רבי בצלאל אשכנזי מד

בנדון זה על דברי קצת רבותינו שפסקו בדינא דמורדת דכופין אותו לגרשה אמנם יש לנסותן אם יוכלו לפייסו במנה כסף ואם לא יאות אני נגרר אחריכם לכופו לגרשה. ע"כ. הא קמן על גב דהרא"ש ז"ל מן הקוראי' תגר על סברת הראשונים ז"ל כמו שכתב בכמה דוכתי מכל מקום בסיבה מועטת נטה לכוף במאיס עלי ואפי' במקום קדושין ודאין כל שכן במקום קדושי ספק ולכך הרמב"ם ז"ל בפ' ט' מה' אישות כתב אחד כותב גט ואחד כונס בין ראשון בין אחרון ולא תיקן אשה זו מה אעשה אם לא ירצה שום אחד לגרש משום דלדידיה ז"ל הרי מתוקנת ועומד' דגדולה מזו כתב הרב ז"ל בפ"ד מהלכות אישות דאפילו נשואה גמורה אי אמרה מאיס עלי כופין אותו לגרש כך יש לפרש לשון הריטב"א ז"ל ומיהו הלשון כפשטו לא משמע אלא כדפרישנא מעיקרא

הילכך נקטינן מכל מאי דכתיבנא בשמועה זו ובסוף פ' המגרש דהיכא דקדושי ראשון קדושי ספק או קדושי מדברי סופרים כגון יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני אי נמי זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה אמר לו המקדש בפסולי עדות של דברי סופרים או בעדו' שהן ספק פסולי תורה וכיוצא בזה ובא אחר וקדשה קדושי ודאי לפנינו צריכה גט משניהם ואסורה לראשון ואפילו אם כנס מוציא וכופין נמי לגרש אפילו דלא כנס. במכל שכן דהני דתנן במתניתין ואלו שכופין ומרנא ורבנא הרב הגדול מהר"ר דוד בן אבי זמרה ז"ל לבו נוקפו מלכוף בשוטים בענין זה משום דלא מצינו כפייה בשוטים אלא לאות' השנויים במשנה אלא כפייה זו תהיה בכה"ג דאמרינן ליה כבר חייבוך רבנן ואם לא יעשה שרי למקרי ליה עבריינא ולעניות דעתי האי עדיפא מהני דשנוים במשנה ופשיטא דכופין נמי בשוטים כיון דאיתסרא עליה ואתיא במכל שכן דהני דתנן במתניתין וכדאוכחנא לעיל. ואפילו דלא באה מחמת טענה כייפינן ליה לראשון לגרש דהיכא דאיסורא דרבנן רביע עליה לא בעינן רתותי מחמת טענה. ומיהו דוקא היכא דהאשה ניחא לה בהוצאה אבל אם האשה לא ניחא לה בהוצאה ואינה רוצה להתגרש ממנו אלא להיותה עגונה לו בספק קדושין דמסתברא היינו ספיקא דמהר"י קולון ז"ל בסימן קל"ה וכדכתבינן לעיל אי ב"ד מצווין להפריש פן יבא עליה באיסור והעלה דלהסתלק מכל ספק עבדינן הרחקה דר"ת ז"ל. ואפילו היכא דקדושי ראשון אינן קדושין מן הדין אלא דמשום חומרא בעלמא הוא דמצרכינן לה גט משני ליכא למיחש לשמא יאמרו ומותרת לראשון וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בסימן תשע"ג ואלף רכ"ז. וכתב מרנא ורבנא הרב הגדול מהר"ר דוד בן אבי זמרה זלה"ה בתשובה דאם לא רצה השני לגרש כלל דכופין על ידי נדוי דליכא למיחש לגט מעושה כיון דלא הוי אלא משום חומרא בעלמא ע"כ כן נראה לדון כשקדושי ראשון בספק ובא אחר וקדשה קדושי ודאי ובכל גווני דספק הכי הוא דיניה חוץ מקטנ' יתומה שנתקדשה ובא עליה בעלה לאחר שהגיעה לשני נערות ונבדקה ועדיין לא הביאה סימנין דהוא מקודשת לו בספק תורה משום דחיישינן שמא נשרו ובא אחר וקדשה לאחר שהביאה סימנין אף על גב דקדושי קמא בספק וקדושי בתרא בודאי לדעת הרמב"ם ז"ל מותרת לחזור לראשון לאחר שיגרשנה השני ומיהו הר"י בעל הטורים חולק דגם ספק זה הרי הוא כשאר הספיקו' וכלל גדול בידינו כל היכא דצריכה גט משניהם אסורה לראשון

והני מילי היכא דקדושי שני קדושי ודאי אבל אם גם קדושי שני הם בספק כגון שגם קדושי שני הוו בעדים שהן ספק פסולי תורה או שזרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה אף על גב דצריכא גט משניהם מותרת לראשון דומיא דיצא עליה קול מזה ומזה דקי"ל כאמימר דמותרת לשניהם ובכה"ג דקדושי שני נמי בספק הוה מצינן למימר דמשום שעשה שלא כהוגן כייפינן לשני לגרש והנכון כמו שכתב בריטב"א ז"ל דהבחירה בידה ואי ניחא ליה אהאי כייפינן ליה לאידך בין ראשון בין שני ואי אמרה ניחא לי בהאי ואידך מאיס עלי פשיטא דכל כה"ג פסקינן כדעת הרמב"ם ז"ל ודע מיהא לכוף בשוטים להאי דמאיסא עליה

וכתב הריטב"א ז"ל כל שכופין להוציא כופין בין בשוטין ובכל כפיה שא ואפילו על ידי העובדי כוכבים ומזלות כדאיתא בפ' בתרא דגיטין וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני ואי מסר מודעא כייפינן ליה דמבטיל למודעא כדאיתא בערכין: וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה כל שהוא חייב להוציא אינו רשאי להתנות עליה שלא תנשא לכל מי שירצה וכל מי שגרש כן כופין אותו שיחזור ויגרש בגט גמור בלא תנאי ע"כ. זהו דינא דגמרא

ומעתה הדין ברור לנדון שלפנינו והא כתבינן לעיל שצריכה גט משלשתן וכן יורה מאן דנהירן ליה שבילי דגמרא והפוסקין ז"ל ולא גס לביה בהוראה

והילכך אם קדושי בתרא הם קדושי ודאין שהיתה אז בודאי גדולה בשנים ובסימנים מגרש ראשון ושני ונושא שלישי ואם עבר ראשון או שני וכנס מוציא ואין להתירה לראשון משום דמיאנה ביה דהא לאחר המיאון נולד הספק והצרכנוה מניה גט וכלל גדול בידינו כל דאיכא גט אחר מיאון איכא למגזר לשמא יאמרו וכו' והילכך פשיטא ודאי דאסורה לראשון וגם פשיטא דכייפין ליה לראשון לגרש ואפילו לדעת מרנא ורבנא כמהר"ר אבי זמרה ז"ל דלבו נוקפו מלכוף בשוטי או בנדוי משום דהא כמעט לא היתה צריכה ממנו גט כלל דתרי ותרי ספיקא דרבנן דמדאורייתא אוקמינן לה אחזקתה והויא לה בחזקת קטנה ולא החמירו רבנן אלא בתרי ותרי שקול והכא עדי קטנות אלימי חדא דהעידו תחלה ונכתב שטר המיאון והרי הותרה וגם עדותן שלימה ושטר כתובה קא מסייע להו אבל עדי גדלות הויא ליה כחצי עדות דאף על גב דלדידהו היתה גדולה בשנים שמא לא הביאה סימנים והילכך הסברא נותנת דנוקי איתתא דא אחזקת' בדינא דאורייתא דבכגון הא לא החמירו רבנן אלא משום חומרא בעלמא הצרכנוה גט מניה. וכדכתי' לעיל וכבר כתב מרנא ורבנא הרדבא"ז ז"ל דלא חיישינן לגט מעושה היכא דלא הוי אלא משום חומרא בעלמא ושפיר כייפינן בשוטים כדי' אותם השנויי' במשנה וכדכתיבנא לעיל וכיון שכן כופין לראשון לגרש בלי שום ספק גם לא שייך לגבי דידיה היא נתנה אצבע בין שיניה דמה שקבלה קדושין משני שפיר עבדה וליכא בזה נתינת אצבע דהא על פי עדים וב"ד מיאנה ביה ואכתי לא הוה ידעה בעדי גדלות וכיון שקדושי שני לגבי ראשון לא הויא נתינת אצבע גם קדושי שלישי לגבי דידיה לא שייך נתינת אצבע דמה לראשון בזה הרי כבר מיאנה בו וקבלה קדושין מאחר וכיון דבלאו הכי היא מקודש' לאחר מה שקבלה קדושין מהשלישי לא הויא נתינת אצבע לגבי ראשון הילכך מכל הצדדין שורת הדין הוא דכופין לראשון לגרש. ומי שלבו נוקפו ליעביד הרחקה דר"ת ז"ל בכל חזוקין וכדמייתי לה מהר"י קולון בסימן ק"כ וקל"ה

