רבי בצלאל אשכנזי צד

דעתו אלא אומר אף על פי שכן היה דעתו כיון שצא פירש אין לילך אחר דעתו וקי"ל דכיון דאין לחלוק כלל כדעתו שלא היה כן אף על פי שלא פירש הרי הוא כמו שפירש ולא הוו דברים שבלב אלא דברים שבפה ושבלב דכ"ע סהדי שזה הוא דעתו אבל אם איפשר לחלוק בדעתו אם הוא כן או אינו כן אף על פי שיותר נוטה הדעת למה שבלבו כיון שאיפשר על דרך רחוקה לומר שלא היה כן דעתו הוו להו דברים שבלב שאינן דברים והיינו ההיא דההוא דזבן נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל ופירשו המפרשים דגלי אדעתיה קודם לכן שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל וגם אחר כך הוא טורח לעלות דאי לא פשיטא דלאו כל כמיניה למימר אדעתא למיסק לארעא דישראל זבינית ואפ"ה כיון דבשעתא דזבין לא אמר אמרינן איפשר דמשום דאיצטריכו ליה זוזי זבין ולא אזלינן בתר דברים שבלבו ואף על פי שהדבר קרוב מאד שמפני זה מכר כיון שאיפשר לומר בדרך רחוקה שלא היה דעתו כן לא אזלינן בתר דברים שבלבו ולאו אומד דעתא היא כיון שאיפשר למימר הכי ולומר הכי ע"כ. מעתה כ"ש בנדון דידן דלית לן למיזל בתר האי אומדנא דסתמו כפירושו דלא חשידי ישראל לקבולי עלייהו מאן דלידייניה להו דיני דמגיזתא ונפל טמון בל חזה שמש יחזה להם משאות שוא ומדוחים. והס כי לא להזכיר דבר רע ומר ישתקע ולא יאמר על עדה קדושה אשר בתוכם ה' מעולם אנשי שם שיאמרו לעץ הקיצה לאבן דומם יורה הא ודאי לא נמצא כזאת בישראל והילכך ודאי הדין פשוט דנדר בטעות הויא ואע"ג דחזינן דלאחר ימים רבים שקבלוהו אותו עליהם הוא דסלקו והילכך לא דמיא להא דתנן ראה אותן אוכלין תאנים אמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו וכו' שתכף כשקרב אליהם וראה אביו ואמו אמר אילו הייתי יודע לא הייתי אוסרם עליו וכדאיתא התם בגמרא מכל מקום הא דידן עדיפא שפירשו בהדיא ולהרביץ תורה קבלוהו וסתמו נמי כפירושו הרי מעיקרא לא חל עליו הנדר כלל ואם שוב היה עליהם לראש ולחכם לא מחמת הכרח החומרות אלא ברעות נפשייהו אי נמי מחמת אונס וטענת האונס נמי טענה אלימתא היא כמו שכתב הרב המובהק נרו'

ותשובות הרשב"א ז"ל שהביא היא כתובה אצלי באורך ומעשה שהיה כך היה באחד ששדך בת ראובן ונשבע שישאנה ואחר כך אסרה על עצמו בכל חזוקים ופירש להדיא נדר זה נדרתי לאלהי ישראל בלב שלם ובנפש חפצה בלא אונס כלל בביטול כל מודעי ובבטול כל התנאין וכו' והנודר גלה דעתו לפני כמה מאוהביו שדעתו בנדר ורוצה בקיומו אחר כך טען שאנוס היה וקודם הנדר מסר מודעא

והשיב הרשב"א ז"ל שהוא נאמן על עצמו וכמו שהביא

מהר"י קארו ז"ל בספרו והקשו עליו אם נאמר כן לא נמצא לאו שבועה ונדר נמסר לב"ד לעולם שלעולם יאמר אנוס הייתי והשיב ז"ל שכבודו במקומו מונח שאינו מוצא מקום לקושיא זו לפי שאין דנין שותק ומודה מצווח יאמר אנוס הייתי שאם הקושיא קושיא אף אנו נקשה בהוציא פת חטים ונתכוון להוציא פת שעורים שאנו אומרים שלא חלה שבועתו ומותר בשל חטים ושל שעורים אם כן לא מצינו לאו דשבועה בשלא אוכל פת ובשלא אוכל תאנים וכיוצא בו נמסר לב"ד שהרי יכול לומר לא לכך נתכוונתי אלא לכך וכן בנזיר ששתה יין וכו' ועוד כי באמת אין מלקות אלא בעדי' והתראה ואם זה התרו בו ואפ"ה לא חשש לומר בשעת התראה ואכל וכ"ש כשאמר אעפ"כ ודאי אינו נאמן לפטור את עצמו מן המלקות לאחר מכאן שכבר נתחייב במלקות ובמלקות ובמיתה ובממון אינו נאמן לומר כן עם העדת עדים אבל בבא לב"ד וכו' והאריך בזה הרבה ומכל מקום בנדון דידן דאיכא ידים מוכיחות שהיה באונס פשיטא ודאי דנאמנין

הילכך מכמה אנפי יצאו הקהל מנוקים בצדק אין בהם נפתל ועקש ואדרבה שכרם הרבה מאד להסיר בעל מום מעל המזבח ולהכרית אשרה מאצל המזבח ואפילו שלא היה הדין כן היה ראוי להפרידן מפני הוראת שעה להקים דגל התורה כי מיום אשר קמו חכמים כאלה לישב בראש תבו חכימיא למיהוי כעמא דארעא וחכמתם תסרח ואמת נעדרת ונתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוה בעולם והתור' חוזרת על לומדיה ופליאה דעת ממני למה לא יצאו זקנים איש משענתו בידו ותינוקות של בית רבן במכתבין שלהן כשנעשה הקשר הזה להפר את ברית' ולא תהיה לפוקה ולמכשול וכ"ש כי הדין פשוט יותר מביעתא בכותח' שהקהל הם פטורי' ומנוקים וגם החכם נרו' שנכנס אפיריין נמטייה אשר על ידו נבנתה קרית ספר על תלה כאשר לפנים וההסכמה אפי' שתהיה שרירא וקיימת אינה נוגעת ולא פוגעת בזה כאשר א ולאפס פנאי לא יכולתי להאריך אם ההסכמה חלה מעיקרא ובה"י עוד אאריך בזה ואל חי צורינו ישפות להם ולנו שלום בהשקט ובבטחה עד עולם ותחזור עטרה ליושנה בביאת משיחנו כפי אמונתנו וכבנין ההראל וכתב הצעיר מר ונאנח בצלאל אשכנזי: מציעא פ"ק דף י"ב

כו שאלה מציאת בנו ובתו וכו' אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ואינו מאחר בידו למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשיה מדאוריתא והתני' וכו' עד וסבר רבי יוסי קטן אית ליה וכו' לע"ד פשיטא דסוגיא הכי פירושא אמר שמואל מפני מה אמרו מציאת קטן לאביו ולא אמרו שתהא לעצמו דאי אתא אחר וחטפה מיניה בהא לה מיירי שמואל דפשיטא דאין אחר יכול ליטלה ממנו משום דתקנו חכמים זכיה לקטן לנפשיה כדתנן במתניתין מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל וכו' ולהכי פריך מפני מה וכו' תהוי מציאתו לעצמו ואיפשר שזהו שכתב רש"י ז"ל בשלמא בכסף ואשתו מפר' להו במקומן בכתובות אלא בנו טעמא מאי ללמדנו דהפירכא היא תהוי לעצמו דומיא דאשתו דפשיטא דאית לה זכייה לנפשה אלא שתקנו חז"ל שתהא לבעלה משום איבה ומשני שבשעה שמוצאה מריצה אצל אביו ומשעה שהגביה לצורך אביו הגביה אם כן הבן זכה בה לאביו משעה ראשונה ולית הכא שתי זכייות כדכתבו התוספת דכיון דמשעה ראשונה הגביה הבן לצורך אביו הוה ליה כמגביה מציאה לחבירו דקיל"ן קנה חברו ואין אחר יכול לחוטפה דכיון דבר זכייה הוא לנפשיה זכי לחבריה ה"ה והוא טעם לקטן דאין אחר יכול לחוטפה מידו משו' דבר זכייה לנפשיה הוא דהא תקינו ליה רבנן זכייה כדתנן וכו' וכשהגביה לצורך אביו זכה אביו בזכיית בנו הקטן כדכתבו התוספת אלא אי מדרבנן הוא בשעת זכיית הבן בא לו זכיית האב משום כו' בדיבור אי אמרת בשלמא זכיית הבן והאב בהדי הדדי אתו: ואי הוה אמרינן דקטן לית ליה זכייה לנפשיה כלל אפילו מדרבנן מאי מהני טעמא דמריצה אצל אביו האי טעמא לא סגי אלא למימר דאינה לעצמו אלא לאביו אבל אי אתא אחרינ' מקמי דמטי מציאה לידי' אבו' הויא שלו דאחר דאבוה לא מטי אכתי לידיה כי היכי דלזכי בה ובהגבהת בנו קטן לית בה מששא באותה הגבהה כיון דלית ליה זכייה לנפשיה היכי זכי לאבוה ומתניתין קתני מציאת קטן לאביו אף על גב דאכתי לא מטיא מציאה לידיה דאבוה דאי מתניתין אמרה מציאתו לאביו אחר דבאה ליד אביו פשיטא אף על גב דמתניתין לא מיירי בהכי אלא בדינא דאיכא בין שניהם דהרי נתנה לו מדעתו אלא ודאי אפי' לא מטייא לידיה מיירי ומינה נמי דאי אתי אחרינא וחטפה מיניה דלא עביד מידי ומפקינן מינה דומייא דגמר לעיל רמי בר חמא ממתניתין דשנים אוחזי' דקתני יחלוקו ממשנה יתירה שמעינן דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואין אחר יכול לחוטפה וכדכתב רש"י ז"ל עלה דההיא דרמי דיחלוקו הם הכי נמי שמעינן ממתניתין דקתני מציאת קטן לאביו ולא לעצמו דאי נמי אתא אחר וחטפה מיניה דמפקינן לה מיניה משום דזכה. בה הבן לאביו משעה ראשונה דלצורך אביו הגביהה והשתא אי אמרינן דקטן אין לו זכייה כלל אפילו מדרבנן לא זכה בה הוא ולא אביו מקמי דמטיא לידיה אי אתא אחרינא וחטפה אם כן כיון דמתניתין קתני לאביו ומינה שמעינן דאין אחר יכול לחטפה מידו וכדכתיבנא הכרח הוא דקטן אית ליה זכייה לנפשיה מדרבנן וכיון דבר זכייה הוא מצי זכי בה לאבוה וזכייתו וזכית אביו בהדי הדדי אתו ופריך למימרא דסבר שמואל קטן לית ליה זכייה לנפשי' כלומר אלא מדרבנן מפני דרכי שלום וכמתניתין ודייק הכי משום דכיון דבהאי טעמא קלישא דמריצה. אצל אביו הויא מציאתו לאביו אם כן אי אמרת בשלמא דזכיית קטן לנפשיה הויא מדרבנן מפני דרכי שלום לחוד כיון דזכייתו לנפשי' קלישא סגי בטעמא דמריצה למימר דהוא לאבוה אבל אי סבר שמואל דזכייתו לנפשיה הויא מדאורית' לא סגי בהאי טעמא קלישא דמריצה למימר דתהוי לאבוה ומשום הכי דייק גמרא למימרא דסבר שמואל וכו' כוונתו בזה היא דלעולם לא סליק אדעתיה גמרא למימר דקטן אין לו זכייה כלל אפילו מדרבנן ולא הבין זה מדברי שמואל לא בקושיתו מפני מה אמרו וכו' דאדרבא מדפריך מפני מה אמרו לאביו משמע דפשיטא דסבירא ליה דקטן אית ליה זכייה לגבי אחריני דלא לחטפנה מיניה וכן נמי כדמשני מפני שבשעה שמוצא' מריצה ה"נ ס"ל דקטן אית ליה זכייה לנפשיה מפני דרכי שלום אלא שרוצה הוא לזכות בה לאביו דחז"ל אמרו לדעתיה דאדעת' אגבהה וזכייתו וזכיית אביו בהדי הדדי קא אתו נמצא הכוונ' בזה דלעולם לא סליק אדעתי"גמר' למימר דקטן לית ליה זכיה מדרבנן דאי מדרבנן לית ליה היכי אתי למימר ולאוכוחי מדרבי יוסי דאית ליה מדאוריית' דפריך והתניא וכו' דפריך והתניא דאית ליה זכיה מדאוריית' מדפסק שמואל כר' יוסי וכדעת החוך וכדנימא לקמן דברים אלו אין להם שחר ואין ראוי להעלותם על ספר וכ"ש קמיה דמר אלא אגיד דברים שעברו בינינו בישיבה בהיות אתנו כעת איש חסר דעת לגמרי אין לו ידיעה בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה ואמר שקשה לשמואל ואמר מפני מה אמרו כלומר אמאי תהוי מציאתו לאביו תהוי לאחרי' אי אתא וחטפה מיניה וזו אין צורך לדחותה דבורכא היא אבל האיש ההוא מצא לו חבר איש מחזיק עצמו בגברא רבא וראיתיו דאינו ראוי לרוע' בקר ה"ה הרבי שלמה ברוך בתחיל' דבריו אמר דקושי' מפני מה אמרו דס"ל לשמואל דקטן אית ליה זכייה מדרבנן לומר דתהוי מציאתו כהפקר ואי אתא אחרינא וחטפה מיניה תהוי דידיה ובזה חזר בו ביום מחר אלא שהחזיק בטעותו קצת ופירש דאה"נ דכשאמר שמואל מפני מה אמרו ט"ל לשמואל דקטן אית ליה זכיה מדרבנן ומשני שבשעה שמוצאה מריצה וכו' אפקעוה רבנן לזכייתו דקטן לגמרי דאין לו זכייה אפי' מדרבנן לגבי נפשיה ומש"ה הויא דאבוה והדר ביה ממאי דאמר מעיקרא דקטן אית ליה זכייה מדרבנן ושני דלית ליה דאפקעי' לזכייתו דקטן כדי שיזכה בה אביו ומתני' דקתני מציאת חרש וכו' מפני דרכי שלום ההיא בקטן יתום שאין לו אב מיירי אבל כשיש לו אב לית ליה לקטן זכייה כלל לנפשיה ואפי' לגבי אחריני זו היא דעתו של הרב שלמה ברוך וזה יעידון עליו כל בני הישיב ואם הוא שינה בכתבו יען בוש מדבריו הראשונים חזר בו והעדתי עליו כל בני הישיבה כי כן אמר דמתני' מיירי בקטן יתום ואמר תעידו על כי כן דעתי ותימרוה משמי ועתה אבי ראה גם ראה דעתוי