רבי בצלאל אשכנזי סו

בעקיפין כאלו להוציאה מתחת בעלה אף על גב דרבינו פרץ ז"ל כתב שאם נתן העירבון וגירש רש דאין זה אונס היינו כשעשה הבעל מתחלה כן מדעתו: וכאידך דכתב מהר"י קולון ז"ל

ואם תשאל עלה הא דכתב הר"ף ז"ל שאם נתן עירבון וכו' מיהא דהשיב הרשב"א ז"ל וז"ל שאלת ראובן בעל לאה וקרובי לאה היו בהסכמה שיגרש ראובן את לאה אשתו ונאותו זה לזה בקנס אלף דינר ושיגרש לזמן ידוע ואחר כך נתחרט ראובן ומיאן בדבר והללו מתירין בו מצד הקנס עד שהלך לגזבר להתפשר עמו ולא רצה בתחבולות שעשו קרובי האשה אדרבא איימו שאם יעבור אפילו שעה אחד מן הזמן יניחנו במשמר עד שיפרע ומחמת יראה הוא מגרש אלא שלא היה בקי למסור מודעא הדין גט זה כדין גט מעושה או לא. תשובה נראה לי שזה הגט גט מעושה ופסול הוא כל שידענו באונסו הוא זה ואף על פי שלא מסר מודעא שאין צריך מודעא אלא היכא דשקיל זוזי וכו' ואונס קנס הוא דלאו תלויה דאונס גוף דוקא אמרינן אלא אפילו אונס ממון נמי הוי אונס. כמעשה דפרדיסא ועליו כתב הראב"ד ז"ל דמינה שמעינן דאונס ממון הוי אונס. וכן כתב ר"ת ז"ל. וז"ל מיהא דפרדיסא שמעינן דמאן דמפחיד לחבריה וכו' ואם נפשך לומר כתלויה וזבין הוא זה דכיון דמקבל על עצמו מדעתו קנס אלף דינרין ובנתינת הגט הרויח ממון זה שקבל על עצמו מדעתו בלא שום אונס הרי זה כמקבל ממון דעלמא לא היא שאין זה כמקבל ממון אלא כניצל מהפסד ממון וגריעא טובא מהפקעת שאר וכסות דלא חשבינן ליה בקבלת ממון וגט מעושה כגון זה אפילו ביד ישראל פסול כ"ש ביד עובדי כוכבים ומזלות דאילו ביד עובדי כוכבים ומזלות אפילו כדין פסול אא"כ אמרו לו עשה מה שישראל וכו' ע"כ: הא קמן דאונס קנס קרי ליה אונס ותיקשי אהא דערבון. תשובתך שניא היא דההי' דהרשב"א ז"ל איימו הגזב' ונכנס העובדי כוכבי' ומחמתו גירש ואילו לא היה מתחרט ראובן והיה מגרש לא היינו חוששין לומר דמחמת יראת הקנס קא מגרש וההיא דהר"ף ז"ל מיירי בשנתן העירבון וגירש מדעתו: וס"ל להרי"ף ז"ל דלא חיישינן דמחמת העירבון שלא יפסידנו הוא דגירש. אי נמי שניא ערבון דמאחר שאינה בידו כמקבל ממון דמי ולא כניצל מהפסד ממון

ומכל מקום למדנו מתשובה זו דנדון דידן גט מעושה בעובדי כוכבים ומזלות הוי. ואף על גב דאמר רוצה אני בישראל ובטל כל מודעות. וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג ואם אנסוהו העובדי כוכבים ומזלות לגרש שלא כדין אינו גט אף על פי שאמר בעובדי כוכבים ומזלות רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והעובדי כוכבים ומזלות אנסוהו אינו גט ע"כ. משמע דמשום דלא אמר רוצה אני אלא בעובדי כוכבים ומזלות הוא דלא הוי גט הא אילו אמר רוצה אני בישראל לא מבטיל גיטא ליתא דה"מ כשאנסוהו העובדי כוכבים מעצמן. וכמו שכתוב הרמב"ם ז"ל להדיא לעיל מיהא ולא היו המסיתין ישראל ושוב בפני ב"ד של ישראל נתרצה לגרש ואמר רוצה אני דכיון דהם לא אנסוהו ובפניהם אמר רוצה אני לא מבטיל גיטא ומיהו אי אינהו שדו ביה גודא רבא לפניהם כלפני עובדי כוכבים ומזלות דמי: ובנדון דידן נמי שמעון הנז' ואהובו כחדא חשיבי וגט מעושה דעובדי כוכבי' ומזלות הוי. ואף על גב דאמר בפני ישראל רוצה אני מחמת יראת העובדי כוכבים ומזלות דאגידא בהו הוא דאמר וגט מעושה בעובדי כוכבי' ומזלות שלא כדין הוי ובטל הגט

ואף על גב דקודם שנכתב הגט כתבו שטר מחילה לפני הדיין הקטן לא נסתלק האונס בזה חדא דאשתני לגריעותא לעשותו בפני הדיין הקטן ולא הגדול כאשר היתה ההודאה. ועוד מי שבקי בנימוסיהם יודע שכל עוד שלא נתפרע המעות בפניהם על המחייב לבד יש כמה מיני ערעורים וכמאן דליתא דמי. והעד שלא זזה ידם מתוך ידו משנכתב חוגי"ט המחילה עד שכתב הגט. וגם כי הפדה לא נפדה וחפשי לא נתן לו עד לאחר הכתיבה קודם הנתינה והא לא מהניא דבעינן דלפטרוהו לגמרי מקמי דלימא ליה לסופר כתוב ולעדים חתומו וכדכתיבנא לעיל

ובר מן דין ומן דין מאחר שהדיין התפאר כי הוא יכריחנו לגרש כי זה לו לזכו' גדולה והקשר אמיץ והולך ורב עד שכתב עליו פלסתר מפורסם שראובן הודה שגירש את אשתו באופן שכל מגמתו להשליך אמת ארצה ושנה בדבר להפריד אלוף מאשת נעוריו הילכך דא מודעא רבא אמטו מי גרע זה מגזומים והפחדו' ממי שבידו היכולת לעשות דלדעת רוב המפרשים והפוסקים האחרונים והראשונים ז"ל הויא ליה עישוי ומאן דפליג הויא ליה יחידאה ואין לחוש לו וכמו שכתב הריטב"א ז"ל בשם הרמ"ה ז"ל וכדכתיבנא לעיל והי' ראיה ברורה ונכונה וליכא מאן דמצי למיפלג עלה ואמטו להכי

בנ"ד כל עוד שהדיין יושב על כנו ורחים ליה לשמעון ושמעון אדיק מידק בקרובי האשה יעוז בהותו להפרירן לא נסתלק האונס כלל ואפילו שמחלו לו על השמנים אלף לבנים לא יחדל פשע ושערי אונאה לא ננעלו וכמה פתחים לאיש משחית להשחית והשופט בשלום על כל פשעים יכסה ומעקשים ישים למישור והישרה יעקש ותדע שגם היו מגזים לתבוע כל החפצים שעשה ראובן לאשתו בערכאות כמי שלב הדיין בידו לכל אשר יחפוץ יטנו וה"ל כמאן דגזים סתם דכתיבנא לעיל דאפילו נסתלק האונס הראשון שעשה לא נסתלק אונסו עד שיחליש כח האנס לגמרי ולא יוכל להרע כלל: ואף על גב דויתרו לו הד' אלפים לבנים ות"ת לבנים. הא כתיבנא לעיל דלדעת הרמ"ה ז"ל והריטב"א ז"ל והריב"ש ז"ל ומהר"י קולון ז"ל. לא מהניא אפילו לדעת הרשב"א ז"ל לא מהני ולא מידי דמשלו נתנו לו וזה ברור

נמצא דהאי גיטא מעושה הוא בעובדי כוכבים ומזלות ואפילו היה כדין כל שיד עובדי כוכבים ומזלות באמצע לדעת רוב הפוסקים ז"ל אם נשאת תצא: ואפילו באומרו עשה מה שישראל אומרי' לך איכא מאן דפסיל כ"ש היכא דהויא נמי שלא כדין דלכ"ע אם נשאת תצא והולד ממזר ומה שטענו מהטלת חרם ר"ת הבל יפצו פיהם ואין צריך לזה ראיה: וכתב הריטב"א ז"ל בתשובה על ראובן שנשבע לגרש את אשתו ובלבד שיקיימו לו תנאים וכו' ונתחרט הבעל ולא רצה לגרש: וברח ועמדו קרובי האשה ונתרעמו ממנו ממאתים זהובים אם לא יגרש ורצה האדון לתופסו והאדון שם משמר בביתו עד שייראו קרוביו מן הנזק והפצירו בו וגירש מפני זה והשיב דזה ודאי אונס הוא שפוסל הגט. ואף על גב דהטילו חרם שלא יוציאו לעז ר"ל שקר אבל לומר האמת בגט טוב הדבר כדי שלא יאכלו איסור לישראל ע"כ

ועל הכת הסוררת אשפוך מררתי אשר בחזקה רדו עם אל ועם קדושים להוריד לארץ פאר התורה פרשו כנפים למעלה לשית בשמים פיהם ונלווים במעגלותם. נתלים בבוקי סריקי סדקי בדקי תורת אלדים ועל השרידים אשר אמרו מודים מודים. אשים דברתי אשר לא לבשו בגדי נקם תלבושת לנקום נקמת תורת ה' תמימה. שהורידו לארץ ראשה פקו פליליה הקימו בחיני איבינו פלילי' בערוה החמורה. אוי לו לדור שכך עלתה בימיו ותהי זאת נחמתי אולי הגיענו ה' לדור שבן דוד בא דור טהור בעיניו דור ששופט את שופטיו ולקדישי עליונים יבלא ויסבר להשניא זימנין ודת ובזרוע חצופה איש הישר בעיניו יעשה האמונה היה בלבי כאש בוערת ועפעפנו יזלו מים בראותי מעשים אשר לא יעשו בעקיבו' משיחנו להכשל ברחוב אמתה של תורה בערוה החמורה נעדרה סרה טעמה ונעימה תרמסוה רגל רגלי שקר פעמי מרמה ולא נמצא לובש קנאת חמת גבר ילבש כלי אש בגיזרא דפרזלא למיגזר לשוקיהו וליסר ולהוכיח שוטין שקלקלו בשוטים ובעקרבים ולשלח נחש שרף חיויא דרבנן כי אם על אלה לא יוסרו החטאים האלה בנפשותם ויעלימו עין מהם נשי עמה יגרשון בעניותם אשר איש משחית ריש בריוני ילטוש עיניו באשר בחרו ובעבור טמאה יחדל חבל נמרץ ויחשוב מחשבות לידח וישים אויבי איש אנשי ביתו ויתנהו לאלוף נעוריה אל המהפכת ואל הצינוק במצודים וחרמים עד אשר יצרו צעדי אונו וכלה גרש יגרש ומלאה הארץ זמה ועל זאת תאבל הארץ והיתה שממה ונשמה לכן כל אשר נגע ה' בלבו זקנים במשענותם ותינוקות במכתבים שלהם יאזרו חיל העוזרים לרעה הגדולה הזאת להבדילם לרעה. מכל שבטי ישראל: ישיבו עליהם את אונם ימקו בעונם. והנשארים יזהרו יזהירו כזוהר הרקיע ובשכר זה ימר יחישה מפלט לנו בביאת גואלינו ובבנין בית קדשינו ותפארתנו בצלאל אשכנזי

יז שאלה ראובן נשא אשה והכניסה עמה שלשים אלף מידיים והתנו שאם תמות בחיי בעלה יחזיר בעלה ליורשיה עשרים אלף מידיים ועשרה אלף לבעלה וחלתה האשה וצותה מחמת מיתה שמאותם עשרים אלף מידיים של היורשים יהיו עשרה אלף. להקדש ואסתפקא לן אם זכה ההקדש באותם העשרה אלף מידיים משום דאיכא למימר דמשעה שהתנו דיחזיר בעלה עשרים אלף מידיים ליורשים כבר קדמו וזכו בשני שלישי הנדונייא אחרי מותה ושוב לא תוכל למעט חלקם יורנו המורה איזה דרך ישכן אור ושכרו כפול מן השמים

תשובה ידי אסורות אשר ספרי אין אתי והם בירושלים תוב"ב ואני כגבר אין איל ולבי ועיני ורעיוני שמה במקום קדשו כל הימים האמנם ליפות כח ההקדש אחוה דעי וה' אלהים יעזר לי להוציא הדין לאמתו

ומסתברא דזכה ההקדש דהא הרא"ש ז"ל בכלל נ"ה סי' א' על תקנת טוליטולה מכח דקדוק לשון התקנה עצמה ושאר התקנות שנתקנו בענין דקדק ז"ל דאין הנחלה באה מכחה כלום להנחיל לכל יורשיה אלא שחכמי התקנה עקרו הנחלה מן הבעל הראוי לירש את אשתו אחרי מותה ונתנוה לטוב בעיניהם אבל בחייה לא ייפו כח האשה בכלום ואמטו להכי העלה ז"ל דאין ביד האשה לשנות כלל ולתתו לא לבעלה ולא לאחר ואם נתנה אין מתנתה כלום אלמא משמע דדוקא בתקנת טוליטולה הוא דאין בידה לשנות אבל בנדון דידן דתנאי בעלמא הוא דאתנו הנחלה באה להם מכחה ובחייה לא זיכתה להם כלום והילכך בידה להפקיע הירושה מהם וזכה ההקדש

ואל תשיבני ממה שכתב הרב בעל הטורי' ז"ל בח"ה סי' קי"ח תשובת אביו ז"ל וקיצר ולא כתב ראיות אביו ז"ל אלא כתב בקוצר הכלל היוצא מדבריו שאין בידה לשנות כלל וכו' ואם כדברינו שמכלל ראיותיו נפקא לן דלא נלמוד מזה לתנאי אחר היה לו להביא התשובה כצורתה

דהא לא קשיא כלל דכל אלו התשובות דמייתי הרב בעל הטורים ז"ל סובבות על לשון התקנה דמייתי בתחלת הסימן ולזה פשיט' ליה דלא מיירי אלא בההיא תקנה ובלשונה לא בזולתה ולכך לא הוצרך להאריך ולהביא כל התשובה דפשיטא דענה קאי וגם בח"ה סימן ר"ן מייתי תשובה מהרא"ש ז"ל דמוכחא להדיא כדכתיבנא וכדבעינא למכתב בס"ד

ומכל מקום משמע להדיא דדוקא בתקנת טוליטולה קאמ' הרא"ש ז"ל דאין בידה לשנות והילכך במקום שנהגו לכתוב והירושה כמנהג טוליטולה בודאי דאין בידה לשנות ומיהו כגון אנו דכתב כן והירושה כמנהג דמשק אף על גב דשמעתי מפי רבותי ז"ל שאין בין תקנת טוליטולה ומנהג דמשק אלא קימעא מ"מ הבא להפקיע כח האשה