רבי בצלאל אשכנזי נו

שכל תוספת' שלא נתפשטה עד אחר סידור הגמ' לאו דסמכ' היא דמסתמ' כיון שרצו חכמי ישר' לעשו' חיבור קיים אמת חקרו וחזרו לידע כל הספרים שנכתבו על דברי חכמים וביררו אותם שהם בר סמכא ועל ידם חיברו הגמר' ע"כ: וגם כתב רש"י ז"ל בפ"ק דנדה עלה הא דאמרי' אלא הא קמ"ל שאין למדין הלכה מפי גמרא וז"ל הא קמ"ל מדאיצטרי' למי' בהו הלכה ש"מ דאין למדין הלכה מפי הגמ' מתוך המשנה וברייתא ששנויה בהן והלכה כפלו' אין למדי' מהן שהאמוראי' אחרוני' דקדקו בטעמי התנאי' והעמידו הלכה על בוריה אבל הראשוני' לא דקדקו איש בדברי חבירו אלא כל א' מה ששמע מרבו מלמד' לתלמידו שמועה כמו שהיא והיא היתה נקראת משנה ובריית' והיה נותן לבו לתת טעם לשמועתו זה נותן טעם לדבריו וזה נותן בה טעם אח' כדאמרי' ליגמר איניש והדר ליסבר ואותה סברא היתה נקראת גמרא בימי התנאי' ומשנה ששנויה בה פסק הלכה מסבר' גמר' שלהן נשנית ואין למדי' ממנה ע"כ: הא קמן להדיא דאין למדי' הלכה מפי משנה ובריית' ואפי' ששנויה בהן פסק הלכה וכתבו התוס' ריש מסכ' שבת דשפיר מייתינן סייעתא משמעתא לבריית' דלא מיתניא בי' ר' חייא ור' אושעיא ואם תשאל הרי הרמב"ם ז"ל למד מהתוספתו' ומן ההגדות דכמה דינין בחיבורו לא רמיזי אלא בתוספתא

תשובתך היינו תוספת' דלא רמיזא בגמ' כלל והאי דינא לא מצינא למילף בה מגמ' דידן כלל לכך יליף לה מהתוספת' אבל כי רמיזא בגמ' דידן ומצינן למילף מינה מגמר' דידן לא משגחי' בתוס' כלל ולית לן בה וכ"ש שתוס' זו היינו פלוגת' דר"ש ות"ק בפ"ג דדמאי בהמפקיד פירותיו אצל העובדי כוכבים ומזלות וכו' והובא' בספ"ק דבכורו' והא פריש לה הרב ז"ל שפיר בפי' המשנ' ובחיבורו פי"א מה' מעשר וכדפרישנא לעיל בארוכה דמיירי בפירו' שעדיין לא נגמר' מלאכתן ונגמרו ביד ישר' אחר שלקח הפקדון ור"ש ה"ק אלו הפירו' שהפקיד זה הישר' אצל העובדי כוכבים ומזלות עשו פירו' העובדי כוכבים ומזלות דמאי דאע"ג דלא ידעינן אי יש' אחר הפקיד אצלו הרי פירותיו דמאי ונעשה הפקדון הזה דמאי דחיישי' דילמא החליפן בשל ישר' אחר וכדפרישנא לעיל: הילכך נקטינן מכל מאי דכתבי' דמירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר והיינו כשמעתין דפ' השולח אלא דלשיטת רש"י ז"ל דלא פליגי בה רבה ור' אלעזר וקי"ל כרבה וכדכתי' לעיל ולשיטת התוס' ז"ל לא פליגי בה אמוראי אלא ר' אלעזר נמי הכין ס"ל דמירוח העובדי כוכבים ומזלות פוטר גם משמעתין דמנחו' פ' ר' ישמעאל משמע כן דהא אוקימנא פלוגתא דר' מאיר ורבי יהודה ור' יוסי ור' שמעון

טו שאלה מרת שמחה אלמנת הר' שבתי שינינה נ"ע עלתה מדמשק לירושלם תוב"ב ובצאתה את העיר דמשק הקדישה הבתים שלה שבדמשק וז"ל השטר הנמצא כתוב בדמשק בפנינו עדים ח"מ באה מרת שמחה אלמנת היקר כר' שבתי שינינא נ"ע ואמרה לנו הוו עלי עדים וכתבו וחתמו עלי בכל לשון של זכות וייפוי כח מחמת שאני ברצון נפשי מקדשת לאלדי ישראל קדש גמור החצר והבתים הידועים לבעלי אשר גביתי אותם על יד ב"ד בעד כתובתי ואופן ההקדש הנז' הוא בזה האופן שאחר מיתתי יהיו פירות ושכירות הבתים הנז' החצי להקדש צפת תוב"ב והחצי לחברון תוב"ב אך הבתים הנז' לא ימכרו כלל מכירה חלוטה כי אם יהיו קיימים לאכול פירותיהם ההקדשות הנז' והרשיתי את היקר ונבון הר' אלעזר הכהן שיהא הוא מורשה בחיים חייתי לגבות השכירות ולחזק את בדקי הבתים לכל המצטרך גם לאחר מותי יעסוק בענייני ההקדשו' הנז' לפקח על השכירות ולתקן את הבתים הנז' ולהיות זאת אמת חתמנו פה שמותינו אנחנו השומעים את דברי מרת שמחה הלזו זה היום יום ראשון כ"ג לניסן השל"ט ליצירה פה דמשק וקיים ע"כ. משה רקי: עבדיה ן' נאציר נ"ע. ועלתה לירושלם תוב"ב וישבה בה ימים רבי' ונפטרה בה ובשעת פטירתה שינתה ההקדש וז"ל שטר הצוואה אנו עדים ח"מ יודעים ומעידי' עדות ברורה שרירה וקיימת איך שלחה אחרינו האשה היקרה וצנועה מרת שמחה אלמנת המנוח היקר כה"ר שבתי שינינא נ"ע לעשו' צוואה בפנינו מחמ' מיתה והלכנו ונכנסנו אצלה וראינו וידענו באמת ובבירור כי דעתה מיושב' ודבריה נכוני' ואמר' לנו כד שכיבא ורמיא בערסא ומגו ההוא מרעא אתפטרת לעלמא דאתי הנני רוצה ומצווה מחמת מיתה שיקחו הק"ק קהל ירושלם תוב"ב את הקורגיא"ה של זהב אשר לי וישבה עשרה מתקאליש זהב בעת עשיית' וישרפו אותה ויקחו מדמיה לצורך הוצאת בבית השופט ולצורך קבורתה ומה שישאר מדמיה יהיו לק"ק לצרכי ציבור: גם צותה בפנינו שתמכר החצר אשר לה בדמשק ויתנו חצי דמיו לירוש' תוב"ב ליד טובי העיר לצרכי צבור וחצי דמיו האחר יהיה לצורך ההקדש של עניים אשר בצפת תוב"ב: גם צותה שכל מטלטלי ביתה וכלי נחשת שלה יהיו במתנה ליקרה מרת עזונה בת החכם הנעלה הישיש כה"ר סעדיה המערבי נ"ע הן רב הן מעט וסילקה מרת שמחה הנז"ל זכות יורשיה מעתה ומעכשיו מעל החצר הנז"ל ומעל הקורגיא"ה הנז' ומעל החפצים והמטלטלים הנז"ל בחמשה מאיידים לכל א' וכל זה בלב שלם ובנפש חפצה בלתי שום אונס כלל ואמרה לנו הוו עלי עדים נאמנים וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ליד טובי העיר ירושלם תוב"ב לעדות ולראיה שנתתי וזכיתי אותם בקורגיאה הנז'. ובחצי החצר הנז' כנז' לצרכי ציבור במתנת שכיב מרע ברורה וקיימת בכתיבה ומסירה דלא למהדר מינה לעלמין ולא נשאר לשום א' מבאי כחי שום כח ותביעה וטענה וערעור על החצר והקוראגיא"ה והחפצי' הנז"ל כי סלקתי' סילוק גמור ושהתה מרת שמחה הנז"ל באותו חולי אחר צוואה זו תשעה ימים ונפטרה לבית עולמה וחיי שבקת לכל ישראל ונעשה כאשר צותה ונהגו הקהל קדוש בכבודה כראוי וחומר וחוזק שטר צוואה זו כחומר וחוזק כל שטרי צוואות שרירין וקיימין הנוהגים בישראל העשויים כהוגן וכתיקון חז"ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי והיה זה ביום שני שבעה עשר לחדש שבט שנת הש"ן ליצירה פה ירושלים ע"ה תוב"ב והכל שריר ובריר וקיים. יוסף כהן. אברהם אמאריליו. חיים כהן. יעקב חמי. ע"כ. ועידי השטר של הקדש שנעשה בדמשק העידו שלא נכתב השטר אז בזמן שהקדישה היא את הבתים והחכם הנעלה כהר"ר משה רקי נר"ו שהוא א' מן העדים כתב בכתב ידו וז"ל הן אמת שנדרשתי על ענין הבתים של אלמנת הר' שבתי שינינה נ"ע קודם הליכתה לירושלם תוב"ב אמר' בפני שהבתים שלה הקדישה הפירות שלהם החצי להקדש צפת תוב"ב והחצי הא' לחברון תוב"ב וזאת האמירה היתה על פה ואחר זמן מה הר' אלעזר בוקעי אמ' לי לכתו' לזכרון מה שאמרה וע"ז חתמתי ונתתי לו ולהיות אמת חתמתי שמי. משה רקי ע"כ

יורנו המורה איזה הקדש קיים הראשון שנעשה בדמשק או האחרון שנעשה בירושלם תוב"ב ושכרו כפול מן השמים

תשובה שאלה זו כבר נשאלה לפני רבני וחכמי הגליל יצ"ו ולהיות כי הכל חייבים לקבל דבריהם מבלי חקירה בעבור כי רבו שנותם וחכמת' מזולת' לכן השיבו בקוצר שהצוואה האחרונה קיימת וגזרו בכח נח"ש שימכרו החצר והבתים מיד אחר ראות גזרתם ולא יתאחר וגם אני היה לי לתפוש דרכם דרך קצרה שת"ל לא יחרף לבבי מימי כי עסק הגמרא הקנני מנעורי וימי הנעורים זכו והוו דרופתקי דאורייתא כמה שינות עוררתי מעיני וכמה לילות על עומקה של הלכה לא נתתי שנת לעיני ולעפעפי תנומה וכמה מאכלו' הסרחתי שלא אכלתי אותם בעתם על עסק הגמר' וחלבי ודמי שמתי על התור' ועל כן בחוו' דעי אף אני היה סגי אבל לאיתויי מבעט בהוראה צריך להאריך בראיות כי שמעתי אשר בעלי לשון המתפרצים ואומרים לאב מה תוליד ולאשה מה תחילין לא ישרו בעיניהם דברי הרבנים יצ"ו ובצד ובכתף יהדופו וגם כי אחזתי באזניהם לכן כדי שיקבלו הרובים את תשובתם ולא יהיו רובי קשת נגד זקני הדור יצ"ו ראיתי לפרש דברי הרבנים יצ"ו ולהעמיד דבריהם על עיקר ההלכה כפי מה שהראוני מן השמים

גרסינן בב"ק פ"ד וה' ההוא גברא דתקע לחבריה שלחיה רב טובי בר מתנא לקמיה דרב יוסף סלע צורי תנן וכו' עד אמ"ל ההוא גברא הואיל ופלגא דזוזא הוא לא בעינא ניתביה לעניים הדר א"ל ניתביה ניהלי אוזיל ותברי ביה נפשאי א"ל רב יוסף כבר זכו ביה עניים ואע"ג דליכא עניים הכא אנן יד עניים אנן דאמר רב יהודה אמר שמואל יתומים אינן צריכין פרוזבול וכו' ר"ג ובית דינו אביהם של יתומי' וכו' ע"כ. וקשיא להו לרבוותא ז"ל ל"ל מהאי טעמא בלא יד עניי' נמי מחייב צדקה באמירה דקי"ל אמירתו לגבוה וכו' ודרשינן נמי בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה וכתב הרב המאירי ז"ל בחידושיו דקצת גאונים פירשו שלא נאמר בפיך זו צדקה אלא לומר שהוא עובר בבל תאחר אבל לא שיהו ב"ד מוציאין מידו ומה שאמרו ממשכנין על הצדק' בע"ש דוקא בדבר שהוא תנאי העיר ומה שאמרו אזהר' לב"ד שיעשוך פי' עישוי דדברי' עד שיאמר רוצה אני וע"ד זה אמרו אכפייה רבא לרב נתן בר אמי ואפיך מניה ארבע מאה זוזי לצדקה אבל כל שלא יאמר רוצה אני אין ב"ד מציאין מידו אלא א"כ זכו בהם מן הדין והוא שהוצרך הדבר לזוכה במקומן לזכות להם מן הדין ולזה הטעם בעצמו הוא שאמרו עישור זה שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר הו ע"כ. וזאת היא סברת אביהם של ישר' רבינו האיי גאון ז"ל דאיברא ודאי דצדקה הרי היא כנדר לבל תאחר וכולהו נדרי בדיבור פה בלחוד אינון אבל האי נודר אי אתי למהדר ביה בעון קאי וב"ד לא מצו למעבד ליה מדעם ולא עניים אית להו בהדיה עסק דברי' וכד זכי פרנס לעניי' כגון ר' עקיבא דזכה לעניי' וכו' וכמו שכתו' בס' המאור ז"ל תשובת הגאון בארוכה: והרי"ף ז"ל בהלכו' חולק ופי' שאלו היה סלע זה ברשותו לא היה רשאי לחזור בו אלא שמתוך שאין סלע זה ברשותו אינו יכול להקדישו וכמו שאמרו כל ממון שאין יכול להוציאו בדייני' אם הקדישו אינו מוקדש אבל אם יכול להוציאו בדיינים אם הוא קרקע יכול להקדישו אבל מטלטלי כגון מלוה או פקדון או סלע זו שזכה בו בדמי בושתו וכל כיוצא בזה אף על פי שיכול להוציאו בדיינים אין הקדש חל עליו שהרי הוא נגזל ולא נתייאשו הבעלים ששניהם אינם יכולים להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו ומכל מקום אם העמיד זה את הלוה או הנפקד אצל העני או אצל הזוכה במקומו קנה העני מדין מעמד שלשתן וזהו שהוצרך בכאן להיות הדיין במקום העני שכל דיין קבוע וחשוב אביהם של עניים הוא ואפוטרפוס שלהם כן כתב הרב המאירי ז"ל שזהו דעת הרי"ף ז"ל

והרשב"א ז"ל כתב בתשובה וז"ל שאלת המקדיש שטרו' ומסר ליד הגבאי אם יכול לחזור בו אם לא דכיון שמסר השטרות ליד הגבאי נר' שזכו בם לעניים דלא גרע מדינא דהדיוט דקני אותיות בכתיבה ומסירה

תשובה כל ההקדשות שאדם מקדיש בזמן הזה אינן אלא הקדש לעניים אפילו במקדיש סתם מפני שאין אנו מכירי' עכשיו בקדשי מזבח ולא בקדשי בדק הבית ונמצא הקדש זה כנותן להדיוט דעניי' הדיוטות אינהו והגבאי לא עדיף מן העניים ממש ואלו נתנם לעני ממש ומסרם ולא כתב לו כתיבה הראויה להקנות שטרות דהיינו וקנה לך הוא וכל שעבודא דאית ביה לא קנה דקי"ל דאין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה ולפיכך מקדיש זה אם מסרם ליד הגבאי ובכתיב' ומסיר' קנו עניים ואם לאו לא קנו כשאר הדיוטות ע"כ בתשובותיו כתיבת יד שלא נמצאו בדפוס: