רבי בצלאל אשכנזי פב

בחטפה עשה שלא כהוגן: ע"כ: הא קמן מפני שהיה תחלה בחטפה לא אצרכיה גט ואפקעינהו רבנן לקידושי מינה מעתה בנדון דידן אף על גב דלא היתה שם חטפה מכל מקום עשייה שלא כהוגן מיהא הויא והדעת נוטה דנכוף אותו לגרש מיהא מיהו הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ט מה' אישות יצא עליה קול וכו' אחד כותב גט ואחד כונס בין ראשון בין אחרון ע"כ הרי לא חילק הרב ז"ל בין ראשון לאחרון כלל והילכך משמע דאין כופין לשום אחד מהם ואין להקשות דהא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשאת לפקח וכו' לפיכך אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת הרי זו מקודשת לשני קידושין גמורין ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש ע"כ ומדקאמר הרב ז"ל דהפקח נותן גט ולא החרש דהא קי"ל דחרש שנשא כשהוא חרש מוציא ברמיזה כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה וכיון שכן אמאי לא יגרש החרש אלא משמע דהשני הוא שיגרש ולא הראשון וליתא דשניא ההיא דכבר היתה נשואה לחרש לכך אין להוציאה מתחת יד בעלה וזה עשה שלא כהוגן שרצה להוציאה מתחת יד בעלה אפילו שנשואיו מדברי סופרים אבל כשאין לראשון בה אלא קידושין בלחוד שניהם שוים בה הראשון והשני ומיהו אם לא רצת' באחד מהם ואמרה מאסתיהו נראה לדון כדעת הראשונים ז"ל דכופין ובכגון זה לא קראו האחרונים ז"ל תגר ומתוך דבריה' תבין ותדע ואין להאריך והנה הריטב"א ז"ל שהוא מכת האחרונים ז"ל וצווח ככורכיא בתשובותיו ובחידושיו על הרמב"ם ז"ל וחביריו דס"ל כופין בטענת מאיס עלי ועם כל זה כתב בזה דהדבר תלוי ברצונה והילך לשונו ז"ל בחידושיו בסוף פ' המגרש אמימר אמר מותרת לשנים דאי ניחא לה בשני מגרש ראשון ונושא שני ואי ניחא לה בראשון מגרש שני ונושא ראשון דכיון דקידושי שני לאו קידושי ודאי נינהו לא גזרינן בהא שמא יאמרו וכו' ע"כ הא קמן להדיא. דתלה הדבר. ברצון דידה אלמא דס"ל דכשאמרה מאיס עלי בכגון זה כופין שלא יתעגנו בנות ישראל והרמב"ם ז"ל סתם וכתב בפ"ט מה' אישות אחד כותב גט ואחד כונס בין ראשון בין אחרון והניח אשה זו עגנה מבלי תקון דלדידיה אין צריך תקון דהא ס"ל דכל היכא דאמרה מאיס עלי כופין וכל שכן בנדון זה וכדכתיבנ' הכין מסתבר לי ומכל מקום לבי נוקפי כי מיראי הוראה אני לכך יותר טוב דבכל כיוצא בזה דמותרת לשניהם דנעביד הרחקת דר"ת ז"ל למי דלא ניחא לה ביה וההרחקה היינו שנגזור באלה חמורה על כל איש ואשה מזרע בית ישראל והנלוים עליהם שלא יהיו רשאין לדבר עמו ולישא וליתן עמו ולהרויחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחלותו ועוד יוסיפו חומר כרצונם על כל אדם אם לא יגרש אותו האיש ויתיר את הילדה הזאת וכמו שכתב מהר"י קולון בתשובותיו סימן ק"ב: כנ"ל

כללא דנקטינן מכל מאי דכתיבנא אם יתברר שהיתה קטנה כשמיאנה כדברי עדי שמעון אם יגרשנה שמעון היא מותרת לראובן: ואם יתברר שהיתה גדולה בשנים ובסימנים כשנתקדשה לראובן אינה צריכה גט משמעון ואם יגרשנה ראובן הרי היא מותרת לשמעון: ואם הדבר בספק כגון שנים אומרים גדולה היתה כשנתקדשה לראובן בשנים ובסימנים ושנים אומרים קטנה היתה:. אי נמי שנים אומרים גדולה היתה בשנים ולא ידעו מהסימנים ושנים אומרים קטנה היתה בסימנין אף על פי שאין מכחישין זה את זה צריכה גט משניהם מספק וכן אם שנים מעידים דגדולה היתה בשנים ושנים מעידים דקטנה היתה בשנים ולא אלו ואלו מזכירים הסימנים כלל אבל אם שנים מעידים דגדולה היתה בשנים ואינם מזכירים. סימנים כלל ושנים מעידים דקטנה בשני' ובסימני' היתה כשמיאנ' לדעת רבני פרובינציא ז"ל מיאונה מיאון ואינה צריכה גט מראובן כלל והרש"בא ז"ל חושש להחמיר ואם רב גדול מובהק כמהו מרה חשש והחמיר מי יקל בערוה החמורה ומיהו אם כבר העידו שנים שהיתה קטנה בשנים ובסימנים ומיאנה בראובן בפני בית דין שחקרו בדבר או אפי בפני שנים ושוב הביא ראובן עדים והעידו שגדולה בשנים היתה כשנתקדשה לו ואינם מזכירים סימנים לא משגחינן בהו ואינה צריכה גט ממנו כלל ודוקא שהעדים העידו כבר בשנים ובסימנים ואפילו לא ראו הם הסימנים אלא שנבדקה כראוי בעת המיאון ואפילו על ידי נשים כדעת הרמב"ם ז"ל ולא נמצאו לה סימנים אבל אם העדים אינם מזכירים הסימנים כלל. אלא שתי הכתות מכחישות בשנים והזקנה מעידה שלא היו לה סימנים אין דבריה מעלין ולא מורידין דדוקא בפני בית דין בודקת דלא הויא אלא גילוי מילתא בעלמא אבל להעיד על מה שעבר אם היו לה אז סימנים אם לאו היינו עדות ואינה בתורת עדות כלל

