רבי בצלאל אשכנזי נד

וכן כתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל בודון דידן בריש הכותב דלדעת ר"ח ז"ל דפסק כרשב"ג דאם מתה יירשנה ולאו מטעמיה דהא קי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים אלא מפני שהוא כמתנה על דבר שלא בא לעולם והוי כאומר לא אירש את אבא שלא אמר כלום: הא דאמרינן בירושלמי אלין דכתבין אין מיתה בלא בני כל מאי דילה תיהדר לבי נשא תנאי ממון הוא וקיים לעולם בכתיבת הבעל לאשתו מיירי ומאי דאמרינן תנאי ממון הוא וקיים היינו מפני שאינו מתנה עמה שלא יירשנה אלא יורשה ומתנה דמחזיר לה ירושתה וכן כתב כרב ז"ל עצמו בח"ב סימן ל'. וכתב עוד הר"ץ ז"ל דאפילו לאחר שנשאת אם מחייב עצמו להחזיר ליורשים מה שיירש ממנה דבכה"ג ודאי מהני. ע"כ. גם מה שמחלק הרב ז"ל בין לשון סלוק ללשון חיוב דבסלוק דבלשון סילוק פשיטא ליה דזכו כל היורשים לדברי הכל ובלשון חיוב כתב דהויא ליה פלוגתא דרבוותא אם יכולה למחול כההיא דהמוכ' ש"ח הא כתיבנ' לעיל לעיל דהך לוגהא דהמוכר ש"ח לחבירו אינו ענין כלל לנדון דידיה

ואם באנו לחלק בין מוחלת לבעלה לנותנת לאחרים יש לנו לחלק ולומר דלגבי נתינה לאחרים אדרבה איפכא יש לחלק דבלשון סלוק יכולה לתת לאחרים דכשמסתלק הבעל מהירושה נשארה היא כפנויה דעלמא לגבי ירושה דמצי למעבד מירושתה מאי דבעיא אבל בלשון חיוב שמחייב עצמו להחזיר ליורשיה דמכחו זוכים יורשיה איפשר לומר שלא תוכל לחת לאחרים

והנכון דאין לחלק כלל בין מחילתה לבעלה לנתינתה לאחרי' ובין לשון סלוק ללשון חיוב דחיובו אגידא במה שתרצה היא לתת וכל מי שיזכה בירושתה מחוייב הבעל להחזיר לו והכי דייקנא לה לעיל מלשון הרב המגיד ז"ל והוא ברור וכל טצדקי דמצינן למעבד להעמיד הנחל' במקומ' עבדינן וכי מדליא כח הבעל מהירוש' מדינא ומסברא תשאר היא שליטא על נכסי' בחיי' כשאר המורישין עד שנדע בבירור דחכמי המקום מכח תקנה והפקר ב"ד עקרו כחה ולא השליטוה לתת למי שתרצ' כההיא דתקנות טוליטול' וכמו שכתב הרא"ש ז"ל אבל מסתמא לא אמרי' הכי

והילכך כגון אנן דכתבינן והירוש' כמנהג דמשק ולא ברירא לן בזה מנהג דמשק הא ודאי דכיון דנסתלק הבעל מהירוש' דיכול' לעשות מנכסי' כטוב בעיני' כשאר המורישין וכלל זה בידינו בכל דבר שאינו מפורש יד הדין על העליונ' ויד התקנה על התחתונה ודברי הרב הגדול מהר"י קארו ז"ל ככתובין וכמסורין מסיני דמו דאין ללמוד מתקנת טוליטול' לתקנה אחרת וכל שכן בתנאי בעלמא שמתנה האיש עם אשתו דלא זכו היורשין בחייה כלל

ונמצא הדין ברור בנדון דידן דזכה ההקדש ודוקא בכתיבת הבעל עם אשתו אבל בכתיבת האב לבתו הויא ליה כמתנ' ע"מ להחזיר וכמו שכתב הר"ן ז"ל ואין להאריך בזה כי לא בא בשאל' הנרא' לעניות דעתי כתבתי והאל ינקנו משגיאות ומהכשל בדבר הלכ' ויראנו נפלאות מתורתו הצעיר בצלאל אשכנזי

יב שאלה ממני אודיעך דעתי במה שנהגו לכתוב בכתובו' והירוש' כמנהג דמשק אם תמות בלא זרע של קיימא מהו המנהג הזה ועל אי זה דבר תפול החלוקה

תשובה הבעל יורש את אשתו דכתיב ונתתם את נחלתו לשארו וגו' וגורעין ומוסיפין ודורשין ונתתם את נחלת שארו לו וכיון שהוא יורש מדינא ויורשי האשה באים מכח תנאי התקנ' והמנהג צריך שיהיה התנאי מבורר והמנהג קבוע כיון שבאים להוציא מן הבעל ושמעתי שמנהג דמשק הוא שאם יהיה לה זרע של קיימא הבעל יורש הכל כדינו שהרי לא נתקיים בה שורך טבוח לעינך ולא תאכל ממנו שהרי בן בתו אוכל ממנו ויקפוץ ויתן לבתו כבנו ואם תמות בלא זרע של קיימא חולקין יורשי האש' עם הבעל חלק כחלק ומה הם חולקים מה שנשאר מנכסי צאן ברזל שלה ומוהר ומתן שנתן לה והכניס' אותם ושמאתן עליו וכל מה שקנה אחר כך אינו בכלל חלוקה אלא הכל לבעל וכן נכסי מלוג הכל יורש הבעל וא"ת איפכא מסתברא ויש לומר דבעלי התקנה לא חששו אלא למילתא דשכיחא וכולהו נשי אית להו נכסי צאן ברזל ואחת מאלף אית לה נכסי מלוג ולפיכך לא חששו לה והוי יודע שאם יש ספק במנהג הבעל ודאי והיורש שבא מכח התקנה ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי עד שיביא ראיה למנהג וכבר הארכתי בזה בתשובות אחרות וראיתי רוב כתובות כתוב בהן שיחלוקו מה שישאר מעזבונה וזה הלשון ודאי כולל אפי' נכסי מלוג שהרי הכל הוא עזבון וחולקין יורשי האשה עם הבעל בכל גם בנכסי מלוג ואם יתברר לך שמנהג דמשק הוא לחלוק הכל הדבר שהמנהג עיקר גדול בדיני ממונות והמנהג מבטל הלכה וכל הנושא אשה על דעת אנשי המקום הוא נושא אבל כל עוד שלא נתברר יד בעל התקנ' על התחתונה כיון שבאין להוציא מיד הבעל שיורש מדינא חבל מה שיש לדקדק בכתובות אשר כתוב בהן מאי דאשתייר מנדונייתא אי הוו נ"מ בכלל וחולקין. או דילמא הבעל יורש הכל כדינו. וכבר העליתי בתשובות אחרות שהבעל יורש הכל ואינו בכלל נדוניא אלא נכסי צאן ברזל וכן למדחי מדברי הרא"ש ז"ל בתשובה כלל נ"ה וז"ל וגם לא דמי לתקנת ר"ת ז"ל דהיכא דמיתה תוך שנת הנישואין שהבעל מחזיר נדונייא לאביה או ליורשיו הנדונייא דוקא תיקו משום עגמת נפש ואסמכוה אקרא ותם לריק כחכם אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נ"מ בהא לא תקון רבנן והבו דלא לוסיף עלה ומק"ו לא ילפינן השתא ממון שבא לידו צריך להחזיר לא כל שכן שלא יגבה דהא תניא במס' ידים אין דנין ד"ת מדברי סופרים ולא דברי סופרים מד"ת ולא דברי סופרים זה מזה וכן אמרינן בפ"ק דנדה גבי אחורי כלים שנטמאו במשקין עכ"ל הרי לך בהדיא שאין, נ"מ בכלל נדוניא שכן היתה לשון תקנת ר"ת בכנופיית טרוייא להחזיר הנדונייא לנותנה או ליורשין ע"כ. ואפ"ה כתב הרא"ש ז"ל שאין נכסי מלוג בכלל. וליכא למימר דהיינו דוקא ירושה שנפלה לה אחר שנשאת אבל נכסים שהיו לה תחלה ולא שמאתן עליו הרי הם בכלל נדונייא כיון שהכניסתן לו שאכל פירות דהא כתב הרא"ש ז"ל אבל ירושה שנפלה לה דהיינו נכסי מלוג ומדקאמר דהיינו נ"מ משמע דדין אח' להם. ותו דלא מצינו תרי גווני נ"מ. ותו דטעמא דשייך בהני שייך בהני דהבו דלא לוסיף עלה במאי דתקון תקון במאי דלא תקון לא תקון. הילכך בנדון דידן נמי שתקנו שיחלוקו יורשי האשה עם הבעל דוקא בנכסי צאן ברזל דשכיח תקינו בנכסי מלוג דלא שכיחי לא תקינו ושבקוה אדינא דבעל ירית הכל. ואפי' תימא שהדבר ספק יד בעל התקנה על התחתונה וכדכתיבנא לעיל. וא"ת דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל דנכסים שמכנסת אותם לבעל אף על פי שלא קבל עליו אחריותם הרי הם בכלל נדונייא שכתב בפרק י"ו מהלכות אישות ז"ל הנכסים שמכנסת האשה לבעל וכו' אין נקראים כתובה אלא נדונייא שמם ואם קבל הבעל וכו' ואם לא קבל אחריות הנדונייא עליו אלא הם ברשות האשה וכו' ומדפליג בנדונייא משמע דכולהו נדונייא מקרי. הא לא קשיא כלל דלא בא הרב ז"ל אלא לאפוקי מדעת האומרים דגם נכסי צאן ברזל בכלל הכתובה הם השמיענו הרב שיש בנכסי אשה הנכנסים עמה תרי גווני נכסי צ"ב והם הנקראים נדונייא בכל מקום לא כתובה ואם לא קבל אחריות הנדוניא עליו כמו שכתב למעלה הרי הם נכסי מלוג ולא נדונייא ולפי שמכנסת אותם לבעלה להשתמש בהם היה במשמע שיש להם דין נדונייא אמר כיון שלא קבל עליו אחריותן נ"מ הם. תדע שהרי השוה אותם לנכסים שלא הכניסה אותם לבעלה שכתב וכן כל נכסים שיש לאשה שנח הכניסה אותם וכו' הכל נקראים נ"מ שכולם ברשותה הם ואין נקראים כתובה אלא עיקר כתובה מנה מאתים עם תוספת בלבד ע"כ. וכמו שאתה צריך להודות שהנכסי' שלא הכניסה אותם לבעלה אינם בכלל נדונייא והכל יורש הבעל שלא היו בכלל התקנה הוא הדין והוא הטעם בנכסים שהכניסה לו להשתמש בהם ולא שמאתן עליו הכל יורש הבעל שלא היו בכלל התקנה מטעמא דכתיבנא לעיל וכבר הארכתי בכיוצא בזה

כללא דמלתא חם הוא תנאי מפורש שיחלוקו הכל כמו שנרא' מתקנת טוליטולה או שכתב מאי דאשתייר מעזבונה חולקין הכל אבל אם כתב כמנהג דמשק אין חולקין יורשי האשה עם הבעל עד שיבררו מנהג דמשק מה. וכן אם כתב מאי דאשתייר מנדונייתה אין בכלל נדונייא אלא נכסי צ"ב ולא נכסי מלוג והבעל יורש אותם כדינו

ולענין שטעה הסופר בסך הכתובה כתב הטור סימן מ"ב וז"ל וכתב הר"ר ישעיה אם למעלה היה פורט והולך ולמטה כתב סכום הכל כך וכך ופיחת או הוסיף בזה אנו אומרים ודאי טעה בחשבון בחשבון ואחר הפרט אנו הולכים כגון אנו שכותבין בכתובה מנין כל מה שהביאה כך וכך עכ"ל. ודבר ברור הוא דלא אמרינן בכה"ג יד בעל השטר על התחתונה והנל"ד כתבתי

יג שאלה אם יורשי האשה חולקין בנכסי מלוג כפי מנהג דמשק או הכל לבעל או ליורשיה. עוד כתב לה הבעל בתנאי כתו' בכתובה כך וכך במתנה וקבל אותה עליו במלוה זקופה אם יגבו מתנה זו יורשי האשה עוד היה כחוב בכתובה שתגבה האשה מעות בעין אם יזכו יורשיה בחלקם מעות בעין או לא

תשובה אין ליורשי האשה כלום בנכסי מלוג אלא הכל לבעל שהרי הוא מן הדין והם באים עליו מכח התקנה ולא היתה התקנה אלא בנכסי צ"ב כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו לפי שיודע שאם תמות בלא זרע של קיימא שירשו יורשיה חלק ממנו ולא יתקיים בו שורך טבוח' לעיניך ולא תאכל ממנו אבל בנ"מ דלא שכיחי וליכא הך טעמא לא תקנו ומלשון רוב כתובות נלמוד דכתבי מאי דאשתייר מנדונייתה ואפילו אותם שכותבים כמנהג דמשק כך היא גם כן מנהג דמשק ואפילו אם תרצה לומר שהוא ספק יד התנאי על התחתונה כיון שבא מכח תקנה עליו להביא ראיה שהבעל יורש מן הדין וכן כתב הרא"ש ז"ל ודברים ברורים הם ומעתה לא נשאר מקום לספק השני דמה נפשך או יהיה למתנה זו דין תוספת או נ"מ הבעל יורש הכל אבל קושטא דמילת' דמתנה זו דין תוספת יש לה ולא נתנה ליגבות מחיים כדין שאר הכתובה. ומה שכתב לה כמלוה זקופה לענין שאם יורשנה או ימות שתגבה מתנה זו מנכסיו ולא הפסידה בשביל כך מזונותיה. גם לענין מה שכתוב שתגבה מעות בעין אין להם אלא חצי מאי דאשתייר אם מעות בעין נשארו או מטלטלין לוקחים מחציתם שהרי לא כתב לה אם תבוא לידי גביית כתובה תגבה מעות בעין והיורשים חינם באים מכח גביית כתובה אלא מכח התנאי לפיכך נוטלין מטלטלין דאשתיירו ושוה כסף ככסף אם לא התנו בפי' תמות בלא זרע של קיימא שיחזיר ליורשיה כך וכך מעות בעין וכן נהגו לכתוב במקצת כתובות והנלע"ד כתבתי בצלאל אשכנזי

יד שאלה בתים תחתיים שניים ושלישים התחתונים והשניים היו הקדש למקום דירה לעניים אנשים ונשים והיו מפרנסי' אותם הגבאים המיוחדים מהק"ק כפי הסכמת הקהלות והשלישי' זה חמשים או ששים שנה היו לומרים שם מלמדי בני ישראל העניים מקרא ומשנה וגמרא והיו פורעים למלמדים האלה חברים גזברים מיוחדים לת"ת וכן