רבי בצלאל אשכנזי פג

אמת שבאו לסטים על ספינה אחת מהרגליי' והיו עמהם ג' יהודים שיצאו מפה בילוגראדו תוך ספינת' והג' יהודי' נהרגו אמת אמת ולזה אין ספק כי ירדו מהספינה ללקט ענבים וכו' והשיב מרנא ורבנא ז"ל דעדות זה מאין בו ממש דדוקא היכא שהעובד כוכבים ומזלות מתחיל מסל"ת אף על גב דאנן מגלינן מיניה מילתא שפיר דמי אבל בעדות זה הדבר נראה שלא העידו אלא על פי השאלה כי היה הדבר מפורסם מאד שהיו יהודי' בתוך הספינה והעובד כוכבים ומזלות מבין שישראל השואל על הספינות לא על הרגליים הוא שואל אלא על היהודי' והוי כאילו שואלו מה נעשה מן היהודים שהיו הולכים בספינות: והביא ראיה מהא דגרסינן בירוש' איזהו מתכוין ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ור"ל אמר כל ששואלין אותו והוא משיב פירוש איזהו מתכוין שהוא פסול לעדות אשה ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ור"ל אמר כל שמזכירין לו אשה מסל"ת הוי ואיזהו מתכוין כל ששואלין אותו והוא אומר

ומעתה הדבר ברור דקי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל והשתא ומה אם מפני שמזכירין לו אשה אפילו אם תרצה לפרש אשתו של מת חשבינן ליה מתכוין ופסול כ"ש בזמן ששואלין אותו על המעשה בעצמו ואף על פי שאין מזכירין לו היהודי' דפשיטא דהוי מתכוין ופסול וקרוב אני לומר דאפילו ר"ל מודה בהא דהיינו כל ששואלין אותו והוא אומר שואלין איך היה המעשה והוא מספר להם כל מה שאירע בין ליהודים בין לעובד כוכבים ומזלות דאי לא תימא הכי לא הוי לר"ל מתכוין אלא היכא ששואלין אותו מה נעשה ביהודי פלוני וכ"ת הכי נמי ליתא דהכי ה"ל לר"ל למימר אי זהו מתכוין כל ששואלין אותו איה פלוני: ותו דנמצאו ר' יוחנן ור"ל חלוקין מן הקצה אל הקצה. ותו דכל עדויות שבעול' כך הם שואלין אותו איך אתה יודע דבר זה או איך היה המעשה והוא מספר והולך והכא נמי דכותה שאלו מה היה המעשה אם אמת הוא שג' הספינות נתפסו מלסטי' ונהרגו היש לך שואלין אותו ומשיב גדול מזה ואפי' אם תדחוק עצמך שיש אי זה חילוק ביניה' לא גריע מזכירת שם האשה ואפ"ה חשיב ליה ר' יוחנן מתכוין וקי"ל כותיה הילכך איני רואה ממשות בעדות זה: ע"כ דברי מרנא ורבנא הרב המובהק דוד בן אבי זמרה ז"ל בתשובותיו