ובכולהו הני אנפי דאמרינן דצריכה גט מראובן שורת הדין דמגרש ראובן ונושא שמעון אבל לא יגרש שמעון ונושא ראובן וכייפינן לראובן בכל מיני כפיה עד שיאמר רוצה אני ויגרשנה בגט גמור בלא תנאי ואי מסר מודעא כייפינן ליה דמבטיל למודעיה כיון דאיסורא דרבנן רביע עלה דלא מצי למכנסה ודוקא היכא שלא באו עדי ראובן שהיתה גדולה אלא עד אחר שנתקדשה לשמעון אבל אם הביא ראובן את עדיו עד שלא נתקדשה לשמעון ושוב הלכה היא ונתקדשה לשמעון בהא ודאי לא כייפינן ליה דהיא גרמה האיסור ונתנה אצבע בין שיניה אבל עבדינן הרחקה דר"ת ז"ל שלא יתעגנו בנות ישראל ולא אמרן אלא כשנתקדש היתה גדול בודאי בשנים ובסימני' דקידושי ראשון הם בספק וקידושי שמעון הם בודאי מצד עצמן אבל אם קידושי שמעון נמי הם בספק אם גדולה היתה כשנתקדשה לשמעון אם קטנה היתה הוה ליה כיצא עליה קול מזה ומזה ומותרת לשניהם ואחד כותב גט ואחד כונס בין ראובן בין שמעון דלא אמרינן מגרש ראשון ונושא שני אלא היכא דקידושי שני הם קידושי ודאי אבל אם קידושי שניהם נמי קידושי ספק מותרת לשניהם ושורת הדין הוא דכל היכא דאמרינן מותרת לשניהם דהדבר תלוי ברצונה ואי ניחא לה בראשון ומאיס עלה השני ואי נמי איפכא כייפינן לההוא דמאיס עלה שיגרשנה ואפי' לדעת האחרונים ז"ל דקראו תגר על הכופין בטענה זו ומי שלבו נוקפו לעביד הרחקה דר"ת ז"ל וכמו שכתב מהר"י קולון ז"ל בתשובותיו סי' ק"ב בצלאל אשכנזי

כא שאלה ילמדנו רבינו על דבר ראובן שנטבע במים שאין להם סוף ובא עובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו וספר לפני אנשים עברים מה שראה ואחד מאותם האנשי' בא לפני ב"ד וספר דברי העובד כוכבים ומזלות ההוא וז"ל הב"ד. במותב תלתא כחדא הוינא ובא החכם כה"ר נסים כהן לפנינו ואחר האיום והגזום הראוי העיד לפנינו כי ביום שבת אחר אשר נשמעה שמועת טביעת ספינה אחת אשר נכנס בתוכה ראובן בן פלוני הוא ויהודים אחרים פגעו בעובד כוכבים ומזלות אחר אשר היה בא מהנמל אשר פירשה משם הספינה הנז' ושאלו מהעובד כוכבים ומזלות הנז' מה חידוש מהספינה ההולכת מכאן ואמר העובד כוכבים ומזלות הספינה ההיא נטבעה והאנשי' אשר בתוכ' נמצאו על שפת הים וקברום גם היהודי אשר נכנס מכאן בתוכה נמצא שם על שפת הים ונקבר זהו מה שהעיד בפנינו העד הנז' גם אמר שלא נכנס בספינה. ההיא מהמקום ההוא אלא זה ראובן לבדו ומה שהעיד בפנינו כתבנו וחתמנו היום ה' לניסן השמ"ה ליצירה ושריר עתה יורנו רבנו אם אשת ראובן בחזקת אשת איש עומדת או לא

תשובה בעדות זה צריך לדקדק תרתי חדא אי מקרי מסיח לפי תומו מאחר דהיהודי שאל תחלה מאת העובד כוכבים ומזלות מה חידוש מהספינה ההולכת מכאן דאיכ' למימר דלא מקרי מסל"ת אלא כשהעובד כוכבים ומזלות מתחיל לדבר בלי שום שאלה בכל שני עובדי דגמרא

ועוד כיון דאין העובד כוכבים ומזלות מעיד להדיא דחזנהו לאלתר דפלטתו היום איכא למיחש דילמא אשתהי שעה אחת ואין מעידין עליו משום דאשתני ואף על פי שאומר שהכירו שמא אחר היה וכבר נסתפק הרשב"א ז"ל בכיוצא בזה והניח הדבר בצריך גמרא וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל בסוף ה' גירושין

ומסתברא דשפיר מקרי מסל"ת דהא לא מכוין להתיר ולא להעיד וכתב רבינו טודרוס הלוי ז"ל בעליותיו ליבמות בשם דודו הרמ"ה ז"ל וז"ל עובדי כוכבים ומזלות המסיחים לפי תמן אם שאלו וחקרו ב"ד מפיהן לדעת אם דבריהם מכווני' ומוכיחין שאינן משקרים אין אומרים הרי אלו כמתכוונים להעיד ולא נאמין אותם אלא כיון שתחלתן משיחין לפי תמם היו הרי אלו נאמנין ולא עוד אלא שאפילו נראה מתוך דבריהם שכוונתם היתה להודיע שאיש פלוני מת כגון שבאו לביתו והודיעו או שראה לחביריו בשוק ויצא לקראתם והודיעם הרי זה מסל"ת ומשיאין את אשתו על פיו. ע"כ. מעתה בנ"ד אפילו תימא דכוונתו היתה להודיע לא איכפת לן ולא מידי. ועוד כתב נמקי יוסף וכתב הריא"ף שמעינן מהא דהיכ' דמתחיל עובד כוכבים ומזלות ומסיח לפי תומו אע"ג דהדרינן ומגלי למילת' וכו' וכתבו המפרשי' ז"ל דכן נמי יש לנו לומר דכי היכי דכל שהתחיל לומ' במסל"ת אף על פי ששאלוהו לבסוף והגיד על פי שאלתם נאמן כן נאמר דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך או שהנחנו כאן מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון כמסל"ת ע"כ משמע דוקא כשאמרו לו איה פלוני מקרי דשייליה אגופיה ממש התחלה אבל אי שייליה אמידי אחרינא לא מקרי התחלה. ועוד דהרשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות פ' האשה בתרא כתב דשמעינן מההיא דפונדקית דכל שאומרים לו איה פלוני שהלך עמך דאין זה מסל"ת ע"כ פירוש הא אתא לאשמועינן דאף על גב דלא שייליה מה היה מפלוני אם מת אם לאו אלא לפי שהלך עמו קא שייל מיניה איה פלוני שהלך עמך ואיכא למימר דלאו על מיתה קא שייליה ומיתתו אינו מעלה ומוריד לו אפ"ה לא הוי מסל"ת ומדאצטיריך לאשמועינן הך רבותא אלמא משמע דכל דלא שייליה על האיש עצמו דשפיר מקרי מסל"ת. ועוד איכא ראיה מכרעת דגרסינן בפ' המביא תניין רב פפא כי אתא לקמיה שטר' פרסאה דעביד בערכאו' של עובד כוכבים ומזלות מקרי להו לשני עובדי כוכבים ומזלות זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו ומגבי ביה ממשעבדי. ע"כ. פירוש מ"ה קרי להו זה שלא בפני זה כדי שלא יבינו דבעינן למסמך עלייהו והא ודאי דהוה קרי עוברי כוכבים ומזלות דלקריוה ליה להאי שטרא ולאו דאינהו מנפשייהו קרו ליה ואפ"ה משום דלא ידעי דבעינן למסמך עלייהו במידי קרי להו מסל"ת הילכך בנ"ד נמי אף על גב דשייל מיניה מהספינה כיון דלא ידע אי בעי למסמך עליה בעדות היהודי שפיר מקרי מסל"ת וגם מתשובת מהר"י קולון ז"ל סי' קכ"א משמע להדיא דבנ"ד שפיר מקרי מסל"ת דו"ק ותשכח

ומיהו מצאתי בתשובות למרנא ורבנא הר"ד בא"ז ז"ל שנשאל על דבר הג' יהודים שנהרגו בין בילוגראדו ובין בודון והעיד ר' חיים שהיה עובר כנגד הקרווצרה שיש בעיר בילגראדו והיה השמועה גדולה תוך העיר שבאו לסטים על ג' ספינות ומהם נהרגו ומהם נמלטו ובעוברו כ"ר חיים הנז' כנגד השער הנז' ראה ישמעאלי' שואלים זה לזה ובתוכם רגליים מבאי בודון שהיו יושבים על מושבי הקרווצרה הנז' ושאל כ"ר חיים לרגליים הבאים מבודון אם אמת אתם הבאים ששמעתי אומרים שבאו לסטים על ג' ספינות ותפשום והרגום ולא שאל להם יותר מזה והשיבוהו