רבי בצלאל אשכנזי צה

הסכלה שהקשתי עליו עני מה תהא עליך הואיל וכדמשני שבשפה שמוצאה מריצה וכו' סבירא ליה לשמואל דאין לקטן זכייה לנפשיה כלל אפי' מדרבנן אם כן אי אתא אחר וחטפה מיניה הוי' דידיה דהא הגבהת הקטן לא הויא הגבהה דלית ליה זכייה ואבוה נמי אכתי לא מטי' לידיה וכי עדיף קטן שאין לו זכייה כלל מחצר שאינה משתמרת וצבי או מציאה בתוכה ובעל השדה אינו עומד בצד שדהו דלא זכה כלל ואפי' אמר תזכי לי שדי והרי קטן אינו משתמר מה. שבידו והיכי זכי אביו ומפקינן לה מאחר דחטפה דא בורכא ודאי ועוד דמתניתין דקתני קטן אפילו יש לו אב מיירי דיש לו זכייה לנפשיה לגבי אחריני דלא ליחטפנה מיניה אלא דחז"ל אמדוה לדעתיה דרצונו דתהוי לאבוה וכשזוכה בה הבן זכה בה האב ובהדי הדדי אתו הנה דברי' אלו נראי' פשוטים דזהו פי' ההוגיא ולשונו של רש"י ז"ל שכתב הילכך כשמגביהה לצורך אביו הגביה ולשון התוס' ז"ל שכתבו אלא אי מדרבנן הוא בשעת זכיית הבן בא לו זכיית האב משום וכו' ועוד נלע"ד דלא שייך למימר מטעמא דמריצה אצל אביו אפקעוה חז"ל לזכיית קטן לנפשיה ויהבוה לאביו דהרי לא אפקעיה בע"כ דבן אלא משום דאמדוה לדעתיה דקטן דרצונו לזכות בה לאביו אמרינן מסתמא כשהגביהה לאביו הגביהה ורצונו בכך וזוכה בה לאביו ואם כן זכייתו וזכיית אביו אתו בהדי הדדי ולעולם אית ליה זכייה לנפשיה ואי אתא אחרינא וחטפה מפקינן לה מיניה ואנה"נ דאפילו קטן עצמו כשהגביהה אפילו אמר לעצמי אני זוכה בה איפשר דהוי דאבוה דאמדוה חז"ל לדעתיה דקטן וכו' ואי האי לא בעי הכי בטלה דעתו ובזה הוא ההפרש שיש בינו לבין המגביה מציאה לחבירו דהתם אי מעיקרא הגביהה לנפשיה זכה בה והכא כיון דכולהו קטנים מריצים מציאתן לאביהם האי נמי בטלה דעתו אצל הרוב ומכל מקום מדמינן להו לעיל דכי היכי דהמגביה מציאה לחבירו וכו' ואין אחר יכול לחוטפה מידו משום דבר זכייה לנפשיה הוא הה"נ קטן זכי בה לאביו כיון דתקינו ליה זכייה לנפשי' עוד ראיתי שהביא ראיה לדברי מהתוס' לסמן דיבור ר' יוחנן אמר ממאי דאמר התוס' ז"ל דלשמואל דאמר הכא קטן ממש התם נמי גבי עירוב אינו זוכה דידו כיד אביו כיון דמציאתו לאביו ה"ה כל זכיותיו לאביו עכ"ל ז"ל ואמר האי מרבנן דכיון דאמרו התוס' אינו זוכה דידו כיד אביו א"כ הוא אינו זוכה כלל לנפשיה לחזי מר האי בורכא רבתא וכי אם הוא אינו זוכה לעצמו כלל היכי הויא ידו כיד אביו כדי שיזכה אביו והרי הוא אין לו יד כלל ופשט התוס' הכי הוא דכשמזכה העירוב לאחרים ע"י בנו קטן לא זכה האחר כלל משום דידו כיד אביו ועדיין לא יצא מיד אביו דאם הקטן זוכה בו תכף באה לו זכות אביו ובהדדי אתו וא"כ לעולם העירוב לא יצא מיד אביו הנה כל זה כתבתי טרם ראותי כתבו ואלמלא באתי להעלות על ספר טעיותיו שמחליפם בשעה עשר מונים לא יספיק הפנאי לכך אלא קצרתי וכתבתי קצת מהם שהחזיק בהם אחר הויכוח הגדול שהחזירו מכמה מהם וכעת המציאו לידי כתבו מכתב וחתם ידו שכתב לשלוח קמימר וראיתי עוד בה שלא הבין פשט הגמ' לקמן וז"ל דכתבו ולקמן פליג עליה רבי יוחנן ואתר וכו' עד דסבר תנא דידן דקטן אית ליה זכייה לנפשיה מדאורייתא ומדרבנן עכ"ל הסכל הזה ראה אבי גם ראה סכלותו שכתב ומדרבנן ואם יש לו זכייה מן התור' מה צורך לדרבנן בזה ודאי בלא דעת דבר גם טעה שכתב דרבי יוחנן סבר דאית ליה זכיה מדאורייתא ובהכי פליג אדשמואל והא ליתא א"כ ר' יוחנן נמי כת"ק ולא כר' יוסי דמתני' דמציאת חרש וכו' וז"ל רש"י ז"ל לקמן דפליגא דשמואל דפי' טעמא דמתני' משום דלית לי' זכיה אדר' חייא בר אבא דאמר אף גדול שיש לו זכיה וכו' כוונתו ז"ל לאפוקי ממאי דכתב האי מרבנן דפשיטא דלא פליגי בזכיה דקטן דכולהו ס"ל דמפני דוכי שלום הוא מדאורייתא אלא פליג אדשמואל דסבר ר"י דאפי' גדול אם סומך וכו' מציאתו לאביו ואם אינו סומך אפי' קטן מציאתו לעצמו ולא תליא מלתא בדלית ליה זכיה והרי הרי"ף הרמב"ם ז"ל פסקו כר' יוחנן ופסקו דמציאת קטן יש בה גזל מפני דרכי שלום וזה נראה פשוט ועדיין יש לי להבין מתני' דלקט פלוגתייהו דת"ק ור"י במאי פליגי לרבי יוחנן דאפשר לומר דטעמא דר' יוסי דמלקט בנו אחריו הוי מטעמא דעשו שאינו זוכה כזוכה אי נמי לית ליה לר' יוסי אליבא דר' יוחנן טעמא דמריצה וכו' ולהכי כי קא מלקט לנפשי' קא מלקט ואבוה מיניה קא זכי דלעיל אכי אי אמרת בשלמא הוא דקאמר כי קא מלקט לאבוה קא מלקט אי לית זכיה מדאוריית' מטעמא דמריצ' דאליבא דשמואל קיימי' ומ"מ קשיא ת"ק דר"י מאי ס"ל דקאמר לא ילקט בנו אחריו אע"ג דנימא דלית ליה עשו שאינו זוכ' כזוכה מ"מ אי לא ס"ל טעמא דמריצה הרי מציאתו לעצמו אפי' הויא זכייתו מדרבנן וילקט בנו אחריו ואי אית ליה טעמא דמריצה קשה א"כ נימא כתנאי פלוגת' דשמואל ור' יוחנן דמר אית ליה טעמא דמריצה ומר לית ליה והנלע"ד נכון הוא דפשיט' דר' יוחנן לית ליה טעמא דמריצה ומתני' דלקט מיירי בקטן סמוך על וכו' דומיא דאשתו ות"ק לית לי' עשו שאינו זוכה כזוכה ומ"ה לא ילקט דמציאתו לאביו דטעמ' דאיבה שייך נמי בלקט וכדכתבו התוס' בהדיא בדיבור אי אמרת בשלמא ור' יוסי אית ליה עשו שאינו זוכה כזוכ'. ושמואל ה"נ ס"ל דרבי יוסי ס"ל עשו שאינו זוכה וכו' וכדקאמר גמרא אליב' דידיה וטעמא דת"ק דר"י משום דלית לי' עשו וכו' ומיירי אפילו בקטן שאינו סמוך ומציאתו לאביו מטעמא דמריצה ור' יוסי נמי אית ליה טעמא דמריצה לשמואל אלא דאית ליה עשו שאינו זוכה כזוכה. עוד ראיתי בשגיונותיו בכתבו וז"ל וכן נראה מדברי התוס' ז"ל עד פי' ואין זכייה לבן לנפשיה כלל אלא לאביו ע"כ יראה הסכל הזה שמפרש דברי התוס' כפי דעתו ומביא ראיה מהם מצורף לזה כי מה שפי' בדברי התוס' הוא הפך הבנתם: הנה העלתי על ספר כמה דברים פשטי' למתחילים אבל מה אעשה והאיש הלזה מוחזק בעיני הבריו' בגברא רבא כי הוא החזיק עצמו לרוב גאותו ומפני כך טעה במה שטעה אחלי יכונו קמי מר ישיבני על הכלל ופרט בארוכה דעתו הצלולה גם אחלה יעלה על ספר דעת המפרשי' ז"ל בזה בכל הדברים שכתבתי אם דברו בהם ואוחילה אחלה אם רצונו יעשה עמי חסד וישלח לי שטה אחת או שתים אשר הם כוללות במסכתא הזו ומדברים בכל פרטיה כי השטה המקובצת איני שואל כי ידעתי יצטרך לה מר לאיז' פסק ובזה אמצא חסד חן וחסד יעטרהו האל וכסאו כסא התורה והמשפט יכון בצדק כנפשו החכמה והרמה וכנפש נענה ומדוכה אני המר ונאנח עזוז בן לאדוני אבי כהרבי שמעון נחמני זלה"ה

הנה כתבו מועתקת מלה במלה בתוך כתבי שלוחה ואחלה יראה גם לגבירי הח' הנעלה עץ הדעת כמה"ר יעקב קשטרו וכו' והמחילה אתו כי לא יכולתי להעתיק אחרת כעת וש"ש

כז שאלה דברי מר אינן צריכין חזוק כי כלום הם נכונים למבין מיוסדים על אדני יושר ולכן אחר עד עתה כי אמרתם עקשות עובר הוא זה והמה מעצמם יסוגו אחור ועתה ששמעתי כי תוקעים עצמם בטעותם והולכים ומתחזקים בו נתתי את לבי לתור באמתחות המפרשי' ז"ל וקרב לדהנא ואידהן ובהשנות דבריהם בפי שאפה באות נפשי העיפה ותהי לנפש חיה לחוות דעי

ואיברא ודאי הסוגיא כ' פשטה מתפרשת כמו שכתב מעכ"ת וכן פירש הריטב"א ז"ל וז"ל אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת בנו קטן לאביו פירוש דאלו בתו ואשתו טעמא רבא איכא כדפרישנא במתניתין וס"ל לשמואל דקטן ממש קאמר ואפילו סמוך על שולחנו מדקתני לה דומיא דבתו דהשתא לית ליה משום איבה ולהכי קא בעי ביה טעמא. מפני שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו פירוש וה"ל כאילו הגביה לאביו כן פרש"י ז"ל פירוש לפי' וכיון דרבנן הוא דתקון מציאה לקטן מפני דרכי שלום אמרי שתהא מציאתו לאביו מהאי טעמא ואפילו לרב נחמן דאמר המגביה מציאה לחברו לא קנה חיברו בהא מודה לשמואל מטעמא דאמרן דהא רב נחמן תלמידיה דשמואל ולא פליג עליה מסתמא ואקשינן למימרא דס"ל לשמואל קטן לית ליה זכיה מדאוריתא פירוש משום דזכייתו במציאתו אינו אלא מדרבנן איכא למימר שתהא לאביו מזה הטעם שאמר שמואל דאף על גב דהאי לאו טעמא רבה הוא מכל מקום כדאי בו לזכיה דרבנן כי הם אמרו והם אמרו הא אילו היה לקטן זכיה מדאוריתא אין די בטעם זה שאמר שמואל לזכויי לאב במציאתו של קטן: עכ"ל הריטב"א ז"ל: הא קמן להדיא כמו שכתב מעכ"ת וזכה לדעת הרב ז"ל ומיהו הר"ף ז"ל כתב בתוספותיו למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכיה מדאוריתא פירוש מדהוצרך לטעמא דבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ודאי אית ליה זכיה לנפשיה א"כ לא היה צריך לאותו הטעם אלא הוי הטעם דכיון דקנייה קטן תקינו ליה רבנן שתהא לאביו משום איבה כמו בתו וה"ה דלאו דוקא דאוריתא דה"נ אפילו דרבנן לית ליה זכיה דאי הוה ליה זכיה מדרבנן א"כ לא היה צריך לאותו טעם דמריצה וכו' אלא הוי הטעם משום איבה כדפירשתי והא דנקט דאוריתא משום דבעי לאותובי דאפילו מדאוריתא אית ליה זכיה ע"כ וכן פירש הראב"ד ז"ל וז"ל למימרא דסבר שמואל דקטן לית ליה זכיה מדאוריתא דכיון דלא פירש טעמא דמתניתין משום דמעלה לה מזונות כדר' יוחנן ואמר משום דאינו מאחרת בידו אלמא איהו לית ליה יד כלל ע"כ: גם הרא"ש ז"ל כתב וז"ל למימרא דסבר שמואל דקטן לית ליה זכיה מדאוריתא השתא ס"ד דאפילו מדרבנן לית ליה זכיה דאינו מגביה לעצמו כלל אלא תחלת הגבהתו לצורך אביו ומריצה מיד אל אביו והאי דנקט מדאוריתא משום דבעי למידק מיהך בריתא דמייתי דאפילו מדאוריתא אית ליה זכיה. ע"כ משמע דאזיל איהו נמי בשיטת הראב"ד ז"ל והר"ף ז"ל וניחא לשיטתם קושיא אלימתא בשמועה זו דכשהקשה למימרא דסבר שמואל וכו' מאי קסבר אטו לדידיה מי ניחא הך בריתא דלקט והא קושיא מדר' יוסי אדר' יוסי וכדפריך לקמן וסבר ר' יוסי קטן אית ליה זכיה מדאוריתא ובמאי דיתרץ קושיא דר' יוסי אדר' יוסי יתורץ נמי קושיא דשמואל ולשיטתם ניחא דאפילו נימא נמי דר' יוסי ס"ל דאית ליה זכיה מדרבנן אכתי קשיא עלה דשמואל דלשמואל לית ליה זכיה לקטן כלל אלא דבעי לאלומי פירכיה דמצינו בריית' דלכאורה משתמעא דאפילו זכיה מדאוריתא אית ליה ופסק שמואל כותיה והכא משמע דשמואל ס"ל דלית ליה זכיה כלל ואפילו מדרבנן ואילו לדידן דס"ל דאית ליה זכיה מדרבן מיהא גם ההיא דלקט מוקמינן לה מדרבנן ולא קשיא אבל לשמואל מאי אהני לן במאי דנוקי לה בזכיה דרבנן אכתי קשיא דלדידיה לית ליה זכיה כלל ולקמן נאריך עוד בתירוץ קושיא זו וגם לשיטת הריטב"א ז"ל מצינן לתרוצה שפיר וכדבעינן למכתב קמן בס"ד: