רבי בצלאל אשכנזי פז

מעתה דל מכלל המנויים להכשיר גדול הפוסקי' הריא"ף ז"ל שאין מדבריו ראיה כלל גם מהר"מ במז"ל גדול המחברי' אין להביא ראיה ואדרבה איכא למימר מדכתב בנוסח הגט ספר תרוכין וגט פטורין ואגרת שבוקין ושוב לא כתב דיאריך אלא וי"ו דתרוכין ושבוקין ולא הזכיר וי"ו דפטורין אלמא דס"ל דיש יו"ד בפיטורין ואין לתרץ אליב' דידיה דאטו כי רוכלא ליחשוב וליזיל כיון דקתני גט פיטורין באמצע וכמו שהאריך החכם המחמיר נראה ובאמת דבריו נכוחים למבין וחרד על דבר ה'

ומכל מקום בדברי הרמב"ם ז"ל אינו מבואר או צריך לכתוב יו"ד בפיטורין אי לא והרא"ש ז"ל כתב להדי' דצריך לכתוב יו"ד הילכך לא שבקינן מאי דמבואר מפני הספק וגדול' מזאת כתב הרב בעל תרומת הדשן ז"ל דכי אשכחנא בהדיא בפסקי הגאוני' ולא אשכחנא בפסקי גאון אחר בהדי' להתיר אלא דדייקינן מיניה בהוכחה דהכי סבר קשה לסתור בזה דברי' המפורשים להדיא ע"כ

עוד ראיתי בקונט' החכם המכשיר נראה דכיון דגט פיטורין אינו מעיקר הגט אף אם יהיה בו משמע שתי עניינות ויהיה לשון חוב אין בכך כלום דהרי כתב ודן די יהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין שהוא על הגירושין שמגרשה והילכך לא איכפת לן אם גם פוטרה מהחובות שחייבת והעדים חתמו על שתיהן ואחד מן החכמים הביא ראיה לזה ממאי דקאמר כתב גט ואחר שגמר כתב שאלו בשלום פלוני וכו' וחתמו העדים מלמטה והרי גט זה יוצא מתחת ידו הרי זו ספק מגורשת שמא לא חתמו העדי' אלא על שאלת שלום אבל אם כתב ושאלו וכו' שהרי ליוה דברים אלו על דברי הגט ועל שניהם חתמו הרי זו מגורשת אף כאן נאמר דכוונת הבעל היה לגרשה במאי דכתב תרוכין ושבוקין וגם להקל מעליה החובו' במאי דכתב פטורין והעדי' חתמו על שתיהן. ע"כ ראייתו שפתים ישק דברי פי חכם חן. ע"כ דברי החכם המכשיר נר"ו: ומה מאד יפלא בעיני הפלא ופלא אשר שכל טוב יתן חן ויקלס ראיה כזאת הראויה לקלסה באמת אבל קטיר קא חזינא הכא ושפת אמת תכון לעד הגם כי רבים שתו עליו ויוצק זהב לתוך פה אשר הוצק חן משפתותיו ויציק עפר למוצק לגנות תושבחות מצוקי ארץ כי מה ענין הא דשאלת שלום לנדון דידן דשניא ההיא דנכתב הגט כהילכתו בלי גמגום כלל אלא דליוה בהדי' שאלת שלום והילכך איכא למימר דעל שניהם חתמו אבל בנדון דידן לשון הגט עצמו מגומגם ומקולקל דכתיב ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תרוכין וגט פטורין וכו' ואם הוא לשון פטור וחובה הרי הוא כותב דזה הגט אינו גט כריתו' אלא גט פטורין לפטור אות' מחיוב ממון או מחיוב שבועה וכבר כתב הרמב"ם ז"ל בריש פ' גט פשוט דכל שטרו' קרויין גט כדאמרי' בעלמא וגט חוב שאין בו אחריו' וכו' ע"כ. וכיון דכן בכל כה"ג צריך לחוש ועלו דברי הרא"ש ז"ל כהוגן ואינם דחויין מסברו' הכרס

ואם תשאל היאך נחוש לדילמא גט פטור חיוב קאמר והרי כתוב בהדיא בהדיה ספר תרוכין ואגרת שבוקין וכל לשון הגט מיירי בענין גירושי אשה

תשובתך הרי אמרו בגמ' בפ' המגרש לא לכתוב לימהך דמשמע לי מהך אלא למהך ופרש"י ז"ל ולא לכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי מהך לי תהיה מספר הזה מאי לך אלא למהך בלא יו"ד והא ודאי קשי' טובא דהיאך איכא למטעי בהכי דהא קרינן בתרי' להתנסבא לכל גבר די תצביין ואפשר דמשום הך קושיא כתב הרי"טבא ז"ל בחידושיו דאית ספרים בגמ' שאין בהם אלא בבא אחת לבד והכי כתיב בהו ולא לכתוב לימהך דמשמע כי חוכא אלא למהך פי' דאי כתיב ליה ביו"ד דילמא מקרבא רגליה דה"א פורתא בהדי גגיה והוי למחך דמשמע לשון צחוק אבל כשהוא בלא יו"ד אפי' מיערבא רגליה דה"א בהדי גגיה ומתקרי חית לא משמע כי חוכא דלא מכתיב האי עניינא אלא ביו"ד כן כתב הרי"טבא ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' גירושין ואין אנו צריכין להגיה לשונו ז"ל וכמו שנדחק מהר"י קארו ז"ל והגיה לשונו בספר בית יוסף ע"ש. ומ"מ רש"י ז"ל ורוב האחרונים ז"ל גרסי ולא לכתוב לימהך ביו"ד דמשמע לי מהך וכדפרש"י ז"ל וכדכתיבנ' ולא קשי' להו ולא מידי דס"ל דכל תיבה ותיבה צריך לדקדק בה ואין לנו לראות ולדון ממה שלפניו ומה שלאחריו דבעינן דכל הגט מתחלה ועד סוף יהא במשמעותו שהוא כורת בינו לבינה ואפילו לדעת הר"מ במז"ל איכא למימר דשניא הא דגט פיטורין מההיא דלי מהך דאי מפרשינן לי מהך לי תהיה מספר זה ואילך הרי הוא הפך גמור דההיא דקרינן בתריה להתנסבא לכל גבר דתצביין ומשום הכי שום אחד לא יפרש כן אבל אי מפרשי' גט פטורין מלשון פטור וחובה אינו הפך שארית הגט דדילמ' איהו סבר דבגט זה תפטר נמי מחובתה ומשבועתה דהא בהא תליא ואהכי נתן לה גט זה וכשלא יעשה מחשבתו תבטל הגט למפרע לכך צריך להוסיף יו"ד בפיטורין שלא יטעה בו שום אדם דאיירי בפטור וחובה כלל

ואעיקרא דמילתיה שכתב החכם המכשיר נרו' איכא פירכי טובא דמאי דכתב דגט פטורין אינו מעיקר הגט אפילו לדעת הרא"ש ז"ל ומייתי לה נמי מהתוס' ז"ל הא ודאי ליתא דבהדי' כתב הרא"ש ז"ל בתוספותיו וז"ל ספר תרוכין ואגר' שבוקין וגט פטורין יש ספרי' דלא גרסי וגט פטורין אבל בריש נדרים איתיה בכל הספרים וכן נהגו לכותב בגט והוא עקר דספר כריתו' מתרגמינן וגט פטורין ע"כ

וכן כתבו התוס' וז"ל ר' יהודה אומר וכו' ספר תרוכין ואגר' שבוקין בספרים לא היה כתוב גט פטורין ובגמ' נמי כי קאמר ולורכיה לוי"ו דתרוכין ולוי"ו דשבוקין לא קאמר לוי"ו דפטורין ומיהו בפ"ק דנדרים כתוב בספר נמי גט פטורין ונראה דהכא נמי גרסי ליה דהא ספר כריתו' מתרגמינן פיטורין וגט וכו' ע"כ וגם המרדכי הביא לשון התוס' ממש והשמיט מה שכתוב בסוף הדבור וגם בגיטין רגילים לכותבו ולמדנו נמי מלשון התוס' דמאן דאקשי אמאי. לא קאמר גמרא נמי ולורכיה לוי"ו דפטורין ומשני לה אית ליה דגרסי' נמי גט פטורין והא קמן כמה רבוואת' דאקשי הכין גם הר"י בעל הטורים ז"ל כתב בסי' קכ"ו בשם הר"ף ז"ל דצריך שלא יהא בשיטה אחרונ' לא ספר תרוכין ולא גט פיטורין ולא אגרת שבוקין אלא כדת משה וישראל ע"כ: אלמ' דגט פיטורין עיקר הוא לדידי'

ואפילו תימא דאינו מעיקר הגט איברא דאם חיסר כל התיבה דאין בכך כלום וכ"ש אם הוסיף אות או חיסר אות ואין בזה שום גריעות שאי אפשר לשנות המלות ההן ממשמעותן בשביל התוספת ההוא או החסרון וכמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן ר"ה ואמטו להכי השיב הרשב"א ז"ל על חסרון הוי"ו דוכדו שלא כתב אלא וכד דכל מקום שאינו מעיקר הגט אינו פוסל גם מה שהשיב הרשב"א ז"ל בסימן אלף קס"ג על חסרון ה"א דלהתנסבא שאפילו חסר כל התיבה איני רואה בו פיסול וכו' הוי מהאי טעמא דכתבינ' אבל היכא דמשמעות הלשון משתנה בשביל החסרון או התוספת היינו הני דהוזכרו בגמרא וגם באלו מקל הרשב"א ז"ל כדעת הגאוני' ז"ל לומר דדוקא כדאתי בעל ומערער והרמב"ם ז"ל פוסל והרא"ש ז"ל כשלא כתב פיטורין מלא מדמה לה להני דהוזכרו בגמר' שהרי משתנה משמעות הלשון וכדאית' בההיא דרבי נתן דמחלק בין פטרוה לפטרו' וכדפרישנ' תדע דהיכא דמשתנה משמעות הלשון בחסרון אות אחת או בתוספת אות אחת דגריע טפי מהיכא דחיסר כל התיבה ואפילו אינו מעיקר הגט דגרסינן בפ' המגרש אמר אביי האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דמשמע ודין אלא ודן וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו ואי קשיא היכי אמר אביי הכא האי מאן דכתב גיטא לא לכתוב ודין דאלמא בעינן דלכתוב ודין והא איהו אמר ידים שאין מוכיחות הויין ידים לאו קושיא היא דנהי שאין זה גופו של גט מכל מקום תופס הגט הוי וכך נהגו ועוד דלמאן דכתיב ליה הוא דמזהר דלא ליתי לאפסולי גיטא דאי כתב ודין ואתי בעל ומערער פסול ולא תנשא לכתחילה וכו' ע"כ וכן כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל ויש מתרצים שאין זה גופו של גט ואינו צריך אלא מאן דכתיב ליה ליזדהר דלא לכתוב ביה יו"ד דלא ליתי לאפסולי גיטא דאתי בעל ומערער ולא תנשא לכתחילה ע"כ והיינו שיטת הרמב"ן ז"ל משמע להדיא דאפי' במאי דלא פסיל חסרון התיבה פסיל חסרון האות או היתרון אי משתנה המשמעו' מחמת כך ולדעת הגאונים ז"ל והרמב"ן והרשב"א ז"ל לא מפסיל אלא כדאתי בעל ומערער ולדע' הרמב"ם ז"ל פסול מיד אפי' לא אתי בעל ומערער ובהאי דגט פיטורין הא כתיבנא דסברת הר"מ במז"ל לא ברירא ומיהו מצאתי ברמזי הרא"ש ז"ל אשר חבר בנו הר"י בעל הטורים ז"ל והוא כמו השולחן ערוך אשר קיצר מהר"י קארו ז"ל כן קיצר הר"י בעל הטורים ז"ל לכל פסקי אביו ז"ל ותשובותיו וקיצור הפסקים נמצא בדפוס אבל לא קיצור התשובות ואצלי נמצא כל הרמזים כתיבת יד על הקלף ישן ממאתים שנה וזהו הלשון הכתוב שם לא לכתוב ודין אלא ודן חסר יו"ד דתהוייין דתצבייין ג' יודין: תרוכין שבוקין חסרין יו"ד קדמאה: ופיטורין מלא שני יודין: ויזהר בוא"ו דשקוקין ותרוכין שלא יהו קצרין כעין יו"ד וכן יזהר בוא"ו שניה דוכדו: למהך חסר יוד: ויזהר ברגל של ה"א שיהא תלוי: ולא לכתוב לאיתנסבא אלא להתנסבא ואם שינה באחת מאלו להרמב"ם ז"ל פסול לגרש בו ולשאר הפוסקים אם הבעל מערער אין מגרשין וכו': ע"כ ברמזי הרא"ש ז"ל: ואף על גב דבפסקיו הארוכים לא כתב בשם הרמב"ם ז"ל אלא אם כתב ודין או שלא כתב דתצבייין בשלשה יודי"ן מכל מקום בע"כ אית לן למימר דהני נקט לרבות' וה"ה כל אינך דהוזכרו בגמרא דהא הרמב"ם ז"ל גופיה בחיבורו כייל בהדיא כל הני דאיתא בגמרא

ומכל מקום הא דפיטורין לא ברירא בלשונו ז"ל ולא משתמע מלישניה דקאי עלה ומסתברא דר"י בעל הטורי' ז"ל שקיצר פסקי אביו ז"ל ס"ל דכי היכי דפליגי הרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקי' ז"ל בהני דהוזכרו בגמרא להדיא הכי נמי שייך פלוגתייהו במה שחידש הרא"ש אביו ז"ל ביו"ד דפיטורין דהא לדידיה ז"ל הא דיו"ד דפיטורין דמיא ליוד"ין דתצבייין ול"יוד דודין וכדפרישנא לעיל מעתה שפיר קא מני ואזיל כולהו הני דהוזכרו בגמרא וגט פיטורין שחידש אביו ז"ל בהדיהו ועלה דכולהו קא מייתי פלוגתייהו דהרמ"בם ז"ל ושאר הפוסקים ז"ל ועל דרך זו קאזיל מהר"י קארו ז"ל דכולהו בחדא מחתא מחתינהו בשולחן ערוך

נמצינו למדין מכל מאי דכתיבנא דאי כתב פיטורין ביו"ד לדברי הכל הוא כשר גמור ואין בו צד פיסול כלל אפילו לדעת רש"י ז"ל וכרפרישנ' לעיל מוכח להדיא ולשון כל הפוסקים דאפי' החולקים על הרא"ש ז"ל לא קאמרי אלא דאין צריך יו"ד יתירא: ומדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל אין הכרח כלל אי צריך יו"ד יתירא אי לא

ומכל מקום הסמ"ג ור' יחיאל ז"ל והרי"ף ז"ל חולקים על הרא"ש ז"ל להדיא דאין צריך לכתוב פטורין אלא בחד יו"ד מסתבר' דבאתרא דנהיגי לכתוב פיטורין בשני יודין כהרא"ש ז"ל החולקים עליו ז"ל יודו דצריך לכתוב פיטורין מלא דבשלמ' באתרא דלא נהיגי אלא לכתוב פטורין חסר הרי כולם דשין בו וקורין פטורין בחיר"ק כמו שתרגם המתרגם אבל אי בכל הגיטין כתוב פיטורין ביו"ד כשימצא א' או שנים כתובים בלא יו"ד בודאי יבא הקורא לטעו' ויקרא פטורין בסגו"ל כיון דמשונה הוא ויש לחוש לטעות' דמיעוטא דמיעוט' וכדכתי' לעיל ומתשוב' רי"צבא ז"ל שהביא המרדכי בפ' המגרש אין ראיה דהתם משום עיגונא וכדי שלא להוציא לעז על הגיטין על שכותבין בארץ הגר אשר הובא הגט משו' דבכל גיטהן היו כותבין כך קא מהדר אשריותא וכמו שמבואר בתשובתו ז"ל ואדרבה מתוך תשובתו משמע שהוא מחמיר כסבר' הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל הני שהוזכרו בגמרא פסול לגרש בהם ואילו היה צריך לכתוב פיטורין מלא או שבוקין ביו"ד פסול נמי הויא: