רבי בצלאל אשכנזי צב

גם ראיתי תשובת חטר מגזע הרב נרו' יפה ענף וחרש מצל מטע ה' להתפאר גבר חסיד ובור סיד שאינו מאבד טיפה קופה שיש לה אזנים קופת הרוכלין אינה חסרה לא מלח ולא תבלין. ומי שקדרתו חסרה מלח ותבלין מה יוכיח ומה יכריע' והכרעת שלישית אינה מכרעת. אבל כי היכי דלמטין שיבא מכשורא בכשרון המעשה לישר הדורים והסיר מכשולו' להגדיל תורה ולהאדיר אמרתי אענה אף אני חלקי ואיברא ודאי שהדין פשוט שהקהל יצ"ו הם פטורים וברוך טעמם ועליהם תבא ברכת טוב והמברכים יתברך יען מאסם את מי הנהר העצומים ובחרו במי השלוח ההולכי' לאט אשר מימיו מן המקדש המה יוצאים פריו למאכל ועלהו לתרופה ומלבד כוונתם אשר היא רצויה בודאי גם טענותיה' הם חזקים כראי מוצק וטענת' הראשונה שטענו שפטרם היא טענה אמיתית

ותחלה אקדים דחתימת העדים אשר מלמטה מהחתימות בודאי דאין לו דין שטר מחמת החלק שבין חתימת העדים לחתימו' הקהל וכמו שכתב החכם נרו' בתשובתו וזה פשוט מאד

ומיהו מההיא דהשיב הרשב"א ז"ל בסימן אלף ר"ט לא מכרעא מילתא משום דהרשב"א ז"ל אזיל לשיטתיה שכתב בתשובה אחרת בסי' אלף רי"א דמי שמודה שנתן או שמכר את שלו לחבירו אין כותבי אלא מדעתו לפי שהוא עכשיו מתחייב בשל עצמו ובשל עצמו אף על פי שאין מתרבה עליו שום חיוב בין על פה להתיבה אין כותבין אלא מדעתו ואם כתבו אין לו דין שטר דדומיא דשטר מקנה בעינן ע"כ ורבים חולקין עליו וסוברין דכל היכא דלא מטי ליה פסידא ותוספת חיוב בין בעל פה לכתיבה כותבין שלא מדעת מי שנכתב עליו וכבר הארכתי בזה בפסק אחר ומוכחינן דהתוספות ז"ל והראב"ד ז"ל והחסיד ה"ר רבינו יונה ז"ל רבו של הרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל וה"ר יהונתן הכהן ז"ל והרא"ש ז"ל אינהו נינהו בעלי סברא זאת

מעתה בנדון דידן דאינו מתרבה החיוב בין בעל פה לכתיבה דאם כדבריהם כן הוא יאה ויאה דיכתבו כדי שלא יעברו על החומרות אשר קבלו עליהם ויש לו דין שטר כיון שניתן ליכתב וכיוצא בזה כתב הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו על דבר מודעא שנמסרה על גט

וגם לדעת הרשב"א ז"ל יש לומר דשניא מודה שנתן או מכר דהיינו חיוב ממש שמחייב עכשיו בשל עצמו ודמי לשטר מקנה והכי נמי בשטר קדושין שאשה זו נקנת לבעלה בקדושין אלו ונאסרת לכ"ע ולכך אין כותבין אלא מדעתה ומיהו בנדון דידן מאי חיובא נתחייבו עצמן במאי דקבילו עלייהו חכם מרביץ תורה עד שמפני כך יצטרכו העדים שלא לכתוב אלא מדעתן הא ודאי דלא דמיא לשטר מקנה דליהוי דמי ליה

ומכל מקום הדין דין אמת שאין לו דין שטר מחמת החלק שבין החתימות וכמו שכתב החכם נרו' בתשובתו וזו אינה צריכה לפנים

והשתא דדלינן מהכא חתימת העדים נחזי אנן באי זו טענה מצו הקהל לאפטוריה נפשייהו מיניה דהא סוף סוף הא האמינוהו אותו כשני עדים ואי משום מאי דקא טעני דלא חתמו על הנאמנות ואינו אלא שופרא דשטרא משמע לי דזו אינה טענה דאי ממאי דכתב הרב בעל הטורים ז"ל בסימן ע"א לא איריא ותחלה אבאר לשונו ז"ל ושוב אדון מיניה. כתב ז"ל וז"ל שטר שיש בו נאמנות ואין עדי השטר בפנינו וטוען הלוה כי לא נכתב הנאמנות בצווי וכו' אבל אם העדים בפנינו ומעידים שלא כתבוהו בציווי הלוה אלא מפני שופרא דשטרא כמו שרגילין הסופרים לכתוב בכל השטרות אף על גב דכתיב ביה וקנינא מיניה על כל דכתיב לעיל אין סומכין על הנאמנות ואין כאן מגיד וחוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתימי כדאיתא בירושלמי נאמנים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו: עד כאן: וכן כתב הרב בעל התרומות ז"ל. ואיכא למידק על הטור אמאי לא נסמוך על הנאמנות אפילו יבאו עדים ויעידו שלא כתבוהו בצווי הלוה והרי כתב הטור בסימן ס"א בשם אביו הרא"ש ז"ל שכל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות הן כתבוה בשוקא הן שאר שופרי דשטרי שכבר נהגו הסופרים לכתוב כל מי שמקנ' בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה ואין צריך לומר שיכתבו כל לישני יתירי שפירי דאית ביה: עד כאן הא קמן דסבירא ליה דהנאמנו' כיון שנהגו לכותבו אפילו לא צוהו הלוה לכתוב כן בפירוש כותבין אותו העדי' וסומכין עליו

ותירץ מהר"י קארו ז"ל דבעל התרומות מיירי בשאינו מנהג פשוט במדינה לכתוב כן בכל השטרות ולא נהירא דהא הוסיף הטור ז"ל וכתב להדיא כמו שרגילין הסופרים לכתוב בכל השטרות עד תירץ דהר"אש ז"ל מיירי כשאין כאן העדים שיעידו שנא כתבוהו בציווי הלוה ולא ירדתי לסוף דעתו בזה דלטעמיה דהר"אש ז"ל אפילו יבאו העדים ויעידו שלא כתבוהו בציווי הלוה הנאמנות שריר וקיים וכדכתיבנא. ודע שכתב הר"ן ז"ל בפרק האשה שנפלו בפירושו על ההלכות וז"ל ואמרו בשם הרא"ה ז"ל דדינא דמברחת דוקא כשלא כתבה לו מתנה גמורה וכו'

וכתב הרש"בא ז"ל שיש לדקדק לפי דבריו עכשיו שהכל כותבין כן אם נדון אותו לשופרא דשטרא עד שיכתבו וכך אמרה לנו בפירוש כדרך שעושין בתנאי נאמנות ועל הנאמנות בפירוש ואני למד מדברי מורי ז"ל שכתב בבבא בתרא גבי כתבוה בשוקא דכיון שהכל מורגלין לכתוב כן בזמנינו זה אינו צריך לומר כן בפירוש דאלו רצתה לכסותה היתה מצוה שלא לכותבה בפרהסייא ושלא לכתוב כן בשטר שהרי הוא יודע שכך הם כותבין וכאילו צוה בפירוש כתבוה בשוקא הוא ואיפשר לדון כאן כן ונראין הדברים שהכל לפי ראות הדייני' שאי אפשר לומר באשה שתדע בנוסח השטרות שכותבי שטרות מורגלים לכתוב ועד שיעידו שכך אמרה להם בפירוש לא קנה ואם רואים שידעה ולא מיחתה אף על פי שלא אמרה להם בפירוש איפשר לומר שתהא מתנתה קיימת עד כאן: ובזה ניחא לשון הטור ז"ל דהר"אש ז"ל מיירי בדידעינן ביה דפקיע בטיב נוסח השטרות כך ולכך כשמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה ובעל התרומו' מיירי כגון שאנו מכירין בלוה זה שאינו יודע בנוסח השטרות ולכך היה צריך שיעידו העדים שכך אמר להם בפי' והשתא דאתו סהדי ואמרי שלא כתבוהו בציווי הלוה אלא מפני שופרא דשטרא כמו שרגילין הסופרים לכתוב בכל השטרות לכך אין סומכין על הנאמנות

ודוקא בכה"ג נאמנין העדים דהא שפיר חתמו כדרך כל שאר השטרו' ולא מרעי נפשייהו כלל דלא רמיא עלייהו למידע אי פקיע הלוה בנוסח השטרות אי לאו ולכך נאמנין אפי' בשכתב ידן יוצא ממקו' אחר ומיהו במידי דמרעי סהדי נפשייהו כגון שטרי חוב המוקדמין אע"ג שאומרי' שטעו בשנת המלך אינן נאמנין לדעת הרמב"ן ז"ל והר"י ז"ל והרא"ש ז"ל וכמו שכתב הטור ז"ל בסי' מ"ג אלא אם כן אין כתב ידן יוצא ממקום אחר ואי אמרי העדים שבכוונה הקדימו הזמן אינן נאמנין אפילו אין כתב ידן יוצא ממקום אחר דהא משוו נפשייהו רשעים ופסולי עדות בהכי וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בסי' רס"ד ואין אדם משים עצמו רשע וגדולה מזו כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דאם אמרו העדים אחר שקנו ממנו שכחנו לבדוק אם הוא גדול דכיון דאמר ר"ל חזקה אין העדי' חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול אלמא בדבר המוחזק והנודע לכל הוא וכל מי שלא עשה כן רשע מישרי ואין אדם משים עצמו רשע ע"כ: ולפי דרכנו למדנו תירוץ למה שהקשה החכם נרו' בתשובתו דהיאך מייתי הטור ז"ל ראיה מהירושלמי דלא מיירי אלא בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ובמאי דכתיבנא ניחא דהירושלמי מיירי בשטר חוב המוקדמים וכך לי שטרי חוב המוקדמין בשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר כמו שטר שיש בו נאמנות ומעידים העדים שלא כתבו הנאמנו' בציווי הלוה אפילו כשכתב ידן יוצא ממקום אחר ולא אייתי הטור ראיה אלא להא מילתא בלחוד דאף על גב דכתיב ביה וקנינא מיניה על כל הכתוב לעיל דאין כאן מגיד וחוזר ומגיד דנאמנים העדים לומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו והאי כדיניה והאי כדיניה

והשתא דברירנא לשון הטור ז"ל נחזי אנן נדון שלפנינו למה הוא דומה ואיברא ודאי אילו היו עדים חתומים בכתב ההוא ועל פי העדים היינו מחייבין לקהל היה אפשר לומר דהעדים נאמנים לומר דלא חתמו על הנאמנות וכמו שכתב הטור ז"ל והיה אפשר נמי לחלק דאין כל השטרו' שוין דבכגון נדון דידן אין רגילות לכתוב נאמנות וכמו שכתב החכם נרו' בתשובתו והילכך אילו הוו חתימי עלה סהדי והיו אומרי' שלא חתמו על הנאמנות ונראה לומר דלא מהימני בשכתב ידן יוצא ממקום אחר דהא מרעי נפשייהו דכל כי האי לא הוה להו לסהדי לכתוב בלא ציווי הקהל דומיא דשטרי חוב המוקדמין לדעת הרמב"ן ז"ל ודעימיה

ומיהו השתא בנ"ד דלא חתימי סהדי אלא הקהל עצמו חתומין בכתב ההוא מסתברא דאינם נאמנים לומר לא חתמנו על הנאמנות דחזקה אין האדם מחייב עצמו בכתב וחותם עליו אלא א"כ יודע מה שכתוב עליו דבשלמא העדים איכא למימר דסבר דניחא ליה הלוה בהכי דכל מי שמקנה סודר לכתוב שטר מסתמא דעתו שיכתוב כמנהג המדינה והרי בכל השטרות כותבין כן ולהכי חתמו על זה בלי ציווי הלוה אבל החותם עצמו במגלת ספר הכתוב עליו פשיטא ודאי דדייק שפיר אבל מאי דכתיב לעיל וחתים עלה תדע דהא כתב הטור ז"ל סי' ס"ט דכתב יד שיש בו נאמנות דאינו נאמן לומר פרעתי ואי אמרת דמצי למימר דאנאמנו' לא חתים אמאי לא מהימן למימר פרעתי ואנאמנות לא חתים ואין לחלק ולומר דמיירי כשהשטר כלו מכתיב' ידו דלא שני לן כלל להאי דינא בין כשהשטר כלו כתיבת ידו או שהשטר בכתב יד אחר והוא חתום למטה וזה פשוט בהמשך לשון הטור דוק ותשכח ובמאי דמחלקינן ניחא נמי דהטור כתב בסי' ס"ט וז"ל וי"א שצריך שיקנה בקנין על הנאמנו' שאל"כ אינו מועיל הנאמנות ובעל התרומות כתב שאין צריך קנין וכן נראה עד כאן: ובסי' ע"א כתב בשם הרמ"ה ז"ל דהא דמהני נאמנו' בלא קנין דוקא בשעת הלואה אבל לאחר הלואה ולא קנו מיניה לז משתעבד עד כאן משמע דהכין סבירא ליה דלאחר הלואה צריך קנין

וכן כתב הרב המגיד ז"ל בפרק ט"ו מה' מלוה ולוה שכן היא דעת הרמב"ם ז"ל בסי' ס"ט פסק הטור בסתם דאין צרין קנין: ונרא' דבסי' ע"א מיירי בעיקר קבלת הנאמנות דבשלא בשעת הלוואתו צריך קנין דאל"ה במה נשתעבד אבל בסי' ס"ט מיירי בכתב ידו דמר ס"ל דבעי' שיכתוב בפירוש בההוא כתב יד שקנה בקנין על הנאמנו' בפירוש משום דאינו מועיל הנאמנו' בלא קנין ובעל התרומות אפשר דס"ל דא בר' ודאי דבעיקר קבלת הנאמנו' צריך קנין ומיהו אין צריך לכתוב בכתיבת ידו שהיה הנאמנו' בקנין דכל דחתם על הנאמנות ה"ל כמוד' שקבל הנאמנות כראוי ומיהו בספר התרומות כתוב וז"ל ואיכא מ"ד דדוקא דכתב בי' בההוא כתב יד שקנה בקניין על הנאמנות בפירוש דאע"ג דהודא' לא צריך קנין ה"מ כשמודה שיש לו אצלו כך וכך אבל על הנאמנות קנין הוא צריך עליו ולא יחול על עצמו עד שיקנה שהאמינו ומסתבר' דלא צריך קנין ע"כ: משמע דס"ל לבעל התרומות דלא צריך קנין כלל לכר נראה דס"ל לבעל התרומו' דאע"ג דקושטא דמילתא הוא שמעולם לא נטל קנין על הנאמנות חתימת ידו מחייבתו ולא צריך קנין וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתשו' על הודאה בחתם ידו והשטר בגוף של עובדי כוכבים ומזלות דאפי' לא