רבי בצלאל אשכנזי עא

גם מלשון הרב ז"ל בעל הטורים ז"ל משמע להדיא דמיירי אפי' בשטר ראיה דכתב ז"ל וז"ל בד"א שקנהו בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שטר אבל במקום שכותבין שטר אין קונה בכסף עד שיכתוב גם השטר אלא א"כ שפירש לוקח אם ארצה שיקנה לי הכסף יקנה ואם ארצה לא יקנה הכסף עד שתכתוב לי שטר אז הדבר תלוי בו אם ירצה וחזור בו כל זמן שלא נכתב שטר ואם ירצה יקנו מיד בנתינת הכסף ואין המוכר יכול לחזור בו. ע"כ: מדכתב ז"ל בד"א שקנהו בכסף לבדו וכו' אבל במקום וכו' אין קונה בכסף עד שיכתוב גם השטר וכו' משמע דאיירי בכסף ראיה דהכסף הוא דקונה לעולם

וגם משמע מלשונו ז"ל דהא דאמרינן בגמרא ואי פירש וכו' דמיירי נמי בשטר ראיה מדכתב ז"ל ואם ארצה לא יקנה הכסף עד שתכתוב לו שטר וכו' וניחא לדידיה ז"ל דנקט גמרא לשון פירוש וכדקאמר ואי פריש פריש דאינו אלא פריש מקחו שלא יגמר הקנין בכסף עד שיכתוב השטר ולהרמב"ם ז"ל דמיירי בשטר קנין אינו אלא תנאו מבחוץ שלא יקנה כלל בכסף אלא בשטר ומשום הכי נקט ז"ל התנה הלוקח וכו'

ומכל מקום תרוייהו ס"ל דבכל שטר עסקינן דבמקום שכותבין לא קנה עד שיכתוב את השטר והכין ס"ל לרוב הפוסקים ז"ל והמפרשים ז"ל

ופליגי נמי רבוותא ז"ל במקום שכותבין אי קנה בחזקה לחודה ולהרמב"ן ז"ל לא קנה דס"ל דכי אמרינן בגמרא לא שנו אלא במקום שכותבין השטר אכולה מתני' קאי וכן כתב הריט"בא ז"ל בחידושיו דהא דרב בין אכסף. בין אחזקה. קאי שלא קנה בחד מהם ולא בשניהם יחד במקום שכותבין את השטר עד שיכתוב את השטר ואף על גב דלא עייל ונפיק אזוזי והא דאמרינן בפרק האומנין האי מאן דזבין מידי לחבריה אי לא עייל ונפיק אזוזי קני ההיא במטלטלין דלאו בני שטרא נינהו כן כתב הריט"בא ז"ל. וכתב עוד ז"ל דבקנין נמי לא קני עד שיכתוב את השטר דלא עדיף כח קנין מכח כסף וחזקה

אבל הרשב"ם ז"ל ס"ל דבחזקה לחודה קנה אפילו במקום שכותבין שטר דחזקה קניה אלימתא הוא דכיון שבא ברשותו סמכא דעתיה

ומהר"י קארו ז"ל כתב בכסף משנה דמדכתב הרמב"ם ז"ל בד"א במקום שאין כותבין שטר וכו' קודם כיצד בחזקה משמע שסובר כדברי האומרים דחזקה לחודה קניא בלא כסף ושטר ואפילו במקום שכותבין שטר. ע"כ: ואי מהא לא אריא דבגמרא הכי איתא והרמב"ם ז"ל תפס לשון הגמרא וכמו שכתב הוא ז"ל וכדכתיב לעיל וכתב הרמב"ן ז"ל דאף על גב דגמרא נקיט לה עלה דכסף ה"ה נמי אחזקה וכדכתיבנא לעיל והכי נמי איכא למימר בלשון הרמב"ם ז"ל

ומיהו יש להביא ראיה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כרשב"ם ז"ל דקנה בחזקה לחוד' דהקשה הריטב"א ז"ל בחידושיו למסכת קידושין מדאמר בפרק הספינה שני שטרות הן זכי בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ההיא אפילו במקום שכותבין את השטר הוא דאי ס"ד דבמקום שכותבין חוזר בזה ובזה כל זמן שלא נכתב השטר למה ליה למימר על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה בלאו ע"מ נמי לפלוג נמי בדידה בד"א במקום שאין כותבין את השטר וכו' אלא ודאי משמע דסתמא היא בכל מקום ותירץ ז"ל דההיא איירי בשטר מתנה והתם אפילו במקום שכותבין את השטר קנה לאלתר בחזקה או בקנין אף על פי שלא נכתב השטר דכיון דקנו מידו או אחזקיה בארעא גמר ויהיב אבל במכר בין מוכר בין לוקח בעי לאמלוכי כל זמן שלא נכתב השטר במקום שכותבין את השטר ולא קנה בכסף ולא בחזקה ולא בקנין עד שיכתב את השטר דלא עדיף קנין וכו'. ע"כ. והרמב"ם ז"ל הביא דין זה בהלכות מכירה בסוף פ"ו אלמא דלא שני ליה בין מכר למתנה מעתה הדר' קושית הריטב"א ז"ל לדוכתא וליכא לאוקומ' בשטר ראיה דהרמב"ם ז"ל אינו מחלק וכדכתיבנא לעיל אלא ודאי משמע דס"ל להרב ז"ל דבחזקה לחודה קניא אפילו במקום שכותבין שטר וכן כתב הריב"ש ז"ל בסימן תע"ו בשם כל המפרשים ז"ל דבחזקה לחודה קני וכדבעינן למכתב קמן בס"ד

עוד כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מכירה וז"ל הקרקעות והעבדי' והבהמה ושאר כל המטלטלין כל אחד מהם נקנה בחליפין והוא הנקרא קנין וכו' ע"כ: הרי דהשוה הרב ז"ל הקרקעות למטלטלין בדין הקנין אלמא דס"ל דכי היכי דבמטלטלין קני בקנין אפילו במקום שכותבין דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו וכמו שכתב הריטב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל ה"ה נמי בקרקעות בקנין לחודיה קני ואפי' במקום שכותבין

והילכך מעתה זכינו לדין לדעת הרמב"ם ז"ל דהמחליף קרקע ומשך המטלטלין דאין שום אחד מהם יכולין לחזור בהם ואפילו במקום שכותבין את השטר דלא שני לן בין חליפי קנין לשאר חליפין

ומסתברא דאפילו לדעת הריטב"א ז"ל דס"ל דבקנין נמי לא קני שניא היא נדון דידן דהויא להוא חליפין שהם בתורת שווי הדמי' מחליפין קנין סודר שהוא כעין נעל ואינו בתור' שווי הדמים

תדע דפרש"י ז"ל בגמרא וז"ל לא קנה דכיון דרגילין בהכי לא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא בידיה ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא. ע"כ: ומדתלי בטול הקנין בלוקח משמע דוקא בקנין כסף וכיוצא בו דליכא אלא נתינת כסף כדי לקנות הקרקע אז ודאי הוא דלא סמכא דעתיה דאומר עתה יחזור בו המוכר ולא ירצה למכור שדהו אבל בחליפי קרקע במטלטלין קניית הקרקע וקניית המטלטלין כקנין אחד דמו מאחר דקנייתו של זה תלוי בקנייתו שלזה והילכך כיון שהתחיל בקנין שמשך זה המטלטלין סמכא דעתייהו דתרוייהו ושוב אינן יכולין לחזור בהן וכיוצא בזה כתב הריב"ש ז"ל בסימן תע"ו וז"ל והרמ"בן והרשב"א ז"ל כתבו בפ"ק דבבא בתרא דשני אומנין שנשתתפו באומנות' לזמן ידוע שכל מה שירויחו יהיה לאמצע נעשו שכירין זה לזה כדאמר' בפועל ששכרוהו ללקט מציאו' ואין צריכין קנין אלא שיתחילו במלאכ' לפי שכל אחד מתחייב לחבירו בשכר מה שחבירו עושה בעדו והלוכן ודבורן היינו שכרן והוה ליה כאומ' לאשה וכו' וכל מה שירויחו תוך הזמן ההוא הוא לאמצע אלא שתוך הזמן יכולין לחזור בהן להבא כדין פועל שיכול לחזור בו אפי' בחצי היום אבל במה שהרויחו כבר אין אחד מהם יכול לומ' לעצמי הרוחתי וגם בתשובה כתב כן הרשב"א ז"ל ואף על פי שדרך לכתוב שטר בהשתתפות כזה אפ"ה הם דברים הנקנין בלא קנין שהרי כל אחד מתחייב לחבירו בשכר המלאכה שעושה בעדו ולא דמי למאי דאמרינן בפ"ק דקדושין גבי קרקע שנקנ' בכסף לא שנו אלא במקום שאין כותבי' את השטר אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר דהתם הוא משום דכיון דהקרקע עדיין ברשות המוכר אף על פי שגם המעות בידו לא סמכא דעתיה דלוקח ויאמר עתה יחזור בו המוכר והלואי שישיב לי מעותי ולזה אמרו המפרשים ז"ל דחזקה קונה בלא שטר אפילו במקום שכותבין את השטר אבל בשכירות אין לומר כן שכיון שהתחילו במלאכה קונה הפועל שכרו כאשר התנה עמו ואין בעל הבית יכול לחזור בו עכ"ל הריב"ש ז"ל הילכך בנדון דידן נמי כל אחד מתחייב לחבירו בשכר מה שמושך מחבירו וקנין הקרקע וקנין המטלטלין כחד קנין דמו דזה תלוי בזה דכיון דקנה זה בחליפיו ומאחר שמשך זה המטלטלין הרי התחיל הקנין של השדה וסמכא דעתייהו ושוב אינן יכולין לחזור בהן

ומיהו אכתי לא סגי האי טעמא אלא לדעת הרמב"ם ז"ל ורשב"ם ז"ל ושאר המפרשי' ז"ל דס"ל דחזקה לחודה קניא וכמו שהביא הריב"ש ז"ל בתשובתו אבל לדעת הרמב"ן ז"ל והריטב"א ז"ל דס"ל דגם דהחזקה אלים משום דעביד קנייה בגוף הקרקע אפ"ה לא קניא בלחודה במקום שכותבין דומיא דכסף משמע דלא סגי האי טעמא דבנדון דידן נמי הגם דנעביד קנין המטלטלין עם הקרקע כחד אפילו הכי אינו נקנה הקרקע במשיכת המטלטלין עד שיכתוב את השטר דומיא דחזקה ואף על גב דיש לחלק דהחזק' היא מעשה כל דהוא דעביד בגוףהקרקע אבל משיכ' המטלטלין הויא ליה מעשה טובא דמושך מה שכנגד חילוף הקרקע מ"מ לא סגי בהכי דאיכא פנים לחלק איפכא דהחזקה אלים טפי דעביד מעשה בגוף הקרקע ממש

והנכון דשאני קנין כסף או קנין סודר בעלמא או חזקה דאין כאן אלא מוכר ולוקח ואין אדם מוכר קרקע אלא מחמת אונס דדחיקא ליה שעתא ודילמא לא מצטרכי ליה הני זוזי וכן כתב הריטב"א ז"ל דמטעם זה יש חלוק בין שטרי מוכר לשטרי הלואה ומתנה וכמו שהאריך ז"ל בחידושיו לקידושין פ"ק והילכך בנדון בנדון דידן נמי שניהם הוו מוכרים וליכא למימר דמשו' אונס דדחיק' לי' שעת' מוכר את הקרק' אלא משו' דחפץ הוא במטלטלין דכל אחד חפץ יותר בחלופן ואמטו להכי כיון שמשך זה המטלטלין סמכא דעתיה דבעל המטלטלין שלא יחזור בו בעל השדה כי חפץ הוא בחילוף ומטלטלין עדיפי ליה מקרקע

וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה סימן אלף רכ"ו וז"ל וכן נמי במחליף קרקע בקרקע כיון שהחזיק בשדה זו קנה חבירו בשדה השני ותדע לך מדאמר בריש פ"ק דבבא בתרא רב אשי אמר כגון שהלך זה בעצמו והחזיק וכו' ורגילין אנו לפרש דרב אשי בא לחדש דכל שנתרצו באותה חלוקה וקדם האחד והחזיק בפני חבירו באותו חלק גם השני קנה החלק השני ואין אלו חליפין גמורין אלא כעין דמים דקנה זה שדה חברו בדמי שדהו שנתן לו וקרקע נקנה בכסף ובשוה כסף ושמא אף זה במקום שאין כותבין את השטר ואי נמי כאן הוה ליה כמוכר שדהו מפני רעתה לפי שכל אחד מהם רוצה בתוספת החלוף מטלטלין במטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו ואסתברא לי שלא חליפין ממש קאמר אלא דמים וכעין חליפין נינהו ומשום דלא קפיד קרי להו חליפין וכו' ע"כ. בתשובות כתיבת יד ולא דייקי כולי. האי ונראה שיש חסרון בסוף לשונו ובירושלי' תוב"ב יש לי תשובות דוקני ובעזר העוזר האמתי שמה עיני תחזינ' מישרי'

ומכל מקום הא קמן דאפילו בחליפי קרקע בקרקע דהוו כעין דמים אסיק הרב ז"ל דכיון דזכה זה נתחייב זה בחליפיו ואין אחד מהם יכול לחזור כ"ש קרקע במטלטלין דאיכא צד אחד של מטלטלין דפשיט' ודאי דכיון דמשך זה המטלטלין ובעל כרחו קנה המטלטלין ואף על גב דנהגו לכתוב שטרא דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו וכדכתיב' לעיל הילכך נקנה גם הקרקע דהא בהא תליא וכחד קנין דמו

ושוב מצאתי בתוספתא בפ"ק דקדושין דתניא הכין להדיא וז"ל החליף עמו קרקעות בקרקעות מטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין מטלטלין בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. ע"כ ולא ידעתי אמאי כפל קרקעות במטלטלין מטלטלין בקרקעות ונראה שהוא טעות סופר וכן מצאתי' להרשב"א ז"ל בחידושיו לבתרא פ"ק וז"ל וי"מ דרב אשי אתא לאשמועינן דאפילו לא החזיק אלא אחד מהם כיון שהחזיק זה זכה האחר בחליפין וקא משמע לן דחליפין קונין בקרקע כמו שקונין במטלטלין וכדתניא: