רבי בצלאל אשכנזי פח

והילכך נקטינן דלדעת הרא"ש ז"ל ובנו הרב בעל הטורים ז"ל ורבינו ירוחם ז"ל היכא דכתב פטורין בלא יו"ד פסול לגרש בו לסברת הר"מ במז"ל וליכא מאן דפסיל היכא דכתיב פיטורין ביו"ד ומהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל אין ראיה כלל אי צריך יו"ד בפיטורין אי לא ומיהו רבינו יחיאל וסמ"ג פליגי להדיא ומכל מקום באתרא דנהיגי כותייהו דהר"אש ז"ל לכתוב פיטורין מלא לכ"ע צריך לכתוב יו"ד ואי לא כתב פסול לדעת הרמב"ם ז"ל מעתה בנ"ד דבמצרים נהגו כהרא"ש ז"ל לכתוב פיטורין מלא ואי אנן לא ידעינן לישיילינהו לספרי דבי רב אשר שמשו גדולי עולם וידעי וכ"ש דאנא נמי לבתר דרמאי אנפשין אדכרי שמעולם לא ראיתי במצרים שום גט דכתיב ביה פטורין חסר ואסכנדריא בתר מצרים גרירא ומתורתה היתה שותה תמיד מימי קדם קדמתה עד שעבר זו בתוכה להיות מושל בישראל וחמס בארץ מושל על מושל בעצת בני פריצי עמנו בני עקוב בני חטיפא בני סטי בני פרודא אשר מן התחברות הזאת הפרידו אמת המים מן הנהר הגדול היוצא מעדן ויקימו להם מצבו ויטעו אשרות אמרו לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה ועתה אשר חמל ה' על עמו וחזרה עטרה ליושנה ומושלה מקרב עמנו יצא מהמיוחדים שבישראל אנשי חיל אנשי שם חזרה מעלת התורה למקומה יהא רעוא שתהי' יתד תקוע במקום נאמן ויריק עליהם ברכה עד בלי די ושחתו עוזרי רהב ומי אפסים תהיין חוברו' אל מי שחו והשלולית שמחלקת שלל לאגפיה ויאמר לה מי שחו שחי ונעבורה והיא תשים כארץ גוה ומצרים ובנותי' תשבן לקדמתן והעיקר עיקר והטפל טפל

ומ"מ לענין דינא בכל זמן מנהג מצרים עיקר ואסכנדרי' גריר' בתרה ובנדון דידן לא סלקא בדעתא דמאן דאית ליה דעתא לפלוגי בנייהו תדע דבשום גט הנכתב באסכנדריאה לא נהגו הסופרים לארוכי וי"ו דפטורין והא קמן זה הגט אשר נפל בו המחלוקת לא האריכו ויו דפטורין אלמא דנהגו לכתוב יו"ד בפיטורין והרב בעל הסמ"ג דפליג על הרא"ש ז"ל כתב להדיא דהא בהא תליא וכן יאריך וי"ו שבאמצע שבוקין תרוכין פטורין דלא לישתמע וכו' משמע שאין יו"ד אחר השי"ן ולא אחר התיו ולא אחר הפ"א ע"כ וכיון דברירא מילתא דנהיגי באסכנדרי' להוסיף יו"ד בפיטורין ולסברת הרמב' פסול נמי הוי וכדכתיבנ' לעיל ומאסכנדרי' למצרים ליכא חשש עגון דהא שכיחי שיירתא טובא וזה פשוט ומה שבא בספק המכשיר שהיו חוששין פן ינחם הארוס ליתא כלל דמ"מ היה להם להמתין עד שידברו על לבו אולי יתרצה דהא קרוב הוא ומה שהבי' ראיה ממרנא ורבנא הרדבא"ז זצ"ל אין הנדון דומה לראיה כלל והוא פשוט לפעוטות ופשיטא שהב"ד אשר קפצו ונתנו גט זה ולא רצו להמתין כאשר גזרו הב"ד הראשון לא יפה עשו וחוששני להם מחטאת ואי הוה הרא"ש ז"ל הכא הוה מפיק לאפייהו פולסי דנורא וה' הטוב יכפר בעד וכל זה מפני חסרון היו"ד שבפטורין לבד ושאר הדיוקין שבאו בשאלה איברא דאינן מעלין ולא מורידין ומיהו למענם יעתק הסופר מחזקתו ויפה עשו ב"ד הראשון לכתוב עליו שיזדהרו בו ולא יסמכו עליו עד שידקדקו אחריו וכיוצא בזה כתבו הר"ן ז"ל והריב"ש ז"ל מחמת מעשה ב"ד שהיו בו טעיות מדקדוק הל' וכדאיתא בתשובות הר"ן ז"ל סימן צ' האחרונה שבתשובותיו: הנלע"ד כתבתי ומפי עליון תצא להצילנו משגיאות ולא ישים חלקנו עם התוקעי בסברתם אלא עם המהדרין והדרנין על האמת ועוסקים בה לשמ' ויראנו נפלאות מתורתו ועינינו תחזינה בנין המקדש וההראל נאם הצעיר וכו' בצלאל אשכנזי

כג שאלה גט בא מאסכנדרי' עשוי לפני ב"ד שבאותו מקום והובא כת של חכמים ופסלו אותו על פי מצאו כתוב בו פטורין בלא יו"ד בין פ"א לטי"ת גם מצאו כתוב בנפשכי בלא יו"ד בין שי"ן לכ"ף ואמרו שאחר שפשט המנהג לכותבו ביו"ד שצריך להחזירו ולכתוב אחר ביו"ד ודברו סרה על הסופר עוד היה כתוב בו שמו' מלא בוי"ו ואמרו שגם בזה טעה הסופר שהי' לו לכתוב שמנה חסר וי"ו שלא מצינו בכל התורה כולה שמונה בוי"ו גם היה כתוב בכך בשבת שמנה ימים לירח וכו' ואמרו. שהיה ראוי לכתוב בשמונה ימים וכו' שבכל הנסחאות של הפוסקים מספר ימי החדש כתוב בבי"ת ויש כת אחרת שמכשירין הגט הזה לכתחל' יורנו מורה צדק הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים

תשובה הן אמת חפצתי לצדק כת החכמים המכשירים הגם כי בדבר ערוה החמורה אין ראוי להקל שבתי וראה כי מתוך שנחמיר ונפסול גט כזה ח"ו נוציא לעז על הגיטין הראשונים שנתנו באופן זה ועל כן באתי לחוות דעי והאל יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות

ואען ואומר איברא דהרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל מ"ה סי' כ"ט כתב תרוכין ושבוקין חסר יו"ד ראשונ' אבל פיטורין יכתוב מלא שני יודין

גם בפ' המגרש כתב וז"ל אבל בפיטורין נראה שצריך לכתיב יו"ד בין פ"א לטי"ת מדאמרינן בפ' התקבל פיטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום דפטרוה מחוב משמע הרי שהרא"ש ז"ל הכריח מתוך הסוגיא דפיטורין ביו"ד וזה לפי גרסתו דגריס בהתקבל פיטרוה דבריו קיימין ביו"ד אמנם רש"י ז"ל בפ' התקבל גריס פטרוה דבריו קיימין בלא יו"ד וזה ל' רש"י ז"ל רבי נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין לשון גט פיטורין כך שמעתי ולי נראה הפוך פטרוה שע"כ בלשון צואה הוא כמו שלחוה הוא לשון גט פיטורין שהוא דגוש פיטרוה שבל' צואה הוא רפה כמו אמרו וכו' הוא ל' פטור וחובה

מעתה נפקא לן לפי גרס' רש"י ז"ל דפטורין אין לכתבו אלא ביו"ד אחת בלבד וז"ל תשוב' ריצב"א שהביא המרדכי פרק המגרש תירוכין שלא כתבו ביו"ד וכן שבוקין בין שי"ן לבי"ת וכן פטורין בין פ"א לטי"ת כדין עשו כי לפי סוגי' גיטין אין בו יו"ד דקאמר ולורכיה לוי"ו דתירוכין ושבוקין כי היכי דלא לשתמע תריכין ושביקין והיאך היה משמע תריכין ושביקין אם היה יו"ד בין תי"ו לרי"ש ובין שי"ן לבי"ת אלא ודאי יפה כתבו ואין להשיב דמכל הצדדין כשר גמור הוא ע"כ והסכים עמו רבינו שמשון בר אברהם וז"ל אמנם דברי אחי נראין אין לפקפק עליו ודרכיו דרכי נועם ונתיבותיו שלום וכו' כמו ש הובא במרדכי שם

ואי קשיא היאך מביא ראיה לפטורין מסוגית הגמר' והלא בגמרא לא קאמר ולורכיה לוי"ו דפיטורין אלא וי"ו דתרוכין ושבוקין וכיון שכן דוקא בתרוכין ושבוקין דקאמר ולורכיה לוי"ו דידהו שמעינן דלית בהו יו"ד וכדכתב אמנם בפיטורין עדיין אני אומר שהוא בשני יודי"ן הא לאו קושי' היא דהרא"ש ז"ל כתב בפ' המגרש והא דלא קאמר ולורכיה לוי"ו דפטורין דאטו כי רוכלא וכו' עכ"ל נמצא דה"ה דצריך להאריך וי"ו דפטורין ומשמע ודאי דלית יו"ד בין פ"א לטי"ת וכן כתב רבי' ישעיה אחרון וז"ל שבוקין וי"ו גדולה פטורין וי"ו גדולה ושניהם ביו"ד א' ואם יאמר החולק שהרי בגט הזה שכתוב פטורין ביו"ד א' הוי"ו אינה ארוכה ביותר מדאי לאו כלום הוא שהרי כל הפוסקים כולם כאחד עונים ואומרים שמה שאמרו שצריך להאריך הכוונ' שלא ידמו ליו"ד אלא שהתינוק יקרא אותה וי"ו

והטור א"ה סימן קכ"ו הביא סברת הרא"ש ז"ל דפיטורין בשני יודי"ן ומהר"י קארו ז"ל כתב שם שכך כתב רבינו ירוחם ז"ל בחלק ב' בשם התוספות ע"כ: ואנו בתוספות שלנו לא נמצא גלוי דעת בזה כלל ועוד כתב מהר"י קארו שם בשם הכלבו שבטופס שנחתם בו רבינו יחיאל כולם ביו"ד אחרונה בלבד וכן אומר רבינו פרץ וכן כתב בסמ"ע שאין יו"ד אחר הפ"א הרי רש"י ז"ל וסמ"ג וריצב"א ורבינו שמשון וריא"ז ורבי' פרץ ורבינו יחיאל ז"ל כולם סוברים שפטורין ביו"ד א' לבד והוה ליה הרא"ש ז"ל יחיד לגבי רבים

גם מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאין לחוש אם כתוב ביו"ד א' או בב' יודי"ן דבפ' ד' מהלכות גירושין כתב אחר נוסח הגט וז"ל כשיכתוב הגט וכו' לא יכתוב ודין ביו"ד ולא אגרת וכו' עד הרי שכתב בנוסח זה ולא האריך וו"ין וכו' הרי זה בפסול עכ"ל והנה פטורין השמיטו ולא הזכירו ואם איתא דסביר' ליה דיש לחוש אם כתוב ביו"ד א' או בב' יודי"ן למה השמיטו והוא ז"ל כתב ועל דרך זה צריך ליזהר בכל לשון ובכל כתב שיכתוב שלא יהיה בו משמע שתי ענינות וכו' והרי פיטורין יש בו משמע שתי ענינות אם בב' יודי"ן לדעת רש"י ז"ל הוא חוב ואם ביו"ד א' הוא חוב לדעת הרא"ש ז"ל והיל"ל להרמב"ם ז"ל לגלות דעתו איך יכתבו אלא ודאי לדעת הרמב"ם ז"ל אין לחוש אם כתבו ביו"ד א' או בב' ודי"ן כי הכל ע משמע ענין א' והוא לשון גרושין

וכי תימא היאך איפשר לומר דבין ביו"ד א' או בב' יודי"ן הכל משמע ענין אחד והלא ע"כ זה תלוי כפי גרס' הגמר' אם הגרס' היא פיטרוה דבריו קיימין ביו"ד יהיה הדין פיטורין בב' יודי"ן כהרא"ש ז"ל ואם יהיה כתוב ביו"ד א' יהיה הגט פסול ואם הגירס' היא פטורה דבריו קיימין בלא יו"ד יהיה הדין פטורין ביו"ד א' כרש"י ז"ל ואם יהיה כתוב בב' יודין יהיה הגט פסול

תשובתך נאמר שהרמב"ם ז"ל סובר שאין מביאין ראיה מגרסאו' הגמ' לענין גט פיטורין דפטרוה לחוד ופטרוה לחוד דפטרוה שהוא עיקר הגט שהרי הבעל אינו אומ' כי אם פטרוה ולא עוד יש לנו להזהר שלא יהיה בו משמע שתי ענינות דאולי לא היתה כוונתו על הגירושין כלל רק על החובו' שהיה חייבת אמנם בפיטורין שכל הגט מדבר על ענין הגרושין גם פטורין ודאי שכוונתו על הגרושין ויגיד עליו ריעו אגרת תרוכין ואגרת שבוקין ואל יקשה בעיניך התירוץ הזה כי ע"כ צריך אתה לומר כן לדעת ריצב"א שכתבנו שהביא המרדכי שהרי הוא כתב שבוקין ופטורין שכתוב בלא יו"ד כדין עשו כי לפי סוגית הגטין אין בו יו"ד דקאמר ולורכיה לוי"ו וכו' ואם איתא דכתיבת פטורין מלא או חסר תלוי לפי גרסאו' הגמרא היכי מוכח דפטורין בלא יו"ד מדקאמר ולורכיה לוי"ו וכו' ונחזי אנן היכי גריס ריצב"א ז"ל אי גריס כהרא"ש ז"ל א"כ על כרחין פיטורין בב' יודין והוא ז"ל כתב ביו"ד א' ואי גריס כרש"י ז"ל ע"כ פטורין ביו"ד א' ולמה ליה להביא ראיה מדקאמר ולורכי' לוי"ו וכו' הא ע"כ מתוך הגרס' פטורין ביו"ד א' אלא ודאי ריצב"א ז"ל ס"ל שאין מביאין ראיה מפטרו' לפיטורין וכדכתיב' ואפשר היה לומר כי ריצב"א ז"ל נסתפק בגרסאו' אי כרש"י ז"ל אי כהרא"ש ז"ל והוכיח מסוגית גיטין דקאמר ולורכיה וכו' דפטורין ביו"ד א' ומשם נלמוד דהגרס' כרש"י ז"ל וקל להבין. הנה תירוץ זה לדעת הרמב"ם ז"ל היינו יכולין לתרץ אלא שלפי תירוץ זה אין להוכיח שרש"י ז"ל סובר מתוך גרסתו שפטורין ביו"ד א' דאולי שרש"י ז"ל ס"ל ג"כ שאין מביאין ראיה מפטרוה לפיטורין וכמו שכתבנו דגם כשנדקדק לשון רש"י נמצא דהוא ז"ל רצה לחבר את האהל להיות אחד שכתב וז"ל ר' נתן אומר וכו' ולי נראה הפוך פטרוה שע"כ לשון צואה כמו שלחוה וכו' הוא לשון גט פיטורין וכו' הרי לך בהדיא שרש"י ז"ל כוונתו להוכיח פיטורין מפטרוה

אמנם לרווחא דמילתא נאמר דלעולם לדעת הרמב"ם ז"ל יש שינוי משמעות בין פטורין ביו"ד א' בין פיטורין בב' יודי"ן כי לפי הגרסאות אחד משניהם היא לשון חוב וא"פה סבירא ליה להרמב"ם ז"ל שאין לחוש בין שכתב מלא בין שכתב חסר כי אפילו שיהיה בו משמע