רבי בצלאל אשכנזי סה

ומכל מקום אין מכאן ראיה לא לאסור ולא להתיר ומיהו מלשון הרמ"ה ז"ל יש להביא ראיה דכתב בפריטיו בפרק חזקת וז"ל ש"מ דגט וזביני לענין ביטול חד דינא נינהו דכל היכא דאנסוהו כדין בין בגיטי בין בזביני כגון היכא דקיימא לן דכופין אותו למכור. וה"ה בדינא דגוד או איגוד ומאי דדמי ליה אף על גב דבטליה למודעיה מגו אונסוה הוי ביטול והוא דאמר רוצה אני וכל היכא דאנסוהו למיתב גיטא או לזבוני שלא כדין לא הוי ביטול עד דמתברר דבטיל ברעות נפשיה לבתר דאסתלק אונסיה. וה"מ דאתברר דאנסוהו מעיקרא אבל היכא דלא נתברר דאניס מעיקרא בעיקר זביני או בעיקר גירושין אף על גב דלא אתברר דלא אניס בביטוליה מכל מקום מסתמא הוי ביטול ע"כ הא קמן דכל שנתברר דאניס מעיקרא בעינן נמי דיתברר דבטיל ברעות נפשיה לבחר דאסתלק אונסיה והיאך יתברר זה אם לא בחלישות כח האנס דלאו בידיה למיעבד במאי דעבד ואפילו יהיב ליה לבעל זוזי לא ברירא דבטיל ברעות נפשיה. דכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו בפרק המגרש וז"ל ואע"ג דקי"ל תלוה וזבין זביניה זביני ה"מ במכר ובדיהיב זוזי דאגב אונסיה גמר ומקני אבל הכא גבי גט לא גמר ומגרש ואפילו יהיב ליה לבעל זוזי ולא כלום הוא משום דלא דמי לזביני ולקדושי דאלו התם בהני זוזי קני אבל הכא בהני זוזי קא מגרש. והיינו טעמא דכי אקשי התם בפרק חזקת עליה דרב הונא מגט המעושה בעובדי כוכבים ומזלות פסול דלא תריץ הכי משים דהתם אכתי נא הוה ס"ד דשאני ליה לרב הונא בין היכא דיהיב. זוזי להיכא דלא יהיב זוזי עד דאקשי עליה ממתניתין דלקח מסקריקון ואיצטריך לפלוגי בין היכא דיהיב זוזי להיכא דלא יהיב. ע"כ

וכן כתב הרב רבי יצחק בר ששת ז"ל בתשובה סימן קכ"ז דאפי' קבל מעות לא נאמר אגב אונסא וזוזי גמר ומגרש ואפילו בכל ממון שבעולם דאין דמים לאשה ע"כ. וכן דעת מהר"י קולון ז"ל סימן ס"ג. ומיהו הרשב"א ז"ל כתב בתשובה דהיכא דשקל זוזי סתמא דמילתא כל שמקבל זוזי גמר ועביד ומחיל אאונסיה וכדאמר תלוה וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקנה ואפ"ה אם מסר מודעא המודעא מבטלת אבל תלויה ויהיב וכו'. או תלויה וגירש גירושיו לאו גירושין דהא ליכא זוזי דאי משום דקא מפטר בגט זה משאר כסות ועונה הא מוכח בגמרא בהדיא דהפקעת דברים אלו לא חשיבי להו כקבלת ממון. ע"כ

ומכל מקום מלשון הרמ"ה ז"ל משמע כדעת הריטב"א ז"ל והריב"ש ז"ל. ומהר"י קולון ז"ל. דהא קאמר דכל שנתברר דאנסוהו לא הוי ביטול עד דמתברר דבטיל ברעות נפשיה לבתר דאסתלק מאונסיה. אלמא דלא סגי במאי דיתברר דבטיל ברעות נפשיה ואפילו יהיב ליה זוזי אלא בעינן דאסתלק אונסיה דכל עוד דלא אסתלק אונסיה הוה ליה כמאן דכייפינן ליה לגרש בקבלת מעות דזו אינה סברא דנימא אגב אונסיה וזוזי גמר ומגרש ואפילו בכל ממון שבעולם דאין דמים לאשה וכמו שכ' הריב"ש ז"ל. והיא סבר' נכונ' ומיהו כת' מהר"י קולון ז"ל דאם תשש כח האנס ואין בידו לאונסו כאונס הרא"ש אף על גב דעדיין יש כח בידו לאונסו באונס אחר גטו גט דכיון דתשש כח האנס באונס הראשון אין לנו לבדות מלבנו אונס אחר כדי לבטל המעשה הנעשה בפנינו דחשיב כדברים שבלב אם באנו לתלות ולומר שעוד ירא פן יאנסנו פעם אחרת כיון שסיבה הראשונה הלכה לה ע"כ ומסתברא לי דדוקא כשאנסו ממש באותו אונס אי נמי גזם עליו באונס מיוחד אבל אם גזם עליו להרע לו ויש בידו יכולת לעשות לו כמה רעות והתחיל להרע עמו בחדא אף על גב דנסתלק חדא מ"מ גזומו קיים באינך. ולדברי הפוסקים ז"ל דסגי בהפחדה ובהגזמה לעולם הויא אונס עד שיחליש כחו מכל וכל שלא יוכל להרע כלל

וכתב עוד הריטב"א ז"ל בחידושיו בפרק המגרש בשם הרמ"ה ז"ל: וז"ל לא שנא היכא דסגיא ליה למימר רוצה אני ולא שנא היכא דצריך לבטולי למודעיה בפי' בעי למימר מקמי דלימא ליה לסופר כתוב ולעדים חתומו דאי לבתר הכי לא מבעיא היכא דלא אמר אלא לאחר כתיבה דלית ליה תקנתא לההוא גיטא דכי איכתיב במודעא איכתיב ובעינא וכתב לרצונו וליכא. אלא אפילו היכא דאמר מקמי כתיבה נמי כיון דלא הדר אמר להו כתובו פסול דאמיר קמיית כיון דאגיט' דמסר עלי' מודעא אמר' כמאן דליתא דמיא הא למה זה דומה לאומר לעדים כתובו גט פסול לאשתי שאין רשאין לכתוב גט כשר לאשתו דכי כתבי לאו ברשותיה דבעל קא כתבי ואמטו להכי צריך למיהדר לבתר ביטול למימר להו כתובו. עד כאן

וכן כתב הריטב"א ז"ל בדוכתא אחריתי דכי מעשינן ליה בישראל כדין בעי למימר בפי' מקמי כתיבה ונתינה רוצה אני. עד כאן. ומינה נמי בגיטי היכא דידעינן באונסיה דלא בעינן שימסור מודעא צריך שיסלק האונס קודם שיאמר לסופר כתובו ולעדים חתומו

נקטינן השתא מכל מאי דכתי' דגט המעושה בישראל כדין כגון הנך דכופין אותן מן הדין להוציא אם לא רצה להוציא כופין אותו ואפילו בשוטים עד שיאמר רוצה אני ודוקא בדלא מסר מודעא אי נמי בדמסר ובטיל למודעיה אבל מסר מודעא ולא בטיל אף על גב דארצי מתוך העשוי פסול ושלא כדין פסול אפילו בדלא מסר מודעא אי נמי מסר ובטלה כל זמן שהוא כפוי. ולדעת הרשב"א ז"ל והאחרונים ז"ל אפילו אם נשאת תצא ולדעת הרמב"ם ז"ל לא תצא ואם לא בטל המודעא בטל הגט ובעובדי כוכבים ומזלות אפילו בדין פסול ולדעת רוב הפוסקים ז"ל אפילו אם נשאת תצא ולדעת הרמב"ם ז"ל נא תצא וי"א דאפי' חם העובדי כוכבים ומזלות אומר לו עשה מה שישראל אומרים לך פסול ורוב הפוסקים חולקים לומר דאם אומר לו עשה מה שחכמי ישראל אומר לך כשר ודוקא כשישראל אמרו לעובדי כוכבים ומזלות שילחצוהו ולא כשהעובדי כוכבים ומזלות מעצמן אנסוהו ואמר כן ואפילו כדין: ולדעת הרמ"ה ז"ל אפילו שישראל אמרו לעובדי כוכבים ומזלות לכופו והוא כדין בעינן שיאמרו העובדי כוכבים ומזלות בעת הכפייה עשה מה שב"ד ישראל אומרים לך אבל אם אינן אומרים לו אלא תן גט פסול והרא"ש ז"ל חולק דכיון דישראל אומר להם לכופו אפילו אם העובדי כוכבים ומזלות אומרי' לו ליתן גט כשר והא דפסלינן כדין אפילו בביטול מודעא פסיל ופוסל ובלא ביטול אפילו בישראל בטל הוא

ושלא כדין כלל בכל ענין אינו גט כלל ול"ש שאנסוה בגופו בהכאות ובחבטות כדי שיגרש. ול"ש שאנסוהו בגופו שיביא מעות או שיגרש. ול"ש שאנסוהו סתם להביא מעות והוא מעצמו גירש להנצל: הגט פסול ודוקא כשאנסוהו שלא כדין ונתפייסו בגט. אבל אם היה חייב ממון וחבשוהו והתירוהו מפני שגירש הגט כשר ודוקא אונסא דאתי מאחריני כגון אנסוהו בגופיה או בממוניה עד שיגרש אבל אונסא דאתי מחמת נפשיה: כגון ההוא גברא דאמר לה לההיא איתתא איקדושי לי וכו' מסתפקא ליה להר"י בז מיגש ז"ל אי צריך למימסר מודעא כמתנה: וכיוצא בזה בגט. ולדעת הרמב"ם ז' צריך למסור מודעא

ואפילו לא אנסוהו בגופו כלל אלא שעכבו ממנו עד שיגרש או שאיימוהו באונס גופו או באונס ממונו ויש כח בידו למעבדיה הויא ליה אונס ופוסל בגט ואפילו אם המאיים או המגזים ציית לדינא ואפילו ב"ד המאיים פוסל ואפילו אם חוזרים ואומרי' תגרש מדעת עצמך ואמר כן מדעת עצמי אני מצוה לכתוב ולחתום

ואם אנסו אחרים כגון בנו או אביו או אחיו שלא כדין כדי שיגרש הוא לדעת הרשב"ץ ז"ל אין זה גט מעושה עד שימסור מודעא ולא נהירא דהך הוי עישוי טפי מממונא

וכשאנסוהו וחשבוהו בבית האסורים אפי' שהתירוהו לא נסתלק האונס עד שיתיש כח האנס ולא יוכל עוד לאונסו. ואם יתיש כחו עד שלא יוכל לאונס הראשון אף על גב דיוכל לאונסו באונ' אחר גטו גט עד שימסור מודע' וה"ה אם איים עליו באונס מיוחד אבל אם איים עליו סתם ויש כח בידו להרע אותו בכמה מיני רעות בעינן שיחלש כחו מכל וכל שלא יוכל להרע לו כלל ודוקא היכא דנתברר אונסו מעיקרא הוא דבעינן שיתברר ביטולו נמי אבל היכא דלא נתברר דאניס מעיקר' בעיקר גרושין אף על גב דלא נתברר דלא אניס בביטוליה מסתמא הוי ביטול. ולא שנא היכא דסגיא ליה למימר רוצה אני ול"ש היכא דצריך לבטוליה למודעיה בפי' ולא שנאמר היכא דבעינן דיסלק אונסיה בע"י דלהוי מקמי דלימא ליה לסופר כתוב ולעדים חתומו: ואפילו עביד מקמי כתיב' בעינן דליהדר ולימא לסופר כתוב ולעדים חתומו

מעתה אחרי שהצעתי פירושא דמתניתין ושמעתתא דעלה. והדינין הנתלין בה הרי זכינו לדין לנדון דידן דהא ודאי פשוט כביעתא בכותחא דנדון דידו הויא ליה שלא כדין. כי טענת ישען על ביתו אפילו אמרה כן בפניו קשה להאמינה שהרשב"ץ ז"ל מפקפק בדבר וכמו שכ' רשב"ץ ז"ל. כ"ש שלא בפניו דלכ"ע אין להאמינה כלל. והבו דלא לוסיף עלה וכן כתב ריב"ש להדיא בכל שלא טענה כן בב"ד ובפני בעלה אינה נאמנת ואין כופין הבעל להוציא לפי שהיא צריכה לבוא לפני ב"ד ותאמר כן בפני בעלה וב"ד יחקרו את שניהם על טענתם ובאין לה דרך בקשה ואומרים לה תני דעתך וכו' ואם היא תאמץ לבבה ולא תרצה לעמוד עמו עוד אין חומסין אותה כל שאמרה כן בב"ד ובפני בעלה ויוציא ויתן כתובה. והסכימו כל האחרונים ז"ל דבכל מקום שאמר יוציא ויתן כתובה אין כופין על הגט אבל כופין על הכתובה ומבקשין על הגט וכו' וכמו שהאריך בזה הריב"ש ז"ל בסימן קכ"ז וגם הרשב"ץ ז"ל כתב שאם כפוהו קודם טענתם בב"ד ועמדו זה אצל זה הוי גט מעושה שלא כדין

והילכך איברא ודאי שכל מה שלקחו ממנו ולא החזירוהו לו לאחר שגירש לא הויא אונס לבטל הגט אבל אם בני שמתא דכל דכייף לבעל דיניה למיזל קמייהו חזי לשמותי וכמו שכתבו הרמ"ה ז"ל. והריטב"א ז"ל בפרק המגרש. כ"ש מאן דמפיק ממונא על פיהם דמוסר נמי הויא

מיהו לבטל גיטא לא הוי אונסא אלא מה שהחזירו לו לאחר שגירש וכמדומה שיד בעל תורה חבר חכם לאיש משחית להרע היה באמצע ורצה לתקן ולא עלתה בידו אלא רגזנותו ולא אהניא ליה שוטיתיה ושיטתיה כשהוליכוהו לפני הערכאו' אמ' שמעון האפוטרו' לדבר עבירה שאם יגרש יפשר ביניהם ואף על פי שהביאו להם כל הנדוניא ויותר מהנוגע לה לא נתפייסו כי אם בעקיפו הגרושין אם כן הויא ליה גט מעושה בעובדי כוכבים ומזלות שלא כדין וכל הפשרה שעשו הו' מכלל העשוי. דהא כתב מהר"י קולון ז"ל בסימן ס"ג וז"ל אמנה נסתפקתי במה שכתבת שהממון הושלש מתחלה אדעתא דהני שאם ר"ל אדעתא דהכי שלא יתננו לו אא"כ יגרש אם כך עשה הבעל מתחילה מדעתו פשיטא שאין זה אונס וכו' ואם באת לומר שהיה אנוס גם במסירת המעות ליד השליש ושהיה המעשה אחרי אשר כבר נתפס ביד עובדי כוכבים ומזלו' אם כן חזרנו לטענות אונס ייסורין ולא לטענת אונס ממון והרי ירדנו לכל הדברים אשר כתבתי לעיל ע"כ. והילכך בנדון דידן נמי כדי לצאת מבית האסורים הוצרך לתת מתנה זו באותו התנאי לאשר וידע נאמנה שאשר יחזיר את שלו אם יגרש דאיש חכם ונאמן היה כפי הנשמע ואפילו שלא היה נאמן מכל מקום יותר קרוב לשכר היה אם יגרש והא כתיבנא לעיל דאין חלוק בין אונס אביו ואחיו לאונס דידיה וכ"ש אי גיסו עליה דידיה הדר אם לא יגרש דהיינו כאילו הוא נתן החפצים ונמצא דחזרנו לטענת אונס המאסר ואם לא תאמר כן לא הנחת בת לאברהם אבינו יושב' תחת בעלה שכל מי שישים עינו על אשת חבירו יבא עליו