רבי בצלאל אשכנזי פד

ומיהו אם לא שאלו על האיש עצמו אלא על דבר אחר משמע דשפיר מקרי מסל"ת דהא קמן דלרבי יוחנן דבירושלמי אפילו שאלו על האיש עצמו אם לא הזכירו שם האשה כשר ובגמרא דידן לדעת שמואל וריש לקיש אם בא לבית דין ונתכוון להעיד נמי כשר ואיברא דלא קי"ל כוותיהו דכל שנתכוון להעיד פסול מיהו הבו דלא לוסיף עלה דדוקא בנתכוון להעיד כגון דבא לבית דין ואמר איש פלוני מת אי נמי שאלו על האיש עצמו איה פלוני אבל כל ששאלו על דבר אחר והשיב עליה ובכלל תשובתו השיב גם על האיש הזה שמת שפיר מקרי מסל"ת כיון שלא שאלו על האיש עצמו והכין דייק לישנא דר"ל דאמר כל ששואלין אותו והוא משיב פי' דמשיב על מה ששאל ואם השאלה היתה על דבר אחר אין זו תשובה על השאלה וק"ל להבי"ן

ואף על גב דמוכחינן בראיות ברורות דבנדון דידן מקרי שפיר מסל"ת מכל מקום הואיל דהויא ליה ערוה החמורה שאם אין זה מסל"ת אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא הילכך הואיל ונפק מפומיה דמרנא ורבנא ז"ל ראוי לחוש לדבריו ואין ראוי להתיר אלא בהסכמתו אשר היה רב מובהק מדורו ומי כמהו מורה ומי יתיר לשוק אשה שהיא ערוה לדעתו חלילה

ומסתברא לי דאפי' מרנא ורבנא ז"ל יורה יורה ידין ידין ולהתיר בנדון דידן דשניא היא נדון דידיה דשאל להם היהודי אם אמת שבאו לסטים על ג' ספינות ותפסום והרגום וכיון דשאלו להם על הריגת אנשי הספינות דהיינו על האנשים עצמן והדבר היה מפורסם שהיו יהודים בתוך אותם הספינות הרי ברור שעל היהודים היה שואל דמה לו עם הרגליים וגם דבע"כ על היהודים נמי שואל דבכלל מאתים מנה אבל בנדון דידן שלא שאל לו אלא מה חדוש מהספינה ההולכת מכאן ולא הזכיר אנשיה כלל שפר מקרי מסל"ת דדילמא היה לו שום סחורה באותה ספינה ועל דבר סחורתו הוא שואל ואינו שואל על והיהודי כלל ומה שמגיד הוא מהיהודי הויא ליה מס"לת גמור ואפילו לדעת מרנא ורבנא ז"ל וזה פשוט מאד

הילכך הדבר ברור דבנדון דידן שפיר מקרי מס"לת

ואכתי צריך לברר גופא דסהדותא דמחזי לחוש דילמא אשתהי וכתב הר"אש ז"ל בפסקיו בפרק האשה שלום וז"ל ויראה הא דבעינן ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי דכיון שראו שנפלו למים בדבר מועט יאמרו שאלו הם שנפלו למים אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעות עין לחודיה נאמן ואין מדקדקין אחריו ואותן שראו הטביעה היינו משום דאמרי בדדמי וכן פי' ר"י הא דבעינן הכא סימנין ולא סגי בטביעות עין לחודיה היינו משום דראו הטביעה ואמרו בדדמי וכן כתב הר"ז הלוי ז"ל ור"ט פירש וכו' עד ולמאי דפרישית שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה וכו' ניחא ע"כ

