רבי בצלאל אשכנזי פו

ונתנו גט זה ולא רצו להמתין עד שיביאו גט אחר מאסכנדריאה. יורנו המורה הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים

תשובה ראיתי על נדון זה קונטריסין מבעלי תריסין מחבלין ומרירין זה לזה בהלכה ואני זה ימים אשר נהייתי ונחליתי ועדיין אני חלוש ולא יכולתי להשיב על כל קו"ץ וקו"ץ אך עדות יסוד המקל ומכשיר לכתחילה נגד רבן גלת החל הזה אשר כנענים עד צרפת וספרד הרא"ש ז"ל אשר רוב הגולה קבלוהו לרב עליהם ועתה קמו קצת מורים ואמרו בלבם נינם יחד לדחות סברתו בגיל' דחוטתא ובאמת כמעט קט הסכמתי להיות כמחריש דתרוייהו הפוסל ומעכב והמכשיר לכתחילה חביבין לי ביותר עד לאחת ה' יאריך ימיהם וירבה גבולם בתלמידים ואזני שומעו' בתוככי ירושלים ושוב מרוב אהבתי האמת הסכמתי לפנות פני אליה ועורף אל ידיד נפשי כי האמת אהוב יותר מן הכל לכן הידידות תעמוד במקומה הראוי לה ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ומה גם להיות דבר שבערוה ויש לחוש פן תפשה המספחת ואהבת הנצוח תנצח להקל בדבר חמור מזה נגד אבות העולם על כן החלש יאמר גבור אני לגלות יסוד דברי המכשיר ועביד עובדא ותראה שברו כשבר נבל יוצרים

והנה יסוד דברי המכשיר אשר בנה עליו טירת חרס ועביד עובד' נגד רבן של הגולה הוא משום דסביר' ליה דרש"י ז"ל פוסל כשיש שני יודי"ן בפיטורין והא ודאי ליתא כלל

דגרסינן בפרק התקבל ת"ר שלחוה שבקוה וכו' הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה וכו' לא אמר כלום תני אמר רבי נתן אמר פטרוה דבריו קיימין פטרוה לא אמר כלום אמר רבא רבי נתן דבבלאה היא דייק בין פטרוה לפטרוה תנא דידן דבר ארץ ישראל הוא לא דייק עד כאן ופירש הראב"ד ז"ל בחידושיו וז"ל הא דאמר רבי נתן דבבלא' היא דייק בין פטרוה לפטרוה כלומר פיטרוה משמע לשון צווי פטרוה משמע לשון לשעבר ופיטרוה מיהא משמע ליה מלשון כריתות דמתרגמינן גט פטורין מפני שהם רגילין בלשון ארמי אבל תנא דידן דבר א"י הוא ואינן רגילין בארמית לא משמע ליה לשון פטורין אלא ענין פטור וחובה ושמא פטורה משבועה קאמר ואין מעלין בדעתן תרגום של כריתות ע"כ וכן פירש הריטב"א ז"ל בחידושיו דפיטרוה בחיר"ק תחת הפ"א לשון צווי הוא פטרוה בפתח תחת הפ"א וטי"ת רפ"י משמע לשעבר ולפיכך לא אמר כלום ע"כ ורש"י ז"ל כתב וז"ל רבי נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין לשון גט פטורין כ"ש ולי נראה הפך פטרוה שע"כ בלשון צוואה הוא דגוש כמו שלחוה וכמו דברו שברו הוא לשון גט פטורין שהוא דגוש פטרוה שבלשון צוואה הוא רפה כמו אמרו שלחו מכם אחד שמעו מלכי' אף פטרוה הוא לשון פטור וחובה דאי לשון פטורין הוא היה לו להרגיש ולומר פטרויה. רבי נתן דבבלאה הוא שבא מבבל וכו' דייק בין פיטרוה לפטרוה שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הילכך כי אמר פטרוה לשון גט פטורין הוא שמגרש וספר בלשון ארמי וכי אמר פיטרוה ספר בלשון עברי ואמר לשון פטור וחובה תנא דידן דבר ארעא דישראל הוא וכל ספורו לשון עברי לא דייק פטרוה ובין פיטרוה לאו לגט פטורין איכוון דפטורין לשון ארמי הוא תרגום של שילוח כן כתוב בפירושי רש"י ז"ל כתיבת יד. פי' לפי' דע דלא פליגי רש"י ז"ל ורבותיו בחילוף גרסאות דרבותיו גרסי פיטרוה דבריו קיימין ביו"ד פטרוה לא. אמר כלום בלא יו"ד ורש"י ז"ל גריס איפכא דאין במשמעות לשון רש"י ז"ל כן אלא בתרוייהו בבי גרסי' פטרוה בלא יו"ד ופליגי רש"י ז"ל ורבותיו בלשון הקריאה דרבותיו קורין בריש פטרוה בחיר"ק ובסיפא פטרוה בפת"ח ורש"י ז"ל קורא איפכא ברישא פטרוה בפת"ח ובסיפא פטרוה בחיר"ק ואין ביניהם חלוף גרסאו' כלל וכן כתב הר"ן ז"ל להדיא בפירושיו על ההלכות

גם לא פליגי רש"י ז"ל ורבותיו בלשון גט פיטורין דכתיב גט אי כתיב ביו"ד אחת או בשני יודין וזהו פשוט לעמת כל מבין עם תלמיד דיש לנו להטיל שלום בפמליא של מעלה ולא לחדש פלוגתא במה שלא נזכר בדבריהם כלל אלא ודאי לכ"ע הא דתרגם אונקלוס ספר כריתות גט פטורין הוא נקוד בחיר"ק ודגוש הפ"א והטי"ת שכן הוא בלשון ארמי ומיהו כשהוא מצוה ואומר פטרוה פליגי בה רש"י ז"ל ורבותיו ז"ל דרבותיו סברי דבשביל הנקודה דאמר פטרוה בחיר"ק מדמינן ואמרינן דלגט פטורין איכוון דגט פטורין נמי הויא בחיר"ק ורש"י ז"ל סובר דהנקודה לא מעלה ולא מורדת ואינו גורם לדמויי לשון זה המצוה בעל פה בחיר"ק לגט פטורין אלא הדגשות הוא הגורם לדמויי והילכך כשהוא מצוה ואומר פטרוה בפת"ח שע"כ בלשון צוואה דגוש הפ"א והטי"ת כמו שלחוה וכמו דברו וכו' הוא לשון גט פטורין שהוא נמי דגוש ואינו לשון פטור וחובה שהוא רפה וכשהוא מצוה ואומר פטרוה בחיר"ק שהטי"ת רפויה כמו אמרו שלחו אינו מורה על לשון גט פטורין שהוא דגוש אלא לשון פטור וחובה ולפיכך לא אמר כלום

נמצא דלכולהו פירושי גט פטורין הוא בחי"רק ודגוש שכן הוא בלשון ארמי והוא תרגום של שליח

וכתב הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות דהרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל לא כתבו הא דרבי נתן ולא ידעתי למה דהא אנן להא מילתא בבלאי אנן ע"כ: גם הרא"ש ז"ל השמיט הא דרבי נתן בפרק התקבל גם הר"י בני בעל הטורים ז"ל ורבנו ירוחם ז"ל וכתב מהר"י קארו ז"ל דאנן השתא לא משתעינן בלשון ארמי והרי אנו לענין זה כבני ארץ ישראל מיהו הראב"ד ז' ל כתב בחידושיו לגיטין דאנן השתאכר' נתן עבדינן ודהא כולי גמרא וכולי תנויין בלשון ארמית איירינן ליה בלישנא דבבלי: ע"כ והרי"ף ז"ל והר"מ במז"ל והרא"ש ז"ל ס"ל דאיברא דתנויין בלשון ארמית איירינן מיהו שיחה דעלמא שלנו לא איירינן בלשון ארמית וזה המצוה אינו מצוה אלא בשיחה דעלמא

ומכל מקום אף על ל גב דהרא"ש ז"ל השמיט הא דרבי נתן למד ממנו להוסיף יו"ד בגט פיטורין דלא דחינן הא דרבי נתן אלא משום דאנן בהא מילתא בתר בני ארץ ישראל גרירנא ומיהו שפיר ילפינן מדרבי נתן למאי דכתיב בנוסח הגט גט פיטורין דהא קמן כהא דר' נתן דאף על גב דבבלאה הוא חילק בלשון המצוה בעל פה בין פטרוה לפטרוה למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' אלמא דלכולהו פירושי בעינן שיברר בלשונו כי היכי דלא לישתמע לישנא דפטור וחובה למר בנקודת חיר"ק ולמר בדגשות מעתה אף אנו נאמר בגט אף על גב דנכתב בלשון ארמי בעינן שיברר לשון הגט דלא לישתמע אלא חד עניינא

וראיתי בנוסח הגט שכתב הרמ"ה ז"ל דלא כתיב ביה אלא ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט גירושין וכו' משמע דלא רצה לכתוב לשון פטור כלל משום דאנן כותיה דתנא דידן דבארץ ישראל פסקינן בהא מילתא וכדכתי' והילכך אין להזכיר לשון פטור בגיטא כלל דאף על גב דכל הגט נכתב בלשון ארמי מ"מ חיישינן דילמא אנן דלא בקיאינן בלשון ארמי נקריוה פטורין מלשון פטור וחובה ויש לחוש שלא יבא לטעות שום קורא בלשון הגט וכדבעינן למכתב בס"ד: ומדברי הר"מ במז"ל נראה לכאורה דכתבינן גט פטורין ולא איכפת לן אי כתיב ביו"ד בין פ"א לטי"ת או לא ואפשר דהיינו טעמא דמשום דכל תיבה דכתיבא באורייתא או בספרי הנביאים לא חיישינן לדייק בה כולי האי דהרי הוא שגור בפי הכל והילכך גט פטורין דהיינו תרגום אונקלוס כמאן דכתיב' באוריתא דמי שהוא שגור בפי הכל שהרי חייבינן לקרות לקרות שנים מקרא ואחד תרגום ואמטו להכי לא דייק ביה הרב ז"ל לכתוב ביה יו"ד ולא להאריך הוי"ו דלא יבאו לטעות בו כלל דמרגלא בפומיה דכולא ואפילו לא יכתוב יו"ד ולא יאריך הוי"ו אין במשמעו אלא ענין אחד ולא שני עניינין: דכל הכא לא יקרא אלא גט פטורין כמו שתרגם אונקלוס על גט כריתות אבל תרוכין ושבוקין ושאר הדברים שהם דברי עצמו אשר לא כתוב בספר צריך לדקדק שלא יהא משמען שני עניינין עד שנמצא הקורא אומר שמא לכך נתכוון שאין משמען לשון גירושין או שמא לענין זה נתכוון שמשמעו לשון גירושין וכמו שכתב הרב ז"ל בפ"ד מה' גרושין והרא"ש ז"ל הטיל פשרה לכתוב לשון המתרגום ודלא כהרמ"ה ז"ל והצריך יו"ד בפטורין לבאר הקריאה ואף על גב דכתיב כתרגום אונקלוס ולא שני ליה בין אי כתיבא בתרגום בין אי לא כתיבא דלעולם בעינן שיברר לשון הגט דלא לישתמע אלא חד עניינא ואי כתיב גט פיטורין ביו"ד ליכא למטעי כלל דכל העולם יקראו פיטורין בחיר"ק ודגוש והיינו מלשון שלוח וכמו שתרגום אונקלוס תרגום של גט ואי לא כתב יו"ד יתירא הרי משמע שתי עניינות דיש מי שיקרא פטורין בסגו"ל או בפת"ח והרי הטי"ת רפויה והוא מלשון פטור וחובה תדע שהרי הזהירו רבותינו ז"ל בפ' המגרש וכתבוהו כל הפוסקים ז"ל שיכתבו תהוייין תצבייין כל אחד בשלשה יודי"ן בסוף וטעמא דמילתא שאם יכתוב תיבת תהויין בשני יודי"ן שמא יקרא הקורא בפת"ח ור"ל שתהיינה נשים דעלמא אבל בג' יודי"ן אי אפשר לקרות כי אם דתהויין בחיר"ק בסוף ורוצה לומר שתהיי את וכן כתיבת תצבייין אם יכתוב בג' יודי"ן בהכרח יקרא הקורא בחי"רק בסוף ורוצה לומר שתרצי את אבל אם יכתוב בשני יודי"ן שמא יקרא הקורא בפת"ח ור"ל שתרצנה נשים דעלמא ואם כן לא התיר אותה לינשא למי שתרצה היא אלא למי שתרצנה אותן הנשים ולא ידענו מי הן והגט פסול לדעת הרמב"ם ז"ל הא קמן דכתיבת תצבייין אפי' כשהיא כתובה בשני יודי"ן רוב בני אדם קורין בחי"רק ואפ"ה חיישינן למיעוטא דמיעוטא דילמא חד יקרא בפתח ופסיל ליה הרמב"ם ז"ל הילכך ה"ה והוא הטעם כתיבת פיטורין צריך להוסיף יו"ד כי היכי דלא יקרא שום חד פטורין בסג"ול דמשתמע לשון פטור וחובה וכדאוכח לה הרא"ש ז"ל מההיא דרבי נתן דאפילו בלשון ארמי איכא למיחש לדילמא פטרוה מחוב או משבועה קאמר וכדפרישנא לעיל ולאו בדוקא דמפי' רבותיו של רש"י ו"ל קא מייתי ראיה אלא גם מפרש"י ז"ל וכדפרישנא לעיל ובתרוייהו גריס הרב ז"ל פטרוה בלא יוד וז"ל בתוספותיו בפיטורין נראה לכתוב יו"ד בין פ"א לטי"ת מדאמ' בפרק התקבל פטרוה דבריו קיימינן פטרוה לא אמר כלום דפטרוה מחוב משמע שאם היא חייבת תפרעו בשבילה ע"כ: ומה שכתוב בפסקיו פיטרוה ביו"ד הוא טעות סופר

וגם רבינו ירוחם ז"ל כתב בנתיב כ"ד חלק שני וז"ל וגם כתוב בתוספות כי ה"ה לו"ו דפיטורין וכו' וגם כתבו שאין צריך לכתוב יו"ד בין תי"ו לרי"ש וכו' אבל בפיטורין מלא שלא יאמר פטורין שנראה כמו פטרוה מחוב כמו שכתבתי בשליחות הגט ע"כ: ובשליחות הגט בחלק שלשי נתיב כ"ד כתב וז"ל אבל אמר פרנסוה פטרוה עשו לה כרת וכו' לא אמר כלום והשמיט הא דרבי נתן ולא חילק בין פטרוה לפטרוה אלמא דלאו דוקא מפיטרוה ביו"ד קא מייתי ראיה וכדפרישנ': הרי פירשנו דעת הרא"ש ז"ל והלכה כדברי המכריע

וראיתי בקונטריס החכם המכשיר נראה דמנה להריא"ף ז"ל מכלל החולקים על הרא"ש ז"ל ולא איכפת ליה אי כתב פיטורין מלא או חסר משום דהשמיט הא דרבי נתן והא ודאי טעות' היא דהא קמן הרא"ש ז"ל בדוכתיה בפרק התקבל השמיט נמי הא דרבי נתן ונקט לשון הריא"ף ז"ל ועם כל זה הצריך לכתוב פיטורין ביו"ד בין פ"א לטי"ת והיינו כדפרישנא: