רבי בצלאל אשכנזי צ

הראשונים הלכה למעשה והשבנו כי מכאן לאלסכנדרייא מאחר דשיירות מצויות לא מיקרי שטת דחק והבאתי לי עדים נאמנים את מוה"רר לוי בן חביב ז"ל ואת מוהר"ר דוד הכהן ז"ל וז"ל מוהר"ר לוי בן חביב ז"ל על גט א' שבא מצפ"ת תוב"ב לירושלים תוב"ב ופסל אותו הרב ז"ל על דקדוק א' כמו אלו הדקדוקים ואף ע"פ שאותו הדקדוק לא היה בכתובים טרח הרבה להשוותו אליהם. ואחר כך כתב ולאמר עוד שאף על פי שאלו הפסולים שוין עכ"ז הגט כשר מטעם דכבר כתבו הראשונים דכל אותם הדקדוקי המוזכרים שם דוקא פוסלים כשהבעל כתב הגט או צוה לכתוב אותו באותו האופן ומערער אחר כך אבל אם צוה לסופר לכתוב גט כשר והסופר לא דקדק באותן הדקדוקים והבעל אינו מערער הגט כשר. לאומר כן אומר שהעלה חרס בידו שאנו אין בנו כח לעשות מעשה כדבריהם להקל בערו' אחרי שגם אתנו מהפוסלים רבים וגדולים ובכללם הרמב"ם ז"ל ופסל גם בזה אפילו אחר נתינה אם לא נשאת כ"ש שאין לנו לתתו לכתחלה: ועלה בידינו שהגט הזה פסול מהצד הנז' בלי ספק כלל יאמר עוד כי אין לתפוס עליו שמאחר שבא הגט ממקום אחר והבעל אינו פה ראוי לסמוך על דברי הגאונים להכשיר שזה טעו' והוראת תפיסה שבזה אין חשש עיגון כיון שהשיירות מצויות מצפת לכאן. ע"כ ועתה שמעו נא בני לוי אם הרב ר' לוי אחוי קידה ולא רצה לסמוך על דעתו ובפלוגתא לא קמיירי דהיכא דשיירות מצויות עם היות דאותו דקדוק לא היה מן הדקדוקי' הכתובים אלא שהוא רצה להשוותו ולדמותו אנן מה נימא בתריה בדקדוק שכתבוהו המפרשים בפירוש ובפרט מאלסכנדרייא למצרים כי בכל יום חדשים מקרוב באים ושבים: ומהר"ר דוד הכהן כתב דאין לומר דכיון שהבעל אינו כאן מיקרי שעת הדחק דלא מיקרי שעת הדחק אלא שאין שיירות מצויות ואי איפשר להביא גט אחר אבל בשביל המתנת ג' או ד' חדשים לא מיקרי שעת הדחק והביא ראיה מדברי הטור שכתב משם אביו דכי נכתב ביום ונחתם בלילה או אפי' עד עשרה ימים כשר בשעת הדחק שאי אפשר על גט אחר עכ"ל ועוד הביא ראיה ממה שכתב הרא"ש ז"ל על גט שאינו משורטט י' שיטות שכתב הרא"ש ז"ל בארצנו פוסלין אותו אבל במקום עגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר אין לפוסלו וכתב דיש להוכיח מכאן בשעת הדחק לא מיקרי אלא כשאין שיירות ות מצויו' להביא אחר דאז אין לפוסלו אבל היכא דשיירות מצויות לאו שעת הדחק היא ויש לפוסלו. וכתב עוד ז"ל ואף על גב דגט שאינו משורטט י"ב שיטות וכן שאר הדברים שמביא הרב לא מצינו דעת פוסל בגמרא כ"ש וק"ו היכא דאיכא כמה רבוותא דפסלי דפשיטא שהגט פסול ואין לעשות מעשה ואפילו היכא דנשאת בגט דאיפליגי רבוותא ולא ילדה בנים מסופק הר' אביגדור כהן אי מיקרי שעת הדחק כדכתב המרדכי משמו עכ"ל

וכן אני אומר בנ"ד דאם במנין השיטין דאינו אלא מנהג אמר דאין להקל אלא במקום עגון כגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר שאין לפוסלו

מה כחנו מה גבורתינו להתיר לכתחלה במקום שהורה הרב לפסול ופלוגתא דרבוותא ושיירות מצויות יום ולילה לא ישבותו אתמהא

וחזר הדין למה שכתבנו למעלה דאפילו אותם הגאונים שמכשירים כשטעה באלו הדקדוקים לא הכשירו אלא כשכבר עברו ונתנו הגט ליד האשה אבל אם לא נתנו לה עדיין ואיפשר להביא אחר יכתב אחר וממקומו הוא מוכרח שכתב בעל העיטור ואם אין הבעל מערער הגט כשר ותנשא לכתחילה ולא אמר כשר סתם או כשר וינתן לכתחולה א"נ כשר לכתחילה נראה דמיירי כשכבר הגיע ליד האשה

וכן דקדק בהדיא רב האיי גאון שכתב אי איתיה לסופר מתקן להו ואי לא מתקן ומינסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה הא קמן דכל מאי דאיפשר לתקוני מתקנינן וכתב מוה"רר דוד הכהן בהדיא בבית הד' דמתשוב' הרא"ש משמע דאפילו הגאונים לא הכשירו אלא אם כבר נתנו הגט ליד האשה. והילך תשובת הרא"ש שכתב זה לשונו ואם. נכתב ואינש לא ימח' באלף אם כבר הגיע הגט ליד האשה אין לפוסלו בכך כי כמה דברים כותבין בגיטין לשופרא ואינו נפסל בכך

ואם בדקדוק דק כזה שנמצא במקום א' באלף ובמקום א' כוד הזהיר שלא יותן לכתחילה והוצרך ליתן טעם משום דאינו אלא לשופרא להכשירו אם כבר ניתן מה יאמר בדבר שיש להסתפק אם הוא מגופו למי שסובר שאין כותבין שום דבר מזה בשיטה אחרונה מפני שצריך ללמוד ממנו ואין למדין משיטה

ואזדא הרא"ש לטעמיה אפילו במקום שליח שהבעל אינו כאן שכתב אם שליח הולכה שהביא גט ולא היו הווין ארוכים אין בית דין יכולין להאריכן ואם נתן לה והבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש בו תקנת עגון כגון שהובא ממקום רחוק יאריכו הווין וכו' וכתב עלה מוהררי"ק בבית יוסף דהכא מיירי כשתינוק קורא אותם ווין אלא כיון שנהגו להאריכן אף על גב דמדינא אין צריך להאריכן מ"מ כיון שנהגו קפדינן כמו שכתב גבי מוקפות גויל אף על פי שהוא פוסק כחכמים להכשיר הא קמן דאפילו בדבר שאין צריך מדינא כלל פסל לכתחילה בשליח הולכה במקום ששיירו' מצויות ומה יאמר בדבר שהוא בעצמו הצריכו מן הדין ועם כל זה כתב עליו הר"יף שאין נראה לו שיכולים בית דין להאריכן שהבעל לא עשאן שלוחי' ויותר טוב לסמוך בשעת הדחק על מה שכתב הרשב"א דהא דאמרינן ולורכיה וכו' לא להאריכן יותר אלא שלא יקצר אותם ודוקא בשעת הדחק

ובר מן דין נראה לי שצריך לתקן גט זה כדי שלא נוציא עליו לעז בגיטין הבאין שינתנו ביוד כמו שכתב הריב"ש באותם הדקדוקים שאינם מעלים ומורידין לענין הדין ולא לשום קפידא דאין לשנות מנהג המקומות שלא להוציא לעז על גיטין שעברו וכתב אולי באלסכנדרייא כך נהגו לכתו' בלא יו"ד ונוציא לעז על הראשונים ליתא בנדון דידן דשני גיטין שלחו מתם עם זה השליח בעצמו לשתי נשים בא' פיטורין ביוד ובא' חסר יוד ועם כל א' מעשה בית דין מחכמי תושבי הארץ הקדומים ועוד שהמנהג צריך תנאים הרבה שיהיה על פי בקיאים ושידעו שורש הענין ואף על פי כן נהגו כן ותנאים אחרים בנדון דידן ליכא חד מהם דאלסכנדרייא לעולם היתה נגדרתי אחר מצרים כי במצרי' ישבו כסאות למשפט מרבנים קדמוני' ועל פיהם היו מתנהגי' לעולם לא שינו את תפקידם ומנהג מצרי נתנהג על פי רבים ותו שהבעל הוא מתושבי מצרים ועוד שמוהררי"ק גבי כתב הגט כתב שמלשון הרא"ש נראה דבתר מקום נתינה אזלי ואף על גב דבמקום עגונא יש להקל ולסמוך על זה וכיוצא כמו שכתב מוהרר דוד בן זמרה על גט שהובא מאיקוברוס והבעל הלך לארץ מרחקים והיו בגט קצת דקדוקים ואחר שהביא כמה טעמי' והחליש אותם הדקדוקים דלית בהו חששא אמר גם כן דדוקא הכא וקי"ל כהרמב"ם דפוסל לגמרי אבל במקום שבא אינם מוכרחים לנהוג כהרמב"ם ז"ל ע"כ: ודוקא במקום עיגונא הקל בהרבה חיזוקים ובדבר שאינו נוגע לדין אלא משום מאריה דאתרא בלבד וכו' ראיה לדבר שהרי הרא"ש ז"ל היה רוצה לפסול שאינו משורטט י"ב שיטין משום דבארצו פוסלין אף על גב דבמקום שבא הגט לא היו נוהגין כן ומשום עיגונא אמר שאין לפסול. גם ההיא שכתב הריב"ש ז"ל שאין לשנות מנהג המקומות הוא גם כן בדבר שאינו נוגע כלל לענין קפידא כמו שכתב הוא תחלה אבל בדבר שנוגע לענין הדין הביא בשלטי הגבורים תשובה לר"ת ז"ל שהשיב להר"ר יוסף מאורליינאש ז"ל על אשר כתבת על תופס הגט שנכתב על פי ונכתב בו פלוני דמתקרי פלוני ואמרת שאני גורם לעז על הגיטין הראשונים שלא נהגו לכתוב רק פלוני פלוני וכל שום וחניכא וכו' הלא זה דברי שאתה טועה בפתרון וכו' ומה שדחיתם ראייתי תורה שלימה משיחה בטלה וגם כתבת שאין לשנו' המנהג מפני הלעז מנהג זה גהינם למפרע אם שוטין נהגו חכמים לא נהגו ואפילו מנהג הגון אין עוקר הלכה ואל תוסף עוד לדמות דמיונות כאלו ע"כ: למדנו שהמנהג צריך תנאים רבים ואינו מועיל בכל דבר ודבר גם צריך על פי בקיאים וכבר כתבתי שהמנהג זה לא היה על פי בקיאים שהרי חכמי העיר יצ"ו היו חתומי' בזה ובזה וסתרי אהדדי ומכאן נראה לנו דטעות ידי סופר היה

ובתר דעיינן טובא נראה לעניות דעתי דגט זה להרמב"ם ז"ל פסול כמו שפסק מוהררי"ק להדיא וכ"ת אם כן אמאי לא כתב דקדוק זה בהדיא בכלל הדקדוקים שכתב גם בפרק המגרש לא הביאוהו ודרך דחייה היה אפשר לתרץ בדברי הרמב"ם ז"ל כמו שתירץ הרב המגיד גם להתנסבא אמאי לא הביאו גם למהך וכו' גם הר"אש ז"ל בגמר' על כיוצא בזה תירוץ לאו כי רוכלא וכו' וכד דייקת שפיר לאו תירוצא הוא שיש לחלק דוק ותשכח גם כן בזה אינו מספיק למה שפסק הרב גם בזה פסול להדיא דודאי הוא לדעת הרמ"בם ז"ל דלדעת הר"אש ז"ל דלכתחילה אינו מגרש מיהו אם עבר וגירש תינשא ואם איתא דספוקי מספקא ליה כדפרישי' הרמב"ם ז"ל הל"ל ספק פסול

ועיקרן של דברים כשנדקדק תחלה היכא רמיזא בגמרא יו"ד דפיטורין וכבר פי' לנו הר"אש ז"ל בפסקיו גם בתוספותיו ענין זה דבשני מקומות בגמרא יצא לנו רמז ענין זה הא' מדקאמר בפרק התקבל פיטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום ופי' רש"י ז"ל בלשון ראשון ששמע דפטרוה לשון פטור וחובה פיטרוה לשון גט פיטורין פי' שגט כריתות מתרגמיה גט פטורין: ובלשון אחרין פי' הפוך גבי פטרוה דכי אמר פטרוה וה"פא קמוצה אנו צריכין להדגיש הגט הטי"ת בדגש שברו גם כן פטרו וכשאנו מדגישין הטית בדגש הוא מלשון גט פטורין דהתם אף על פי שה"פא בחי"רק הט"ית דגושה שאינו צווי אלא שם דבר פיטורין אבל כשאנו אומרים פטרוה הטי"ת רפויה כמו אמרו שה"מם רפויה שלחו הלמ"ד רפויה ואינו מלשון גט פיטורין דבגט פטורין הטי"ת דגושה והכא הטי"ת רפויה והוא מלשון פטור וחובה ולעולם פטורין במקומו עומד כמו שתרגם אנקלוס גט כריתות גט פיטורין דלא פליגי בתרגום: ואין לפרש דלפירש ששמע רש"י מרבותיו נמצינו למדין גם לפי' השני שצריך להדגיש פטורין באופן דלא לישתמע פטור וחובה הילכך גבי פטורין הוא הפוך מכאן שאם אין אנו גורסי' הפ"א בחיר"ק או ביו"ד במקום החיר"ק אנו קוראין פטורין כדאמרי' בעלמא שניהם פטורין והטי"ת רפויה הילכך כדי שתהא הטי"ת דגושה צרי' לשים יו"ד אחר הפ"א או כדי שתקרא להדגישה בחיר"ק דלא לישתמע לשון פטור וחובה דוק ותשכח ואין לפרש דפליגי רש"י ז"ל ורבוותא בתרגום גט כריתות דמתרגמינן גט פטורין דמר גריס גט פטורין בחיר"ק ורש"י ז"ל גריס פטורין בקמץ והדגש הא בפ"א דפטרו דאם כן אמאי מייתי ממילת שברו דברו דהתם ע"כ הדגש בבי"ת וגם כן מאי מייתי מאמר ושמעו דבאל"ף ובשי"ן לא שייך רפ"א ודג"ש ותו דלא הזכירו מחלוקת בגירסת תרגום דפטורין ודוק ותשכח ולזה לא הביאו המפרשי' גם הרב בבית יוסף מחלוקת רש"י ז"ל ורבותיו בכלל החולקים במילת פטורין שלא עלה על לבם זאת ההבנה שאינה הבנת רש"י ז"ל ומכל מקום בלשון ראשון מרווח יותר ענין היו"ד והרא"ש ז"ל כפי' רבותינו: