רבי בצלאל אשכנזי לח

רבי מנחם בר שלמה לבית מאיר ז"ל בחידושיו לקמא פ' הגוזל וז"ל הסכימו חכמי הנשיאים שבברצלונה שבענין איסורין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין כגון אם באו עדים והעידו שלא בפניה שנתקדשה לפלוני או שנטמאו טהורותיו שזכות הוא לו להפריש מן האיסור ואפי' היה נראין לדיין שיש שם צד רמאות לא יקל בכך. ע"כ

וזה היה רב גדול עשה שיטה לכל הגמרא והרבה ספרים ומרנא ורבנא הרב הגדול כמה"ר דוד בן אבי זמרה זלה"ה קבע מסמרים בסברא זו וכתב בתשובותיו דמעשים בכל יום שמקבלין עדות הקדושין שלא בפני בעל דין וטעמא דמילתא דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כ"ע בעל דין נינהו והביא ראיה מכמה רבוותא דס"ל הכי והילכך בנדון דידן נמי הוי לאפרושי מאיסורא היכא דפשטה ידה וקבלה קד שין וכ"ש בעדי גדלות דלא בעינן קבלות עדות בפני בעל דין ודל מהכא ספק זה הכתוב בקונדריס

גם מה שהעיד העיד השלישי שכשהלך בניקושיאה אחר שנלכדה העיר שעדיין לא נולדה הנערה רבקה הנז' נראה דעדות מעליא הוי ולא ידעתי אמאי דחייה הקונדריס בגילא דחיטתא דהא ודאי לא דמי להא דתנין אמר רבי חנינא סגן הכהנים מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה וכו' וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה דשניא היא דשמא לא אירע בימיו שימצא טריפה לאחר הפשט ואם אירע ושרפוהו הוא לא ראה. וגם לא דמיא ללא ראינוה שנתקדשה דהעדר שריפת העור והקדושין אין לו שום מציאו' להעיד עליו ולכך אינה ראיה אבל העדר לידת הבית יש לו מציאות להעיד עליו וכגון שטרם לכתו לניקושיאה היה יוצא ונכנס בביתו של כלב אבי הנערה וראה לאשתו ציון שלא היה לה בת קטנה כלל או שראה אותה כריסה בין שניה מרבקה זו טרם לכתו לניקושיאה דמאי דמעיד שכשהלך בניקושיאה עדיין לא נולדה הנערה הוה ליה כאלו מעיד שביום פלוני ראה וידע שאשה פלונית לא היה לה ולד דודאי עדות מעליא הוי דאיפשר למיקם עלה דמילתא אם יש לה ולד דלא עבידי אינשי דאחבאי ולדייהו ובפרט אם היה תמיד נכנס ויוצא בביתה דשפיר מצי מסהיד אי הוה לה ולד והא לא דמיא לעדים שאמרו לא ראינוה שנתקדשה דלא הויא עדות אלא לעדים דאמרי ראינוה דלא נתקדשה דהויא עדות וכמו שכתבו שם המפרשי' ז"ל עוד כתבו המפרשי' ל בפ"ב דכתובות עלה הא דאמרינן לא ראינוה אינה ראיה דדוקא בחצר הוא דאמרינן דלא ראינוה אינה ראיה משום דעבירי אינשי דמקדשי בצינעא אבל כי אמר קדשתיה בעדי פלוני ובאותו מעמד היו פלוני ופלוני ושאלו לאותן שהיו במעמד ואמרו לא ראינו שנתקדשה אינה מקודשת ולא אמרינן הכא לא ראינו אינה ראיה דלא עבידי אינשי דמקדשי בצנעה כולי האי ע"כ. וכן כתב רבינו ירוחם בנתיב כ"ג חלק שלישי בשם הרשב"א ז"ל שאם היו כולם ביחד במעמד אחד כשנתגרשה דאותם שאומרים לא ראינוה הוא הכחשה דכולי האי לא עבדי בצינעא ע"כ. ומדנקטי לישנא דכולי האי וכו' משמע דלא קאמרי ממש לא זזה ידינו מתוך ידה אלא דאמרי שהיו במעמד ההוא לבד ולא ראו קדושין ואפ"ה הויא לה עדות מעליא מעתה כל שכן בנדון דידן אם היה יוצא ונכנס תמיד בביתה ולא ידע לה ולד דפשיטא ודאי דעדות מעליא הוי ויש לזה עוד כמה ראיות אבל אינה צריכה לפנים. ומאחר דאסקינן דעדות קטנות יש כאן ושער המיאון שריר וקיים ושוב הביא הראשון עדי גדלות מעתה יש לדון ולומר דאין לחוש לקדושי ראשון כלל ואינה צריכה ממנו גט כלל דהא הסכמת האחרונים ז"ל דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא ופליגי אי תצא מדרבנן אי לא ומכל מקום כיון דמדאורייתא מוקמינן לה אחזקתה דהיינו קטנה ופנויה כמו שנולדה אלא דרבנן אחמור והילכך איכא למימר כי אחמור רבנן היינו בתרי ותרי שקול אבל בכגון הא דמעיקר' באו עדים לסייע החזקה בשנים ובסימנים דכיון דמסהדי דלא היו לה שנים ממילא קא מסהדי דלא היו לה סימני' דסימנים קודם הזמן הויא להו כשומא בעלמא ונכתב כבר שטר מיאונה מעתה היכי ליתו שנים אויותר משנים דתרי כמאה ומאה כתרי דקא מסהדי אשני גדלות בלחוד דהויא ליה כחצי עדות לבטל חזקה ועדות שלימה דקא מסייע לה תדע דבכתובות פרק האשה שנתאלמנה כתבו התוספות ז"ל בשם הר"י בר ברוך דלא אמרינן בכל הני אוקמה אחזקה לפי שהשנים שמוציאין אותו מחזקתו שלהיתר הם מעידים תחלה ומיד כשהעידו יצא מחזקתו על ידי עדותן ותו לא אמרינן אוקמה אחזקה ולהכי פריך לעיל מ"ש רישא מ"ש סיפא דשנים אומרי' נתקדשה העידו תחלה וכו' ע"כ. אלמא דשני לן במי שהעיד תחילה לאורועי החזקה כ"ש לאוקומי אחזקה הילכך בנדון דידו דאתו סהדי תחלה והחזיקו חזקתה במסמרות נטועים לא מרעינן לה ולא תמוט לעולם ועד אלא בעדות ברורה בשנים ובסימנים וכן העליתי בפסקי אשר כתבתי אשתקד ומיהו שוב חפשתי באמתחות הראשונים ז"ל ומצאתי בשטה ישנה לכתובות פ"ב עלה הא דאמרינן הכא במאי עסיקינן דמחזיק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה וכו' ואתא עד אחד וכו' שכתוב בה וז"ל וא"ת אוקי תרי לבהדי תרי והאי גברא מספקא היכי מסקינן ליה. והתירוץ הנכון דהכא כיון דאתא עד מעיקרא ואסקיניה אפומיה מפני סיוע החזקה דאינו בלאו חזקה לא הוה מבטלינן קלח בעד אחד נמצא שנתחזקה החזקה שעשינו מעשה והכשרנו על פיה וכיון שנתחזקה הרי היא נחשבת לסייע הני תרי דמכשרי כנגד הני תרי דפסלי ולתירוץ זה אי אתו מעיקרא תרי דמכשרי בבת אחת והדר תרי דפסלי לא היתה החזקה נחשבת לסייע הני תרי דמכשרי שהרי לא עשינו מעשה על פיה: ע"כ. והילכך בנדון דידן דלא עשינו מעשה על פי החזקה ולא החזקנוה לקטנה אלא על פי עדים לא מעלה ולא מורידה והדרינן למימר דהויא לה תרי ותרי והנערה ספק מקודשת גם לראשון ואף על גב דיש לחלק דהתם איכא קול בנתיים דמריע לחזקה וגם המה תרי ותרי שוין בעדותן ובנדון דידן ואינן שוין דעדי קטנות הוה ליה עדות שלימה ועדי גדולה לא קא מסהדין אלא בחצי דבר מכל מקום הא הויא לה עדות מוכחשת ועוד דהא דאמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין וסומכין על חזקה להחמיר הילכך מידי ספיקא לא נפיק וראוי להחמיר להצריכה ממנו גט

ולשיטת הקונדריס דהעלה דאין כאן עדי קטנה שכבר נפסלו וקי"ל דעדי גדולות מקבלין שלא בפני בעל דין וכדכתבינן לעיל אם היו נשים מעידות שהיו לה סימנים לאחר שהגיעה לשני נערות שהעידו עליה העדים קודם קדושין היתה מקודשת לראשון בודאי ושוב לא חיידי קדושי שני כלל וזה תלוי כפי הטעמי' אשר נתנו המפרשי' בנאמנות הנשים בסימנין כיש שפרשו דמה אנו סומכין עד פי נשים בעדות הסימנין משום דלאו עדות הוא אלא גלוי מילתא בעלמא הוא וכן כתב הרמב"ן ז"ל והילכך לשיטה זו לא האמינו לנשים אלא לבדוק על פי נשים דהויא ליה מילתא דעבידא לגלויי דבשעה שמעידות איפשר למיקם עלה דמילתא אבל להעיד על מה שעבר אם היו לה שערות או דאו הוי עדות ואין נשים בתורת עדות כלל ומיהו יש מפרשי דהיינו טעמא דסמכינן על הנשים בסימנין משום סמכינן החזקה דרבא דאמר קטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין ואהאי טעמא קבע מסמרים הרב הגדול ר"ש בר צמח ז"ל ועתה הלכה למעשה על בת שנתקדשה ע"י אביה ושום מיחתה בקדושין שקבל אביה לאמר שגדולה היתה והשיב אם האשה הזו שקדשה אביה יש לה עדים כשרים שהיו לה בשעת קדושין יותר מי"ב שנה וששה חדשי' כשיעור שני נערות ובגרות ויש עדות נשים שראו לה קודם הקדושין ביותר מששה חדשים סימני נערות המפורשים בגמ' בפ' בא סימן ובהלכות אישות בפ' הנז' ודאי אין חוששין לקדושיו ובלאו הכי חוששין לקדושיו וצריכא גט ממנו ואף על גב דהשתא חזינן לה בוגרת אמרין השתא הוא דבגר וכדאיתא בפ' עשרה יוחסין. ע"כ הא לקמן להדיא דסמכינן אעדות נשים בסימנין אפילו על מה שראו לשעבר ומתיר א"א לעלמא אפומייהו וכן דעת הריאף ז"ל בהלכות שטעם נאמנות הנשים בעדות סימני הבת הוא משום דסמכינן אחזקה דרבא וכו' ותירץ הריב"ש ז"ל דעתו בסימן קפ"ב דחף על פי שלא נאמרה חזקה דרבא להקל אלא להחמיר זהו לסמוך על אותה חזקה לבדה אבל איפשר לעשותה סניף להאמנת הנשי' בעדות הסימנין שהרי החזקה ההיא אמיתת היא כיון שמוציאין בעבורה הקטנה מחזקת קטנותה שלא תמאן ע"כ. והילכך לכולהו הני רבוותא סמכינן אעדות נשים על מה שראו בימים שעברו אי איכא עדי שנים בלי ספק כלל והקונדריס כתב בהחלט דעדות נשים על מה שעבר אפי' אסימנין לא מהני: ואיברא דממני יצאו הדברים בפסקי הראשון לחלק בין היכא שב"ד רוצין לבדוק דבודקין על פי נשים להיכא שבאין להעיד על מה שראו כבר מיהו לא חלקתי כן אלא לפי שבא אז בשאלה שהזקנה מעידה שלא היו לה סימנין דבכגון זה לא שייכא חזקה דרבא וגם היכא שהדבר ספק אם הגיעה לכלל שנותיה אם לאו דאיכא תרי ותרי דבכה"ג לא שייך חזקה דרבא ולהכי אין עדות האשה מעלה ולא מורדת להכריע בין שתי הכתות על מה שעבר אבל אי ליכא אלא עדי גדולה ונשים אפילו קרובות מעידות שהיו לה או סימנין בזמנן כדין וכשורה ודאי סמכינן עלייהו ותהיה מקודשת לראשון בודאי וזה ברור ואין להאריך עוד בזה דהא כתיבנא דקושטא דמילתא דעדות קטנו' יש כאן וכדכתיבנא לעיל במה שכתבו הראשונים ז"ל אשר מימיהם אנו שותים והמה עמודי ההוראה אשר עליהם סומכין כל בית ישראל ואני איני אלא כמעתיק וקרב לדהנא ואידהן ובהשנות דבריהם בפי שאפה באות נפשי העיפה שוקקה ותהי לנפש חיה ומכל מקום מה שראוי להורות בדין זה לכל דחיל חטאין ויראי הוראה להצריכה גט משלשתן כאשר העלה הקונדריס ובזה ראוי לדון והיה מאי זה טעם שיהיה ובלבד שיכוין לבו לשמים ומי שירצה להוציאה מיד השלישי בלא גט מההוא עובדא דנרש לא חש לקימחיה כאשר כתב בקונדריס ולא חזי למטרח קן קלמוסא בזה והאל יכפר בעד: ואכתי צריך לברר לאחר שתתגרש למי מותרת לינשא ואם כופין ולמי כופין

גרסינן בסוף פ' המגרש שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעוני ובעי גמרא מאי והעמידו דבר על בוריו וכו' ושקיל וטרי בה כדאיתא התם בגמ' ובעי תוב לא מצאו דבר על בוריו מהו חמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין רב שישא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמר עיינו רבנן בקדושי טעות הוא. יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמ' רב פפא אף זה מגרש ראשון ונושא שני אמימר אמר מותרת לשניהם והילכתא מותרת לשניהם. ע"כ והלכה כרב הונא כבר הארכתי בשמועה זו בפסקי הראשון ששלחתי אשתקד שמה ועתה לא אאריך כל כך חלא אהא מקצר ועולה לברר הדין בנדון דידן בס"ד והיה נראה לפרש דכי בעינן לא מצאו דבר על בוריו מהו דעלה דשמואל קאי וה"פ בשלמא כד הוה מפרשי' מעיקרא והעמידו הדבר על בוריו דאי מיגליא מילתא דקדושי קמא לאו מעליא נינהו מבטלינן קלא וקדושי שני הוו קדושין גמורין הילכך ניחא דקא מהדר להו שמואל בעא דבר על בוריו פי' דהקול קאי בחזקו תצא מן השני. ולאו דוקא מן השני אלא אפילו מן השני דקדושיו קדושי ודאי וכל שכן מהראשון אבל השתא דאמרינן דה"ק והעמידו דבר על בוריו