רבי בצלאל אשכנזי מ

ודאי ואם גרש השני לא יכנוס הראשון וכו' ע"כ. הא נמי דמיא לאידך דפי"א מהלכות גירושין דקדושי ראשון שהם בקול היינו חיילות מד"ס דרבנן הוא דחשו לקול אף על גב דהויא לה עד מפי עד ולדעת הרמב"ם ז"ל סוף סוף ליכא אלא עד אחד והילכך חיילי קדושי תורה עלייהו ואיכא למיגזר וכדכתיבנא תדע דגרסינן ילמדנו רבינו יצא עליה קול הראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה וכו' מדנקט קדושי תורה ולא נקט קדושי ודאי משמע דקדושי קול הם קדושין מד"ס וכדכתיבנא. הכי משמע מל' הרמב"ם ז"ל וכן מטין דברי הרי"ף ז"ל בה' פ' ב"ש אבל קשה דמלשון המפרשים ז"ל משמע דאפילו אם קדושי הראשון בספק איכא למיגזר לשמא יאמרו ונא יכנוס ראשון והרב המגיד ז"ל אשר גלה לנו מצפוני מטמוני מסתרים חבור הרב ז"ל כתב בפ' ד' מהלכו' אישות וז"ל ודין קדושי ספק כתבו כאן ועוד יש להוסיף שאם עמד אחר וקדש הרי היא מקודשת לשני מספק וצרירא גט משניהם או מגרש ראשון ונושא שני אבל לגרש שני ולכנוס ראשון לא שמא יאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתאר סה לאחר דומה לדין המבואר פ' ט' יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ע"כ: הא קמן דקא כייל דין זה אפילו בקדושי ספק וקרי לקדושי קו לקדושי ספק ומי לנו בסברת הרב ז"ל כמוהו ונראה דאיברא ודאי דגם בקדושי ספק גזרינן כל שאתה מצריכה גט משניהם ושניא היא ההיא ספיקא דפ' י"א מה' גירושין חדא שבא עליה לאחר שהגיעה לשני נערות כל העולם חושבין אותה לגדולה תדע דהא אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנין ואף על גב דמיירי דבדקיניה ולא הביאה מכל מקום העולם לא יאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין דהכל יודעין בשנים ואין הכל יודעין שלא הביאה סימנין אדרבה יאמרו עיינו רבנן בקדושי שני ולא הוו קדושין וכדקאמר לה רב שישא וכדכתיבנא לעיל וכל שכן דהרי היא נשואה ובעל אותה משהגיעה לשני נערות דודאי יתלו העולם בטעותא דקדושי שני ועוד דבכל קדושי ספק דעלמא כגון זרק לה קידושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו וכיוצא בו אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי וכמו שכתב הרב ז"ל בפ' ד' מהלכות אישות ועלייהו קאי הרב המגיד ז"ל דבהני ספיקי איכא למיחש לשמא יאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין דכיון דקא חזו דחוזר ראשון ומקדש אבל הנושא את הקטנה ובא עליה לאחר שהגיעה לשני נערו' הא ודאי דאינה צריכה להתקדש עוד ואפילו לא בא עליה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' ד' מהלכות אישות אלא היכא דלא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות אין כאן אלא קדושין מדברי סופרי' וחיילי עלייהו קדושי תורה ולכך מגרש ראשון ונושא שני אבל היכא דבא עליה לאחר שהגיעה לשני נערות דהרי כאן ספק קדושי תורה ואינה צריכה להתקדש עוד אף על גב דבא אחר וקדש' ודאי לא יאמרו שהחזירה לאחר שגירשה דהא בקדושיה הראשונים היא עומדת ואין אנו מצר כין להתקדש עוד כשאר הספקות והילכך לא יאמרו אלא דעיינו רבנן בקדושי שני וקדושי טעות הוו וגם הגרושין הוו בטעות וכדכתיבנא לעיל כ"כ שיטת הר"ם במז"ל: אבל בעל הטורים ז"ל חולק דאף בזה אסור לחזור לראשון כשאר הספיקות וכדבעינן למכתב בס"ד: והילכך נקטינן לדעת הר"מ במז"ל דכל קדושי ספק במקום שקדשה שני קדושי ודאי דצריכה גט משניהם אסורה לראשון חוץ מקטנה יתומה שנתקדש' ובא עליה בעלה לאחר שהגיעה לשני נערות ועדיין לא הביאה סימנין ובא אחר וקדשה לאחר שהביאה סימנין דאף על גב דצריכה גט משניהם משום ספקא דראשון אפילו הכי אחד כותב גט ואחד כונס בין ראשון בין אחרון וכשקדושי ראשון הם קדושין ודאין אלא דאנו מצריכין לה גט משום חומרא בעלמא כההיא דמשכון דהרשב"א ז"ל בההיא נמי לא גזרינן וכונס ראשון וכדכתיבנא לעיל

ועתה יש לדון דידן למי הוא דומה דהנערה הזאת נמי היא ספק מקודשת לשלשתן וכדכתבינן ספק גדולה היתה בקדושי הראשונים ספק קטנה היתה ולכאורה משמע דהיינו ההיא דבא עליה לאחר שהגיעה לשני נערות דמספקא לן נמי אי גדולה היתה אי קטנה ונראה דראשון ודאי לא דמי אלא לשאר ספיקות דעלמא דהא אחר שמיאנה בו נולד הספק והוה ליה כשאר הספיקו' ספק אם היא מקודשת לו אם לא וכשירצה לכונסה צריך לקדשה והילכך שפיר איכא למיגזר ומסתברא דשני נמי אסור לכנוס דשניא היא ההיא דבא עליה לאחר שהגיעה לשני נערות דלא מסתפקא לן בשנים כלל ובודאי יתלו העולם בטעו' דקדושי שני ולא יאמרו החזיר גרושתו וכו' וכדכתיבנא ומשמע השני נמי אם היה מותר לכונסה והיה רוצה לכנוס היה צריך לקדשה כשאר קדושי ספק דקדושיה שקבל מאחר הן הן מיאוניה דכשלא נבעלה אחר הגעת השנים דין תורה הוא שממאנת אפילו שהביאה סימנין אבל כשנבעלה לאחר שהגיעה לשני נערות דאם הביאה סימנין הויא ליה מקודשת גמורה מן התורה השתא דלא ידעינן אם הביאה סימנין אם לאו דהא חיישינן שמא נשרו לא אמרינן קדושיה הן הן מיאוניה ואינה צריכה להתקדש עוד ומכל מקום שניא היא נדון דידן מההיא ספיקא דהרמב"ם ז"ל ובין ראשון ובין שני אסורין לכנוס כשאר הספיקות

ואכתי איכא למימר דראשון מותר משום דמיאנה בנתים בראשון והילכך יחלו במיאון ולא יאמרו החזור גרושתו מן האירוסין וליתא מכמה טעמי חדא דאין לחלק בגזרות חכמים אלא במקום שחלקו הם שכל מדות חכמי' כך הם שלא לחלוק בגזירותיהם ותקנותיהם דאי לא לא קיימי כלל ואם אתה מחלק בהם נתפרדה החבילה וכיוצא בזה כתב הריטב"א בחידושיו פ' האשה רבה והילכך הרוצה לחלק ולהתיר עליו להביא ראיה ברורה מהגמר' או מהפוסקי' ז"ל ולא מהסברא תדע דבסוגיין דקיימינן בה גרסינן יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף זה מגרש ראשון ונושא שני אמימר אמר מותרת לשניהם וכתבו התוספות דרב פפא אליבא דרב הונא קאמר וכן אמימר הא קמן דרב פפא בעי למימר דאין לחלק בגזרה דרב הונא כלל אף על פי שהחילוק מבואר ולא פליג אמימר אלא משום דלא דמי לדרב הונא כלל דההיא דרב הונא קדושי קמא בקול וקדושי שני הם קדושי ודאי אבל היכא דתרוייהו קדושי הם בקול מותרת לשניהם ומיהו כל היכא דקדושי ראשון ספק או מדברי סופרים וקדושי שני קדושי ודאי לא פלוג רבנן דלעולם מגרש ראשון ונושא שני ותדע עוד דכתב הרמב"ם ז"ל בפ' ד' מהלכות אישות חרש שנשא פקחית וכן חרשת שנשאת לפקח וכו' אלא מדברי סופרים לפיכך אם בא פקח וקדש אשת החרש הפקחית הרי זו מקודשת לשני קדושין גמורין ונותן גט והיא מותרת לבעלה החרש ע"כ והשיגו הראב"ד ז"ל וז"ל טעה בזה שאינה מותרת לחרש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו וכו' ע"כ. הא קמן דלהראב"ד ז"ל אף על גב דהחרש לפנינו והכל יודעין שאין במעשיו כלום ולח דמי לדרב הונא כלל אפ"ה קא אסר וגם הרב המגיד ז"ל לא תרצה לדעת הרב ז"ל אלא משום דאין לחרש לא קדושין ולא גרושין דבר תורה דחף אם יאמרו שגרש והחזירה אינו עובר בחיסור תורה ובכל כיוצא בזה אין להוסיף בגזרות של דבריהם ע"כ משמע דכל דשייך ראשון בקדושין של תורה לעולם חיישינן שמא יאמרו גרש זה וכו' אם לח שמקודשת לראשון בודאי אלא משום חומרא בעלמא מצרכינן לה גט משני כההיא דהרשב"א ז"ל וכדכתבינן לעיל ומכל מקום על המתיר להביא ראיה ולא על האוסר וכל שכן שיש ראיה ברורה מההיא דכתב בעל הטורים ז"ל בסי' קנ"ה ואם מיאנה. בו אחר שנבעלה ונבדקה ולא נמצא לה ונתקדשה לאחר צריכה ממנו גט מספק ואסורה לחזור לו ע"כ. ואיברא דלדעת הרמב"ם ז"ל מותרת לחזור לו וכדכתבינן לעיל מכל מקום מוכח להדיא דלבעל הטורים ז"ל דלא שני ליה האי ספקא משאר הספקות לח חילק כלל. משום דמיאנה בנתים משמע דאין לחלק בהכי וכן היה דעת החכם השלם כמהר"ר חיים בסאן נר"ו כאשר כתב בקונדריס ולא ידעתי טעם נכון אמאי נדי משמועתו דסייעתה מעליא הויא דאם באנו לחלק משום דנבעלה לאחר שהגיעה לשני נערות אף אנו נאמר דיאמרו דקדושי שני קדושי טעות הוא וכדס"ל לרב שישא ותהא מותרת לחזור לראשון וכדכתבינן לדעת הר"מ במז"ל לעיל ומאחר דס"ל לבעל הטור ז"ל דאין לחלק בהכי והרי היא כשאר הספירות ואסור לחזור מעתה שפיר מייתינן מינה דהמיאון שבנתי' לא מעלה ולא מוריד דבנדון דידן נמי מכיון שאחר המיאון באו עדים דגדולה היתה תו לא אמרי אינשי דמשום מיאון יצאה דאחר גדלות לא מהני מיאון וכל שהגיעה לכלל שנים מחזיקי לה אינשי בגדולה לגמרי ולא תלו במיאון אלא בגט ומשמע לי דנדון דידן מסתבר טפי למיסר דבההיא דכתב הטור ז"ל המיאון קא אתי לבטל הספק ואיכא למימ' דיתלו במיאון ולא אתו למימר מחזיר גרושתו משנתארס' הויא אבל בנדון דידן דלבתר המיאון נולד הספק שהוציא הראשון עדי גדלות ומ"ה מוציאה בגט מעתה מאי אהני לן המיאון שנעשה קודם הא ודאי לא יתלו אלא בגט וכל שכן למאי דכתוב בקונדריס דכיון שדייני המיאון לא היו מומחין הוצרך לחקור על העדים מחדש ולא נמצאו עדי קטנו' ובעדי הגדלות נפל הספק לפי שיטתו מעתה דל מהכא המיאון דכמאן דליתיה דמי ולא תלו אינשי אלא בגט ומגרש ראשון ונושא שני כשאר קדושי ספק וכדכייל הרב המגיד ז"ל בפ' ד' מה' אישות וכדכתיבנא ועוד דיש להביא ראיה דתנן פ' בית שמאי הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה וכו' מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה אסורה לחזור לו זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו וכו'. ופסקו כל הפוסקים ז"ל שאף על פי שיצא מן האחרון במיאון אסורה לחזור לראשון דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטה דידיה וכתב הרב המאירי ז"ל דהיינו טעמא דאסורה לחזור לו כל שיוצאה ממנו בגט לבסוף אף על פי שכבר מיאנה בו דהואיל ומתוך הגט הוא מחזירה הכל סבורים שגרושתו מן הנשואין הוא מחזיר אחר שנא היה המיאון אחר הגט שמתוכו יהא נודע שלא היה הגט כלום ע"כ. והכא נמי בנדון דידן כיון שנפטרה ממנו בגט לבסוף אף על פי שהיה שם מיאון מקודם תלו אינשי בגט ולא במיאון. ויאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין: והילכך נראה הדין ברור דאסורה על הראשון אם קדושי בתרא הוו קדושי' ודאי והלכה קבועה הוא ולית למנדא מינה: ואכתי אירא למימר דאיברא ודאי דאמרינן היכא דקידשה א' בספק ובא שני וקדשה בפנינו קדושי ודאי דמגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון מיהו איכא למימר דלא יכנוס ראשון לכתחילה אבל אם כנס לא יוציא וליתא דבא כתב הר"מ במז"ל בפ' י"א מהלכות גרושין וז"ל לפיכך אם עמדה ונתקדשה אחד שגדלה תופסין בה קדושין של שני ואם גירש הראשון יכנוס השני אבל אם גירש השני לא יקיים ראשון שמא יאמרו וכו' ע"כ. הא קמן דמפקין לה מראשון וכדקאמר לא יקיים אף על גב דהיתה נשואה לו ויש לחלק משום דליכא עליה אלא נישואין מד"ס מפקין לה מניה משום גזרה זו אבל אילו בא לאחר שנתגרשה משניהם וגדלה בודאי וקדשה ונשאה שמא נאמר דלא יוציא הגם כי עבר אדרבנן תרע דבפ' ט' מהלכות אישות גבי ההיא דיצא עליה קול כתב הר"מ במז"ל ואם גירש השני לא יכנוס הראשון וכו' משמע דוקא לכתחילה לא יכנוס אבל אם כנס לא יוציא וליתה דגרסינן ביבמות סוף פ' כיצד אבעיא להו כנס מהו שיוציא רב כהנא אמר וכו' רב אשי אמר כנס אינו מוציא תני להו רב זוטי וכו' אמרו ליה רבנן לרב אשי כנס אינו מוציא גמרא או