רבי בצלאל אשכנזי לט

דאי מוגליא מילתא דקדושי קמא קדושי מעליא לא תצא מן הראשון דאינה צריכה גט מהשני הילכך במאי דאיירי נמי שמואל דהיינו לא מצאו דבר על בוריו בעי למיהוי דניקו עלה דראשון דממאי דקאמר והעמידו דבר על בוריו שמעינן רבותיה דשמואל דקאמר תצא אהי ניהו קאי אי אראשון אי אשני וכדפרי' ולהכי קא בעי גמרא לא מצאו דבר על בוריו מהו מאי רבותיה דשמואל ביציאה מן הראשון טפי ואהדר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני וכו' פי' רבותיה דשמואל בראשון היינו דאיתסרא עליה דראשון לגמרי וה"ק תצא מן הראשון ואיתסרא עליה לגמרי כל עוד שלא תמצאו דבר על בוריו ואם תמצאו דבר על בוריו דקידושי קמא מעליא נינהו לא תצא ממנו כלל דאינה צריכה גט משני ורב שישא איפשר דפליג עליה דשמואל אי נמי דאינו מפרש דברי שמואל הכי אלא רצא מזה ומזה קאמר כך היה נראה לפרש וניחא להאי שיטתא דבעי גמרא לא מצאו דבר על בוריו מהו דאיכא למידק מאי בעי הרי כבר אמר שמואל תצא פי' תצא מזה ומזה אטו מי אסיק אדעתיה גזרה דרב הונא עד דנבעי מתו ונירא נמי מאי דקשיא להו בעלי התוס' ז"ל ושאר המפרשים ז"ל לרב הונא מאי איריא כי לא מצאו דבר על בוריו דמגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא אפילו מצאו דבר על בוריו נמי דהא סבירא ליה לרב הונא דאשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר אפי' שלא בפני בעלה מקודשת לשני ואם כן לגרש שני ולישא ראשון אי איפשר דדילמא חיילי קדושי שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן האירוסין ולמאי דפרישנא ניחא דרב הונא לפרושי מלחיה דשמואל קאי ולשמואל לא שייך האי דינא אלא בלא מצאו דבר על בוריו דאילו מצאו דבר על בוריו לא צריכה גט משני כלל מיהו התוספות ז"ל והמפרשים ז"ל לא בעו לדיוקי ממאי דקאמר והעמידו דבר על בוריו למאי דקאמר תצא דהאי כדיניה והאי כדיניה וכי קאמר שמואל תצא לא נחית להכי כלל אלא השאלה היתה אי חיישי' לקלא במקום עדים ברורים אף על גב דאתחזוק בב"ד כיון דלא הוי אלא עד מפי עד ולדעת הר"מ במז"ל ליכא אלא חד דמחזיק הקול דהיינו שנים שאמרו ששמעו שאמר שאחר שנתקדשה בפני שנים עדים ידועי' וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל פ"ט מהלכות אישות הילכך איכא למימר דכיון דהאי קול לא הויא בעדות ברורה אינן קדושין כעדי' ברורי' ומבטלי ליה לקלא והשיב להם תצא גם מן השני ולא אתו קדושי שני אף על גב דהוו בעדי' ברורי' ומבטלי ליה לקלא והזקיקם להעמיד דבר על בוריו ללמדם דין אחר ולא תליא זה בזה והא דבעי לא מצאו דבר על בוריו מהו ס"ל לתוספות ז"ל ולמפרשים ז"ל דלאו גמרא בעי לה דמה זו שאלה הרי השיב שמואל תצא וגזרה דרב הונא לא אסיקו אדעתייהו וכדאקשי' לעיל ונראה דס"ל למפרשים ז"ל דרב הונא גופיה בעי לה וכיוצא בזה כתבו התוספות ז"ל בריש פ' אלו מציאות גבי ובמה אמר רבי יצחק קב בד' אמות ובפ' לא יחפור גבי ובמה אמר רב ייבא וכו' במלא רוחב חלון ובבכורות פ' עד כמה גבי הא דאמר רב יהודה אמר רב מנפח אדם בית הפרס וכן כתב הר"ן ז"ל בחידושיו ופ"ק דמציעא גבי וכי מאחר שזה תפוס וזה תפוס שבועה זו למה אמר רבי יוחנן שבועה זו תקנת חכמים וכו' והכי איתא בדוכתי טובא והכא נמי ה"ק אמר רב הונא לא מצאו דבר על בוריו וכו' ותרצו בתוספות דמצאו דבר על בוריו פשיטא לרב הונא דלא יגרש שני וישא ראשון כיון דודאי קדשה ראשון ומקודשת נמי לשני לרב הונא כיון שפשטה ידה וקבלה אם כן חיישינן שגרשה ראשון ואם יגרש שני וישא ראשון הוה ליה מחזיר גרושתו מז האירוסין אכל בלא העמידו דבר על בוריו דאין כי אם קול לקדושי רחשון הוה אמינא דמותר לשני לגרש ולישא ראשון קמ"ל דאפ"ה לא יגרש שני וכו' ע"כ וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו י"ל דלא מצאודבר על בוריו איצטריכא ליה סד"א כיון דלא מצאו דבר על בוריו מותרת לשניה' כרב שישא בריה דרב אידי דאיכא למימר דקדושי קמא קדושי טעות הוו ואין זה מחזיר גרושתו ועוד דספק ספקא הוא שמא לח קדשה ראשון ואין זה מחזיר גרושתו ואת"ל קדשה ראשון שמא לא גרשה ולא חלו קדושי שני כלל ומ"ה תהא מותרת אף לראשון קמ"ל דלא אבל מצאו דבר על בוריו לא צריכה למימר דודאי מגרש ראשון ונושא שני חבל איפכא לא. ע"כ משמע דכל מאי דאלימי קדושי ראשון איכא למיסר טפי על הראשון וקשה דכתב הרשב"א ז"ל בתשובה בסימן אלף רנ"ז על ראובן שאמר לאשה הלוני דינר על משכון זה ונתנה לו הדינר ובשעה שנתן לה המשכון אמ' לה התקדשי לי בזה וקבלתו ושתקה שהיא מקודשת אלא שראוי בזה להחמיר ואם קבלה קדושין מאחר אחד מגרש ואחד נושא ולמי מהם שתנשא צריכה ממנו קדושין אחרים ע"כ וכן כתב בסימן תשע"ג ואמאי קאמר הרב ז"ל ולמי מהם שתנשא וכו' והא קי"ל דמגרש ראשון ונושא שני כל היכא דקדושי ראשון קדושי ספק וקדושי שני ודאי ועתה אפרש סברת רב שישא בריה דרב אידי ובהכי מיתרצה הך קושיא נמי. דרב שישא ס"ל אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקדושי וקדושי טעות הוו פרש"י ז"ל עיינו רבנן בקדושי שני ולאו קדושי נינהו מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו שגרשה תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני. ע"כ וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו וז"ל וכתבו התוספות פי' לפי' דאי קדושי ראשון יתירוה אפילו לשוק אבל מכיון שאין מתירין אותה אלא לראשון לא מצו אמרי דקדושי ראשון בטעות הוו אלא אקידושי שני קאמר ואף על פי שהצריכוה גט משני מימר אמרי דלבתר גרושין נבדק הדבר ונמצאו קדושי שני בטעות ואפילו גט לא היתה צריכה ע"כ ואכתי צריך פי' לפי' דרש"י ז"ל כתב ולא יאמרו שגרשה תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני וכתב הרא"ש ז"ל דפירושו רחוק ולי איברא שצריך ליישב פירושו ז"ל דאינו משום דלא ידעי הכל בגרושי שני וקל להתיר לראשון ושמא חד ידע ויאמר מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא ונראה דה"פ דהא ודאי דאיכא למימר דיאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין ואיכא למימר דיאמרו עיינו רבנן בקדושי שני וקדושי טעות הוו ומיהו ס"ל לרב שישא דהכל ידעו בקדושי ראשון דהא יצא קול דמקודשת לראשון היא ולא הכל ידעו בגירושי' שהצרכנוה משני הילכך טפי אית לן למימר דיאמרו עיינו רבנן בקדושי שני ולאו קדושי נינהו ממאי דנימא שיאמרו דהחזיר גרושתו מן האירוסין דלא הכל ידעו בגירושי שני ואפילו אם שום אדם ידע בגירושין איפשר שיאמר דלבתר גירושי השני עיינו רבנן שלא היו הקדושין כלום וגם הגרושין היו בטעו' ואי לאו דאמרי' דלא הכל ידעו בגירושי שני לא הוה תלינן כולי האי דיאמרו דעייני דהקדושין והגרושין היו בטעות אבל מאחר דלא הכל ידעו בגירושי שני ולא נשאר לחוש אלא למיעוטא לאודועי הך מיעוטא אמרינן דיתלו דהגירושין נמי היו בטעות ולכך לא חש רש"י ז"ל להזכיר זה ומשו' דמכל מקום צריכינן להאי טעמא כתב הרשב"א ז"ל בחידושיו פי' לפי' רש"י ז"ל מאי דלא הזכיר הרב ז"ל וה"ל להבין ומכל מקום לא פליג רב שישא והתיר אלא משום דיאמרו עיינו רבנן בקדושי שני וקדושי טעות הוו וכדפרש"י ז"ל והרשב"א ז"ל ורב הונא ס"ל כיון דקדושי ראשון לא הויא אלא קול בעלמא וקדושי בתרא קדושין גמורים בעדים לא יתלו לומר דקדושי שני קדושי טעות הוו אדרבה יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסי' מעתה הרי תשובת הרשב"א ז"ל מתורצת דבההיא דמשכון שורת הדין הוא דמקודשת גמורה לראשון אלא משום קומרא בעלמא הוא דצריכה גט משני והילכך בנדון זה יודה ר"ה לרב שישא דמימ' עיינו רבנן בקדושי בני וקדושי טעות הוו תדע דהרשב"א ז"ל בסימן תשע"ד השיב על ראובן שנתן ללאה כסף ואמ' לה הרי נותן לך זה לקידושין דמדינא אינה מקודשת משום ידים שאינן מוכיחות אלא שיש לחוש להחמיר ואם קבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם ומגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני ונושא ראשון ע"כ אלמא דשני לן בין שקדושי ראשון הם מן הדין קדושין גמורין אלא דלהחמיר מצרכינן גט מראשון ואף על גב דהכ' בשמעתין אמרי' דטפי אית לן למיגזר במצאו דבר על בוריו מהיכא דלא מצאו דבר על בוריו דאלמא כל מאי דאלימי קדושי קמא איכא למיסר טפי ולא יגרש שני וישא ראשון וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו וכדכתיבנא לעיל מכל מקום במצאו דבר על בוריו איכא צד ספק דשמא גירשה הראשון או לא גרשה ויש בזה למיגזר טפי דודאי קדש' הראשון אלא שאנו מסתפקין שמא גירשה מהיכא דלא ידעינן אם קדשה ראשון כלל כגון לא מצאו דבר על בוריו אבל היכא דליכא שום ספק לא בקדושין ולא בגרושין דמקודשת היא לראשון ולא נתגרשה אלא משום חומרא בעלמא אנו חוששין לקדושי שני לא קא מחמרינן עליה כולי האי לאוסרה עליו אפילו לאחר גירושי שני ויש לנו לתלות דיאמרו עיינו רבנו בקדושי שני וקדושי טעות הוו וכדקאמר רב שישא כן נראה לי ליישב תשובת הרשב"א ז"ל ומכל מקום משמע דהיכא דקדושי ראשון בספק נמי וקדושי שני ודאי גזרינן שמא יאמרו וכו' ויגרש ראשון ונושא שני ולאו דוקא היכא דקדושי ראשון בקול לבד והכי דייק לשון הרשב"א ז"ל בחדושיו וכדכתיבנא לעיל וקשה דכתב הרמב"ם ז"ל בפ' א' מהלכות גרושין וז"ל קטנה שלא מיאנה והגדילה ואף על פי שלא בעלה בעלה משנעשית בת שתים עשרה שנה ויום אחד הרי זה אינה ממאנת שהרי הגדילה וצריכה גט מדברי סופרים שהרי לא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות עד שנחות לה שמא הביאה סימנין ותהיה ספק מקודשת ולא בא עליה אחר שהגדילה כדי שתהיה אשת איש גמורה ונמצאת. שאינה צריכה גט אלא מנשואי קטנות שהן מדברי סופרים לפיכך אם עמדה ונתקדשה אחר שגדלה תופסין בה קדושין של שני ואם גרש הראשון יכנוס השני אבל אם גירש השני לא יקיים ראשון שמא יאמרו החזיר גרושתו מאחר שנתארסה. ע"כ מדקאמר הרב ז"ל שהרי לא בא עליה אחר שהגיע לשני נערות וכו ולא בא עליה וכו' לפיכך אם עמדה ונתקדשה וכו' משמע דהאי לפיכך אם עמדה ונתקדשה וכו' לא מתאמרא אלא בכגון זה דקדושי קמא מד"ס וקדושי בתר' ד"ת דמ"ה קדושי בתר' חיילי אקדושי קמא דומיא דמאי דאמרי' האומ' בקדושין כל חד רווחא לחבריה שבק והכא נמי כיוצ' בו שהראשון יש לו בה קדושי קלישי מד"ס והשני קדושיו אלימי מד"ת ולכן חיילי קדושי בתרא אקידושי קמא והילכך מסתבר למגזר דכשמגרש שני לא ישא ראשון דהא חיילי עליה קדושיה וגירושיה של שני ואע"פ שהא' לא היה לו עליה אלא קדושין מד"ס מכל מקום יאמרו החזיר גרושתו מן האירוסין אבל אם בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות ולא הביאה סימנין דהרי היא ספק מקודשת מן התורה משום דחיישינן שמא נשרו ושוב קבלה קדושין מאחר קדושי ודאי לאחר שהגדילה בודאי בשנים ובסימנין לא חיילי קידושי שניהם בודאי דאין תפיסה אלא באחד מהם מסתבר דליכא למגזר דממה נפשך אם קדושיו של ראשון הם קדושין הרי לא חיילי קדושי הני ולא חלה עליה שם קדושין מאחר כלל וליכא משום מחזיר גרושתו כלל ואם קדושי ראשון חינם קדושין הרי קדושין של שני הם קדושין גמורין ואם יגרשה השני שפיר יכנוס הראשון דמעולם לא נתקדשה לראשון וכדי שנגזור דילמא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא צריכין אנו לאמת שני הקדושין ולכולי האי לא חיישינן ומה שכתב נמי הרב ז"ל בפ' ט' מהלכות אישות יצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני ובא שני וקדשה בפנינו בודקין על קדושי ראשו וכו' ואם לאו מגרש ראשון שקדושיו בקול ונושא השני שקדושי