ומיהו לשני לא כייפינן דהא אלימי קדושיו טפי דהא מקודשת לו מספק גם יש לו עלה בודאי קדושי קטנה והגדילה הילכך לגבי דידיה עשתה שלא כהוגן ונתנה אצבע בין שיניה שקבלה קדושין מאחר להפקיע קדושין ודאין מד"ס ולכך אין לכוף לשני ואף על גב דגם בזו יש לחלק דלא הויא נתינת אצבע וכמו שהארכתי לעיל מכל מקום מאחר דמרי ורבי ז"ל חש שלא לכוף אני לא אקל בזה גם כתב ריב"ש ז"ל בסימן קכ"ז אין כופין אלא כאותה ששנינו וכו' ע"ש. וכן יש לדייק מלשון הרמב"ם ז"ל דבפרק י"א מה' גרושין גבי קטנה שלא מיאנה הגדילה כתב ואם גירש הראשון יכנוס השני וכו' משמע דלא כייפינן ליה לגרש אלא דאם גירש יכנוס השני ובפ"ט מהלכות אישות גבי יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני ובא שני וקדשה בפנינו כתב מגרש ראשו בקדושיו בקול וכו' ולא כתב אם גירש משמע דכייפינן ליה משום דאיתסרא עליה וקדושיו אינו אלא בקול ואפשר דלא קדשה כלל ולכך כייפינן ליה ולכך האריך הרב ז"ל מגרש ראשון שקדושיו בקול ונושא השני שקדושיו ודאי ע"כ משמע דמילתא בטעמא קאמר מגרש ראשון בכפייה לפי שקדושיו בקול ונושא השני שקדושיו ודאי. תדע דבבבא האחרת כתב יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני ויצא קול אחר כמותו שהיא מקודש' לאחר אחד כותב גט וכו' לא כתב אחד מגרש כדנקט לעיל דמה לנו עסק עכשיו בכתיבת הגט הא ודאי שהמגרש הוא בכתיב' גט הוא מגרש אלא משמע דדקדק הרב ז"ל בלשונו דלעיל המגרש בכפייה נקט לשון מגרש ובאידך בבא דליכא שום איסורא אחד מנייהו ולא מצינן למיכף חד מנייהו ולא בעי למנקט לשון מגרש אלא נקט כותב גט כנ"ל ומכל מקום נראה דלישני אין כופין אף על גב דאיתסרא עליה אבל יפייסנהו ברצי כסף ואסלא יתפייס בדבר הגון אלא בתרקבא דדינרי יאיימו עליו בהרחקה דר"ת ז"ל וכיוצא בו

ולשלישי אין כופין כלל ולא מרחיקין דהא שריא ליה ולא מקרו קדושין שאין מסורין לביאה וכדכתיבנא לעיל בתשובת מהר"י קולון ז"ל והוא ברור דאינו מן השם ולא אאריך בזה שכבר הארכתי יותר מדאי. ומה שכתוב בשלטי הגבורים אין לסמוך עליו ולא ידענא מנו ומי יחוש לו נגד עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרמ"ה והרא"ש ז"ל והרב המאירי ז"ל וראיתי בקונדריס דאסיק דאין כופין ולא מרחיקין לא לראשון ולא לשני אבל לאחרון כופין ופליאה דעת ממני אטו זו היא דרכה של תורה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא להאי דאיתסרא עליה אין כופין ולמאן דשריא עליה כופין זו אינה תורה ואין לומר דנכפייה משום שלא יהא חוטא נשכר מההיא דפ' האשה דיבמות דאמר התם אם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא לה ופריך גמרא אתגורי איתגור אם כן מצינו חוטא נשכר וכו' דשניא היא דהיתה זקוקה ליבם בודאי וזה בא באיסור קדושי יבמה לשוק והפקיעה מצות יבום מיניה דיבם לכך ראוי לקונסו שלא ישאנה וכופין אותו לגרש מאחר דעבר אדאוריית' לקדש יבמה לשוק אבל בנדון דידן דלא הוו לקמאי בה אלא קדושי ספק ולא עבד שום איסורא בזה מה שורש חטא נמצא בו עד שיכפוהו לגרש וכיוצא בזה כתבינן לעיל ואי לא תימא הכי אם כן בכל דוכתא דאמרינן מגרש ראשון ונושא שני צריכין אנו לומר דלא מיירי אלא כגון שקדשה שני בשוגג והא ודאי ליתא דאפילו בקדש השני במזיד במקום קדושי ספק מיירי ואפ"ה קאמר ונושא שני ובכמה תשובות מהרשב"א ז"ל ושאר רבווותא מיירי להדיא במזיד ואפ"ה קאמרי ונושא שני ועוד בנדון דידן דאיכא שני מקדשין מקמי דידיה ליכא עשיית שלא כהוגן לגבי שום חד מינייהו דהא בלאו קדושיו היתה מקודשת לשני' בספק וכבר כתבנו לעיל דלדעת הריטב"א ז"ל דעליו קא סמיכנה הבחירה היתה בידה ואי ניחא לה בהאי כייפינן לאידך מעתה זה השלישי מצי למימר לכל רד מינייהו מאי עבידנא לך שמא לא היתה רוצה בך והיו כופין לך ליתן גט ואי משום דבקדושיו איתסרא עלייהו לעולם מאן לימ' לן דהוא כיון לאוסרה עליהם שמא לא כיון אלא לקדשה לעצמו עכשיו שהם יגרשוה עתה וגם אם יגרשנה הוא תותר להם ולגבי הני ליכא שום עשיית שלא כהוגן ומנא לן שהוא כוין לאוסרה עליהם עד שנכוף אותו לגרש ובר מן דין לא מסתבר כלל לכוף את השלישי ואין להאריך בפשוטות. והא כתיבנא לעיל דרש"י ז"ל כתב ונושא שני אם ירצה ולא רצה לפרש דאתא לאשמועינן דישאנה אף על גב דעתה שלא כהוגן משום דפשיטא מילתא וכדכתיבנא

כללא דנקטינן לנדון שלפנינו הנערה הזאת צריכה גט משלשתן ואחר שתתגרש משלשתן אסורה לראשון ולשני