רבי בצלאל אשכנזי עח

כלל ומיאנ' אם מיאונ' מיאון אם לאו והשיב הרב הגדול רבינו יצחק פצ"עח מרנא ורבנא נר ישראל הרב רבי מרדכי נ"ע וז"ל תשובתו השרשית מימרא דרב דימי מנהרדעא הילכתא חוששי' שמא נשרו וה"מ דקדיש תוך זמן ובעל לאחר זמן דהוי ספק דאורייתא אבל מעיקרא לא ושמעי' מינה דדוקא בעל לאחר זמן שידוע לנו שקידושי ביאה הללו היו לאחר שהגיע' לכלל שנותיה בודאי שאין כאן צד ספק בקידושין אלו שהם שלמים מצד השנים ואין בהם חסרון רק מצד הסימנין ומשום חזקה דרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין דהוי כהילכתא נקטינן בספק סימנין לחומרא ואפילו בדקו ולא אשכחו חוששין שמא נשרו ונמצא עכשיו שמפני ההגעה לכלל השנים הידועים בודאי וברור היא שנולד לנו ספק בסימנים כשאינן נמצאים ונקטי' לחומרא אבל כשאין ידוע לנו אם הגיעה לכלל שנותיה אם לא הגיע כיון דמספקא מילתא מסתמא או מפני עדיות סותרת נמצא מעתה שהשנים והסימנים הכל בספק ובזו ודאי בודקים למיאונין ואי לא אשכחן סימנים אין אומרים בזו חוששין שמא נשרו אלא הרי היא בחזקת קטנותה עומדת עד שיודע לך בביאור שהגיעה לכלל שנותיה עד כאן

ועוד השיבו על זה שני רבנים גדולים אחרים הרב ר' מרדכי והרב רבי מכיר בני הנכבד הנעלה רבי צמח זלה"ה וז"ל לפנים בישראל כי יהיה להם דבר וכו' ראשונה דעתנו בזה דמיאונה מיאון דבעינן הגדילה כמאמר רבא כלומר שידוע לנו שהגדיל' וכל שכן הכא שלא נמצאו לה סימנין ובהדיא גרסינן בן עשרים וכו' יביא עדים ודעת הרמב"ם ז"ל ראיה בעדים ואפילו לסברת רבני צרפת שכתבו דאם הוחזקה בשכנותי' בשנים סמכינן אחזקה והביאו כמה ראיות לחזק זה הדעת לא כתבו זה אלא בהביאה סימנין דלא אמרינן שומ' נינהו וכו' השנית לכאורה נראה בתחלת העיון דהוה ליה כשנים אומרים נתקדש' ושנים אומרים לא נתקדש' דאפילו לאחד מעידי' לא תנשא לכתחל' ואם נשאת והיא אינה יכולה לומר בריא לי תצא ולא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקה דלא אמרינן הכי אלא או בממונא כעובדא דבר שטיא או באיסורא דרבנן כההיא דמעלין לכהונ' שפירשו המפרשים דוקא בתרומ' דרבנן או בקדשי הגבול אבל באיסורא דאורייתא לא אמרינן הכי ואף על פי שיש לרבנים הגדולים רבני צרפת שיטה אחרת בזה בההיא עובדא דינאי השיטה האחרת יותר עיקרית כמו שהתבאר ביבמות ובכתובות ואף על פי שבדקו' ולא נמצאו לה סימנין הוה ליה ספיקא לאורייתא מיהו הכא בנדון שלפנינו כיון שכשהראשונים העידו שהגיע לכלל שנותי' לא נבדקה בסימנין וכשהאחרוני' העידו שלא הגיעה לכלל שנותיה נבדקה בסימנין ולא נמצאו סימנין הוה ליה תרי ספיקי שמא הגיעה לכלל שנים או לא הגיעה ואת"ל הגיעה שלא הביאה סימנין בעת שנתקדש' או לא הביאה וכל תרי ספיקי אפי' בדאורייתא לקולא כמו שנתבאר בפ"ק דכתובות בההיא דפתח פתוח מצאתי ובהדיא נתבאר גם כן בההיא דיצאה מלאה דפליגי רבי יהושע ור"ג תרוייהו מודו דאי הוו תרי ספיקי אזלינן לקולא אפילו בדאוריית כמו שמבואר בירושלמי שם ביאור רחב ואף על גב דבאלמנת עיסה דהוו ליה תרי ספיקי פסקו דלכתחל' לא תנשא התם מעלה עשו ביוחסין ואף על גב דבמתניתין דטהו' גרסינן כל שאתה מרבה ספקות וספק ספקות ברה"י טמא שאני התם טומאות דהכי גמירי לה כמו שנתבאר בפ"ק דסוכה אבל באיסורא ודאי אפי' בדאוריתא אזלינן בתרי ספיקי לקולא והכא ודאי הויא ליה תרי ספיקי כיון שבעדות הראשוני' לא נבדקה בסימנין ובעדות האחרונים נבדקה בסימנין דרבא גופיה דקאמר חזקה הביאה סימנין לא אמר אלא כשהגדיל' בודאי כמו שקדם בדברינו בשאלה הראשונ' מיהו היכא דלא נתבאר לנו בודאי שהגיע' לכלל שנים מודה דליתא לההיא חזקה. עכ"ל הרבנים מהר"ר מרדכי ומהר"ר מכיר נ"ע. משמע מלשונם ז"ל דאף על גב דמסתפקא לן אם הגיעה לכלל שנותיה או לאו מחמת עדויות סותרות אכתי צריך בדיקה לסימנין ואי לא מצינן למבדקינהו מחמת דהשתא היא גדולה בפנינו כבנ"ד שכבר נתגדלה וקבלה קידושין משמעון כשהיא גדולה הוה להו קידושי ראובן קדושי ספק וצ"ע אמאי דהא מ"מ איכא ספק ספיקא ספק הגיעה לכלל שנים ספק לא הגיעה ואת"ל הגיעה שמא הביאה סימנין דהא לא ידיע אם הביא' סימנין אם לאו ולמה לי למבדק אם הביאה סימנין כלל ונ"ל דכה"ג לא מקרי ספק ספיקא דאין כאן אלא חדא ספיקא ספק היא גדולה ספק היא קטנה תדע דהקשו התוספות בשמעתא דפתח פתוח עלה הא דאמרינן ואי בעית אימא באשת ישראל דקביל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים דאכתי איכא ספק ספיקא ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון ספק כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס היא כדאמרינן וכו' ותרצו דשם אונס חד הוא פי' לפי' דהני לא הוו תרי ספקי דהכל כמו ספק אחד הוא מפני שאם זינתה ברצון בעודה קטנה אינה מותרת לבעלה אלא מטעם שנדון אותה כאנוסה דפתוי קטנה אונס הוא ונמצא שבין זה ובין זה אינו אלא ספק אחד ספק באונס ספק ברצון והכא נמי בנדון דידן לא הגיעה לכלל שנים ולא הביא' סימנין תרוייהו לדונה כקטנ' והיינו ספק קטנה ספק גדולה וכן כתב הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו וז"ל ויש שדקדק שזאת האש' היא מותרת מפני שהיא ספק ספיקא וספק ספיקא אפי' בדאוריית' שרי שהוא אומר שיש כאן שתי הכחשות שעדי הגר אומ' שלא מסר מודעא בין כתיבה לנתינה ועדי המודעא מעידין שמסר עוד יש הכחשה אחרת שעדי הגט אומ' שבטל מודעא בשעת מסירה ועדי מודעא מעידי' שלא בטל ואם כן הרי יש כאן שתי ספקות ספק מסר מודעא ספק לא מסר ואת"ל מסר שמא בטל אי נמי בהפך שמא בטל שמא לא בטל ואת"ל לא בטל שמא לא מסר ודבר זה אינו מחוור שאלו באו שנים ואמרו נתקדשה ושנים אחרים אמרו לא נתקדש' ואחר כך באו שנים ואמרו נתגרש' ושנים אחרי' אמרו לא נתגרשה יפה היינו מתירין אשה זו מספק ספיקא ספק נתקדשה ספק לא נתקדשה ואת"ל נתקדש' שמא נתגרשה אבל בנדון הזה הכל הוא ספק אחד שעדי הגט אומ' נתגרש' ועדי המודע' אומרי' לא נתגרשה ומסירת מודעא ובטולה דבר אחד הוא בנדון הזה והכל הוא הכחש' אחת ולא דמי לספק ספיקא דשמא תחתיו זינתה שמא אין תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון דהתם יש ודאי אחד ושני ספקו' ודאי נבעל' ושמא אין תחתיו ואם תחתיו שמא באונ' אבל הכא יש ודאי אחד וספק ודאי א"א וספק נתגרשה שהרי עדי המודעא אומרים דודאי לא נתגרשה ומכחישין עדי הגט והרי אין כאן אלא ספק אחד שמא עדי הגט שקרנים שמא עדי המודעא ואלו היה שני כתי עדים מכחישות במסירת המודעא ושתי כתי אחרות מכחישות בטול המודעות היה אפשר לדון זה בספק ספיקא אבל השתא שאין שם אלא שתי כתי עדים אין כאן אלא ספק אחד על מי נסמוך על אלו או על אלו. ע"כ הילכך אי ליכא אלא תרי ותרי דקא מכחשי בשנים ואין שום אחד מזכיר הסימנין וליכא למיקם עליהו למבדקינהו אין כאן אלא חד ספיקא אם קטנה היא אם גדולה אבל אי תרי ותרי קא מכחשי בשנים וקא בדקינן לה בסימנים ולא נמצאו לה סימנין אלא שאנו חוששין שמא נשרו הא ודאי דהרי כאן תרי ספיקי דמאחר דבדקינוה ולא נמצאו לה סימנים אלא שאנו מסתפקין בנשירה ספק חדש הוא זה ותרי ספיקי הוו דבדיקה זו חלק הספקות וכדכתיב': כנ"ל לדעת הני רבוואתא ז"ל ונמצא לפי דרכם אם שנים אומרים גדולה בשנים היתה בעת שנתקדשה לראובן ושנים אומרי' קטנה היתה בשנים ואינם מזכירים הסימנים ועתה היא גדולה ממש בפנינו ואי אפשר למבדקינהו דודאי קידושי ראובן קידושי ספק הוו וצריכה כה גט ומיהו אם שנים אומרים גדולה בשנים היתה כשנתקדשה לראובן ואינם יודעים מהסימני' ושנים אומרים קטנה היתה בשנים ובסימני' שידעו בבירור דהיתה קטנה בשנים ובדקוה כדין וכהלכה ולא מצאו לה סימנים יש ללמוד מהני רבוואתא דלא חיישינן לקידושין ראובן ומיאונה מיאון דדל מהכא עדותן לגביה שנים והרי הדבר ספק לגבי השנים ועדותן כשרה לגבי הסימנים ומה לי שנים מעידין דלא מצאו לה סימנים ומה לי אי בדיקנה עכשו ולא מצאנו לה סימנין שניא היא דמאחר דאיתכחוש בשנים והם ספק פסולין לגבי הסימנים נמי עדותן בטלה וכתב הרמב"ם ז"ל בה' עדות פרק י"ח וז"ל בד"א בעדי' אבל שתי כתות המכחישות זו את זו אין כאן עדות ואין עונשין את אחת מהן לפי שאין אנו יודעין מי היא הכת השקרנית וכו' עד כאן: ליתא דגרסינן בפרק חזקת זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר רב נחמן אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא אמר לו רבא הא עדות מוכחשת היא פירוש דעדות אבות ועדות אכילה כעדות אחד דמי דבאין להעיד דשלו היא ועדות שנתבטלה מקצתה נתבטל' כולה ואהדר ליה רב נחמן דבמאי דאיתכחוש איתכחוש ושאר העדות קיים וקי"ל כרב נחמן וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' טוען ונטען הילכך בנדון דידן נמי דל מהכא עדות השני' עדותן בסימנין קיימת וכמאן דבדקינוה עתה בפנינו ולא נמצאו לה סימנין דמי כנדון דהני רבוואת' ז"ל ונמצא לפי זה אם עדי ראובן אינם מעידים אלא בשנים ועדי שמעון מעידים בשנים ובסימנים דמיאונה מיאון ולא חיישינן לקידושי ראובן כלל מיהו הרשב"א ז"ל כתב בתשובה סימן אלף רי"ו מה ששאלת במקדש את האשה ויש ספק בדבר. אם היא גדולה. או קטנה כי לא ידעו מספר שנותיה ונמלך הבעל וגרשה או מיאנה בו ונבדקה ולא מצאו לה סימנים אם מותרת לבנו אם לא כבר נתבאר שכל שיצאה בגט ואפילו בעודה קטנה אסורה בקרוביו וכן נתבאר דכל שיש ספק קידושין דאורייתא אינה יוצאה אלא בגט והילכך אשה זו שנסתפקו במספר שנותיה אנו חוששין שמא כבר הגיעה לכלל שנותיה ומקודשת היא דבר תורה ואם נבדקה ולא מצאו לה סימנין אפשר שגם בזו אנו חוששין לשמא נשרו וכדרבא אלא שיש להתיישב בזה לפי שיש לומר שיש בזה שני ספקות ספק הגיע לכלל שנותיה ספק לא הגיעה לכלל שנותיה כשקדשה ואפי' מצא לומר שהגיע ספק הביאה סימנין ונשרו ספק לא הביאה וכל ספק ספקא אפילו בשל תורה לקולא ואפ"ה איני רואה בזה להקל כי יש עוד להתיישב בדבר עד כאן: פירוש איברא ודאי דכל ספק ספיקא לקולא אפילו בשל תורה ולזה אין צריך ישוב וכן כתב הריטב"א ז"ל בגיטין פרק המגר' וז"ל אי נפק עלה קלא דאיקדשה קידושי ספק כגון זרק לה פלוני לפלונית קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו אף על גב דאי הוה איכא סהדי בהכי הוה אסרינן לה לעלמא לאנסובי בלא גט השתא. דלא איתחזקא מילתא אלא בקלא לא אסרינן לה מ"ט תרי ספיקי נינהו דילמא קלא לאו קושטא הוא ואי קושטא הוא אימר קרוב לו הוו ותרי ספיקי דאורייתא לקולא. עד כאן: הא קמן דאף על גב דאין זה מתהפך אפ"ה קא שרי איתתא לעלמא משום האי ספק ספיקא דגריע בתוספות ז"ל בשמעתא דפתח פתוח לא חיישי אי מתהפך אי לא דלעולם בכל ספק ספיקא אזלינן לקולא אפילו אינו מתהפך ויש מן האחרונים ז"ל שחולקים ומכל מקום כולהו ס"ל דספק ספיקא כבנ"ד דמתהפך דאזלינן לקולא אפילו בשל תורה אבל אפשר דהרב ז"ל כתב דיש עוד להתיישב משום דסוף סוף חדא ספיקא הוי ספק קטנה ספק גדולה ולא מיקרי ספק ספיקא וכדכתיבנא לעיל ומה שחלקנו לא נראה לו לחלק ומכל מקום כיון שהרב ז"ל חש להחמיר מי יקל בערוה החמורה אבל אכתי מסתברא לי אם עד שלא באו עדי ראובן מיאנה בראובן בפני בית דין וחקרו ובדקו ב"ד כראוי ומצאו אותה קטנה בשנים ובסימנים וכתבו לה גט מיאון בנוסח הנהוג בישראל דכתבי ביה והתברר לנא דעדיין קטנה היא וכו' ושוב באו עדי ראובן