רבי בצלאל אשכנזי פה

ואי קא מסהיד דהוא לה ראה ולא שמע הטביעה כלל אבל מאמת מאומדן דעתה שהספינה נטבעה מפני אנשיה אשר נמצאו מתים על שפת הים וגם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה שנמצא מת על שפת הים גם בזה יש להקל ולהחמיר להקל היינו דכיון שלא ראה שטבע נאמן אפילו לא ראהו מיד אחר שהועלה ואפילו בטביעות עין לדעת הרא"ש ודעימיה להחמיר היינו דכיון דלא מסהיד אטביעת הספינה כלל אלא אגופא דגברא דמצאו מת הרי גוף העדות תלוי בזה ואית לן למיזל ביה לחומר' בכל ספק דאיכ' לאסתפוקי ביה

ומצאתי להרשב"א ז"ל והיא בתשובות להרמב"ן ז"ל סי' קכ"ח שכתב וז"ל וצריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפילו עד אחד ישראל ואפילו שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידים שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שאל"כ חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונהפכה צורתו וסבורין שזהו ראובן שטבע ואינו אלא אחר וכמו שמפורש בפרק האש שלום ובפרק האשה היא וצרתה נמי אמרינן דה"מ בדחזיוה בשעתא דאסקוה אבל אשתהי מתפח תפח כלומר ואינו ניכר עד כאן

הילכך בנדון דידן אי אמרת דלא קא מסהיד אלא אגופא דגברא דמצאו מת כיון דאינו מעיד דפלטהו המים לעיניו איכא למיחש דילמא לבתר דאשתהי חזייה ונהפכה צורתו וכמו שכתב הרשב"א ז"ל שאל"כ חוששין שמא וכו' ויש לדחות דה"ק הרב ז"ל שאל"כ חוששין שמא וכו' פירוש שאם לא יעיד שפלטוהו המים לעיניהם אלא שמעידים להדיא דלאחר שפלטהו הים כמה שעות חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראהו תפח וכו' ומיהו כל שהעובד כוכבים ומזלות העיד דנמצא מת על שפת הים ונקבר אין לנו לחוש דדילמ' לאחר שעה היה דאפי' היה לאחר שעה אינו פשוט לומר דנשתנה צורתו אלא דחוששין שמא נשתנה וכל שהעובד כוכבים ומזלות העיד דנמצא מת והכירו אין לנו לחדש ספק אחר דדילמ' לאחר שעות היה ואע"ג דהרב ז"ל מסתפקא ליה היכא דאשכחוהו ואשתמודעותו ולא ידע אם הוא תוך ג' או לאחר ג' אי הוי ספיק' דאוריית' ולחומרא וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל בפי"ג מה' גרושין היינו היינו דוקא כשהעד עצמו הוא מסופק אם הוא תוך ג' או לאחר ג' אבל אם העד העיד שמצאו מת והלך לו אין לנו לחוש דדילמא העד היה מסופק אלא דבודאי בתוך ג' מצאו הרוג בדרך בארץ ישמעאלים ובבאי עליו הכרתיו שהיה פלו' ונחלקו אם האשה מותרת

והשיב דהדין עם המתיר דכל שבא עד א' ואפילו עבד ואפי' שפחה וכו' והטעם בזה משום דאשה דייקא ומינסבא וכו ודברי האוסר לא ידעתי על מה סמך עד שאשמע טענותיו עד כאן. ואם איתא דכל שבא העד והעיד שמצאו הרוג ראוי להסתפק דדילמא לאחר ג' ראה אמאי קאמר הרב ז"ל דדברי האוסר לא ידע על מה סמך דילמא סבר' האוסר היתה זאת ואע"ג דאמר העד דהכירו שהיה פלוני דילמא לאחר ג' ראהו ונדמה לו שהיה פלוני ולא היה אלא אחר אלא ודאי משמע דכל שהעד מעיד שראהו מת והכירו ולא נסתפק אם היה לאחר ג' אין לנו להסתפק בזה כיון שהוא לא נכנס בזה הספק כלל ולא קא מסתפקא לי' להרשב"א ז"ל אלא היכא דהעדים עצמן אומרים אנו מכירין אותו אבל לא ידעי' אם הוא תוך ג' או לאחר ג' וכדדייק לישניה ז"ל דוק ותשכח

הילכך בנ"ד אפילו תימא דאין כאן סהדותא אטביעת הספינ' כלל אלא אגופא דגברא דמצאו מת כיון שהעובד כוכבי' ומזלות סח לפי תומו בפשיטות שהיהודי אשר נכנס מכאן לתוכה נמצא על שפת הים ונקבר אין לנו להסתפק באישתהי כלל

ומיהו מצאתי להר"ן ז"ל שכתב בתשובה סימן ע"ח וז"ל ולפיכך בנדון זה כיון שזה העד לא העיד דחזייה בשעתיה אין להתיר אשה זו שאף על פי שנחלקו קצת מכרשים ברא דתנן ואין מעידין אלא עד שלשה ימים בסתמא מאי דיניה שבתוס' כתבו כלשון הזה ויכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך שלשה ימים מסתברא ענין לנדון זה דהני מילי לשיעור שלשה ימים דמסתמא אי לאחר שלשה ימים היה כבר ניכר לעין ויותר קרוב לתלותו בתוך שלשה מלאחר שלשה אבל בנפלט מן הים שאין שעורו אלא שעה אחת בלבד מן הסתם אין לתלותו ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהא יותר משעה אחת ועוד שבתוספות לא אמרו הדבר אלא באפשר וכבר ספק עליהם הרשב"א ז"ל ועוד שאפילו נקל לומר דתלינן לקולא ואמרינן דילמא בשעתיה חזייה עדיין אין להתיר אשה זו שהרי עובד כוכבים ומזלות זה אמר שצופה המגדל הגיד לו כי כמו ששה ימים וכו' עד כאן. משמע דכל שהעד לא העיד דחזייה בשעתיה קא חייש להחמיר וליתא דנדון דהר"ן ז"ל נמי נשאל העד אם ידע הזמן שהגיע המת ליבשה ואמר שדבר זה שאל לצופה המגדל וכו' ואמר לו כמו ששה ימים וכו' אלמא דלא ידע העד והי' מסתפק מתי הגיע וכספיקו של הרשב"א ז"ל ושוב קאמר טעמ' אחרינא דכיון דהצופה אמר כי כמו ששה ימים וכו' א"כ פשיטא דאישתהי ואין להתיר

ואם תשאל איברא דאלו עובד כוכבים ומזלות זה היה סח דהאנשים אשר בספינה גם היהודי אשר נכנס בתוכה יצאו מתים ונקברו ודאי דאין לנו לספק אם נשתהו אבל מאחר דמסיח דנמצאו על שפת הים ונקברו כמאן דסח להדיא דלאחר שעה מצאן דלדעת כמה רבוואת' אין מעידין עליו

תשובתך מלשון זה העובד כוכבים ומזלות משמע דלא היה הוא המוצא אלא אחרים מצאו כן והגידו לו וכל כה"ג מהני דנהגו להתיר עובד כוכבים ומזלות מפי עובד כוכבים ומזלות כדברי כמה רבוואתא ז"ל ותלינן להקל וכמו שכתב מהר"ר איסרלן ז"ל בסי' רל"ט הילכך מ"ה נקט נמצאו ונמצא ולא משום דאישתהי וזהו אחד מהטעמים דראוי להתיר אשה זו וכמו שכתב מהר"י בן לב ז"ל כלל א' שאלה א'

ועוד מסתברא לי דכי אמרי' דכי אסקוה ואשתהי שעות דאינו ניכר דוקא כי אסקוה ליבשה ממש במקום שאין גלי הים מגיעים שמה כעין ההיא עובדא דאטבע בדגלת ואסקוה אגישרא אבל אם הים פולטו וגלי הים עוברים ושבים עליו אע"ג דיתיב על היבש' כיון דמציף עליה מים בכל שעה מהגלים אכתי הנהו מיא צמתי ליה ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות והכין דייק לשון הרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל טבע בים והשליכו הים ליבשה אפי' אחר כמה וכו' ואם שהה ביבש' אחר שהושלך מן הים שעות וכו' ע"כ ומדלא קיצר הרב ז"ל וכתב ואם שהה ביבש' שעות דפשיט' דלאחר שהושלך מן הים מיירי וגם מדנקט שהושלך מן הים ולא נקט ואם שהה ביבשה אחר שהשליכתו הים משמע דדוקא כשהושלך מן הים מכל וכל דלא עברי עליה גלי הים כלל כמי שהטילוה מן הים והשליכו ליבשה הוא דאמרי' דאתפח אבל כל שמגיעים אליו גלי הים מצמת צמית

והילכך מאי דסח עובד כוכבים ומזלות זה דנמצאו על שפת הים היינו במקום שגלי הים מגיעין ועוברין עליהם ומ"ה הכיר אותם היטב ליהודי ולכל בני הספינה ואפשר דהר"ן ז"ל מיירי כשראהו על היבשה במקום שאין גלי הים מגיעים כלל ולהכי החמיר לומר דמן הסתם אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו

גם מלשון הרמב"ם ז"ל בסוף ה' גירושין משמע דסבירא ליה דלא אמרינן שאין מעידין עליו אלא כשנתפח ממש אבל אם נראה שלא תפח אין חוששין לו וכן דקדקו רוב המפרשים ז"ל מלשונו וכן כתב הרב המגיד ז"ל

וגם בהגהות מיימוניות כתבו כמה רבוואתא ז"ל דדוק' ישראל המכוין להתיר יש לומר שנתן דעתו בשעת מלחמה להעיד להתיר ואמר בדדמי בדבר ההווה להיות אבל עובד כוכבים ומזלות המס"לת ואין כוונתו לשום דבר לא אמרינן דאמר בדדמי כי אם כאשר ראה: ע"כ

הילכך נקטינן מכל מאי דכתבינן דאיתתא דא שריא אפילו תימא דעובד כוכבים ומזלות זה לא קא מסהיד אטביעת הספינה כלל ולא נתברר אם נטבע' אלא דהא מסהיד אגופא דגברא בלחוד דנמצא מת ונקבר ומכירו שהיה היהודי שנכנס מכאן לתוך אותה הספינה ולא נכנס שום יהודי מהמקום ההוא אלא זה היהודי בלבד כ"ש דלשון העובד כוכבים המזלות כפשטו משמע דקא אתא לאסהודי נמי אטביעת הספינ' והרי ברור לפנינו שנפל במים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל דלא סגי ליה בנשברה הספינה לדונו בדינא דמים דאין להם סוף עד שיעיד שראהו שטבע ושהה עליו כדי שתצא נפשו ולא ראהו שעלה הכא בנדון דידן כיון דקא מסהיד נמי שראה האנשים אשר בתוכה מתים על שפת הים וידוע שזה היהודי נכנס בספינה זו הא ודאי דדינא דמים שאין להם סוף אית ליה אפילו שלא יהיה שום עדות עליו בפירוש דמצאוהו מת

ואם תשאל ערבך ערבא צריך ומנלן דאינהו אינהו אנשי הספינה דילמ' אשתהו כולהו ונשתנ' צורתם והוחלפו להם

תשובתך בשלמא ביהודי איכא למיחש דילמא איחלף ליה זה היהודי באחד מאנשי הספינה דהא יהודים אחרים נמי היו באותה ספינה אבל ליכא למיחש דכל אנשי הספינה אשר נמצאו שם נשתנו צורת' והוחלפו לו באחרים וגם שלא נשמע דנטבע ספינה אחרת קרוב לאותו המחוז אלא זו לבד הילכך לגבי אנשי הספינה בטביעו' עינא בלחוד סגי נמצא דהדבר ברור לפנינו דנפל במים שאין להם סוף וגם מתחילת לשון השאלה משמע דידוע דראובן נטבע במים שאין להם סוף מדקאמר על דבר ראובן שנטבע במים שאין להם סוף ובא עובד כוכבים ומזלות וכו' והילכך לא היתה השאלה אלא אם תנשא לכתחילה לבד דבדיעבד פשיטא דאם נשאת לא תצא כדין מים שאין להם סוף ומיהו בלשון עיקר השאלה דקא בעי אם אשת ראובן בחזקת אשת איש עומדת או לא משמע להדי' דהשאלה היא בעיקר העדות אם יש כאן עדות טביעה כלל ונראה דדברי השאלה סתרן אהדדי הילכך השאלה לא באה בדקדוק ואין לנו לדקדק אלא בלשון הקבלת עדות וכדכתיבנא לעיל

ומכל מקום איתתא דא שריא לעלמא בלי ספק בכל גונ' שתפרש לשון העדות ומרנא ורבנא הר"ד בא"ז ז"ל ומהר"י בן לב התירו בתשובותיהם כיוצא בזה וגדול מזה והמחמיר בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו וזה ברור בצלאל אשכנזי

כב שאלה גט שבא מאסכנדריה למצרים על ידי שליח הולכה והובא לפני בית דין אחד שבמצרים ודקדקו בו כראוי ומצאו פטורין ביו"ד אחת גם בנפשכי ביוד אחת. גם היה כתוב בו שמונה מלא בוי"ו גם היה כתוב בכך בשבת שמונה ימים לירח וכו' ואמרו שהיה ראוי לכתוב בשמנה ימים וכו' דהכין כתיב בכל הנוסחאות של הפוסקים ז"ל ומחמת כל הני דיוקי אמרו לשליח שיביא גט אחר כי קרוב הוא ונוח לשוב מצריים והגט הזה לא יקרעוהו עד שיבא הגט האחר וכתבו לבית דין של אסכנדריאה אשר נכתב בפניהם שלא יסמכו על הסופר כי הניח אותיות פורחות ויש בהם דברים הנוגעי' לפסול ואפשר שכמו שטעה בזה יטעה בדבר אחר יותר חמור ואם אינו בקי לא יהא לו עסק בזה כי רבו הדקדוקין ובנקל יטעו בהם והוא פסולי ממזרו' וכן כתב הרא"ש ז"ל דיש ליזהר מאד שלא ישתדל בענין גטין אם לא שיהיה בקי וקמו בית דין אחר והכשירו הגט ואמרו שאין ראוי להמתין עד שיבואו גט אחר שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים שנתנו באופן זה וישבו