רבי בצלאל אשכנזי עג

עד אחד והמקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו הא לאו מילתא דבנדון דידן אפשר שיודה הרב רשב"ץ ז"ל דאיכא תרי דרבנן לדעת הרמב"ם ז"ל שהרי נגיעת העד אינו מצד הבת המתקדשת דהוי ראשון בשלישי שהוא אח חמות שמעון א"כ הנגיעה היא מצד שמעון המקבל קדושי בתו ובעל כאשתו והוי ראשון בשני מצדה אם כן אף אנו נאמר שמאחר שהקורבה אף לאשת שמעון היא מצד האם ולשמעון שקבל קדושי בתו הוי הקורבא מצד אישות דבעל כאשתו אפילו לדעת הרשב"ץ הוי דרבנן ומה גם שמפשט לשון הרב המגיד ז"ל נראה שסובר כדעת הרמב"ם שקרובי האם מצד קורבא נמי הוי מדברי סופרים לענין מה שכתב הרב קדשה בפסולי עדות של ד"ס הוי ספק קדושין דמשמע מלשונו דהא יודע שיש מחלקות שייך לזה הדין שכתב הרמב"ם לא לדרבי שמלאי למנין המצות והנה הרוב וכו' וכ"ש בנ"ד דאיכא תרי דרבנן קורבת האם ובעל כאשתו דודאי צריכי גט כלל העולה דאם והיו מדברים הבא בשאלה הוא שהיו מדברים על עסקי קדושין תרוייהו צריכי גט כדאמרן ואם פירוש והיו מדברים הבא בשאלה הוא שהיו מדברים בדברי עלמא אין כאן בית מיחוש כלל ומותרת בלא גט והאל יצילנו משגיאות זנלע"ד אם יסכימו מורי ורבותי הרבנים מורי הוראה עמי הצעיר וכו': דברי פי חכם חן ונמקו עמו נאם הצעיר וכו': חכם לבב בדין ואמיץ כח בראיות נאם הזעיר וכו': עכ"ל השאלה והתשובה אשר באה מהגליל תוב"ב

ועל כל אלה הייתי כמחריש הגם כי במקום תחנותי נהיתה הנהי הזה עד שעבר הרנה במחנה שכינה לאמר כי נמצא בתוככי ירושלם מקור נפתח לחטאת להרבות ממזרי' בישראל שקידושי' אלו לטבועין ניתנו שמפני היראה והבושה גלו טפח וכסו טפחים ולמען כחש הכינו בחוץ מלאכתם ויחפאו דברי' אשר לא כן ועל כן יך לבי אותי לחקור היטב על הדבר ודרשתי וחפשתי את ירושלם בנרות ויראו ויגלו מוסדו' תב"ל אשר עשו וחרה אפי על תבליתם ועל המורים האומרי' לנו דמות לדמות ולהורות בכל מקום אני מחשה כי כל כלי המלחמה טמאין וטוביה דשמע ואדיש ומכל מקום גם אם תורה אין כאן וזקנה אין כאן לא יצילו את נפשם מעון אשר חטא כי בדבר ערוה החמורה מהרה ירוץ דברו וינאצו וימהרו ויחלטו מפי המתקדשים והמטהרים ולא היו מתונים עד שיתקבל העדות בפני ב"ד פן חס ושלום מתוך דבריהם ילמדו לשקר וה' הטוב יכפר בעד: וזהו נסח הקבלת עדות אשר נתקבל פה עיר הקדש ירושלים תוב"ב בפני בעלי הדבר

ובמותב תלתא כחדא הוינא אנן בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא כה"ר מוסא בכה"ר נסים ן' הנוה יצ"ו וכה"ר שלום בכה"ר שלום דייאלה יצ"ו ואחר האיום והחרם אשר הטלנו עליהם שלא יעידו כ"א דברים כהוייתן ולא יוסיפו ולא יגרעו בעדות' כלל העיד כ"ר מוסא הנז' בתור' עדות גמורה שבהיות' עומדים במסלך בחולו של מועד של פסח הוא וכה"ר שלום הנז' וכה"ר משה בן עזרא יצ"ו וב"ר אברהם דרעי יצ"ו והיה ביד אברהם דרעי טבעת זהב והי' ממשמש בה ופשט כ"ר משה הנז' את ידו לקחתה אמר לו כ"ר אברהם הנז' המתן עד שאוציאנה והוציאה מידו ונתנה לכ"ר משה הנז' וא"ל הדא קידושין פי בנתך וקבל כ"ר משה הנז' הטבעת והצניעה תחת חגורו ואחר שעה חזר כ"ר משה ולקח הטבע' ההיא ונתנה לכה"ר אברהם וא"ל בוד הדא במנא קדושין פי בנתך והלך כל א' לדרכו

וכה"ר שלום הנז' לעיל העיד שבהיות' עומדים ארבעתם הנז' במסלך בחולו של מועד של פסח היה כר' אברהם הנ"ל ממשמש בטבע' כנז' לעיל ופשט כה"ר משה הנז' לעיל את ידו לקחתו אמר לו כ"ר אברהם הנז' המתן עד שאוציאנ' אני והוציאה מידו ונתנה לכר' משה הנ"ל וא"ל כור הדא קידושין פי בנתך אז גער בו כר' משה הנז' ודחפו והשליך הטבע' לארץ ולקחה כר' אברהם ושמה באצבעו וחזר כר' משה לקחתה מידו וא"ל כר' אברהם הנז' תכודהא קדושין פי בנתך ושתק כר' משה וקבלה וישם אותו בחגורו ואחר שעה חזר כר' משה הנז' ונתנה לכ"ר אברהם הנז' וא"ל כוד הדא אנת אל אכר קדושין פי בנתך: ואמר הוא ר' שלום העד קדושין אלו אינן מועילין שהטבע' של כר' אברהם והלך כל אחד לדרכו. זהו מה שהעיד כר' שלום הנז' ור' שלום העד הנז' הוא קרוב לרבי אברהם הנז' שהוא אח חמותו

ומה שחשבתי על זה הוא שקידושין אלו אית בהו תלתא לריעותא. הא' דלשון הקידושין הוא לשון גרוע. ב' דהוי ליה עדות מוכחשת: הג' קורבת העד: ועתה אפרש גריעות הלשון היינו דבעינן בקידושין ידים מוכיחות שיאמר בשעה שמקדש לשון שיובן ממנו מי הוא המקדש ומי הוא המתקדש' והאי לישנ' דקאמר הדא קידושין פי בנתך אין מוכיח מתוך לשון זה מי הוא המקדש

וכתב הרב המאירי ז"ל בחידושיו וז"ל נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודש' וכו' ולא אמר לי אינה מקודשת שידים שאינם מוכיחות אינן ידים ומיהו אם היה מדבר עמה על עסקי קדושי' מקודשת דלא יהא ידים שאין מוכיחו' פחו' משתיקה ורבותינו מוסיפין לומר שאפי' באינו מדבר על עסקי קידושי' אם הוא לפנינו ואומר שלעצמו קדש מקודש' גמורה שאין הספק אלא אם קדשה לעצמו או לאחר והוא נאמן לומר שלעצמו קדשה ולדעת זה כשאינו לפנינו אסורה לכל העולם בודאי כמקודש' גמורה ואם ישנו לפנינו ואומר של פלוני קדשה יראה אף לדעת' שאינה מקודש' ודאית שאם אמרו בהוא עצמו שרגלי' לדבר לא יאמר באחר ואפשר שמחזיקין אותה כמקודש' מספק לו ולאותו אחר וי"מ שכתבו מקודש' מספק לכל העולם ואינו נאמן אף לעצמו ולא אמרו אינה מקודש' אלא שאינה מקודש' ודאית לשום אדם מ"מ גדולי האחרוני' שבספרד כתבו שמאחר שידים שאין מוכיחו' אינן ידים אינה מקודש' כלל לא לו ולא לאחר וכן עיקר דסתם אמרו בגמ' אינן ידים כלומר שאין הדיבור כלום אחר שלא ייחד לה בלשונו למי הוא שקדשה ואפי' אחר זמן למי אם לעצמו אם לאחר ע"כ וכן דעת רוב הפוסקי' ז"ל רובא דמנכר דידים שאין מוכיחו' לא הויין ידים כלל ואפי' ספק קדושין להצריכ' גט ליכא וכן אסיק הרמב"ן ז"ל בחידושיו לקידושין פ"ק דמתחילה כתב אלא מיהו י"ל צריכה גט דע"כ לא קאמרי' לא הויין ידים אלא שאינה מקודש' גמורה וכו' ושוב כתב וי"ל דכל היכא דלא הוו מוכיחות אינן כלום בין בגיטין בין בקידושין ולרב יהודה וכו' ומיהו אנן חיישי' לרבנן וכו' לומר דבלא כתב ידן נמי מוכיחו' וכו' וזה הלשון הגון ועיקר הוא ע"כ הא קמן להדי' דמסקנת הרמב"ן ז"ל דבקידושין אינה מקודש' כלל וכן היא מסקנת הרשב"א ז"ל בחידושיו ויש מן המורים שלפנינו שאמרו שהרשב"א ז"ל בחידושיו מצריכ' גט וראו תחיל' לשונו ז"ל ולא השגיחו על סוף לשונו דאסיק להדיא כהרמב"ן ז"ל וכן כתב הרב המגיד ז"ל בפ"ג מה' אישות דהרמב"ן והרשב"א ז"ל תרווייהו ס"ל דאינה מקודש' כלל וכן מצאתי להדיא בתשובותיו שלא נמצאו בדפוס וז"ל שאלת מעשה היה בראובן שקדש בת יהודה בפנינו קדושי ודאי ואח"כ הוציא עליה שמעון קול שנתקדש' לבנו בזה האופן שהוא נעשה שליח בנו לקדשה ואמר לה דבר זה שולח לך בני לשם קדושין ונתן לפני אביה ולא מיחה וכו' ואע"פי שאין בדבריו כלום מכמה טעמי' חדא דהאומר לאשה קדשתיך וכו' ועוד דדבר זה שולח לך בני לשם קדושין ולא אמר למי הויין ידים שאין מוכיחות ולא הויין ידים ועוד דקטנה שנתקדש'. שלא לדעת אביה וכו' אפ"ה חששו בדבר שמא מתוך שנאה ששונא שמעון לאבי הנער' יזייף עדים והצרכנוה גט לרווחא דמילתא וכו' וי"א שצריכה להמתין ג' חדשים הואיל וקבלה גט וכו' וי"א שאינה צריכה להמתין: תשובה רואה אני כדברי המתירין שאין זו צריכה להמתין דלא נכנסה זו בכלל גזירותיו של ר' מאיר לפי שאשה זו ודאי אין חוששין לקידושיה כלל ולא היתה צריכה. גט כלל מחמ' כל הטענות הקודמות ע"כ. הא קמן להדיא דמטעם ידים שאין מוכיחות אינו מצריך גט כלל דהא קאמר דמחמת כל הטענות הקודמו' לא היתה צריכה גט כלל ומכלל הטענו' הקודמו' היא זאת דבהאי לישנא דקאמר דבר זה שולח לך לשם קדושין ליכא ידים מוכיחו' ולא הויין ידים כלל ואפי' אם נתנו לה גט לרווחא דמילת' אינה צריכה להמתין ג' חדשי'

ואם תשאל והרי בתשובותיו סימן תש"עד כתב וז"ל ראובן שנתן ללאה כסף ואמר לה הריני נותן לך זה לקידושין ולא היו מדברים על עסקי קידושין וכו' תשובה אף על פי שקבלה אותם לשם קידושין לשמואל דאמר ידים שאינן מוכיחות וכו' אין זו מקודשת ואפילו אמרו שניהם דלהתקדש נתכוונו אינה מקודשת דמ"מ בשעת נתינה לא היו שם ידים מוכיחות ועוד שהמקדש בלא עדים אפילו שניהם מודים אינה מקודשת וכל שאין כאן ידים מוכיחות למאן דס"ל דלא הויין ידים הרי זה כאלו אין כאן עדים שנתקדשה לו אלא מפיהם שהם אומרים שלכך נתכוונו ומיהו יש לחוש להחמיר שמא בקידושין בכענין זה לא בעיא ידים מוכיחו' דצריכה גט ואם קבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם וכו'. ע"כ: הא קמן דהרש"בא ז"ל מצריכה גט

תשובתך כבר עמדו על תשובה זו גדולי הדור שלפנינו והנכון מה שפירשו בה שני המאורי' הגדולי' מהר"רי בירב ז"ל ומהר"רן בן חביב ז"ל דחשש חומרא זו קאי אמאי דקאמר ואפילו אמרו שניהם דלהתקדש נתכוונו וכו' דדוקא מפני שאמרו שניהם דנתכוונו להתקדש כתב זה לזה הצריכה גט הרב ז"ל הא לאו הכי לא היתה צריכה גט כלל ויש להם על מה שיסמוכו דהריט"בא ז"ל בתשובותיו נגד רב גדול בדורו שהיה מצריך גט בידים שאינן מוכיחו' דאמר לה הא ליך כסף זה לקידושין וז"ל והראיה שהבאת מן התוספתא דאיתא בירושלמי בפ' האומר דקתני לא הוחזק השליח בעדים הוא אומר לעצמי קדשתי והיא אומרת לראשון וכו' ולפום פשטה משמע שקדשה סתם ולא פירש למי אלא שהם חלוקי' על הכונה וכן פירשה הראב"ד ז"ל בהשגות פ"ט מה' אישות ושמ' דכל היכא דליכא הכחשה ושניהם מסכימים על הכוונה דהוו קידושין. ע"כ. ואף על גב דאיהו ז"ל מצדד שם בתשובתו לפרושי האי תוספת בגונא אחריתי מ"מ הראב"ד ז"ל רב גוברי' ואם הוא מחמיר מי ייקל ראשו כנגדו וכיון דמפשט לשונו משמע דאפילו אמר לה מעיקרא פלוני עשאני שליח בעדים. לקדש אותך ולאחר שעה קדשה סתם ושניהם אומרים שנתכונו להתקדש זה לזה דהיא מקודשת גמורה כ"ש היכא דלא אמר לה דהוי שליח כלל דהיא מקודשת והילכך שפיר חייש הרשב"א ז"ל בתשובתו להצריכה גט לחוש לדברי גדולי המפרשים ז"ל הראב"ד ז"ל

מעתה יש לי לדון בנידון דידן שמתחלה אמר רבי אברהם לרבי משה הד"א קידושין פי בנתך וקבל הטבעת רבי משה והצניעה תחת חגורו ושוב חזר רבי משה ולקח הטבעת ההיא ונתנה לרבי אברהם וא"ל כוד הדא כמנא קידושין פי בנתך מדקאמר כוד הדא כמנא וכו' פי' קח את זה גם כן קידושין בנתך משמע דר' משה הודה באותה שעה שלקחו לשם קידושי בתו ושנתקדשה כבר ואם אחר כך נתחרט לא מהני ליה ולא מידי דכבר חל עליה חומרא דקידושין וצריכה בת רבי משה גט גם מלשון העד השני כן משמע שהעיד דכשחזר רבי משה ונתן לרבי אברהם הטבעת אמר כוד הדא אנת אל אכר קידושין פי בנתך. ומדנקט אנת אל אכד משמע להדיא דהוא כבר נתרצה בקדושין וצריך לחוש לקדושין טפי