וראיתי לאחד מחכמי הדור שלפנינו שהקשה בתשובותיו דדברי הרא"ש ז"ל סתרן אהדדי דמעיקרא קאמ' ויראה הא דבעינן ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה וכו' משמע דאלאלתר קאי לפלוגי ואותם שלא ראו הטביעה לא בעי למחזי לאלתר ושוב קא מסיים ואזיל אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעות עין לחודיה נאמ' וכו' משמע דאסימנין קאי לאפלוגי דהיכ' דלא ראה הטביעה אין צריך למימר סימנין אלא בטביעות עין לחודיה סגי מדלא אסיק בגמר' דבריו דנאמן אפילו לאחר כמה ימים ומחמת קושיא זו נדחק דמעיקר' וכולי קאמר וה"ק ויראה הא דבעינן ואסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וכו' היינו לאותם שראו הטביעה וכו' ואסימנין קא מפלגי דדוקא אותם שראו הטביעה צריך למימר סימנין וליתא כלל להאי פירושא דאם כן היינו חילוקו של ר"י דמייתי הרא"ש ז"ל גופיה ומה חידש הרא"ש ז"ל שכת' ויראה הא דבעינן ואסוקינהו וכו' ועוד מאי ואין מדקדקין אחריו דקאמר הרא"ש ז"ל אלא משמע דלשון הרא"ש ז"ל מתפרש כפשטו שפיר וה"ק ויראה הא דבעינן ואסוקינהו קמן וחזנהו לאלתר פי' דבעינן שיעיד בפי' דחזנהו לאלתר אבל אם לא העיד בפי' כן אף על גב דמעיד שמת ושהכירו בטביעו' עין איכא למיחש דילמא אישתהי ונשתנה צורתו וסבור שזהו ראובן ואינו אלא אחר הני מילי לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעות עין לחודיה אף על גב דלא אמר דחזנהו לאלתר נאמן ואין מדקדקין אחריו לבדקו אי חזנהו לאלתר ונסתייע הרא"ש ז"ל ממאי דחילק ר"י ז"ל בסימנין דבגמ' אקושינהו אהדדי דקאמ' אלא היכי דמי דאמרי אסקינהו קמן וחזנהו לאלתר וקאמר סימנין וכו' משמע דכי היכי דלגבי סימנין לא מיירי אלא באותם שראו הטביעה הכי נמי בלאלתר. ועד השתא לא שמעינן מלשון הרא"ש ז"ל אלא היכא דלא ראה הטביעה דלא בעי' דיעיד להדיא דחזינהו לאלתר וכדכתי' ומיהו אם יעיד להדיא דחזנהו לאחר ימים לא מהימן דהא אישתני לכך מייתי שוב ור"ח פי' וכו' ונהגו האידנ' להתיר נשי אנשי' שטבעו וכו' פי' ואפילו אחר כמה ימים ולקיים המנהג תירץ דמיירי הכא בשלא נמצא הגוף שלם וכו' אבל אם גופן שלם מכירין אותו ואפילו לאחר כמה ימים וכו' ושוב כתב לקיים המנהג ולמאי דפרישנ' שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרי' ניחא. פי' דאחר שלא ראה הטביעה אפילו לא ראהו מיד אלא לאחר כמה ימים נאמן והיינו מה שנהגו להתיר נמצא דלמסקנ' זו היכא דנמצא הגוף שלם יש חילוק בין ראה הטביעה ללא ראה הטביעה דאם ראה הטביעה אמר בדדמי ואינו נאמן אלא אם כן ראהו מיד ומכירו על ידי סימנים ואחר שלא ראה הטביעה נאמן אפילו לא ראהו מיד ואפי' בטביעת עין בלא סימנין ואם אינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוטם לא סמכי' אטביעות עין לחוד בלא סימנין ואפי' ראהו מיד דאף על גב דאסיק הרא"ש ולמאי דפרישנ' שיש חילוק וכו' היינו משום דלא ניחא ליה לאוקומ' הא דאסיקנ' בשמעת' דעד אחד במלחמה ומה שפר"ח בשלא נמצא הגוף שלם וניחא ליה טפי לאוקומ' שמעת' והמנהג כשנמצ' הגוף שלם ולתרוצינהו ומיהו הדין דאמרינן מעיקר' הוא אמת דהיינו סברת התוס' דכל שאינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוט דלא סמכינן אטביעות עין לחוד בלא סימניו ואפילו ראהו מיד וכן פסק הטור סי' י"ז וז"ל ואם עד אחד מעיד ראיתי ומיד אחר שהועלה והכרתיו על ידי סימנין שהיה לו בגופו נאמן אבל וכו' בד"א שראהו העד שנפל שם דכיון שראהו העד שנפל שם אומר בדדמי וכו' אבל אחר שלא ראה שטבע נאמן אפילו לא ראהו מיד אחר שהועלה וכו' והוא שיראנו שלם וכו' אבל אם אינו שלם וכו': ע"כ

וגם על לשון זה של הטור הקשה בתשובתו דדבריו סתרן אהדדי דלעיל מיהא כתב אין מעידין עליו אא"כ ראה תוך ג' ימים וכו' והוא שראוהו מיד אחר עלייתו מן המים וכו' וקשה במה אנן קיימינן אי באותו שראה הטביעה היה לו לומר ומכירו על ידי סימנין ואי באותו שלא ראה הטביעה למה צריך שיראהו מיד אחר עלייתו ומשום קושיא זו נדחק בלשון הטור והוציא דין זה ועיקר קושיא ליתא כלל דלעיל מיירי בשני עדים ואפי' ראו הטביעה דלא אמרי בדדמי ובתר סהדות' דתרי סהדי לא דייקי' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וכן כתב הריט"בא ז"ל דגבי שני עדים ליכא למימר דאמרי בדדמי כיון דידעי ודאי דעליהו סמכינן ואינן מביאין עצמן לבית הספק

ומכל מקום לדעת הרא"ש ז"ל והרב בעל הטורים ז"ל בנו וקמה רבוואתא אחריני ז"ל יש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים שלא ראו הטביעה וכדכתי'

והשתא נדון שלפנינו נרא' למי דומה אם לאותם שראו הטביע' או לאות' שלא ראו הטביעה ודע דהאי לישנ' דמסיח עובד כוכבים ומזלות זה משתמע לתרי אנפי או שבא לאסהודי דהוא ראה או שמע דהספינה נטבעה וגם בא לאסהודי אנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום וגם שהיהודי אשר נכנס וכו'. דהוא לא ראה ולא שמע הטביעה בכלל אבל מאמת שהספינה נטבעה מאחר דהאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וגם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא וכו' וה"ק הספינה ההיא בודאי נטבעה דהא האנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום גם היהודי אשר נכנס וכו'

ואי קא מסהיד דהספינה נטבעה אף על גב דקא מסהיד מפי אחרי' שהגידו לו כן היינו ראה הטביעה ויש בזה להחמיר ולהקל להחמיר היינו דלדעת הרא"ש ז"ל ודעימיה אינו נאמן ראהו מיד אחר שהועלה ומכירו על ידי סימנין דאף על גב דלא ראה הוא עצמו שנטבע מ"מ כיון דהגידו לו כן שוב קאמר בדדמי ואף על גב דלא הגידו לו על האנשים שנטבעו אלא שהספינה נטבעה שהיו בה אנשי' מ"מ אמר בדדמי שהאנשים אשר נמצאו על שפת הים הלא המה האנשים של הספינה אפילו אינו ברור לו: להקל היינו כיון דקא מסהיד שהספינה נטבעה ונתברר שלא נכנס בספינה ההיא מה מקום ההוא אלא זה ראובן לבדו אפי' שלא הוכר ראובן אין כאן אלא דינא דמים שאין להם סוף דלכתחלה לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואע"ג דהרש"בא ז"ל כתב בתשוב' והיא בתשובות להרמ"בן ז"ל סימן קכ"ח דאם אינו מעיד אלא שנשבר' ספינה בלב ים לבד דגם זה קורין רוב העולם טביעה דזה אינו כלום ואפילו נשאת תצא כי שמא נצל על גבי עץ או קורה כדרך שנצולים הרבה פעמים ולא אמרו מים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא אלא במעיד ממש שטבע ושהה עליו כדי שתצא נפשו ולא ראהו שעלה מ"מ הרי מצינו להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ' כל הגט עלה הא דתנן שלשה דברים אמר רבי אלעזר ובן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו על עיר וכו' ועל ספינה המטרפת בים וכו' פי' ז"ל וז"ל ספינה המטרפת בים הוא שסוער עליה הים ורוצה לאבדה והמלחים אינם יכולים להנהיגה כפי רצונם לגודל הסער אבל העצי' והכלים שלה קיימים: הספינה שאבדה בים הוא שנשברו הכלים והעצים שלה ונאבד הכל ונשארה הספינה על פני המים להנהגת המים ולא נשאר עונין ולא משוטות שיתנהגו בה ע"כ: משמע דוקא בכה"ג שנשאר עדיין גוף הספינה שלם נותנין עליהם חומרי חיים דאפשר דהמים או הרוח יוליכוהו ליבשה אבל אם העידו שנשברה או שנטבע בחזקת מתים הם מן התורה ואם נשאת לא תצא וכן כתב מרנא ורבנא ז"ל בתשובה דמצא בפי' גיטין לר"ח ז"ל וז"ל וספינה שאבדה בים שנשתברו כליה המוליכין אותה והעוזרים לה ע"כ והיינו כפי' הרמב"ם ז"ל ומסתברא לי דבנדון דידן כיון דסח דהספינה ההיא נטבעה והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים וקברום אף על גב דלא קאמר תו בהאי שיחה בלחוד סגי לדונה כדין מים שאין להם סוף ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל דכיון דסח דהאנשים אשר בתוכה מתו רחוק הוא שהוא ניצל ואמטו להכי אם נתברר שזה היהודי נכנס בספינה זו אפילו שלא יאמר תו מהיהודי אשר נכנס אה נמצא על שפת הים הרי אתה דן אותה כמים שאין להם סוף דאם נשאת לא תצא

מעתה בכל מאי דאיכא לאסתפוקי במאי דסח תו דהיהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא שם על שפת הים ונקבר אזלינן ביה לקולא דהוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא: