רבי בצלאל אשכנזי עז

וקרש זה ונמצאת אשת איש יוצאה שלא בגט ומסיק סיפא אמרי קידושי טעות הוו ופריך רישא נמי אמרי נשואי טעות הוו קנסוה רבנן סיפא נמי לקנסוה רישא דעבדא איסורא וכו' ע"כ וי"מ דאכתי קיימינן בפירוקא דאמרי גרש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט אלא דמפרשי' דברישא דעבדא איסורא תלינן דאמרי הכי אינשי כדי לקנסה להצריכה גט אבל סיפא דלא עבדא איסורא אף על גב דהוה אפשר למימר הכי תלינן לקולא דלא אמרי הכי אלא דאמרי קידושי טעות הוו וכתבו המפרשים ז"ל דזו היא שיטת רש"י ז"ל ויש גורסין אלא רישא דעבדא איסורא וכו' למימר' דלית לן השתא טעמא דגוש זה ונשא זה דההוא טעמא לא חשיב למיחש ליה כלל בעלמא דאדרבה טפי תלו ליה בקידושי טעות אבל הכא משום דעבדא איסורא קנסינן ליה להצריכה גט וסיפא דלא עבדא איסורא ולא קנסינן לה אוקמה אדינה ואינה צריכה גט וכתב רב גדול בחידושיו דהרי"ף ז"ל גורס בלשון אחרון ואיכא דלא גרסי אלא ומפרש לה כאילו איתא ונקטי מינה דלא חיישינן בעלמא לגרש ראשון ונשא שני כלל והכי ניחא טפי.: עד כאן והריט"בא ז"ל כתב בחידושיו בשם הגאונים ז"ל והרי"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל דלמסקנא דשמעתין הדרינן מדרב הונא לגמרי ולא חיישינן בעלמא לגירש ראשון ונשא שני ולא אצרכוה גט משני ברישא היכא דנשאת אלא מטעם, קנסא ומשום דעבדא איסורא כדכתיבנא והילכך ליתא לדהראב"ד ז"ל דחייש להאי טעמא דגירש ראשון ונשא שני בגט בטל אפילו בנתקדשה לשני בלחוד

ודברי הר"מ במז"ל צריכין לי עיון שכתב וז"ל כל מי שנשאת בגט בטל הרי זו צריכה גט מבעל שני מדבריהם כדי שלא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט וכו' ושוב כתב הרי שנתקדשה ואחר כך בא בעלה או נמצא הגט בטל הרי זו מותרת לבעלה וכו' ואין חוששין שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט כיון שלא נשאת יאמרו תנאי היה בקידושין ולא נתקיים עד. כאן משמע מלשונו ז"ל דכשנשאת אמרינן טעמא דרב הונא גזרה שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט וכשלא נשאת לא חיישינן להך גזרה משום דיאמרו תנאי היה בקדושין והשמיט הרב ז"ל טעמא דקנסא ולא הזכיר אותו כלל וקשיא דהא היינו מסקנא דשמעתין וכדכתיבנא וגרסינן נמי בפרק המגרש עלה הא דתנן ובלבד שלא תהא שם אמתלא אמר רבה בר רב הונא אמתלא שאמרו אפילו מכאן ועד עשרה ימים רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא איתיביה רב פפא לרב זביד ובלבד שלא תהא שם אמתלא אמר לו מקום אמתלא קאמר אמר לו רב כהנא לרב פפא ואת לא תסברא והא תנן נתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לאו משום דאמרינן על תנאי קדיש שאני התם דאתי בעל וקא מערער אי הכי נשאת נמי נשאת דעבדה איסורא קנסוה ובנן נתקדשה דלא עבדה איסורא לא קנסוה רבנן עד כאן הא קמן דטעמא דקנסא הכא נמי היינו מסקנא דגמרא ותקשי להרמב"ם ז"ל דהשמיטו: ונראה דהרמב"ם ז"ל הכי קא פריש. האי שמעתא דהמגרש דרב זביד פליג עליה דרבה בר רב הונא ואמר דאין סומכין על אמתלא שלא יצאה בשעת הקול אלא אם כן יש אמתלא במקום הוכחה שהאמתלא אמתית וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל בפרק ט' מה' אישות ומכל מקום אף על גב דרב זביד מחמיר טפי מרבה בר רב הונא מיהו מיקל הוא בכך דלא בעי אמתלא בהדיא בעידן דנפק קלא אלא אפילו מקום הראוי לאמתלא נמי חוששין לאמתלא ומבטלינן קלא ורב פפא בעי לאוסופי עוד דאמתלא בהדיא בעינן ופריך רב כהנא עליה ואת לא תסברא פירוש דבמקום הראוי לאמתלא בעלמא סגיא ומנסבינן לה והתנן אמרו לה מת בעליך ונתקדשה וכו' ואלו גבי נשאת קתני צריכ' גט מזה ומזה גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשאת זה וכו' אלמא דהיינו טעמא דגבי אירוסין יש מקום לאמתלא דאי נמי אמרי גירש זה וקדש זה אמרי על תנאי קדיש ולא נתקיים התנאי ואילו גבי נשואין כיון דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לבעול על תנאי לאו מקום אמתלא הוא ולא מחזיקים אמתלא ומשני רב פפא לא שאני התם דאתא בעל ומערער ומימר אמרי מעולם לא נשאה אלא קידושי טעות הוו דסברא מית בעלה והא אתא גברא וקאי דאקשינן אי הכי אפילו נשאת נמי מימר אמרי נשואי טעות הוו ופרקינן נשאת דעבדא איסורא קנסוה רבנן נתקדשה דלא עבדא איסורא לא קנסוה רבנן: כנ"ל פירושא דשמעתא לדעת הרמב"ם ז"ל והילכך הך מסקנא הינו לרב פפא ואיהו ז"ל פסק כרב זביד כמו שכתב הרב המגיד ז"ל בפרק ט' מה' אישות ולרב זביד לא צריכינן להך טעמא דקנסא כלל ולכך השמיטו הרב ז"ל ולהך שיטתא ניחא קושיא אלימתא דקשיא להו לתוספות ז"ל בפרק האשה רבה לפי שיטתם ז"ל דפירשו אמרי קידושי טעות שסבורה שמת בעלה ולא מת כמו שהוא האמת דאמאי לא נימא טעמא דסיפא משום קידושי טעות דכהן ונמצא לוי ולא יוכל להקשות מרישא דאין תנאי בנשואין ונדחקו בתירוצה ולפי מאי דפרשינן בשיטתו של הרמב"ם ז"ל ניחא דהך שקלא וטריא היינו לרב פפא דלא סגי ליה במקום הראוי לאמתלא בעלמא אלא אמתלא בהדיא בעינן ולכך לא מצינא לתרוצי בקידושי טעות דכהן ונמצא לוי: כנ"ל ומכל מקום נקטינן דלכולהו רבוואתא בנתקדשה בלחוד לא חיישינן לגזרת שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני וסברת הראב"ד ז"ל יחידית היא ולית דחש לה ואפשר דאפילו הראב"ד ז"ל לא חייש בנדון דידן דדוקא בגט בטל איכא למגזר משום סרך גיטא דכיון דקא חזו דיהיב לה גיטא איכא למיחש שמא לא ידקדקו בפסלות הגט ויתלו באיסור לומר דאשה יוצאה בלא גט אבל בנדון דידן אם יתברר דקידושי ראובן קידושין גמורין הוו דהיתה גדולה כשנתקדשה לו לא תפסי קידושי שמעון כלל ואינה צריכה גט ממנו כלל ולא חיישינן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אדרבה יאמרו קידושי טעות דמיאון בטעות הוה דחשבו שהיא קטנה והרי היא גדולה כיון דקא חזו אשה יוצאה בלא גט דלא שבקי למתלי במיאון בטעות ויתלו באיסור שתצא אשה בלאו גט

הילכך נראה הדין פשוט לדברי הכל דאם יתברר דגדולה היתה בשנים ובסימני' כשנתקדשה לראובן דאינה צריכה גט משמעון ואם יגרשנה ראובן הרי היא מותרת לשמעון

ואי איכא לקמן שתי כתי עדים שנים אומרים נתקדשה לראובן כשהיתה גדולה ושנים אומרים קטנה היתה בהא צריך למברר סהדותיהו משום דאיכא אנפי חלוקים בדיניהו והשואל לא פירש אופן עדותם ואם עדי ראובן מעידים שהיתה גדולה בשנים ולא הזכירו הסימני' כלל לא סימן עליון ולא סימן תחתון ועדי שמעון מעידים אסימנים דלא היו לה סימנים כלל כשמיאנה לכאורה נראה דלא נחוש לקידושי ראובן כלל דהא כתב הרב המגיד ז"ל בפרק י"א מה' גירושין הבת ממאנת עד שיהיו לה סימנים ושנים בשלא בא עליה אחר הגעת השניםדליכא חששא דאורייתא ולפיכך אם נבדקה ואין לה סימנים אף על פי שיש לה' שנים ממאנת והולכת אבל אם בא עליה אחר הגעת השנים אף על פי שלא נודע שהביאת. סימנין אינה ממאנת והא דאמר רב דימי הילכתא חוששין שמא נשרו העלו בהלכות דהיכא דלא בא עליה לאחר זמן דהוו להו נשואין דרבנן לא חיישינן שמא נשרו דלא אמרו אלא היכא דבעל לאחר זמן אבל לא בעל לא חיישינן לנשירה ולא אמרינן חזקה הביאה סימנין אלא בודקין אותה ואם לא הביאה סימנין הרי זו ממאנת וזהו דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן הסכימו האחרונים ז"ל כן כתב הרב המגיד ז"ל. והילכך בנדון זה דאין עדי ראובן מכחישים לעדי שמעון בסימנים הרי עדות הס מנין שרירא וקיימת וכיון דלא היו לה סימנין מיאונה מיאון ולא חיישינן לקידושי ראובן כלל וקידושי שמעון חיילי. מיהו כתבו התוספות ז"ל בפרק מי שמת דבזמן הזה לא בקיאינן בהכרת גומות ונימות אף על פי שאין שערות הוו סימן ודע שהרמב"ם ז"ל כתב בפרק שני מה' אישות נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהם שער הרי אלו סימן חזקה אין גומא בלא שער ושערות הוו בהן ונשרו. עד כאן משמע להדיא מלשונו ז"ל דגומות גופיהו לא הוו סימן אלא שהם הוראה שהיו שם שערות ונשרו והרי כתב בפרק י"א מה' גירושין דלא חיישינן לנשירה היכא דלא בעל אבל אין להקל כנגד התוספות גם הר"י בעל הטורים ז"ל כתב בשם ספר התרומה דבזמן הזה אינה ממאנת אחר י"ב שנה אף על פי שלא בעל דקי"ל גומות אף על פי שאין שערות ואין אנו בקיאין בדבר הזה שלא יהו בה גומות ועוד שמא הביאה שתי שערות אפילו אחד בגבה ואחד בכריסה או על קשרי אצבעותיה ומי יוכל לבדוק כל הגוף ולעמוד על אמתתו של דבר. עד כאן

ודע שכתב הרבי שמעון בן הרשב"ץ ז"ל בתשובותיו וז"ל ולענין מקום השערות אמרי' אמר רב יהודה אמר שמואל שתי שערות שאמרו אפילו אחת על הכף ואח' על גב הבצים ופירוש הכף הוא מקום התפוח של גבי ביצים תניא נמי הכי שתי שערות שאמרו ואפי' אחת בגבה ואחת בכריסה אחת על גבי קשרי אצבעותי' של יד ואחת על גבי קשרי אצבעותי' של רגל דברי רבי שמעון בן יהודה וכו' ורבי בון אמר וכו' עד שיהיו שתי שערות במקו' אחד וכן פסק הרי"ף ז"ל אבל כל ששתיהן במקו' אחד בין שהן בקשרי היד בין שהן בקשרי הרגל מהני ור"י פסק בכאן כדברי כלן להחמיר וכן היא מסקנת הרא"ש ז"ל וא"א מורנו הרב ז"ל תמה על הרמב"ם ז"ל שכתב דשתי שערות האמורו' בכל מקום צריך שיהיו במקום הערוה ונראה לו נר"ו שהרב ז"ל מפרש יד ורגל כנוי לאותו מקום עליונו ותחתונו וכתב שכך מצא מפורש לתלמידו רבי יוסף עקנין ז"ל בשם פירוש ר"ח ז"ל ובערוך בערך גב ובעל הטורים הביא דברי הרמב"ם ז"ל בלי חולק ונראה שהוא מסכים לפירושו וטעמא דמסתבר הוא שיהיה הכל באותו מקום דמה ענין לכאן יד ורגל וגבו נמי דאמרי' היינו מקום התפוח שעל אותו מקום וכו' ע"כ: נמצא דלדעת הרמב"ם ז"ל וכולהו הני רביותא אין מקום לחומרא זו שכתב ספר התרומה: אבל מ"מ אין להקל בכך להוציאה מראובן בלא גט כיון שעדים מעידים שהית' גדולה בשנים. ומיהו אם שנים מעידים דגדול' היתה בשנים ושנים מעידים דקטנ' היתה בשנים יש להקל שתצא מראובן בלא גט דעד כאן לא החמיר ספר התרומ' אלא בידוע שבאה לכלל שנים דהא כתב ז"ל בזמן הזה אינה ממאנ' אחר י"ב שנה וכו' מוכח להדיא דבידוע שהגיע לכלל שנים מיירי אבל אי איכא הכחש' משתי כתי עדים בשנים אעפ"י שאין מזכירים הסימני' יש להקל דעדיפי עדי שמעון דעדותן שלימה דכיון דלא היו לה שנים ממילא נמי קא מסהדי דלא היו לה סימנים דסימני' דקודם י"ב ואפי' תוך י"ב חשיבי כשומ' ועדי ראובן לא קא מסהדי אלא חצי עדות דשנים בלא סימנים לא שוו ולא מידי עד שיראו בה סימני איילוני' ומצאתי תשובות ישנות מרבני פרובינציא וקטלוניא שהיו בזמנו של הרשב"א ז"ל ורבנים גדולים ומובהקי' היו ובא מעשה כיוצא בזה לפניהם והתירוה בלא גט וז"ל השאל והתשובה המבקשי' למצוא דבר חפץ ה' בידם יצלח כי יהיה להם דבר למשפט וחוקים יבאו אל הגדולי' וכו' וזה לך האדון אדוני תורף שאלותי ראשונ' קטנה שנתקדשה ואין ידוע לנו אם הגיעה לכלל שנותי' אם לאו ונבדקה על פי הנשי' הכשרו' ולא נמצאו לה סימנין ומיאנ' אם מיאונה מיאון אם לאו: השנית במי שנתקדש' ובאו שני עדים והעידו שהגיעה לכלל שנותי' ושני עדים אחרים העידו שלא הגיע' לכלל שנותי' ונבדק' כראוי ולא נמצאו לה סימנין