רבי בצלאל אשכנזי עד

מקדושי בת רבי אברהם דלא מצינו בר' אברהם שום גלוי דעת בריצוי כלל

ומיהו הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ל"ה כתב וז"ל שאלה ראובן היו לו שתי בנות רחל ולאה וקדש את רחל לבן אחיו שהיה קטן פחות מן י"ג שנה ושידך את לאה לכהן אחר ולא נשא הכהן בעיני ראובן חן והסכים בדעתו לקדש את לאה לאחר לפסלה על הכהן ובא אחי ראובן אבי הקטן שקדש את רחל למקום שהיה מצוי ראובן אחיו ובתו לאה אצל והוציא בפני עדים טורניזיש מכסף ואמר לראובן הילך קידושין לבתך ולא פירש איזו מן הבנות הוא מקדש וגם לא פירש למי קדשה ולא דברו בענין הקידושין כלום בפני העדים קודם המעשה אלא אחר שפרשו משם שאל אחד מן העדי' למקדש למי קדשתה והשיב לו לעצמי קדשתיה תשובה גרסינן בפ"ק דקידושין אמר שמואל בקידושין נתן לה כסף וכו' ואמר לו הרי את מקודשת וכו' ע"ד הרי כתבתי לכם כל דברי הגדולי' אשר דעת כולם מסכמת דבקידושין היכא דלא אמר לי דלא הוו קידושין וכן הביא הרי"ף ז"ל דברי שמואל נתן לה כסף וכו' משמע הא לא אמר לי אין כאן בית מיחוש הילכך בנדון זה שלא דברו בפני עדים על עסקי קידושין אלא אמר בסתם הילך קידושין לבתך ולא פירש למי קדשה אין כאן בית מיחוש ואינה צריכה גט וראיתי מה שכתבתם דברי החולקי' ואומרי' שצריכה גט ואיני רואה בדבריה' ממש ועיקר שיהא כדי להשיב עליהם וכו'. ע"כ. והביא הטור תשובה זו בספר א"ה סימן ל"ז הא קמן דאף ע"ג דלהתקדש נתכוונו כדי לפוסלה על הכהן כיון דהעדי' לא ידעו בהם ולא הבינו למי קדשה סבירא ליה להרב ז"ל דאינה צריכה גט כלל ויש לחלק דשניא ההיא דהרא"ש ז"ל דהעדי' לא הבינו כלל דהא שאל אחד מן העדי' למקדש למי נתקדשה הבת אבל בנדון דידן שפיר הבינו העדי' דהא נתחכם אחד מן העדים לומר דמה שקדש רבי משה לבת ר' אברה' אינו מועיל שהטבעת של ר' אברה' וגם שטעה בדין דהא ודאי אם קידושי ר' אברה' קידושין הרי נעשה הטבעת של רבי משה ובטבעת שלו קדש מכל מקום הרי הכיר העד מי הוא המקדש והמתקדשת ולכן ראוי להחמיר טפי בנדון דידן מההיא דהרא"ש ז"ל

גם הריב"ש ז"ל כתב בתשובה סימן רס"ו וז"ל אם באנו לבטל הקידושין וכו' מחמת הלשון שהעידו העדים שאמר לה כשנתן לה הטבעת הריני נותנו לך בתורת קידושין ולא אמר לה הרי את מקודשת לי ואסיקנא בפ"ק דקידושין דהרי את מקודשת לחוד ולא אמר לי דהוו להו ידים שאינן מוכיחות שאינו מוכיח מתוך לשונו למי היא מקודשת ואנן קי"ל כרבא וכו' ואין חוששין כלל להצריכה גט כמו שהסכים הרמב"ן ז"ל והאחרוני' ז"ל וכ"ש בזה שלא אמר לה אפילו הרי את מקודשת אלא הריני נותנו לך בתורת קידושין ואין מוכיח מתוך לשונו מי המתקדשת ומי המקדש וכו' זה אינו נראה דלא מקרי ידים שאינן מוכיחו' אלא במי שמתחיל בדבור ואינו גומר אותו ואין מוכח מהתחלת הדבור מה היתה כוונתו דהריני לישנא דידי' שהוא לשון בית יד או חזית הדבר כמו שפרש"י ז"ל דומיא דמי שאמר הרי את מקודשת ולא אמר לי וכן נמי במודרני ממך וכו' אבל במי שאמ' הריני נותנו לך בתורת קידושין אין כאן ידים אלא דבור שלם שכיון שהזכיר שהוא הנותן לה בתורת קידושין כבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת דלא שביק איניש מצוה דנפשיה ומידי דרמי עליה ואפי' אם ידענו שהוא נעשה שליח וכו' ע"כ. לכך גם בנדון דידן איכא למימר כיון דהדבור שלם לא מקרי יד שכבר נראה ממנו שהוא נותנו לה לשם קדושין ואף על פי שיש לחלק דההיא דריב"ש ז"ל קאמר הריני נותנו לך בתורת קדושין דמזכיר בלשונו דהוא הנותן לה בתורת קדושין מכל מקום אין חילוק זה כדאי להוציאה בלא גט דהכי נמי יש לפרש בנדון דידן דמאי דקאמר הד"א קידושין פי בנתך פירושו נתינה זו שאני נותן לך היא קידושין בנתך עוד כתב הריב"ש ז"ל שם וז"ל ואפילו בבעיא דרב פפא אפשיטא כגון שתי פרוטות לראשונה ואמ' לשניה ואת דאיכא לספוקי דואת חזאי קאמר כתבו הפוסקי' ז"ל דנקטינן לחומרא כיון דלא אפשיטא דספיקא דאורייתא היא וצריכה גט כיון דיד מוכיח הוי אלא דמבעיא לן אם יש יד לקדושין כלל ואפילו יד מוכיח וכ"ש בנדון זה דאפי' תימא דהוי יד מכל מקום הוי יד מוכיח דצריכה גט מספקא כבעיא דרב פפא ע"כ. והילכך גם בנ"ד איכא למימר כן ואפשר נמי דהאי דהרא"ש ז"ל דאמר הילך קידושין לבתך גריע מלישנא דנ"ד דלשון הילך בע"כ קאי על הכסף ולא על הנתינה ולא דמי לההיא דהריב"ש ז"ל וגם בההיא דהריב"ש הבינו העדי' שפיר דלקדושה לעצמו קאמר לה הכין וכדאי' בשאלה אבל בההיא דהרא"ש ז"ל לא ידע ולא הבינו וכדכתיבנא ואף על גב דיש חולקים על הריב"ש ז"ל כי הרב המאירי ז"ל בחידושיו כתב וז"ל ולענין ביאור ידים שאין מוכיחי' פירשו דבור שאינו מוברר כל צרכו ובידו רצפה תרגומו ובפומיהו ממלל ע"כ. והא ודאי פליגא על הריב"ש ז"ל מכל מקום מי לא יחוש לגדולי המורים האחרונים ז"ל במקום ערוה החמורה

והילכך מכח גריעות הלשון אין אנו יוצאין מידי חשש: ואם תשאל והרי הרש"בץ ז"ל שהוא נמי אחד מגדולי המורים האחרוני' כתב בתשובה וז"ל שאלתם ראובן היה בשוק עם חברים והיה עמהם שמעון והיה שכור ונטל שמעון מיד אחד מאותן חברים טבעת של נחוש' וכו' ואמר לראובן טול טבעת זו אמר לו ראובן ולמה אמר לו שמעון שלח ידך ואחוז בו ולקחו ראובן אז אמר לו שמעון קדושין על בתך וכששמע ראובן הדבר הזה השלך הטבעת ולא נמצאת אחר כך וכו' תשובה אשה זו אינה מקודשת כלל מכמה טעמי' הא' מפני שהאב מיד שקבל הקדושין השליכן וכו' והשני מפני שקדשה בדבר שאינו שלו וכו' והשלישי מפני שלא אמר בשעת קדושין דברים שהאשה מתקדשת בהם שכשאמר לו קידושין על בתך אינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש ודומה זה למי שנתן דינר לחברו לקנות קרקעו ואמר לו המקבל כסף זה קנין על קרקעי דודאי לא קנה דבעינן שיאמר לו שדי מכורה לך וכו' כדאיתא בפ"ק דקדושין או מכרתי לך שדי כדאיתא בפרק השולח אבל אם אמר לו זה הכסף קנין על קרקעי אין קרקעו נקנה לו וכ"ש באשה שאפי' אמר לה דברים המוכיחי' קנין הקפידה תורה שיאמר דברים שמשמען שהוא קונה אותה לא דברים שהוא מקנה עצמו לה וכו' וכל שכן כשאין בדבריו משמעות כלל לא שיקח ולא שיקיח שאין כאן בית מיחוש ועוד דבעינן שיאמר לשון שיוכיח להבא כדמוכח בפ' השולח גבי ביטול לגט ואבעיא לן התם הרי הוא חרס וכו' ולפום הכי נהגו לקדש בלשון זה לומר הרי את מקודש' לי משום דלישנא דלהבא משמע אבל בלא הרי לא משמע להבא ודמי לחרס הוא כחרס הוא דלא אמר כלום והכא נמי שאמר קדושין הן לא אמר כלום כיון שלא אמר קדושין יהו או הרי הן קדושין. ועוד שאפילו אמר הרי בתך מקודשת אינה מקודש' כלל כיון שלא אמ' לי דבעינן ידים מוכיחות וכו' ע"כ

תשובתך ההיא לישנא דהרשב"ץ ז"ל גריעא טובא דמעיקרא קאמר ראובן ולמה ואמ' לו שמעון שלח ידך ואחוז בו ושוב קאמר שמעון קדושין על בתך ואין זה דבור שלם אלא חסר גמור וראיתי להרב המובהק כמהרר"י קארו זצ"ל שכתב בספרו בשם כמהרר"י בי רב ז"ל על שם הרבי דוראן ז"ל שאם אמר קח טבעת זו קידושין על בתך שאינו כלום שאינו מוכיח וכו' ואני לא מצאתי לשון הר' דוראן ז"ל אלא כאשר כתבתי לשונו

ומכל מקום גריעות לשון דבנדון דידן אינו מוציא מידי חשש והנה בדורו של הרשב"א ז"ל חלקו חכמי פרבינציא בכיוצא בזה על אחד שאמר הא ליך הקד"ס והרי הוא נתון ליך בקדושין וכמה גדולי עולם הצריכוה גט וכבר כתבתי לעיל לשון הרב המאירי ז"ל דרבותיו סוברי' דהיא ספק מקודשת גם בזמן הריטב"א ז"ל נפל מחלוקת גדול על אחד שאמר הא ליך כסף לקידושין ורב גדול בדורו הצריכה גט וגם כי חלק עליו הריטב"א ז"ל היינו להלכה אבל למעש' לא פטרה בלא גט וכמ"ש הוא ז"ל גם בדור שלפנינו נפל בזה מחלקות גדול לכן ראוי לחוש וחלוקים דקים לחלק בין לשון ללשון אינו כדאי להתיר ערוה החמורה לשוק

ומיהו האי עדות מוכחשת היא דהא תרויהו היו שם מתחילה ועד סוף והר' שלום העיד דמתחילה נתן כר' אברהם הטבעת לכר' משה ואמר לו כור הדא קידושין פי בנתך וגער בו כרבי משה ודחפו והשליך הטבעת לארץ ולקחה רבי אברהם ושמה באצבע וחזר כר' משה לקחתה מידו ואמר לו רבי אברהם תכורהא קדושין פי בנתך ושתק כר' משה וקבלה וכו'. הא כמן דקא מכחשי אהדדי בתרתי דרבי מוסא העיד דלא גער בו כלל אלא בפעם הראשונה שנתנה לו קבלה וגם דרבי שלום העיד דאמר לו כר' אברהם בלשון שאלה תכוראה קדושין פי בנתך ורבי מוסא העיד שלא אמר לה אלא הדא קידושין פי בנתך

ודע דבעדותו של ר' שלום רוב הפוסקי' יודו דהיא מקודשת גמורה דגרסי' פ"ק דקידושין ההוא גברא דהוה קא מזבין חומרי פתכיתא אתאי ההיא איתת' אמרה ליה הב לי חד שוכא אמר לה אי יהיבנא ליך מקדשת לי אמר' ליה הבה מיהבא אמר רב חמא כל הבה מיהבא לאו כלום הוא ההוא גברא דהוה קא שתי חמרא וכו' ההוא גברא דהוה קא שדי תמרי וכו' איבעיא להו הב אשקי שדי מהו אמר רבינא מקודש' רב סמא בר רקתא אמר תגא דמלכא אינה מקודש' והלכתא אינה מקודש' וכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל י"א דטעמ' דאינה מקודש' משום דאדבורא קמא קא סמכה אבל אי אמר לה איהו מעיקרא אי יהיבנא לך מקדשת לי ואמרה הבה אי נמי הבה מיהבא או אשתיקא מקודש' דהבה מיהבא כד קאמרת הוא דקאמרה ומקודש ואחרים אמרו דאם חזר הוא בשע' נתינה ואמר לה התקדשי לי בו הרי זו מקודש' ומסתברא דטעמא דמילתא משום דכיון דאיהו בלשון שאלה קאמר לה אי יהיבנא לך מקדשת לי ואיהי לא אמרה ליה אין אלא הבה גליא דעתה דלא בעיא בקידושיו דאם כן לימא ליה אין אלא מתנה הוא דקא בעיא מיניה והיינו דאמרי' כל הבה מיהב' לאו כלום הוא דאלמא עיקר טעמא משום הבה דקאמרה השתא הוא ולאו משום הב לי דקאמר מעיקרא ולאו משום דלא אמר לה התקדשי לי בו בשע' נתינה דהא דקאמר לה אי יהיבנא ליך מקדשת לי לאו למימרא דלבסוף נתן לה סתם אלא בשע' נתינה אמר לה הרי את מקודש' לי בזה דסתמא דמילת' הכין הוא ואע"ג דלא אמר לה הכין בגמ' בהדיא משום דקאמר לה מעיקרא מיקדשת לי כי לא אמר לה לבסוף לא מעלה ולא מוריד ועוד דמן הסתם הכין הוא וכדאמר לקמן דהוה מזבנא וורשכי אתא ההוא וחטף וכו' אלא דגמ' הוא דקא מקצר בלישני' ומסרן לחכמים ועוד דהכא אע"ג דלא אמר לה התקדשי לי בו אנן סהדי דלקידושין נקט והוה כמדבר עמה על עסקי גיט' וקדושיה דאינו צריך לפרש וסתם כמפרש דמי ואי במפרש מקודש' בסתם נמי מקודש' אלא טעמא כדפרישית דכיון דלא אמרה אין גליא דעתה דלאו לשם קידושין נסבה ליה והילכך אע"ג דאיהו אמר התקדשי לי אינה מקודש' וא"נ לא אמרה ליה איהי מעיקרא הב לי או אשקי אלא דאיהו אמר לה דאי יהיבנא לך מנה זה מקדשת לי ואהדרה ליה הב או אשקי חד דינא אית לי' ואינה מקודש' דאי נתרצית בקידושיה הוה לה למימר אין ואי אמר לה אי יהיבנא ליך מקדשת לי ושקלתי' ואישתיקא מקודש' וכו' וראיה לדבר מדאמרי' לקמן גבי וורשכי יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי הא לאו הכי מקודש' דטפי עדיף שתיקה מהבה או אשקי דשותקת כמוד' או אשקי