רבי בצלאל אשכנזי סג

מדברי סופרים בלבד ולא תנשא לכתחילה ואם נשאת לא תצא. ואם העובדי כוכבים ומזלות אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט אף על פי שאמר בעובדי כוכבים ומזלות רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו

ולאו דוקא כשאנסוהו בגופו בהכאות ובחבטות אלא אפילו אונס ממון הויא אונס וכמו שכתבו המפרשים ז"ל ואפילו אם קבל עליו מדעתו לגרש בקנס אלף דינר כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דהויא ליה גט מעושה ואף על פי שלא מסר מודעא דאונס קנס אונס הוא ואין זה כמקבל ממון אלא כנצול מהפסד ממון ותשובה זו כתובה אצלי באורך ואני קצרתי ומהר"י קארו ז"ל הביא מקצתה בא"ה סימן קל"ד

ואונסא דממונא משכחת לה בתרי גווני חדא דאנסי ליה בממונא בפי' כדי שיגרש והא ודאי גט מעושה הויא וכדכתיבנא ומיהו אי אנסי ליה בממונא סתם והוא מעצמו כדי להנצל מאונסא דא מבקש לגרש לדון ולומר דלאו גט מעושה הויא כדכתב הרבי יוסף הלוי בן מיגש ז"ל רבו של הרמב"ם ז"ל בחידושיו לבתרא וז"ל והאי אונסא דאחריני דמיהניא ביה מודעא הוא דוקא היכא דאנסי ליה לזבוני ההוא ארעא אבל היכא דאנסי ליה לאתויי זוזי ולא הוה ליה ואזיל וזבין ארעיה אע"ג דמסר מודעא נמי זביניה זביני מ"ט כיון דנא אנסי ליה לזבוני אלא לאתויי זוזי מהיכא דמייתי ליתי הוא דאנסי ליה ואיהו כיון דלא הוה ליה זוזי אלו לאתויי אצטריך לזבוני להאי ארעא הויא ליה נמי לענין זביני כאונסא דנפשיה דהא אילו הוו ליה זוזי לא הוה מזבין לה הילכך ה"ל כמאן דאצטריכו ליה זוזי ולא הוה ליה ומחמת דלא הוה ליה אצטריך לזבוני לארעא דהא ודאי לענין זבינא דהא ארעא אונסא דנפשיה הוא ולא איכפת לן אי גמר לארנויי או לא כדאמרינן ודילמא שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני דאלמא אונסא דאחריני הוא דבעינן עד דגמר ומקנה או לא אלא אע"ג דאניס נמי זביניה זביני: ע"כ. וכן כתב הטור בח"ה סימן ר"ה דאפי' באונס דאתי מאחרים דורא שאנסוהו למכור אבל ליתן מעות ומחמת שלא היו לו המעות הוצרך למכור לא הוי אונסא וזביניה זביני. עד כאן. והילכך הכא נמי איכא למימר בגיטא דכל דאנסי ליה לאתויי זוזי סתם והוא מנפשיה אזל וגריש לאנתתיה כדי להנצל מהפסד הממון. דלא מיקרי אונסא. ומיהו הרבי יהוסף הלוי בן מיגש ז"ל בפרק חזקת עלה דהאי עובדא דההוא גברא דאזל לקדושי אתתא אמר לו אי כתיבת לי כולהו ניכסיך וכו' אתא בריה קשישא וכו' ומסקינן ולא היא התם מוכח הוא מילתא דמחמת אונסא הוא וכו' פירש בה הרב ז"ל שני פרושים ולפירושא קמא כתב ז"ל דנקטינן דמאן דכתב מתנה לחבריה אע"ג דמוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתבה ולא ברעות נפשיה כיון דה"ל למימסר מודעא ולא מסר מתנה גמורה היא דאיכא למימר דאגב אונסיה גמר ומקנה דהא הכא דקא מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתבה לה וטעמא דאיכא האי אחריתי דהויא מודעא לה אבל היכא דליכא אחריתי דהויא לה מודעא ומוכחא עלה לא מבטלינן לה אלא אמרינן אגב אונסיה גמר ער דמסר מודעא עלה אלא מידו דוקא אונסא אחריתי דאתי מחמת נפשיה ולא אתי מחמת אחריני כגון מעשה דההוא גברא דאמר לה להאי איתתא אקדושי לי וכו' דכיון דאונסא דאתי מחמת נפשיה הוא ולא מחמת אחריני ואילו בעי למינף יצריה לא הוה אניש דכאיף ליה למיכתב לה מדי אמרינן אגב אונסא גמר ומקנה עד דמסר מודעא עלה אבל אונסא דאתי ליה מחמת אחריני כגון דאנסי ליה למיכתב לה מתנה התם ודאי כיון דליכא זוזי וההיא אונסא אונסא דלא יכיל אצולי נפשיה מיניה הוא אע"ג דלא מסר מודעא נמי מתנתו לאו מתנה היא וכו' ועוד פי' פי' אחר וכתב דלהאי פירוש בתרא נקטינן דמאן דכתבה לתבריה מתנה ומוכחא מילתא דלאו ברעות נפשיה הוא דכתבו אלא מחמת אונסא ואע"ג דההוא אונסא אונסא דאתי ליה מחמת נפשיה ואי במי לדחוייה לההוא אונסא הוה מצי דחי אפ"ה ההיא מתנה לאו כלום היא ולא צריך למימסר עליה מודעא כלל ולהכי נהוג עלמא למיכתב בשטרי מתנות בלבב שלם בלי שום אונס כלל וכתב ז"ל שהדבר צ"ע וגיטא ומתנה שוים הם הילכך להאי פירושא בתרא יש לחנק במאי דכתב לעיל בין זביני לגיטא דבגיטא כל דאנסי ליה לאתויי זוזי סתם ומיהו מנפשיה גירש את אשתו כדי להנצל מאונס זה אף על גב דהויה ליה אונסא דנפשיה פסיל גיטא כיון דלאו ברעות נפשיה קא גריש ומיהו הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות זכייה ומתנה פירש כפי' קמא. גם הרשב"ץ ז"ל בתשובה העלה דאונסא דנפשיה לא מפסיל גיטא כלל מעתה אית לן למילף דינא דגיטא מההיא דזביני דכתבה לעיל הר"י בן מיגש ז"ל. ומסתברא דלא דמי כלל דדוקא גבי זביני הוא דאמרינן דלא תלי' מכירת הקרקע באונס הממון משום דאנסי ליה אזוזי סתם ואיהו קא מזבין ארעיה לעלמא להמציא זוזי וארצי ליה לאנסי בזוזי דהא ודאי במכירת ארעא לית ביה אלא אונסא דנפשיה דהא ארצי לאנס בזוזי ולא בארעא דארעא זבין ליה לעלמא כדי לאמטויי זוזי לאנס דאפילו הר"י בן מיגש ז"ל לא מיירי אלא בכה"ג דאנסי ליה לאתויי זוזי והוה ליה ואיהו מנפשה זבניה לעלמא כדי לאתויי זוזי לאנס אבל אי אנסי ליה אזוזי סתם ואיהו זבניה ניהליה לאנס גופיה בדמי קא בעי מיניה הא ודאי אנסיה הוה וגיטא להא דמיא דהמגרש אשתו בשביל אונסו. ואפילו תימא דהרב ז"ל בכל גוונא מיירי דאי אנסי ליה לאתויי זוזי ולא הוה ליה ואיהו מנפשיה מזבין ארעיה אפילו לאנס גופיה כיון דאנס לא מיהדר אארעא אלא אזוזי ומהיכא דמייתי ליתי הויה ליה אונסא דנפשיה ולא מיקרי אונס. מכל מקום יש לחלק דזוזי הן דמי קרקע ואע"ג דמתרצה האנס בקרקע לאו משום דאניס ליה עלה אלא אזוזי הוה קא מהדר ושוב נתרצה בארעא דמה לי הן מה לי דמיהם וזוזי מתלא תלו במכירת הקרקע אבל גיטא כל שאנסו לו בממון סתם ושוב מתרצה האנס בגירושי אשתו כיון דזוזי לא תלו בגירושין דאטו גרושי אשתו של הלה מייתי זוזי הילכך אומדנא דמוכח דבעקיפין קא אתו עליה ואף על גב דאין מזכירין לו גט כלל כמאן דמנקטיה בכופסיה כי היכי דלישביקיה לגלימא דמי דאי קא מהדרי אזוזי היאך נתרצו בגירושין ודוקא כשאותו ממון דקא אנסי ליה ואינו חייב בו מן הדין אלא דבאין בעקיפין אבל אם היה חייב באותו ממון ותפסוהו עליו ולהציל עצמו מאותו ממון נתרצה לגרש לא מיקרי עישויי למה זה דומה למי שהיו נושין בו ממון והיה תפוס בבית הסוהר עליו ואמרו לו קרובי אשתו אם תגרש אשתך נפרע אנחנו בעדך החוב ההוא ותצא ממאסרך והוא נתרצה בזה וגירש מרצונו דאין בזה עישוי כלל וכמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן קכ"ז והרשב"ץ ז"ל כתב בתשובה כשכופין אותו לפרוע כתובתה ולפעמים מפני פרעון כתובתה הוא צריך לגרש והרי הוא כפוי ועומד בגט זה כיון שלא כפו אותו ממש על הגט אלא שכדי לפטור עצמו מאונס פרעון הכתוב' נתפייס לגרש לא מיקרי גט מעושה כלל שהרי האונס בענין אחר היה והגט ברצונו נתנו וכו' ומיהו מסתברא דה"מ כשכפות כדין באותן דברים אחרים כגון הכא שהדין נותן לפרוע כתובתה וכדין כפוהו לפריעתה אבל אם כפוהו כלא כדין בדבר אחר מתוך אותה כפיה גרש איפשר דהוי גט מעושה דנקטיה בכופסיה דלישביקיה לגלימיה הוי וצ"ע. עכ"ל הרשב"ץ ז"ל. ואף על פי שהוא כמסתפק קצת נראה לי ברור וכדבעינן לאתויי ראה לזה בס"ד

עוד כתב הרשב"ץ ז"ל בתשובה דאם אנסו אחרים כדין או שלא כדין בגושו או בממון ואומרים לו אחרים בפירוש שאונס זה לא יסלקוהו עד שיגרש פלוני אפילו אותו פלוני לא היתה דינו לגרש אני אומר שאין זה בכלל אונסין אפילו שהוציאו להריגה אח בנו כשרחמיו עליו אם הוא לא יגרש אשתו וגרשה להציל בנו כיון דלא מסר מודעא אין זה גט מעושה כלל דאין העישוי אלא בגופו ועור בעד עור וכל שרא לאיש יתן בעד נפשו ואף על גב דאמרינן בפ' ד' נדרים וכו' אבל לענין גט מעושה ואפי' נאנס מפני שהיו מכין וחובטין בבנו יחידו אשר אהב והרוצה להחמיר עליו הראיה כדאמרינן במסכת ידים ע"כ

ואיברא דהר"ן ז"ל כתב בפרק ד' נדרים עלה הא דתנן או שחלה בנו דאף על גב דלאו אונס גמור הוא הרי אלו נדרי אונסין לפי שלא עלה על דעתו לאסור נכסיו על חבירו אם לא יאכל עמו אלא כשיוכל לבוא בלא אונס כלל ולא יבוא אבל כל שנאנס קצת כגון שחלה בנו וצריך לשמרו מותר דלאו אדעתא דהכי אהדריה. ע"כ. משמע דלא חשיב ליה הא דחלה בנו אונס גמור

ומיהו שניא היא דלגבי שיאכל אצלו לא חשיבא אונס גמור דהיה יכול לבוא אצלו ויאכל עמו ולהניח שומרים לשעה עם בנו ושוב יחזור אצל בנו אבל לגבי צערא דגופא הא ודאי דמצטעיר טפי בצערא דבנו מכל ממון שבעולם שיקחו ממנו ואם ישימו בנו במאסר או יוציאוהו להריגה האב את אשתו מסתברא דהוי עישוי טפי מאונס ממון דהוי אונסא וכדכתיבנא ולא דוקא בנו דעדיפא מגופיה אלא אפילו אביו או אחיו ויש לו ראיה נכונה לזה דגרסינן בפרק חזקת אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתוב אנן ידעין באונסיה דפלניא דלאו מודעא היא ופריך גמרא מודעא דמאי אי דגיטא ודמתנה גלויי מלתא בעלמא הי' ואי דזביני וכו' ופירוש רבי שמעון ז"ל דבגיטא ומתנה כיון שאינו מקבל ממון בגט או מתנה גלויי מילתא בעלמא הוא שהוא אנוס שאם לא היה אנוס מה לו לגרש או לתת ולמסור מודעא עליהם לא יגרש ולא ימסור מודעא דלא דמי לזביני דהתם איכא למימר שהוא צריך למעות ומוכר ברצון ומוסר מודעא כדי שיהיו לו מעות יאמר לבטל המכר ולזה אין מאמינין אותו שיהיה אנוס וצריך שידעו העדים באונסו. ואי לא כתבי הכי לאו מודעא היא זהו תורף פירושו ז"ל וכתב הרב רבי יצחק בר ששת ז"ל בסימן קנ"ז דהאי פירוש עיקר וגם בסימן רל"ב תקע בה מסמרים וגם בסימן תפ"ב. וגם הרשב"ץ ז"ל כתב בתשובה פירוש של רש"י ז"ל מעתה יש לי לדון אי איתא דאונס כגון בנו או אביו לא הוי אונס וכדברי הרשב"ץ ז"ל מאי פריך גלויי מילתא בעלמא הוא ודילמא קא אנסי ליה לבנו או לאביו עד שיגרש או עד שיתן וכדי להצילו קא מגרש או נותן כעת ומוסר מודעא כדי לכשינצלו יערער וזה אינו אונס והילכך בעינן שידעו העדים באונסו דומיא דזביני דאמרינן דמפני שצריך למעות מוכר ומוסר מודעא ולזה אין מאמינין אותו שלא ודאי משמע דכל כי האי גונא אונסא הוי וגט מעושה הוא

גם מהכא משמע דאם אנסו אותו בממון שלא כדין אף על גב שלא הזכירו לו גירושין כלל ומתוך אותו האונס נתרצה לגרש דהויא ליה גט מעושה וכדכתיבנא לעיל

עוד יש להביא ראיה לזה מהתוספות דפרק חזקת אהא דאמרינן רבה ורב יוסף לא כתבי מודעא אלא אמאי דלא ציית לדינא הקשו בתוספות מודעא דמאי אי מודעא דגיטא ודמתנה גלויי מלתא הוא דוד דאי הוא בשום ענין שאין לבא לב"ד פי' משום דודאי הוא אנוס בשום ענין הוא דקשיא להו לתוספות דאפילו אמאן דציית דינא נכתבו מודעא. ומיהו אי איכא ספק דלאו אנוס הוא לא קשיא ולא מידי דשפיר קאמרי רבה ורב יוסף דלא כתבינן מודעא אמאן דציית דינא דאומדנא דמוכח הוא דלא אניס דאי אניס אמאי לא תבעי ליה בדינא ומשום דילמא אניס