רבי בצלאל אשכנזי פא

לטעון אף על פי שנתתי לה גט אינה אסורה אלי בחזרה ואולי תתפייס ותחזור לי ואיני רוצה לאוסרה עלי בחליצה הא כל היכא שהוא מודה במילת' דאסיר' ליה אף על פי שהוא טען שאינה צריכה חליצה כופין אותו לחלוץ ע"כ

הילכך בנדון דידן שאין כאן רוק שיתבייש בו וגם איסורא דרבנן רביע עלה דלא לכונסה בין לשיטת התוספות ז"ל בין לשיטת הריט"בא ז"ל משמע דכופין אותו ליתו גט כדי להתירה ולא תהיינה בנות ישראל עגונות ויש לדחות ראיה זו לומר דבחלוצ' הקלו וכמו שכתב הר"ן ז"ל בסוף פ' המדיר וכן כתב הרמב"ן ז"ל בחידושיו ומכל מקום הדין נרא' ברור דכופין אותו להוציא כיון דאסירא עליה מדרבנן וכדכתיבנא לעיל ומיהו דוקא כשלא באו עדי ראובן שהיתה גדולה אלא עד אחר שנתקדש לשמעון דהכי משמע מלשון השאלה כפשטה דנתקדשה לראובן ומיאנה בו בלי ערעור וכתבו לה גט מיאון ונתקדשה לשמעון ושוב אמר ראובן דכשנתקדש לו היתה גדולה בכה"ג ודאי כייפינן ליה להוציא ואפילו אם גזם ראובן קודם שנתקדשה לשמעון והתרה בה שלא תתקדש מפני שיש לו עדים שהיתה גדולה ולא חשש' לו והלכה היא ונתקדשה לשמעון עד שלא הביא ראובן את עדיו אפילו הכי כייפינן ליה להוציא דלא היה לה להאמין לדבריו ולגזומיו וכיוצא בזה כתבו הרשב"א ז"ל וריב"ש ז"ל והרשב"ץ, ז"ל ובנו הר"ש ז"ל בתשובותיהם על אחד שאמר לאשה קדשתיך בפני פלוני ופלוני דאין מעכבין אותה לינשא ואפילו אומר שהעדים קרובים לעיר במהלך שני ימים ולמחר או ליומא אחרי יבאו כתבו ז"ל דמדינא אין לה להמתין הילכך בנדון דידן נמי לא היה לחוש לדבריו כלל אבל אם הביא כבר עדים שהיתה גדולה בשעה שנתקדשה לו ועם כל זה לא חששה והלכה ונתקדשה לשמעון בהא ודאי לא כייפינן ליה דהיא גרמה האיסור ונתנה אצבע בין שיניה וכן כתב הריטב"א ז"ל בחידושיו פ' שמאי עלה דמתני' דתנן בתוך שלשים יום כופין אותו לחלוץ וז"ל ושמעינן מהכא ומסיפא דנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דכל היכא דיבמה לא חזי' ליבם מחמת איסור כופין אותו לחלוץ ומיהו אם היא גרמה האיסור במתכוין אין כופין ותהא עגונה כל ימיו וכדקתני סיפא ואם נתכונה לשם כך אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו לחלוץ כלומר מפייסין אותו שלא יעגן אותה אבל אין כופין אותו וכן אתה אומר שאם נתן לה בעלה גט פסול שאוסרה על היבם כופין אותה לחלוץ לדברי הכל. ע"כ: וכן כתוב בנתקי יוסף ומיהו נרא' דהרחקה דר"ת ז"ל עבדינן וכדבעינן למכתב בס"ד, וכתב הריטב"א ז"ל כל שכופין להוציא כופין בין בשוטי ובכל כפיה ואפילו על ידי אינו יהודי כדאיתא בפ' בתרא דגיטין וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואי מסר מודעא כייפינן ליה דמבטיל למודעא כדאיתא בערכין: ע"כ: וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה כל שהוא חייב להוציא אינו רשאי להתנות עליה שנא תנשא לכל מי שתרצה וכל מי שגרש כן כופין אותן שיחזור ויגרש בגט גמור בלא תנאי. ע"כ: הרי בארנו אנפא דכייפין ביה וכיצד כופין ולא אמרן אלא כשנתקדשה לשמעון היתה גדולה בודאי דהשת' קדושי ראובן הם קידושי ספק וקידושי שמעון הם קידושי ודאי מצד עצמן אלא שקידושי ראובן המה המספק לנו בקידושי שמעון ולכך הדין פשוט דמגרש ראובן ונושא שמעון וכדכתיבנא אבל אם כפי עדותן של עדי שמעון היתה קטנה אפילו כשנתקדשה לשמעון הרי קידושי שמעון הם נמי בספק מצד עצמן והדין פשוט בכגון זה דמותרת לשניהם דגרסינן בפ' המגרש יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמ' רב פפא אף זה מגרש ראשון ונושא שני אמימר אמר מותרת לשניהם והילכתא מותרת לשניהם: ע"כ: וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' אישות וז"ל יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני ויצא קול אחר כמותו שהיא מקודשת לאחר אחד כותב גט ואחד כונס בין ראשון בין אחרון: ע"כ ויציאת קול זה היינו קידושי ספק וכמו שכתוב הרב המגיד ז"ל בפ"ד מה אישות וז"ל ודין קידושי ספק כתבו כאן רבינו ועוד יש להוסיף שאם עמד אחר וקדשה הרי היא מקודשת לשני וכו' או מגרש ראשון ונושא שני וכו' דומה לדין המבואר פ' תשיעי יצא עליה קול שנתקדש' לפלוני וכו' ע"כ

מעתה היכא דקידושי שני נמי הם בספק דמיא ליה ליצא קול לזה ולזה ואפשר דהך דינא תליא בפלוגתיהו דר"ת ור"י ז"ל דכתבו בתוספות וז"ל והילכתא מותרת לשניהם ומעשה בא לפני ר"ת שיצא על גט אחד קול פסול ונתנו גט שני מפני הלעז ולא הצריכה ר"ת להמתין שלשה חדשי' מזמן גט שני כיון דהראשון היה כשר ולא היה גט שני אלא מפני חששא דלעז והביא ראיה מכאן דאמרי' הכא דמותרת לשניהם אף על גב דדמי למחזיר גרושתו מן הארוסין כיון שאין כאן אלא קול בעלמא לא החמירו ואומר ר"י דאין ראיה דשאני הכא דהוי קול מזה ומזה ואין דומה כל כך למחזיר גרושתו מן הארוסין אבל בקול אחר יש להחמיר כדאמרינן לעיל כשלא מצאו דבר על בוריו שלא יגרש שני וישא ראשון אף על גב דקידושי ראשון לא הוי אלא קול בעלמא מ"מ מחמירין משום דקידושי שני קידושי תורה ודמי טפי למחזיר גרושתו מן הארוסין: ע"כ פירוש לפי' לר"ת ז"ל להכי מותרת לשניהם כשיצא עליה קול מזה ומזה משום דלא הויא מחזיר גרושתו מן האירוסין אלא כשקידושי ראשון ושני הם קידושין גמורין וכשקידושי של שני מיהא הם קידושין של תורה ראוי לגזור שמא יאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין אף על גב דקידושי ראשון הם. בקול לבד מ"מ כיון שאנו חוששין לו ולא שרינן לה לעלמא וגם נתגרשה מן השני מקידושי תורה שהיה ביניהם הילכך ראוי לחוש ולגזור אבל כששני הקידושין הם בקול ואין בהם שום קידושי תורה, אף על גב דהיה ראוי לחוש ולגזור שמא ואמרו החזיר גרושתו וכו' מ"מ. כיון דאין כאן שום קידושי תורה לא בראשון ולא בשני אלא קול בעלמ' לא גזרו הילכך הכי נמי בהאי גיטא שיצ' עליו קול פסול ונתנו גט שני לא חיישינן לקול ואינה צריכה להמתין ג' חדשים מזמן גט שני זו היא שיטת ר"ת ז"ל ור"י ז"ל סובר דהיינו טעמ' דמותרת לשניהם כשיצא קול מזה ומזה משום דאינו דומה מחזיר גרושתו אלא עלי ידי שתאמר ששני הקולות אמת וכולי האי לא החמירו אבל כשאין כאן אלא קול אחד יש להחמיר ומייתי ראיה מלא מצאו דבר על בריו אע"ג דקידושי שני קידושי תורה מ"מ אם לא נחוש לקול קידושי קמא אין כאן מחזיר גרושתו כלל ואפ"ה גזרו שמא יאמרו מחזיר גרושתו וכו' אלמ' חששו לקול אחד והילכך הכי נמי בההיא דיצא קול פסול על הגט ראוי לחוש לו וצריך להמתין ג' חדשים מזמן גט שני ואינה ראיה דבלא מצאו דבר על בוריו להכי חיישי' לקלא דראשון משום דאי אמרת מגרש שני ונושא ראשון מתחזק הקול דקידושי ראשון היו אמת מדלא שרינן לה גם לעלמא בגירושי השני אבל בקול של גט דעובדא דר"ת ז"ל כי שרינן ליה לינשא בתוך ג' חדשים דגט השני כדשרי ר"ת ז"ל ניכר מתוך כך שקול הלעז שיצא על הראשון היה שקר מדלא חיישי' ליה וי"ל דגם אם ישא ראשון אינו מתחזק הקול כיון שראו שהצרכנו הגט משני והא כתיבנ' לעיל דהאי דלא שרינן לה לעלמא לאו כולי עלמא ידעי ביה מפני שיאמרו כך נזדמנו נשואין אלו וה"ה דלעלמ' נמי הוה משתרי כיון דנתגרשה משני ומ"מ משמע דלשיטת ר"ת ז"ל דלא תליא מילתא אלא אי איכא קידושי תורה בהדי קול אי לא ולא שני ליה בין שני קולות לקול אחד הילכך הכי נמי בנדון דידן אי מסתפק' מילת' נמי בקידושי שני אי היתה גדולה או קטנה כיון שאין כאן שום קידושי ודאין לא גזרינן והכין דייק לשון הריטב"א ז"ל וכדבעי' למכתב בס"ד ולשיטת ר"י ז"ל דתליא מילת' משום דהוי שני קולות הילכך איכא למימר דדוקא בההי' דיצ' קול מזה ומזה אינו דומה מחזיר גרושתו אלא על ידי שתאמר שב' הקולת אמת וכל כך לא החמירו אבל בנדון דידן במאי דיאמרו דגדול' הית' כשנתקדש לראובן בלבד הרי דומה למחזיר גרושתו ואיכא למגזר בכגון הא דלא ישא ראשון ויש לפרש דטעמ' דמחלק ר"י ז"ל בין שני קונות לקול אחד היינו משום דכיון דאינו דומ' למחזי' גרושתו אלא על ידי ששני הקולו' אמת הילכך לא חיישי' דודאי יאמרו כשנתירנה לראשון דכיון דמחזקי לקול הראשון שהקול דמן השני שקר אבל היכ' דליכ' אלא קול אחד וכן פירש הרא"ש ז"ל בפסקיו מעתה אף אנו נאמר בנדון דידן כן דכיון דאינו דומה למחזיר גרושתו אלא על ידי שתאמר ששני הקידושין אמת מאחר שנתירנה לראשון אנו מחזיקים לקידושי ראשון ויאמרו שקידושי שני היה טעות שנתברר שגדולה היתה בשעת קידושי ראשון ואין זה מחזיר גרושתו מן האירוסין אבל במקום קול אחד וקידושי שני קידושי ודאי איכ' למגזר כנ"ל להאי טעמא מיהו מלשון הרב המגיד ז"ל בפ"ט מה' אישות לא משמע דטעמא דר"י ז"ל אלא דתליא מילתא משום ריבוי קולו' דלאמת שני קולות לא חיישים וכדכתיב' לעיל וכן משמע מלשון התוס' ז"ל ומ"מ ותברא לי' לענין דינא בנדון דידן כדכתיבנ' לשיטת ר"ת ז"ל וכפי מה שפי' הרא"ש ז"ל בטעמו דר"י ז"ל ואי קא מסהדי עדות שמעון דהיתה קטנה אפילו כשנקדשה לשמעון א"נ דלא ידעינן בבירור אם היתה גדולה דאכתי ספקא דתרי אגידא בה ונמשך נמי אקידושי שני ואין כאן קידושי ודאי אף על גב דצריכה גט משניהם לא גזרינן שמא יאמרו החזיר גרושתו וכו' דלא גזרינן אלא כשקידושי שני קידושי ודאי והכין משמע מלשון בעלי הקידושין גם לישנא דגמרא דייק הכין דקא פסיק והילכתא מותרת לשניהם ולא קאמר והילכתא כאמימר משמע דלא בעי למפסק כההי' דאמימר בלחוד אלא בעי למפסק נמי כיוצא בו דאמימ' דבכל כיוצא בזה מותרת לשניהם אף על גב דלא דמי ממש והתוס' ז"ל כתבו וז"ל אף בזה מגרש וכו' אליבא דרב הונא קאמר וכן אמימר דפסיק הילכתא וכו'. ע"כ. משמע דבעי לפרושי דאמימר גופיה הוא דפסיק הכין וה"פ אמימר אמר מותרת לשניהם ס"ל לרב הונא ואפי' תימר דלא ס"ל לרב הונא הילכת' היא דמותרת לשניהם. כנ"ל לפי לשון התו' ז"ל ומיהו כל המפרשי' ז"ל לא פירשו כן אלא דגמרא הוא דפסיק כן ומ"מ הדין נראה לי ברור דהיכ' דקידושי שני נמי קידושי ספק אי קטנה היתה אי גדולה היתה דמותרת לשניהם

ואכתי צריך לברורי היכא דאמרינן דמותרת לשניהם אם שום אחד מהם לא ירצה לגרש מאי תקנת' שלא תתעגן והיה נראה דלשני כופין דעשה שלא כהוגן לקדש אשה המקודשת בספק לאחר ויש להביא ראיה דגרסינן בפ' בית שמאי ביבמות איתמר קטנה שלא מיאנה והגדיל' ועמד' ונשאת אמ' רב אחא אינה צריכה גט משני ושמואל וכו' מאי לאו דלא בעל פירוש דלא בעל ראשון ומהדר לא דבעל ופריך גמרא ומי אמר רב כי בעל אין אי לא בעל לא והא ההיא עובדא דהוה בנרש ואיקדש' כשהיא קטנה וגדולה ואותביה אבי כורסי' ואתא אחרינ' וחטפה מיניה ורב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב הוו התם ולא אצרכוה גיטא מבתר' אמר רב פפא בנרש מינסב נסיבי והדר מותבי אבי כורסיא רב אשי אמר הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו בו שלא כהוגן אפקעינהו רבנן לקידושי מינה. ע"כ. פירוש רב פפא בעי לאוקומה בשבעל ורב אשי קאמ' דלעולם אימ' לך דקמא לא בא עליה וא"ת א"כ אמאי לא חשו לקידושי שני משום דהשני עשה שלא כהוגן דחטפ' ורבנן אמרו דחוטף אשה מבעלה לא נהוג קידושין והקשה הריטב"א ז"ל ומאי פריך כיון דחטפה ובעל בעל כרחה הא קי"ל דתליוה וקדיש אין קידושיו קידושין ואפילו בעל ותירץ דהכא אף על פי שחטפה סופה להתרצות לו קידושין ומיהו מפני שהיה תחלה