זכיה מדאוריתא תימא דילמא מדרבנן אית ליה זכיה ואבוה מיניה קא זכי וי"ל משום דר' יוסי נמי ס"ל מציאת קטן לאביו כדמוכח מתני' טובא וכו' וכיון דמודה ר' יוסי דמציאת קטן לאביו אם איתא דזכיית קטן מדרבנן למה היה להם לתקן שיזכה הוא תחלה ואחר כך יזכה אביו אבל וכו' וא"ת כיון דפרישת דמודה ר' יוסי דמציאתו לאביו א"כ כי משני שמואל טעמא דתנא דידן וכו' מי דחקו לפרש משנתינו דלא כהילכתא וי"ל דניחא ליה לאוקמי מתני' כרבנן ולא כיחיד אף על גב דסבר לה כר' יוסי ועוד דמשמע ליה לשמואל קטנים דמתני' קטנים ממש וכו' ולי נראה דאין הקושיא קושיא ולא התירוץ תירוץ דסברת הגמרא היה כך דאם אין לקטן זכיה מן התורה לא יוכל ללקט אחר אביו דאף על גב דתקנו לו חכמים זכיה דוקא לטובתו תקנו דלא ליתי לאנצויי אם יקחו מידו מה שזכה בו ומה שאמרו חכמים מפני שלום ואין מוציאין בדיינין קאמר ר' יוסי שמוציאין בדיינין ומכל מקום לא תועיל אותה זכיה לגזול ענים ולהכי הוצרך אביי לתרץ עשאוהו כמי שהלכו וכו' ורבא עשו את שאינו זוכה וכו' וגם מה שתרצו דאם איתא דזכיית קטן מדרבנן למה היה להם לתקן שיזכה הוא תחלה ואחר כך יזכה אביו הא נמי ליתא דמעיקרא תקנו לכל קטן זכיה אף אם אינו יתום ותקנו חש"ו ובתר הכי תקינו שזכייתו לאביו ע"כ והכין דייק לשון רש"י ז' ל וכדכתיבנא ועיקר תירוצם הוא בנוי במאי דקא מפרשי דכי קאמר ר' יוסי גזל גמור ואמר רב חסדא גזל גמור מדבריהם היינו נמי מפני דרכי שלום דמה שאמרו חכמים מפני דרכי שלום ואין מוציא קאמ' ר' יוסי שמוציאין בדיינין וכו' כתב הרא"ש ז"ל להדיא וכן פרש"י ז"ל מדבריהם מפני דרכי שלום וכדבעינן למכתב בס"ד ומיהו התוספו' ז"ל אינסמפרשי' כן אלא ר' יוסי גזל גמור מדבריהם היינו טעמיה דלא תקנו כן מפני דרכי שלום אלא דתקינו ליה רבנן זכייה כעין דאורייתא והוי גזל גמור להוציאו בדיינין וכן משמע מלשון הריב"ש ז"ל בחידושיו וכדבעינן למכתב בס"ד וכתב עוד ז"ל דקי"ל כת"ק ודלא כר' יוסי דאפילו גזל מדבריהם לא הוי דמאי דאמרי' בגיטין זוכה לעצמו היינו בדאיכא דעת אחרת מקנה דהתם זוכה לעצמו מדרבנן והוי גזל גמור להוציאו בדיינין אבל במציאה אפי' דרבנן לא זכי כי אם מפני דרכי שלום ע"כ

וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפי"ז מה' גזלה מציאת חש"ו יש בה גזל מפני דרכי שלום לפיכך אם עבר אחר וגזלה מידן אינה יוצא בדיינים ע"כ: משמע דלמ"ד יוצאה בדיינין אין הטעם מפני דרכי שלום ואם לא תפרש כן אלא כפרוש רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל מאי לפיכך וק"ל להבי"ן: וזו היא שיטת התוספות דקא מחלקי בתקנות רבנן דלת"ק התקנה היתה מפני דרכי שלום ולר' יוסי היתה תקנה גמורה כעין דאוריתא והילכך ליכא לשנויי לקושייתם מאי דמשני רש"י ז"ל ושפיר איכא למימר דההיא דלקט מדרבנן וליכא למימר דנמצא גוזל את הענים דשפיר מצו לזכות לקטן אף על גב דממילא איתא פסידא לעניים בלקט ועתה אפרש שיטת רש"י ז"ל אמ' שמואל מפני מה אמרו וכו' ממה נפשך וכו' וכדפרישנא לעיל ומשני שבשעה שמוצאה מריצה וכו' פירוש איברא דקטן לית ליה זכיה כלל ואפילו מדרבנן אלא שמפני דרכי שלו' בלחוד הוא דתקינו ליה שתהא לעצמו ולגבי אביו לא תקינו דבשע' שמוצאה וכו' וכשהגביה לצורך אביו הגביהה ולגבי אביו ליכא למימר שיהיה שלו מפני דרכי שלום דסתם קטן מגביהה לצורך אביו ואם אחד יסרב בזה בטלה דעתו אבל לגבי אחריני איכא מפני דרכי שלום ופריך גמרא למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכיה מדאוריתא פי' זכיה דרבנן נמי כשאינה מפני דרכי שלום קרי ליה זכיה דאוריתא דכל דתקון כעין דאוריתא תקון וכל דזכי ביה הקטן מדינא אפילו לא הויא אלא מדרבנן אין מוציאין אותה ממנו מחמת שום אומדנא שהרי הקטן עומד וצווח שלעצמו זכה והתניא השוכר את הפועל וכו' רבי יוסי אומר בין כך ובין כך ילקט וכו' דהבן עני זוכה לעצמו ואמר שמואל הלכה כרבי יוסי אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכיה כי קא מלקט וכו' אלא אי אמרת קטן לית ליה זכיה לנפשיה כי וכו' הג' בספרים שלנו ודייקא שפיר כשיטת רש"י ז"ל דכל מפני דרכי שלום הוה ליה כמי שאין לו זכיה כלל דמפני דרכי שלום בלחוד הוא דתקינו ליה זכיה אבל מדינא לית ליה זכיה כלל וכל דאית ליה זכיה מדינא דאוריתא ודרבנן שוים הם ומשני שמואל טעמא דתנא דידן וכו' פי' רבי יוסי ס"ל מציאת קטן לעצמו דכל דאית ליה זכיה לקטן ואפילו מדרבנן אין המציאה לאביו ומדקאמר ילקט בנו אחריו דעלמא דאות ליה זכיה הילכך בע"כ המציאה לעצמו והכין ס"ל לשמואל אלא טעמא דתנא דידן קאמר וליה לא ס"ל ופריך תוב וסבר רבי יוסי קטן אית ליה זכיה מדאוריתא פי' כעין דאורייתא דחכמי' תקינו ליה זכיה ממש כעין דאוריתא והתנן מציאת חש"ו וכו' ואמר רב חסדא גזל גמור מדבריהם פירוש מדבריהם עצמם שאמרו מפני דרכי שלום וזהו שכתב רש"י ז"ל מדבריהם מפני דרכי שלום. ודו"ק. אלמא משמע דס"ל דאין זכיה לקטן כלל מדינא אלא מפני דרכי שלום בלחוד הוא שאמרו שיהיה המציאה שלו ומשני אלא אמר אביי עשאוה וכו' פי' רש"י ז"ל רבי יוסי נמי כתנא דידן ס"ל דקטן לית ליה זכיה וכו' פי' לפי' דכל שאין המציאה שלו אלא מפני דרכי שלום הוה ליה כאילו אין לו זכיה כלל שמפני' דרכי שלום בלחוד הוא שאמרו שיהיה שלו אבל איהו מנפשיה לית ליה זכיה כלל רבא אמר עשו שאינו זוכה כזוכה פרש"י ז"ל עשו את שאינו זוכה כזוכה אף על פי שאין לקטן זכיה במקום אחר כאן עשאוהו כזוכה והקשו עליו בתוס' שאנץ דבמקום אחר נמי יש לו זכיה בין יש לו אב בין אין לו אב ופירשו דה"ק עשו את העניים דעלמא שלא זכו בפיאה זו כאילו כבר זכו בה והפקירוה לבניו של פועל עוד הקשו על פרש"י ז"ל דסוף סוף זכייה דקטן זה מדרבנן הוא והיכי מפקע מידי זכיית עניים דעלמא שהיא מן התורה ותירץ הריטב"א ז"ל קושיא זו דהא קי"ל הפקר בית דין הפקר וכ"ש הכא דניחא להו לעניים דעלמא וכדמפרש ואזיל והם מחלו זכותם אצל בניו של של זה. ע"כ. ופליגא דרב חייא בר אבא וכו' פרש"י ז"ל ופליגא דשמואל דפירש טעמא דמתניתין משום דלית ליה זכיה אדרבי חייא בר אבא דאמר אף גדול שיש לו זכיה אם סמוך הוא על שולחן אביו מציאתו לאביו משום איבה וכו' ע"כ: פי' לפי' דשמואל מחליש כח הזכיה ובהכי קא יהיב טעמא אמאי מציאתו לאביו וס"ל דקטן לית ליה זכיה כלל וכי תקינו שתהא מציאתו שלו מפני דרכי שלום לא יהבו ליה יד כלל אלא משום דלא ליתו לאנצויי תקינו ששום