רבי בצלאל אשכנזי פ

דבר על בוריו רבותא דסד"א כיון דלא מצאו דבר על בוריו מותר לשניהם כרב שישא דאיכא למימר דקידושי קמא קידושי טעות הוו ואין זה מחזיר גרושתו ועוד דספק ספק' וכו' אבל מצאו דבר על בוריו לא צריכ' למימר וכו' אלמא דכל מאי דאלימי קידושי קמא איכא למיסר עליה טפי ולא יגרש שני וישא ראשון דדמי למחזיר גרושתו טפי וי"ל דאיברא ודאי בההי' דמצאו דבר על בוריו איכא למגזר טפי לרב הונא דהא מאיזה טעם קא מצריך רב הונא גיטא לקידושי שני בההיא דמצאו דבר על בוריו היינו משום דחייש שמא גרשה ראשון מעתה ודאי דלא ישא ראשון ויגרש שני דהא ודאי יאמרו דהחזיר גרושתו מן האירוסין ועדיף נמי מלא מצאו דבר על בוריו דבלא מצאו דבר על בוריו איכא למימר דמותר' לשניהם דאיכא למימר דקידושי קמא קידושי טעות הוו ואין זה מחזיר גרושתו וגם בזו ס"ל לרב הונא דלא ישא ראשון וכדכתיבנא מיהו בההיא דמשכון דהשיב הרשב"א ז"ל דמדינא היא מקודש' לראשון אלא דמיחש חאיש חששא בעלמא דדילמ' לא הוו קדושין מעיקרא וקידושי שני תפסי בה הילכך מותר' לשניהם דהא ודאי יאמרו דקידושי שני קידושי טעות הוו וכדס"ל לרב שישא בההיא דלא מצאו דבר על בוריו וכדכתיבנא כנ"ל ליישב תשובת הרשב"א ז"ל

מיהו הרמ"ה ז"ל בההיא דרב שישא ברי' דרב אידי פי' באנפא אחרינא וז"ל עיינו רבנן בקידושי וכו' קידושי דמאן אילימא קידושי שני דסבור שהית' פנויה ונמצאת אשת איש הא ודאי כיון דחזו דמצרכינן לה גיטא מיניה לא מסקי אדעתייהו קידושי טעות דסוגיין בעלמ' דכל היכא דמצרכינן לה גיטה מיניה אפילו מדרבנן רמינן עליה חומרי גרושה ולא תלינן בקידושי טעות אלא אקידושי ראשון קאי דלא גזרי' שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין דמימר אמרי עיינו רבנן בקידושי ראשון וקידושי טעות הוו וראשון לאו מחזיר גרושתו הוא אלא גרושת שני בעלמא הוא דנסיב ע"כ. פי' וה"ק איברא דמתחלה חשבו רבנן דקידושי ראשון תפסי בספק ולהכי לא שרו לה לעלמ' עד שיגרשו שניהם ואף לראשון לא רצו להתירה ושוב עיינו רבנן ומצאו דקידושי ראשון הוו קידושי טעות והתירו לו ואם היה בא גם אחד מעלמא הוו שרו ליה אלא שזה נזדמן להשיא' והתירו לו ומעש' שתיה כך היה והיינו דקאמר עיינו רבנן וכו' דמשמע דעד השתא לא היו סוברין כן ושוב עיינו ונתיישבו בדבר לומר כן ומ"מ להאי שיטתא ודאי ההיא דמשכון דהרשב"א ז"ל עדיפא טפי למיסר עליה דראשון דהא ודאי כיון דקידושי קמא אלימי כולי האי ליכא למימר דעיינו בה רבנן וקידושי דראשון קידושי טעות הוו ואפשר דאף רב שישא יודה בדין המשכון דלא ישא ראשון ומיהו הא כתיבנ' דהרשב"א ז"ל בחידושיו אינו מפרש ההיא דרב שישא אלא כפי' רש"י ואכתי צ"ע בלשון הרשב"א ז"ל בחידושיו דגבי הא דרב הונא כתב ז"ל וז"ל לא מצאו דבר על בוריו אצטריכא ליה סד"א כיון דלא מצא דבר על בוריו מותר' לשניהם כרב שישא בריה דרב אידי דאיכא למימר דקידושי קמא קידושי טעות הוו וכו' משמע מהאי לישנ' דבעי לפרושי דכי קאמר רב שישא עיינו רבנן בקידושי וקידושי טעות הוו דאקדושי קמא קאי וכדפריש הרמ"ה ז"ל ושוב גבי הא דרב שיש' בריה דרב אידי לא כתב אלא לשון רש"י ז"ל ופירש פי' לפי' וכדכתיבנ' ונראה דודאי לדעת הרשב"א ז"ל עיקר טעמא דרב שיש' היינו דעיינו רבנן בקידושי שני וכדפרש"י ז"ל וכדכתב ז"ל להדי' אלא מיהו כדי לתרוצי לרב הונא מאי אריא כי לא מצאו דבר על בוריו דמגרש ראשון ונושא שני אפי' מצאו דבר על בוריו הוא דקאמ' דאיכא צד רבותא טפי בלא מצאו דבר על בוריו דאיכ' למימר דקידושי קמא קדושי טעות ולאו היינו טעמו של רב שיש' ומה שכתב הרב ז"ל בלשונו כרב שיש' וכו' אעיקר הדין דמותר' לשניהם קאי ולא קאי על מאי דקאמר בתר הכי דאיכא למימר דקידושי קמא וכו' וה"ק רב הונא לא מבעי' במצאו דבר על בוריו דמגרש ראשון ונוש' שני דליכ' למימר דקדושי קמא קדושי טעו' אלא אפילו לא מצאו דבר על בוריו דאיכ' למימר דקדושי קמא קדושי טעות הוו והויא ליה נמי ס"ס אפ"ה מגרש ראשון ונוש' שני משום דכיון דלא שרינן לה לשוק אלא לראשון לא יאמרו דקדושי קמא קדושי טעות אלא קא מחזיר גרושתו משנתארסה ואת' רב שיש' למימר דאפי' בלא מצאו דבר על בוריו אף מגרש ראשון ונוש' שני דאע"ג דלא יאמרו קדושי קמא קדושי טעות וכדקאמר רב הונא מ"מ יאמרו קידושי שני קידושי טעות וכדפרש"י ז"ל כנ"ל ליישב תשובת הרשב"א ז"ל

ונמצא דלדע' רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל פלוגת' דרב הונא ורב שיש' היינו אי יאמרו קידושי שני קידושי טעות הוו אי לא דלרב הונא כיון דקדושי שני קדושין גמורין וחזו דמצרכינן לה גיט' מיניה לא יאמרו דקדושי טעות הוו ורב שיש' פליג דמימר אמרי עיינו רבנן בקדושי שני וקדושי טעות וקי"ל כרב הונא והילכך בנ"ד אם קדושי ראובן הם קדושי ספק וקדושי שמעון הם קדושי ודאי יגרש ראובן ונוש' שמעון אבל אפכ' לא דאתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסי' וליכ' למימר דעיינו רבנן בקדושי שני וקידושי טעות הוו כיון דמצרכינן גיטא מיניה וכדס"ל לרב הונא ואין לנו לחלק ולהתיר לראשון אלא היכ' דמצינו למימר דעיינו רבנן בקדושי שני וקדושי טעות הוו כההי' דמשכון דהרשב"א ז"ל וכדכתיב לעיל משום דה"ט הוזכר בגמר' אבל משום טעם אחר אין לנו לחלק בגזר' דרבנן. מיהו לשיטת הרמ"ה ז"ל דפלוגת' דרב הונא ורב שיש' אי אמרי' דקדושי ראשון קדושי טעות הוו אי לא כיון דטעמ' דעיינו רבנן בקדושי ראשון וקדושי טעות הוו הוזכר בגמר' מעתה איכ' למימר דע"כ לא פליג רב הונא עליה דרב שיש' אלא היכא דליכ' שום הוכחה שיאמרו קדושי ראשון קידושי טעות הוו כגון ההיא דלא מצאו דבר על בוריו ומצאו דבר על בוריו לרב הונא אבל בנדון דידן שכבר מיאנה בראובן ונתקדשה לשמעון ושוב הבי' עדים ראובן דכשנתקדשה לראובן הית' גדולה כיון דכבר מיאנה בראובן הא ודאי דיאמרו דקידושי ראובן לא הוו קדושי של כלום ולאו מחזיר גרושתו הוא אלא מחזיר ממאנת הוא דמותר' לחזור לו ולית' דמאי אהני לן המיאון שעשתה מקודם והרי לבתר המיאון נולד הספק ואסרינן לה לעלמא עד שיגרשו שניהם וכי היכי דפליג רב הונא עלה דרב שישא בההיא דלא מצאו דבר על בוריו וקי"ל כותיה הכי נמי בנדון דידן ועוד דאין לחלק בגזרות חכמים שכל מידות חכמים כך הם שלא לחלוק בגזרותיהם ותקנותיהם דאי לא לא קיימי כלל ואם אתה מחלק בהם נתפרד' חבילה וכיוצא בזה כתב הריטב"א ז"ל בחידושיו ליבמו' פ' האשה רבה על יבמה שנשאת לשוק ברשו' ב"ד והיו לה בנים דתצא ולא חששו ללעז הבנים משום האי טעמא דאין לחלק בגזרות חכמים אף על פי שיש לחלק ותדע עוד דאמרי' בגמרא יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף זה מגרש ראשון ונושא שני אמימר אמר מותרת לשניהם וכתבו התוספ' דרב פפא אליבא דרב הונא קאמר וכן אמימר ע"כ. הא קמן דרב פפא רצה לומר דלא חלק רב הונא אף על גב דאמימר פליג היינו משום דלא דמי לדרב הונא כלל דבדרב הונא ליכא אלא קול אחד וקידושי שני הם קידושי ודאי אבל היכא דקידושי שני נמי הם בקול ולא מצית אמרת מחזיר גרושתו אלא על ידי שתאמר ששתי הקולות הם אמת לא מחמרינן כולי האי ומיהו היכא דקידושי ראשון ספק או מדברי סופרים וקידושי שני קידושי ודאי לא פלוג רבנן דלעול' מגרש ראשון ונושא שני ותדע עוד דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות חרש שנשא פקחת וכן חרשת שנשאת לפקח אין קידושין גמורין מן התורה אלא מדברי סופרים וכו' ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש ע"כ. והשיגו הראב"ד ז"ל וז"ל טעה בזה שאינה מותרת לחרש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו וכו' ע"כ. הא קמן דלהראב"ד ז"ל אף בזה אף על גבדהא חרש לפנינו והכל יודעין שאין במעשיו כלום ולא דמי לדרב הונא כלל ועכ"ז רצה הרב לאסור והרב המגיד ז"ל לא תירץ זה אלא משום דאין לחרש קידושין ולא גירושין דבר תורה דאף אם יאמרו שגרש והחזיר' אינו עובר באיסור תורה ובכל כיוצא בזה אין להוסיף בגזרות של דבריה' אבל כל דשייך ראשון בקידושין של תורה לעולם חיישינן שמא יאמרו גרש זה וכו' ועובר באיסור תורה הילכך בנדון דידן נראה פשוט דיגרש ראובן נושא שמעון אם קידושי ראובן הוו בספק וקידושי שמעון ודאי ואף על גב דמיאנ' בנתים כיון דאחר המיאון נפל הספק וכדכתיבנא ומיהו אכתי יש להסתפק אם יכפו לראובן לגרש אם לאו ודע דגרסינן בסוף פ' המדיר אמר רב יהודה אמר רב אסי אין מעשין אלא לפסולות כי אמריתא קמיה דשמואל אמר כגון אלמנה לכ"ג וגרושה וכו' ורב תחליפא וכו' תנן ואלו שכופין להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס בשלמא לרב אסי דרבנן קתני דאוריית קתני אלא לרב תחליפ' וכו' וכתב הרמב"ן ז"ל גרסינן בירושל' שמואל אמר אין מעשין אלא לפסולות והא תנינן שניות ומפרקינן כגון אמר שמואל כלומר לא אמר שמואל דוקא אלמנה לכ"ג אלא כגון אלמנה והיינו שניות ולכל האסורות שביאתן באיסור ואכתי קשה ליה לרב אסי דאמר מתניתין דרבנן קתני ליתני נמי שניות דהא נחית למניינ' וקתני אלו ואיכא למימר לדידיה נמי מתניתין לא קתני שביאתן באסור אלא דליכ' אסור ואמור רבנן יוציא משום ממון אי נמי דרבנן קאמרינן הינו שמוצי' מדברי סופרי' שראו כן מן הדין ולא מחמת איסור ובין שאיסורן תורה בין של דבריהם כגון חלוצה ושניות דאוריית' קרי ליה לומר שאסור לעכב אותן וגרושן מצוה. ע"כ. וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל הא דאמרינן דרבנן קתני דאוריית' לא קתני ק"ל א"כ אמאי לא קתני שניות ואמאי לא קתני הא דרב למ"ד מזונות דרבנן וי"ל דה"ק דהנהו דהוו תקנת' דרבנן בלחוד דליכ' לא איסור ביאה ולא מניעת שום חיוב קרינ' הכא דרבנן ואידך כולהו קרי דאוריית' ע"כ. עוד כתב ז"ל במשנה גבי ואלו שכופין וכו' ז"ל הא דקתני אלו ואע"ג דאיכ' אחריני כדאית' בגמ' משום דהכא לא מני אלא הני דלית בקיומן איסור' ולא מפקעי להו שום חיובא דשאר כסות ועונה והוו מידי דלא פשע איהו בנפשיה ואפ"ה כופין אותן להוצי' משום דמאיסי וכ"ש היכא דאיכ' חדא מאידך. ע"כ. משמע להדי' דכל שיש בקיומן איסור דאוריית' קרי ליה ובמכ"ש דהני דמתניתין כייפינן להו והילכך בנדון דידן נמי דאמור רבנן מגרש ראשון הרי גרושן מצוה ועכבתו אסור ופשיט' דכופין ואין לחלק דשני' שניות וכיוצ' בהן משום דבשעת הקידושין הוו אסירי עליה והוו ליה קידושי שלא נמסרו לביאת היתר אבל בנדון דידן דבשעת הקידושין אכתי לא היה צד איסור בדבר והוו מסורין לביאת היתר אלא דשוב נתקלקלו בקידושי שני הילכך איכא למימר דאין כופין דהא ודאי ליתא דדומי' דהני דקתני במתני' ואלו שכופין דלא שני לן בין שהיו עד שלא נשאו ובין משנשאו וכו' הכי נמי אינך דלא קתני לא שני לן בהכי והיינו דקא משני דרבנן קתני דאוריית קתני משמע דשוין הן בדינו אלא דהני דאוריית' והני דרבנן ודאוריית' לא קתני דאם איתא דיש לחלק בהכי לישני דמ"ה לא קתני מידי דאיסור' משום דלא כייפינן בהו אלא כי הוה אסיר' עליה בשעת הקידושין ואילו הני דקתני מתני' כופין אפילו נולדו אח"כ אלא ודאי משמע דבמידי דאיסור' נמי לא שני לן והילכך בנדון דידן נמי אף על גב דלבתר הקידושין אתא איסור' דרבנן ורביע עילויה כייפינן ליה להוצי' וזה ברור ועוד יש קצת ראיה דתנן בפ' בית שמאי היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאח' שלשי' מבקשין הימנו והקשו בתוספות ומה הוא מפסיד אם חולץ לה ולמה אין כופין כדי להתיר' ותרצו שהוא מתבייש בב"ד לחלוץ לה שתרוק בפניו והריטב"א ז"ל תירץ דלהכי לא נכוף אותו לחלוץ מפני שהוא יכול