ואיברא דבפירושו ז"ל את הירושלמי כן פירש הרב בעל אור זרוע ז"ל ומייתי לה המרדכי פ' האשה בתרא וז"ל ובירוש' דיבמות גרסינן איזהו מתכוין רבי יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ר"ל אומר כל ששואלין אותו והוא משיב אמר רבי חגי לר' יהושע בן לוי זכור רבי כשלשים ושנים זקנים שהיו מתריסי' כנגד רבי יהושע למעבד כר"ש בן לקיש והוא לא קבל עליו וגמ' דידן משמע דרבי יוחנן מחמיר ולא מכשר במסל"ת ור"ל מיקל ולא פסיל עובד כוכבים ומזלות אלא במתכוין להתיר לכן צריך לפרש הירושלמי שלרבי יוחנן אפילו אין שואלין לו אלא מזכירין לו שם האשה שמת בעלה לא הוי מסיח לפי תומו ומיהו בבכתה ותואמה איו חבירינו מודה רבי יוחנן דהוי עדות ולר"ל כ"ש דאתי שפיר טפי הא דפריך והא איו חבירינו קאמרי אבל בירושלמי במעשה דפונדקית גרסינן רבי אחא אמר עשו אותה כחיה שנאמנת על אתר ר"ש בר סוסרט' אותה כעובד כוכבי' ומזלות שמסל"ת חד אריסטון בעי קומי רבי מנא לית הדא פליג' על ר"ש ב"ל דאמר כל ששואלין אותו והוא משיב פי' דאיו חבירנו היו שואלין אותנו והיינו מתכוין להעיד דאינו עדות אמר לו בההי' דרבי שמואל בר סוסרטא אותבן ברם בההי' דרבי אחא דאמר עשו אותה כחיה שנאמנת על אתר פי' דלרבי אחא אפילו שואלין אותו איו חבירנו דלא הוי מסל"ת נאמנת דומיא דחיה דנאמנת כדאית' בפ' בתרא דקידושין וטעמא משום שהיתה מראה פנים לדבריה במקלו ובתרמילו ובגמר' דידן אוקימנ' לפונדקית שהיתה מסל"ת והיינו כרבי שמואל ברסוסרטא. ע"כ. והכי נמי איתא בהגהות מימוניות פי' לפי' קשיא ליה לרב ז"ל לפי פירושם דאכתי קשיא לר' יוחנן והיא איו חבירנו קאמר דאי משום דבכתה מעיקרא מי גרע מזכירת שם האשה דחשיב ליה ר' יוחנן מתכוין ומשני דאה"נ דעדיפ' בכתה ותו אמרי איו חבירינו כיון דסוף סוף היא התחיל' לבכות וכמאן דהתחילה להסיח דמי אבל כשהזכירו לו שם האשה שמת בעלה כמאן דשיילוה דמי דמה להם להזכיר שם האשה אם לא שיגיד לו הדבר ומיהו לר"ל כל שכן דאתי שפיר טפי הא דפריך והא איו וכו' פי' דלר"ל מיתרצ' שפיר פירכא דהא איו חבירנו וכו' דלדידיה דוקא כששואלין אותו והוא משיב הוא דפסול אבל כל שבכתה מעיקר' שפיר מקרי מסיחה לכי תומה וכדמשמע פשטה דגמ' אבל לרבי יוחנן דחוק תירוצ' דהאי פירכא וכדכתיבנ' אבל בירושלמי במעשה דפונדקית גרסינן רבי אחא וכו' דבירושלמי דהתם. משמע דלר"ל בההיא דפונדקית לא בעינן שתהא מסיחה לפי תומה דאפי' שואלין אותה איה חבירנו מבלי בכיה דידה כלל נאמנת משום שהיתה מראה פני' לדבריה במקלו ותרמילו ובגמר' דידן אוקמינ' לפונדקית שהיתה מסל"ת. כ"נ פי' לפי' ואפי' לפי' זה אין מכאן ראיה למימר דכל ששואלין אותו ואפילו אין שואלין על האיש דלא ליהוי מסל"ת דדילמ' כל שמזכירין שם האשה גריעא טפי דהויא ליה כשואלין על בעלה עצמו

מכל מקום עיקר הפירוש לא נהירא דהא משמע דהא דקאמר בירושלמי אמר רבי חגי לר' יהושע בן לוי זכור רבי וכו' זקנים שהיו מתריסים וכו' היינו הא דגרסינן בגמר' דידן פ' האשה בתרא אמר לו רבי יוחנן לא כך היה מעשה באושעי' ברבי שהתריס עם שמנים וה' זקנים אמר להם לא שנו אלא שנתכוון להתיר אבל נתכוון להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים ע"כ: דהתם בספרים שלנו בירושלמי נמי גרסינן שהיו מתריסי' כנגד רבי אושעיה ברבי דאין לנו להרבות התרסות אלא חדא היא ומה שנמצ' חלוף במנין הזקנים לית לן ביה דהא ודאי כולה חדא היא דגמרא דידן ודירושלמי מעתה קשיא לפי' הרב בעל אור זרוע ומרנא ז"ל דאי פלוגתיהו דרבי יוחנן ור"ל בהזכרת שם האשה בלחוד דלר' יוחנן קרי ליה מתכוין ור"ל ס"ל דוקא כל ששואלין אותו וכו' מה ענין הא דאושעי' ברבי דפליגי בנתכוון להעיד לפלוגתיהו ועוד קשיא טובא מההי' דסוף האשה בתרא עלה ההיא דפונדקית דגרסינן רבי אחא אמר עשו אותה כחיה וכו' חד אריסטון בעי קומי רבי מנא לית הדא פליג על ר"ל דר"ל אמר כל ששואלין וכו' ואי איתא כפירושם ז"ל אמאי פריך עלה דר"ל בלחוד והא לרבי יוחנן קשיא טפי דבזכירת שם האשה בלחוד קרי ליה מתכוין ולמאי דאסיק בא"ז והמרדכי נמצא דגמ' דילן לא אתיא לא כר' יוחנן ולא כר"ל דבירושלמי

ועוד דבתשובות הרשב"א ז"ל ומייתי לה בתשובות להרמב"ן ז"ל סימן קכ"ח כתב וז"ל עוד אתה צריך לדעת שאין העובד כוכבי' ומזלות נאמן אלא במסל"ת לגמרי אבל במתכוין כלל לא בין שמתכוין להעיד כגון שבא לב"ד ואמר איש פלוני מת וכ"ש במתכוין להתיר כגון מאמר איש פלו' מת התירו את אשתו וכיוצא בדברים אלו אינו נאמן כלל כדתנן בפרק בתרא דיבמות בעובד כוכבים ומזלות אם היה מתכוין וכו' ואסיקנא בגמ' בין מתכוין להעיד בין מתכוין להתיר כמו שאמרנו ולא עוד אלא אפילו שאלוהו היכן פלוני או אתה יודע מה נעשה בפלו' וכיוצא בזה והשיב מת אין נאמן דשמא מתכוין הוא לשקר והילכך אין נאמן עד שיתחיל הוא מעצמו ויאמר פלו' מת וכיוצא בו שניכר מתוך דבריו או ממעשיו שמת כדאי' התם בגמ' ובירושלמי נמי אמרי' אמר ר"ש בן לקיש כל ששואלין אותו ומשיב זהו מתכוין אבל אם לאחר שהתחיל לומר במס"לת פלו' מת או שבכה כשראה קרוביו ומתוך כך שאלוהו וכו' ע"כ: והשתא אי ס"ל להרשב"א ז"ל כפי' הא"ז ז"ל ומרנא ז"ל אמאי מייתי הא דר"ל בלחוד דרבי יוחנן ה"ל לאתויי דמחמיר טפי וקי"ל דרבי יוחנן ור"ל הלכה כרבי יוחנן

ונראה לי דפלוגתא דבירושלמי היינו בפלוגת' דגמרא דידן דפליגי עלה הא דתנן ובעובד כוכבים ומזלות אם היה מתכוין אין עדותו עדות אי בנתכוין להתיר היא או אפילו בנתכוין להעיד והכי נמי פליגי בירושלמי דרבי יוחנן סבר דלא מקרי מתכוין ופסול אלא כשמזכירין לו אשה פי' שאומרי' לו מה אתה יודע של פלונית או מה נעשה בבעלה של פלונית דכשמשיב מת או נהרג הא ודאי מתכוין להתיר אשה זו כיון שהזכירו לו האשה בשאלתם והוא משיב שמת בעלה אבל אם אינן מזכירין אשה בשאלתם אף על גב דשואלין אותו מה נעשה מפלוני עדותו עדות וריש לקיש סבר דכל ששואלין אותו והוא משיב הרי הוא פסול אעפ"י שלא הזכירו לו שם אשה אלא שאמרו לו איה פלוני. אמר רבי חגי לרבי יהושע בן לוי זכור רבי בל"ה זקנים שהיו מתריסין כנגד רבי אושעיא ברבי דרבי אושעי' הוה אמר דוקא נתכוין להתיר פסול אבל נתכוין להעיד כשר ודלא כר"ל והזקנים היו מתריסין כנגד ר אושעיא למעבד כהד' דר"ל דל"ש להתיר ול"ש להעיד ששואלין אותו והוא משיב פסול והוא לא רצה לחזור בו ולקבל עניו דברי הזקנים והשתא כחא דבסוף פ' האשה בתרא פריך דהא דר"ש ברסוסרטא פליגא עלה דר"ל דאמר כל ששואלין אותו וכו' משמע להדי' דלרבי יוחנן ניחא דלא קא פסל אלא דוקא במזכירין לו אשה דמתכוין להתיר א אבל כל ששאלו לו כגון איה פלוני כשר

וקשיא דא"כ מוחלפת השיטה דבגמ' דידן רבי יוחנן הוא דמחמיר דל"ש להעיד ול"ש להתיר פסול ורוצה לומר מקל דדוק' להתיר פסול אבל להעיד כשר

ונראה לחלק דבגמרא דידן פליגי בבא לבית דין בלי שאלה כלל וכדאמרי' אמר רב יהוד' אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוין להתיר וכו' היכי ידעי' אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פלו' מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר מת סתם זהו נתכוין לעדות אתמר נמי אמר ר"ל לא שנו אלא שנתכוין להתיר וכו' עד כאן ובירושלמי פליגי בשאלו לעובד כוכבים ומזלות בשוק שלא בב"ד וסבירא ליה לר"ל דששאלו לעובד כוכבים ומזלות מפסיל טפי מבא לב"ד בלא שאלה דכיון דשיילין ליה סבר דקפדי בהא מילתא ומתכוין הוא לשקר ואמטו להכי בכל גוונא מפסיל ואפי' לא הזכירו לו שם אשה אבל בא לבית דין מעצמו דוקא במתכוין להתיר פסול דדילמא קא מכוין לקלקל אבל אם לא אמר אלא פלוני מת איכ' למימר דלא בא אלא להודיע לבית דין שפלוני מת והא כתיבנא לעיל בשם הרמ"ה ז"ל דאפילו נראה מתוך דבריהם שכוונתם היתה להודיע כשרי ורבי יוחנן סבירא ליה איפכא דבא לבית דין מפסיל טפי דכל בבית דין הויא ליה עדות ואין עדות לעובדי כוכבים ומזלות ואמטו להכי ל"ש להתיר ול"ש להעיד פסול אבל בחוץ אין כאן עדות ודוקא כשמזכירין לו אשה פסול דדילמא מתכוין לקלקל שתנשא האשה ובעלה חי אבל כל ששאלו לו ואין מזכירין האשה כשר דחוץ לב"ד ליכא עדות והוה ליה במס"לת וכשר וההי' דרבי אושעיא ברבי ס"ל לרבי יוחנן דמיירי בב"ד ורבי חגי בירושלמי ס"ל דבשאלו בחוץ קא מיירי: כנ"ל פי' הירושלמי

ולענין הלכה בין בבא לב"ד בשואלו חוץ לב"ד לא שני לן בין מתכוין להתיר למתכוין להעיד דבגמר' דידן פסק כרבי יוחנן ובירושלמי פסק כר"ל מדנדי בסוף הפרק מההיא דר"ש בר סוסרטא משום ההיא דר"ל אלמא דסבירא ליה כר"ל וכמו שפסק הרשב"א ז"ל בתשובה כדכתיבנא לעיל

הילכך כל שבא לב"ד אפי' מעצמו בלא שאלה נקרא מתכוין להעיד ואין עובד כוכבים ומזלות נאמן ואם שאלו אפי' חוץ לב"ד ואפילו לא הזכירו לו שם אשה אינו נאמן: