רבי בצלאל אשכנזי סא

הנז' וקרובי האשה ועכבוהו בדברים עד ששלחו והביאו משרתי הדיין וימשכו את ראובן הנז' ועמהם רבים מבני ישר' העוזרי' אותם ומקצת ישמעאלים ועם היות ראובן הנז' צועק ואומר המבלי אין תורה בישראל אויבינו פלילים הריני מוכן לעמוד בדין תורה ורבים מבני ישראל אומרים כן לא הועילו כלל כי אמרו שמעון הנז' אם יגרש נפשר ביניהם וראובן הנז' אמר שלא יגרש בשום פנים ויכניסוהו לפני הדיין הגדול ותבע ממנו אחי האשה שמונים אלפים לבנים בשליחות אחותו ושמעון הנז' היה הטוען המוציא והמביא ועם שראובן הנז' טען כי כל נדונייתה אינו רק חמשה ושבעים אלפים לבנים וגם זה אינו בידו אלא בידה: הדיין לא שמע בקולו כלל אלא מיד ציוה וחבשוהו בבית האסורין בעד שמונים אלפים לבנים וכתב עליו שהוא הודה בפיו והתפאר הדיין כי הו' יכריחנו לגרש כי זה לו לזכות גדולה לפי שהנזכרים היו אומרים לו שזו מצוה גדולה גם כי הדיין היה מדובר וימינו מלאה שוחד: ועוד שלח קצת מאנשיו משרתיו לחפש בית אבי ראובן הנז' ימצאו שם הנדוניא ולא מצאו והעלילו שגיסו יששכר היה מטמין הנדונייא והכה המשרתים וימצאו אנשים בני בליעל מישמעאלים וישראל שהעידו על זה והדיין קבל עדותם שלא בפניו וכת שעמד בדין לפניו ושקרים אחרים מה שלא היה והוצרך להחבא ולפזר ממון הרבה לפייס המשרתים מפני עלילת ההכאה: ועוד כתב הדיין איך ראובן הנז' הודה שגירש את אשתו מה שלא היה. גם אבי ראובן הוצרך להחבא כי אמרו שנכתבו עליו כתבי עמל ואון ופלסתר: ויהי ממחרת בא שמעון הנז' לקהלתנו לבקש מהפרנסים שימציאו לו את אבי ראובן הנז' ולהוליכו לדיין לתבוע ממנו תביעות ובראותו בעמלו שלח לומר לו כי הוא יתן להם כל הנדונייא ויוציאו את בנו מהסוהר ויגרש את אשתו ושלח הוא וסיעתו לאמר לו כי כן יעשו ואבי ראובן הנז' בעצם תומו האמין לדבריהם והביא כל הנדונייא בית זבולון ושלח וקרא לשמעון הנז' ולאחי כלתו המורשה שלה ולאמה ולדודה הנמצא פה דן. ומסר בידם כל הנדונייא לא נפל דבר זולת כ"ג אלפים לבנים מהמעות בעין ונתפשרו שיתן ד' ערבים טובים מיחידי סגולת קהלתנו לפרוע הכ' אלף לבנים לזמן ג' חדשים ושיתן הג' אלף לבנים תכף במעות בעין ומיד יוציאו בנו מהסוהר ומיד נתן להם הד' ערבים ומסר להם לבטחון סופי"ש שוים יותר משלשים אלפים לבנים: ואחרי כן בקשו עמנו להביא גם כן המתנות שנתן אבי הנערה ואחיה ואמה לראובן הנזכר ואף על פי שהוקשה הדבר מאד בעיניו ובעיני היושבי' הוצרך להביאם: ונתקבל הכל ביד הנזכרים והיו המתנות שוות יותר מששה אלפים לבנים מעלה ומטה. והסכימו כי ליום המחרת יביא הג' אלפים לבנים הנשארים מהנדונייא בעין ויוציאוהו מבית הסוהר ויהי בבקר ותפעם רוחם כי אף שאבי ראובן הנז' הביא הג' אלפים לבנים הנז' לא רצו לקבלם ולהוציאו מהסוהר ואבי ראובן הנז' צעק לפני רבים כמה פעמים וקבץ קהלות לראות בחמס הנעשה לו לא שמעו בקולו אדרבא היו מאיימין שמעון הנז' וסיעתו שיתבעו כל החפצים שעשה ראובן לאשתו כדין הערכאו' שזוכה בהן המתגרשת בדיניהם ואיש לא עמד בפניהם. וגם אנחנו לא יכולנו להעיד בפני הדיין איך קבלו הנדונייא כי ראינו שהדיין היה דעתו להם וזחלנו ונירא שמא יפסול עדותנו ויביישנו. ואף שהיה צועק אבי ראובן הנז' ואומר שראובן הנז' יתן גט לא רצו להוציאו כי ראו שהגט היה מעושה והיו מבקשים ממנו שיתחייב בארבעים אלפים לבנים לשמעון הנז' ויתן לו שמונה ערבים כדי שאם לא יגרש בנו את אשתו יפרעו לו הסך הנז' ולא יכול לעשות כן כי לא מצא אהובי' שיתערבו בעדו ובין כה ישב ראובן הנז' בצערו בסוהר תשעים יום. וביני ביני אביו הנז' היה הולך וצועק ואינו נענה שהמנגדים היו אומרים שלא היו חוששין לעמוד בדין תורה והיה הולך ומשתומם בצרתו עד שכמעט שכח גמרו מחמת אונסו וכל אשר נכמרו רחמיו עליהם לא יכול להושיעם: ולבסוף ע"י מליצים נתפשרו שהוציאוהו מהסוהר על זה התנאי שהסופי"ש הנז' ודמי מקצתם שנמכרו ועוד עשרים אלפים לבנים ימסרו ביד אשר על זה האופן שתגבה האשה הנז' מהסופי"ש מצד חוב העשרים אלפים לבנים הנ"ל ט"ו אלף ות"ק לבנים לבד וכל העודף מהסופי"ש ומדי הנמכרים מהם וגם העשרים אלפים לבנים הנז' שימסרו בידו הכל יהיו לו במתנה גמורה על זה האופן שאם לא יגרש ראובן הנז' את אשתו יתחייב אשר הנז' ליתן הכל לשמעון הנז' ואם יגרשנה תהיה המתנה ביד אשר הנז' שאם ירצה יעכבנה לו ואם ירצה יחזירנה לראובן הנז' או למי שירצה ולפי שלא השיגה יד ראובן להביא העשרים אלף לבנים הנז' בא גיסו יששכר הנז' ושם חפצי זהב במקומו ועשו שטר המתנה ובכן הלכו לפני הדיין ואמרו לו שיתיר את ראובן הנז' כדי שילך ויבקש ממון לפרוע החוב הנ"ל וכתבו מחדש חוגי"ט שאביו וגיסו נתערבו לו בעד ארבעים אלף לבנים מהחוב הנז' אם יתעל' מן העין ראובן הנז' ועוד עשו שקבל עליו ראובן הנז' נזירות שמשון בשלימות כדי שלא יוכל לצאת חוץ לחומת העיר עד שיתנו לו רשות אשר וזבולון הנז' שניהם יחד ובכן הוציאוהו מהסוהר ויצא ובא בתוך העיר ז' ימים וביום השביעי כתב לה הגט וקוד' שנכתב הלכו וכתבו שטר מחילה לפני הדיין הקטן על השמני' אלפים לבנים ולא זזה ידם מתחת ידו עד שהביאוהו הביתה וכתב לה ספר כריתות. וסמוך לנתינת הגט חברו שני הנ"ל והרשוהו לצאת מהעיר וקרעו שטר הנזירות הנז' ונתן לה גט

ועוד גם כן נתנו לו לראובן הנז' שטר המחילה על תביעות אשתו ולמקצת הימים החזיר אשר הנזכר ליששכר הנזכר כל החפצים שנתן לו ולראובן הנז' כל הסופי"ש זולת ט"ו אלף ות"ק לבנים שלקחו מדמי הסופי"ש לפרעון העשרים אלפים לבנים מהנדונייא הנז' והד' אלפים ות"ק לבנים ויתרו לראובן הנז' בעד מה שהוציא בחופה. ואלו הד' אלפים ות"ק לבנים הנז' שיותרו לו בעד הוצאת החופה ויתרו גם כן כדי שיתן הגט ברצונו זהו מה שידענו נאמנה. ולהיות זה לעדות וראיה ביד ראובן הנז' כתבנו מעשה שהיה וחתמנו שמותנו פה היום יום ראשון חמשה עשר לחדש תמוז משנת פלוני פה העיר פלונית והכל שריר וקיים. והעדים החתומים יוסף בן שמעון. אבא בר מניוני. גידול בר רעלאי. וז"ל שטר מעדויות אחרים. אנחנו ח"מ יודעים עדות נאמנה איך הדיין הגדול הנקרא פלוני אשר בא לשפוט הארץ הלזו בחדש ניסן משנת השמ"ב ועמד בה יושב על כנו עד חדש תמוז משנת השמ"ג. אסר את ראובן בחדש אייר משנת השמ"ב והעמידו שם ימים רבי' שלא כדין כדי שיגרש את אשתו בעל כרחו בעצת שמעון כי הדיין הנז' היה נשמע לדבריו לכל אשר היה מבקש ממנו על ידי שחד שנתן לו. ומצא חן בעיניו ונתאהב אצלו ולעשות רצונו כתב על ראובן הנז' וקרוביו כתב עמל ופלסתר ולא עוד אלא שעל פיו שמעון הנז' הכה כמה אנשים מבני ישראל מכה רבה בלא משפט וכתב עליהם דברי שקר שעל ידן היה מחייב את ראשן למלכות לולי רחמי שמים. ולהיות זה אמת ואמונה כתבנו זה וחתמנו שמותינו פה להיות לעדות ולראיה והיה זה יום רביעי י"א לחדש תמוז שנת פלונית פה העיר פלונית והכל שריר ובריר וקיים והעדים החתומים בו. אברהם בר יצחק. יעקב בן ראובן. פרץ בן יהודה. וזה לשון המעשה ב"ד. במותב תלתא כחדא הוינא כד אחת קדמנא שרה אשת אברהם ואחרי האיום והגיזום הראוי לעשות העידה לפנינו שביום אחד בדקו את הבחורה דינה אשת ראובן שתי נשי בקיאות האחת יהודית והא' עובדי כוכבים ומזלות ושתיהן אמרו שהיתה סגורה ואינה ראויה לביאה ושוב הוליכוה אצל ישמעאלית א' שאמר שהיתה בקיאה בפתיחת הסגורה והלכה עמה שרה הנז' ואמרה הישמעאלית הנז' שהיא סגורה וחתכה לפניה מבשר הסגורה ואמר שכבר מתוקנת בחיתוך הנזכר ולמחרת באה עוד עובדי כוכבים בקיאה במלאכת הנז' וראתה ואמרה שעדיין היא סגורה כי החתוך הנז' לא תזיקנה. ועוד באה לפנינו מרת רבקה אשת יצחק. ואמרה והעידה שגם הי' נמצאת שם באותו היום שבאה העובדי כוכבים הנז' ובדק' את הבחורה הנז' ואמר שהחתוך שעשתה הישמעאלית לא תיקנה שעדיין היא סתומה. ועוד באה לפנינו מרת לאה אשת יעקב והעידה איך נמצאת גם היא ביום הראשון כשבדקה העובדי כוכבים ומזלות הראשונה את הבחורה הנז' ואמר שהיא סתומה. וגם כן נמצאת מרת לאה הנז' ביום האחר כשבאה העובדי כוכבי' ומזלות השנית ובדקה את הבחורה הנז' ואמרה שהישמעאלית לא תיקנה כמו שראוי ועדיין הי' סתומה והיה זה ביום ג' ב' ימים לחדש שבט משנת השמ"ב פה העיר פ'. ולהיות זה אמת כתבנו מה שהועד בפנינו וחתמנו שמותינו פה והכל שריר ובריר וקיים והדייני' החתומים בו ג' חכמים גדולים. רבי מאיר. רבי יוסי. ר' יהודה

ועתה השכילו כל תופשי תורה ובעלי הוראה הביטו וראו אם יש ממש בגט הזה על פי הדברים הנזכר אשר כולם נאמנים ומפורסמים. כי לכם המשפט לדין דין אמת לאמתו דבר בעתו ועוז זרוע עם גבורה לאפרושי מאיסורא וכל אשר נגע אלדים בלבו. אשר יש להם שכר טוב בעמלם המה ישאו קולם יצאו בפעלם לסלק ממזרים מן העולם. ומן השמים כפול שכרם

תשובה תנן בפר' המגרש גט מעושה בישראל כשר ובעובדי כוכבי' ומזלות פסול. ובעובדי כוכבי' ומזלות חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך י"מדהא דקתני ובעובדי כוכבי' ומזלות חובטין וכו' קאי אמאי דקתני ובעובדי כוכבים ומזלות פסול דאפילו באותו ענין שאומר לו עשה מה שישראל אומר לך פסול והתוספות ז"ל לא פי' כן אלא ה"ק ובעובדי כוכבים ומזלות פעמים שהוא כשר וכן פירש בהלכות גדולות כן כתב הרשב"א ז"ל והרא"ש ז"ל והריטב"א ז"ל: והכי איתא בירושלמי תני רבי חייא עובדי כוכבים ומזלות שעשה כמעשה ישראל פסול ואפילו אמר איני זן ואיני מפרנס פי' ואפי' הוי כדין ומתניתין אמרה כן ובעובדי כוכבים ומזלות חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך ולא מה שאנו אומרים לך אלמא מתניתין להכשיר מיירי ויש חלוף נסחאות בלשון זה של הירושלמי וכולן עולין לענין א' ומשמע מלשון זה דאפילו אם העובדי כוכבי' ומזלות כופין כדין אי כייפי ליה אדעתא דנפשייהו דמפסיל פסיל והיינו דקא מסיים ולא מה שאנו אומרים לך וכן כתב הרמ"ה ז"ל דדוקא כדאמרי עשה מה שב"ד ישראל אומר לך אבל אם עובדי כוכבים ומזלות כופין אותו ואומרים לו תן גט אע"פ שישראל אומר לו לכופו פסול והרא"ש ז"ל חולק ואומר דכיון דישראל אומר להם לכופו אפילו אם העובדי כוכבים ומזלות אומר ליתן גט כשר. וכן כתב הטור ז"ל סימן קל"ד ומיהו אכתי יש לחלק בשאומר עשה מה שאנו אומרים לך וכדדייק לשון הירושלמי

וגרסינן עלה בגמ' אמר רב נחמן אמר שמואל גט המעושה בישראל כדין כשר שלא כדין פסול ופוסל ובעובדי כוכבים ומזלות פסול ופוסל שלא כדין אפילו ריח הגט אין בו ע"כ. פי' אתא לפרושי דמתניתין דתני דבישראל כשר דהיינו כדין כגון הנך דכופין אותם מן הדין להוציא אם לא רצה להוציא כופין אותו ואפילו בשוטים ובמקלות עד שיאמר רוצה אני וכתב הרשב"ץ ז"ל בתשובה דדוקא בדלא מסר מודעא אי נמי בדמסר ובטל למודעיה קמא דאי במסר מודעא ולא בטל למודעיה קמא אף על גב דארצי מתוך העשוי אינו כשר והכי משמע בערכין וכו' ועוד דאי בשלא כדין אפילו בטול למודעיה אינו גט כל זמן שהוא כפוי וכן נמי משמע בפ' חזקת הבתים דההוא דגט מעושה בדלא מסר מודעא היא דאותיבנא מינה לרב הונא דאמ' תלויה וזבין. וכיון דאפילו עשאוהו כדין אם מסר מודעא ולא בטלה מודעי' מודעא ואינו כשר אלא בדבטל' או בדלא