רבי בצלאל אשכנזי צא

אמנם המקום המכריע ענין זה הוא בפרק המגרש דאמרי' התם ולורכיה לוי"ו דתרוכין ולוי"ו דשבוקין כדי שלא יובן תרוכין דנשים אחרות אי נמי שהוא אומר לה שהוא שבקה וגירשה אותו

והקשה הרא"ש ז"ל גם בתוספותיו דאמאי לא קאמר נמי ולורכיה לוי"ו דפטורין כדי שלא נאמר פטורין דעלמא אי נמי שהיא פטרה אותו כלומר דמאחר דגרסינן במתניתין גבי גופו של גט שלשתן כמו שכתבו התוס' דהתם בנדרים גרסינן בהדיא שלשתן והכא נמי עיקר הגירס' שלשתן. וכן כתוב בתוספי הרא"ש ז"ל גם כן וכן גריס הרי"ף והרמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל כמעט אין חולק בזה אלא מיעוטא דמיעוט' ותירץ הרא"ש ז"ל דהה"ד דצריך לאורוכי' וי"ו דפטורין אלא דלאו כי רוכלא וכו' וחדא מינייהו נקט ובתר הכי אסיק הרא"ש ז"ל דמכאן משמע דאין יו"ד בין תי"ו דתרוכין לבי"ת דאם איתא שיש יו"ד אפילו יקצרו הווי"ן כיודי"ן ויכתבו תיריכין ושביקין ליכא למיטעי כלל שום משמעות אלא מפני שאין יו"ד בתרוכין ושבוקין איכא למיטעי במשמעות והשתא ניחא דלא חשיב להאריך וי"ו דפיטורין שאין צורך מפני שיש יו"ד בין פ"א לטי"ת כלישנא דתרגו' דספר כריתות דמתרגם גט פיטורין הילכך אפילו יעשה הוי"ו כמו יו"ד ליכא למיטעי כדפירשנו. וממה שלא הזכיר הגמרא אריכות וי' דפיטורין אנו מבינים שיש יו"ד בין פ"א לטי"ת כמו שממה שהזכיר אריכות דוי"ו דתרוכין אנו מבינים שאין יו"ד בין תי"ו לרי"ש הכי נמי ממה שלא הזכיר גמרא אריכות וי"ו דפטורין אנו מבינים כדפי'

וזה הדרך בעצמו תפס הרמב"ם ז"ל בספרו שקראו משנה תור כלישנא דגמר' ומה שאנו מפרשי' בגמרא יתפרש בדבריו שהקושיא בעצמה תתחזק יותר להרמב"ם והרי"ף ז"ל שהם מפרשין יותר דהיה להם להזכיר אריכות דוי"ו דפיטורין ותו דאין אנו יכולין לתרץ בהרמב"ם ז"ל כתירוץ ראשון של הרא"ש ז"ל דלאו כי רוכלא ליזיל ולגמר דאין ה"נ שצריך להאריך נמי וי"ו של פיטורין דהא ליתא אלא למאן דגריס פטורין בסוף תרוכין שבוקין פטורין איכא למימר תנא ושייר אבל הרמב"ם ז"ל גריס פטורין באמצע תרובין פטורין שבוקין ואית דל"ג האחרונת והניח האמצעית אלא ודאי כדפי' הרא"ש ז"ל בגמרא דפשיטא להו דבלשון ארמי פיטורין ביו"ד בין פ"א לטי"ת כדמתרגמינן גט כריתות גט פיטורין וכבר הקדים שבכל לשון שיכתוב צריך שידקדק באותו לשון שלא יובן שתי משמעיות הילכך לא הוצרך להביא אלא הנז' בגמרא כמו שלא הוצרך ללמד דתרוכין ושבוקין הן בלא יו"ד בין תי"ו לרי"ש ובין שי"ן לבי"ת: הילכך מדלא כתב אריכות בוי"ו דפטורין באינך על כרחך משום דס"ל דאיכא יו"ד בין פ"א לטי"ת דפיטורין: ואנן נמי מאחר שאין אנו נוהגין להאריך וי"ו דפטורין על כרחינו אנו צריכין לכתוב יו"ד דפיטורין: ועל דבר זה סמך מוהררי"ק שפסק פסול להדיא ונ"ל עוד דאפי' החולקים על הרא"ש ז"ל בזה שהם רבי יחיאל וכו' הוא משום דסבירא ליה כסבר' הרא"ש ז"ל דצריך לאורוכי הווי"ן כולם ודפטורין גם כן וכן נראה בהדי' מדברי המרדכי שהבי' סברת רבי יצחק בר אברהם ז"ל דאין יו"ד בין תי"ו דתרוכין לרי"ש וכן בין שי"ן דשבוקין לבי"ת וכן בין פ"א דפטורין לטי"ת מדאמרינן בהמגרש ולורכיה לוי"ו דתרוכין ואם יש יו"ד אין צריך להאריך הוי"ו: ומייתי שם בשלטי באותם התשובות קדמוניות שמביא זה לשונו ויאריך וי"ו דשבוקין וי"ו דפטורין ושניהם ביו"ד אחת ע"כ: נמצינו למדין דבחסרון היו"ד או בקיצור הוי"ו יש שני חששות הא' דלא משמע לשון גירושין אלא לשון פטור חוב כדמשמע בפ' התקבל והשני דמשמע פיטורין דעלמא א"נ שהוא פוטרת אותו כדמשמע בפ' המגרש ודבר זה נ"ל כפתור ופרח לסלק כל המחלוקות ולעשות שלום בין ג' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ולזכות את מוהררי"ק זכות נאה ומתקבל הגם כי דבריו אינם צריכין חיזוק

ועתה מלכים השכילו אם יש בזה אשם מעילות אם הקדמונים היו נשמטים מלכתוב גט בחדש כסליו מפני חשש אם הוא ביוד או בלא יוד כמו שכתוב בתרומת הדשן ובסמ"ק כתוב שנראה לרבינו פרץ למנוע מלכתוב גט ביום החדש הראשון ולדחו' המעשה עד למחר' שלא להכניס ראשנו בשום ספק חומרא יתירה ע"כ כ"ש אנן יתמי דיתמי בנדנוד ספק פסולא לכן אליכם המצוה הזאת להורות את התורו' ולהרים המכשולו' ולסקל מסלות ההוראות והמאיר נתיבות פליאות יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאו' הצעיר אברהם מונסון

דברי החכם השלם הזה כלם מיוסדי' על אדני החכמה והעיון ואני אגלה דעתי בארוכה לפני מעלת כתר תורת אדונינו שהוא כדעת השלם הזה כי מפני חולשת הכח בי אם כחי כאשר בתחלה כי מיום אשר נסע מ' אדונינו מכאן אין יום שאין ברכתו מרובה מחברו נאם המקוה לרחמי האל לראות פני אדונינו שמחים וטובי לב אברהם כהן

כה שאלה קהל אחד נמנו וגמרו והעמידו ביניהם למרביץ תורה לפלוני אלמוני ועשו לו כתב על זה וכתוב שם שהעמידוהו לנחותם הדרך הישרה ולהודיעם את חקי האלדים ואת תורותיו ובאורו יראו אור התור' ושהוא מלבישם בגד ישועות נפשם וירביץ תורה ביניהם יורה יורה ידין ידין וכו' מהיום ועד זמן פלוני וכתב בכתב ההוא שקבלו כל זה בכל אלות וחומרות התורה גם חומרת נח"ש וחומרת נזירות שמשון בכל תנאיו וחתמו בה רוב הקהל ורבים מהם הם צוה לחתום ובסוף הכתב כתוב שם כל הנז' למעלה בטא כל א' בפיו ובשפתיו הנזירות והשבועה וכו' בפנינו עדים וחתמו בו שני עדים ובין כתב העדים וחתימו' החתומים למעלה יש יותר מד' וה' שיטין חלק וכתב בכתב ההוא שהאמינו לחכם המרביץ תורה נאמנו' גמורה בפירוש כשני עדים כשרים וכו': אחר זמן הסכימו כל הקהל כלם יחד לסלקו מעליהם כי אמרו איש אל אחיו איככה אוכל וראינו ברעת נפשנו כי אנחנו צמאים לדרוש את דבר ה' והחכם הזה אינו יודע מאומד ואינו דורש לנו כלל ואינו יודע דין כלל וכשרוצ' לפעמים לעסוק בדיני גיטין וקדושין ח"ו מרבה ממזרים בישראל והתורה חוגרת שק עלינו אז נדברו איש אל רעהו נדעה נרדפה לדעת את ה' נחדש ימינו כקדם כימי עולם ושנים קדמוניות אשר היה לנו חכמים שלמים מרביצי תורה ובפרט האחרון אשר קבע ישיבה בקהלינו כמה שנים ועתה נפשנו יבשה אין תורה אין ישיבה אין דורש את דבר ה' לכו ונלכה באור ה' לבקש לנו חכם יודע שיקבע לנו ישיב' ושידרוש לנו בכל שבת ושב' ושיורה לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעש' אשר נעשה וזאת הית' הסב' אשר הסכימו כולם יחד לסלקו מעליה' בלב א' שפה אחת ודברי' אחדים ובעת ההיא אשר נתקבצו כל הקהל לעשות כן בא החכם הנזכר אצלם ואמר להם מה המעשה הזה אשר אתם עושים דעו וראו שהוא עון פלילי שאתם פוגעים בכבודי ואתם עוברים כמה חרמות אלות ושבועות ונזירות שיש לי כתבים אשר כתבתם ונדר להם שהוא יצא מעצמו אבל לא עתה בחרפה רצופה אז השיבו לו הקהל קדוש שיקבץ חכמי העיר על ככה והם יגישו טענותיהם לפני החכמי' אם יצדקו ואם לא יעשו מה שיגזור הדין ועל זה השיב להם חס לי מעשות כדבר הזה כי חרפה היא לי כי אני אומ' לכם רק מצד אהבה וחסד שלא תכלימוני כי מענין החומרות והנזירות והשבועות איני רוצה להדיין עמכם כי חרפה היא לי והכל מחול לכם והכל כחרס הנשבר פטורים אתם פטורי' אתם איני שואל אלא דרך חסד אמרו לו שילך לשלום והם יראו מה ראוי לעשות אז הלך לו ואחריו משאת היא הכיס מהטלית: אחר ימים קבץ החכם הג' חכמי העיר פעם ופעמים ותבע לאנשי הקהל לדין באמור אליהם שעברו על החומרות והשבועות והנזירות אשר לו בכתב הנז' והם השיבו לו בפני החכמים טענות רבות והם אלה

הטענה הראשונה טענו פטרתנו שאנחנו אמרנו לך שנקבץ חכמי העיר על ככה ויראו מה שיגזור הדין ואתה אמרת לנו שפטורים אנו מותרי' אנו: השיב החכם להם ואני נאמן כי יש לי נאמנו' בכתב שאתם חתומי' בו. השיבו לו אנחנו לא חתמנו על הנאמנות ואינו אלא שופרא דשטרא ורבים ממנו לא קראוהו ולא ידעו מה הוא שאינם יודעי' לקרות: ועוד שאנחנו האמננו לאדם כשר ונאמן אבל לא בך שאחר שסלקנוך הלכת בערכאות והלשנת עלינו והכונו הכאות רבות בדיני האומות מבלי לכת עמנו בדין תורה והחכם מכחיש אותם שהוא לא הלשין להם וההכאות שהכו להם בדיני האומות לא באו לו מחמתו

שנית טענו רוב הקהל נדרינו ושבועתינו שבועת טעות ונדר טעות שאנחנו חשבנו שאתה היית חכם יודע השם נפשנו בחיים הנצחיי' כמו שכתוב בכתב ההוא שהעמדנוך למרביץ תורה וכל שאר הלשונות אשר כתובים שם ועתה ראינו שמיום אשר נכנסת בקהלנו לא שמענו את דבר ה' לא דרש ולא דין וחלילה לנו לקיים כיון שאינו הגון ואינו חכם בתורה כי עונש המקיימו גדול: השיב החכם שעל דעת כן קבלוהו ואין נדרם נדר טעות שכבר ידעו שלא היה יודע לדרוש להם ולא לקבוע ישיבה וסברו וקבילו: השיבו הם ונשבעו בתור' שאינו כן אלא שהיו חושבים שהיה חכם ויודע ושבינ' לבין קונם הם נאמנים

שלישית טענו מקצת מהם שאפילו בחתימת' היו אנוסי' כי זה החכם ואחיו היה לאל ידם בבית הדיין ולקצת מהם הכום בדיני האומות והשאר נפל פחדם עליה' ולכן חתמו השיב החכם כל זה שקר אלא מרצון נפשם חתמו

רביעית טענו כי ב"ד חקרו ודרשו לאחד מן העדי' ואמר בבית דין שכל החתומי' שם לא ביטו בשפתותיה' בפניו הנזירו' והשבוע' אלא קצת מהם וכיון שהיה חלק בין חתימתו לחתימתם הוסיפו אחר כך עליהם אם כן כפי דברי העד הזה מקצת החתומי' הנזירות וכל אחד מהחתומי' אומר שלא ביטה בפיו ובשפתיו אם כן כל אחד נאמן על עצמו כיון שהעד אינו מעיד אלא שמקצתם הם שנטלו אבל לא השאר

חמישית טענו שאפילו אותם המקצת שביטו בפיהם לפי דברי העד יכולים לומר אנחנו לא קבלנו אלא אדעתא שיקבלו כל הקהל אבל אם לא היו מקבלים כל הקהל או רובו אנו לא היינו מקבלים דמה אנו יכולים לעשות שאנחנו המעט והם הרבים

אלו הם הטענות שטענו בני הק"ק ועל פיהם פיטרם הרב הגדול נר ישראל דיין העיר נרו' ושבח אותם ומעשיה' לשם שמים ואמר להם שהם פטורים ומותרי' ברוכים הם לה': ועל צד היותר טוב נטלו ג' בעלי תורה והתירו להם השבועה אף על פי שלא היו צריכין אחר כך נתקשרו כלם בקשר אמיץ בשבועות וחרמות ונזירות שמשון בכל תנאיו עם חכם אחר יודע וראוי לקבוע ישיבה ויש שאומרי' עליה' שעברו על הנזירות הראשון על כן אתם חכמי שלומי אמוני ישראל צאו נא לעזרת הדרת יקרת קהל קדוש אשר מעשיה' הם לשם שמים ולהסיר מעליה' הלעז ההוא על הדין ועל האמת ושכרכם כפול מן השמים מנה אחת אפים

תשובה זכני ה' והראני שתי תשובות בדבר זה תשובת הרב המובהק גדול הדור מהר"ר שמואל די מדינה נרו' ודבריו ודאי אינן צריכין חזוק ספיר גזרתו והבנין אשר אל פני הגזרה איש תרומות יהרסנה ואיש תבונות יבנה עליה טירת כסף: