רבי בצלאל אשכנזי לז

גט כלל וכל שכן שאין מוציאין מידה מה שתפסה ולא אבדה מזונותיה כלל

ואם היינו דנין אותה בספק מקודשת היה איפשר לדון דמוציאין מידה מה שתפסה דכתב הרמב"ם ז"ל בסוף פרק י"ח מהלכות אישות האשה שהיה לה ספק גירושין ומת בעלה אינה ניזונית מנכסיו שאין מוציאין מיד היורש מספק. ע"כ. ומה שנשארו הנכסים בידה ואהלים כאשר המה ואפילו שקנתה באחת מדרכי הקניות לא מיקריא תפיסה אלא לאכול המזונות שחייבין לה היורשין אילו היו הנכסים בידם והיינו כדיהיב טעמא בריב"ש ז"ל בתשובה סימן ק"ז משום דכיון דיש רשות ליורשי' למכור במטלטלין ואפילו בקרקעות מה שמכרו מכרו ואין מוציאין למזונות ומ"ה חכמים כדי לקיים תנאי כתובה ואת תהא יתבת בביתי ומתזנא מנכסי וכו' אמרו ליפות כחה במטלטלין שאיפשר לתפסן שתועיל לה תפיסתה אבל לא ייפו כחה כל כך שתאכל מהם ספק מזונות מה שלא היו חייבין היורשין אילו היו הנכסים בידם ואין לי להאריך בזה מאחר שהדין פשוט לעניות דעתי שאשה זו בעדויות אלו אינה מקודשת כלל ואינה צריכה גט

ומיהו הא כתיבנא לעיל שכתב במרדכי בפרק אחד דיני ממונות דהשיב ר"י להצריך גט להסיר. הלעז ורצה לפרסם התררה ולולי כן לא היתה מוזקקת לכך כי מן הדין יש לפוטרה בלא גט וכו'

מעתה בנדון דידן הגם כי מדינא אינה צריכא גט חוששין ללעז כי ראיתי פסק קטן הכמות על רב האיכות ערוה החמורה גוזרת אמר כפיתקא דנפלא מרקיעא להיותה מקודשת גמורה על פי קבלת העדות האחרון ומצלו עינוהי מרמאי וכחש לא מסיימי ולא חזינא מאן חתים עלה ותארם כאלדים עולים מן הארץ אשר גזרתם יופיע ישפיע: או לרבנן סבוראי והגאונים אשר קבלתם תכריע. ואנן יתמי דיתמי הלואי כמה וכמה ראיות נציע. ואמת נוכל להביע. וגם ארי שבחבורה עוקר הרים ופקיע. יורה יורה ברתת וזיע. מאימת מפגיע. פן יפגע האמת ויפגיע. ויצריח אף יריע. ופוק חזי גדולי הדורות שלפנינו הריב"ש ז"ל והרשב"ץ ז"ל כמה האריכו למעניתם שיקבלו הרובן את תשובתם והאמת להודיע. ואפיריין נמטייה להחכם השלם כמהר"ר משה אלשיך נ"ר אשר איזן וחקר בהאי דינא ומקהי קהייהא במילי מעלייתא נגד הגזרה להעמידנו על אמתת הדין ולירד לעומקו ולא להפסיע. וחווריה כתלג חיוור בלשון של זהורית כזוהר הרקיע

ומכל מקום דינא קש ורכם ולהלכה ולמעשה משמע לי דאשה דא שריא לעלמא בלא גט אבל חוששין ללעז וחוששין לכבודן של ראשונים ואמטו להכי צריכה גט ולא מדינא הילכך לא אבדה מזונותיה ולא מפקינן מידה מה שתפסה. הנלע"ד כתבתי ומפי עליון תצא להצילנו מהכשל בדבר הלכה וינקנו משגיאות ויראנו נפלאות מתורתו ועינו תחזינה בבנין המקדש וההראל הצעיר מר ונאנח בצלאל בכה"ר אברהם אשכנזי ז"ל

ו שאלה ראובן תושב קושטנדינה הרשה את אחיו לוי תושב טוליטולה לקדש את לאה בת יעקב תושב טוליטולה וקדשה בפני עדים כשרים ויהי בבקר בקש לוי מהעדי' שיחתמו לו כתב עדות איך קדש את לאה בת יעקב מתושבי טוליטולה על שם אחיו ראובן והשיבו לו העדים כי בשעת הקדושין לא שמענו ולא ראינו שקדשת אותה לשם אחיך ראובן רק סתם ואנחנו מסופקי' אם אמרת בשעת הקדושין הרי את מקודשת לי או אם לא אמרת לי ובראותו לוי המקדש ככה עמד וקדשה פעם אחרת בפני עדים כשרים לשם אחיו ראובן ולאה נשאת לגר בלי גט מלוי ילמדנו רבינו אם בניה הם פסולים לבא בקהל מטעם ספק קדושין או לא

תשובה כתב הטור בא"ה סימן ל"ה השולח לחבירו לקדש לו אשה וקדשה לעצמו הרי זה רמאי ומה שעשה עשוי אפילו אמר לה תחילה פלוני שלחני לקדשך לו ובשעת נתינת הקדושין אמר לה הרי את מקודשת לי סד"א לי דאמ' לעשות שליחותי לקדשך למי ששלחני לקדשך ותהא מקודשת לראשון אפ"ה מקודשת לשני ודוקא שהאשה שמעה והבינה יפה קודם קבלת הקדושין שאמר הרי את מקודשת לי שאם לא כן אדעתא שאמר תחילה לקדשה לפלוני קבלה קדושין ואם טעה השליח וכשהיה לו לומר הרי את מקודשת לפלוני אמר לי אין כאן מיחוש ע"כ

מעתה הדין ברור דבניה הם כשרי' ואין כאן בית מיחוש לה דמסתמא לוי הראה ההרשאה שהיה מורשה של אחיו ראובן לקדש לו את לאה וגם אמר לה תחלה פלוני אחי הרשני לקדשך לו והילכך גם אם בודאי א"ל בשעת הקידושין הרי את מקודשת לי יכול לומר דטעה בלשונו ואפילו לא יאמ' הוא כן נשייליה לדידה חם נתרצית ואי אמרה דלא נתרצית והאי דשתקה משום דלא ידעה מאי קאמ' כי לא הבינה בלשון הקדש מהימנא וכמו שהאריך בזה מהר"מ ז"ל בתשובה כדאיתא בהגהות הרמב"ם ז"ל והמרדכי ז"ל אפילו לדעת ה"ר ידידיה ז"ל דמצריכה גט להחמיר וכדאיתא במרדכי היינו דוק' כשאומרים העדי' דבודאי אמר השליח הרי את מקודשת לי וגם השליח אינו מכחיש אלא שאומר שטעה בלשונו אבל בכגון נדון דידן דעדים גופיהו מספקא להו אי אמר לי ואיהו אמ' דבודאי קדשה לראובן ולכן השכים בבקר ובקש מהעדי' שיחתמו לו שקדש את לאה על שם אחיו ראובן בהא ודאי פשיטא דאין כאן בית מיחוש כלל ואינה צריכה גט מלוי כלל אלא מראובן לבד הנלע"ד כתבתי בצלאל ברבי אברהם אשכנזי

תשובה על פסק ששלחו משם מהחכם השלם כמהר"ר חיים באשן נר"ו ולאו מר חתים עליה על דבר העלמה המעושקה שנלכדה בפח מוקשי קדושים לג' בני אדם

ז שאלה הן אשתקד נשאלתי על אודות העלמה אשר נאחזה כצפרי' בפח מוקשי קדושי בקדושי נגעו והארכתי יען כי היתה השאלה קטנה וסתומה ולא ידעתי גופא דעובדא היכי הוה ועתה הגיע אלינו קונדריס על שם החכם השלם כמה"ר חיים באסן נר"ו אבל לאו מר חתים עליה ומכל מקום ידענו גופא דעובדא בקושט אמרי אמת ואין לי אלא לחוות דעי על הנדון כאשר יורונו מן השמים והאל יצילני משגיאות ומהכשל בדבר הלכה אמן

הן הקונדריס אשר הגיע אלינו אסיק דהעלמה הזאת מקודשת בספק לשלשתם ומסקנא זו היא בנויה על שלשה או ארבעה שרשים חדא דדייני המיאון היו הדיוטו' ומאחר דהוצרכו לקבל עדות שהיתה קטנה היו צריכין שיהיו מומחין ולכך צריך לחזור ולחקור אחר העדים שנתקבל בפניהם ועוד דלאחר שנחקרה עדותן פעם שנייה לפני החכם נר"ו לא נמצאו לה עדי קטנות שכבר נפסלו ומכללם נפסל אותו שהעיד שהלך לניקושיאה אחר שנלכדה העיר בחנוכה הבא ראשון אז ושעדיין לא נולדה הנערה הנז' מטעמא דה"ל כעדות שלא ראינוה דאינה ראיה. ועוד דבעינן קבלת עדות בפני בעל דין וכשקבלוהו בדיעבד שלא בפני בעל דין פליגי בה רבוותא איכא מ"ד דכשר ואיכא מ"ד דפסל ועוד דלא סגי להקל בעדי השנים לחוד עד שיבואו עדי סימנין דלא סמכינן אחזקה דרבא להקל אלא להחמיר ואיברא ודאי דהכי הוא דהא דאמר רבא קטנה שהגיעה. לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה שהביאה סימנין היינו להחמיר שלא תמאן ולא להקל וזה ברור מאד ואינה צריכה לפנים ומיהו ג' שרשים האחרים לא נהירן. דכתב מהריב"ן לב ז"ל בתשובה בשם הרשב"א דבעדות נשים אינן צריכין דרישה וחקירה וכיון שאינן צריכין דרישה וחקירה אף על פי שקובלה עדותן בפני הדיוטות שאינן בקיאין בדרישה וחקירה לית לן בה ושוב אינן יכולין לחזור ולהעיד לבטל עדותן. ע"כ וכן הסכימו כל הפוסקים ז"ל דעדי נשים אינן צריכין דרישה וחקירה בין בגיטין בין בקדושין וכן כתב הרב המאירי ז"ל בסוף מסכת יבמות שכל ענייני גיטין וקדושין אין צריכין דרישה וחקירה וישנן בב"ד הדיוטות והוסיף עוד משם גאוני ספרד שאפילו בדין מרומה שכיוצא בו אף בממון צריכין דרישה וחקירה בקדושין וגיטין אין צריך ע"כ. ומיהו הריב"ש ז"ל חולק בזה בתשובה סימן רס"ו דבדין מרומה צריך דרישה וחקירה ומכל מקום בודון דידן לית כאן צד רמאות ממאי דהזכיר ריב"ש ז"ל ואדרבה אומדנא דמוכח דקטנה היתה ומספר כתובת אמה נלמוד וכמו שכתוב בקונדריס והילכך לכא אין צריך דרישה וחקירה וישנן בב"ד הדיוטות ושטר המיאון שריר וקיים ולא היה צריך לחקור אחר העדים וגדולה מזו משמע לי דאפילו אם שנים שמיאנה בפניהם קבלו עדות השנים סומכין על קבלתן ולא הוי עד מפי עד ותדע דכתב הרב המאירי ז"ל בחדושיו פ' בית שמאי נסח גט מיאון כשהוא בפני שנים וזהו לשון הנוסח הראוי לענין זה כך הוא בפנינו עדים ח"מ מיאנה פלוניתא וכו' ואי איפשי בו כלל ואנו עדים אחר שנתברר לנו כראוי שעדיין היא קטנה קבלנו דבריה בתורת עדות ברורה וכו' ומה שהיה בפנינו ביום פלוני בחדש פלוני וכו' להיות בידה לראיה ע"כ. וכתב עוד ויש נוהגין שמזמינין ב"ד ומביאין לפניהם העדים שמיאנה בפניהם ומציעין לפניהם ככל תורף הענין וכותבין בנסח זה אנו ב"ד חתומי מטה נד הוינא כחדא במותב תלתא הוזקקנו על ענין הקטנה פלוניתא וכו' מחמת שבאו לפנינו פלוני ופלוני והעידו בפנינו שבפניהם מיאנה פלוניתא בפלוני ואמרה להם אמי ואחי וכו' וכן העידו לפנינו שבאותו זמן חקרו על שנותיה ונבדקה על פיהם כראוי עד שנתברר להם בירור הראוי שקטנה היתה באותה שעה ואנו ב"ד אחר שנתברר לנו שהם עדים כשרי' ושחקרנו בעדותם כראוי וכתיקון חז"ל קבלנו עדותם והתרנוה פלונית דא לינשא לכל מי שתרצה ומה שהיה לפנינו וכו' ע"כ הא קמן דסומכין הדיינין על מה שנתברר להם לעדים הקודמי' גם בבירור השנים ולא הצריכו שיבואו השני' עדים עצמן לפני הב"ד המתיר אותה לינשא. ומדקאמר וכן העידו לפנינו שבאותו זמן חקרו על שנותיה ונבדקה על פיהם וכו' משמע שלא היה הדבר ידוע מעצמו כגון שהיתה אז קטנה לפניהם אלא שהוצרכו לחקור על שנותיה מפי עדים אחרי' ואפ"ה משמע דסגי בשני' דכשאמרו חכמים מיאון בשנים לגמרי אמרו ואפי' בבירור השנים דאיברא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכו' אישות אין סומכין על הנשים במנין השני' ולא על הקרובי' אלא על פי שני אנשי' כשרי להעיד ע"כ. מיהו הקשה עליו הרמב"ן ז"ל מה הפרש יש בין שנים לסימנין דבסימנין סמכינן אנשי' וגם לענין חליצה ויבום אמרי' בפ' החולץ ואשתמודענוהי דאחוהי הוא ואמרינן התם דאפילו עבד דאפילו שפחה נאמנין ותירץ דלא דמי עדות שנים לעדות סימנין ועדות יבם דהתם עיקר טעמו של דבר הוא משום גלויי מלתא בעלמא הוא ויכולין אנו לבדוק עתה על פי אחרים ולרעת אם אמת העידו ובענין בחזקה די כדאיתא בפ' יש נוחלין ואנחנו הם המצריכין חקירה אבל עדות שנים לא מפרסמה מלתא כל כך ואם כיחשו מי יגלה לנו על כן אין סומכין אלא על ראיה ברורה: ע"כ. והילכך הכא דלא לוסיף עלה לאצרוכי שלשה מומחין לקבל עדות זה דהא ודאי עדות שנים נמי הויא כעין גלוי מילתא ואף ע"ג דאיצרוך שני אנשי' כשרים כשיעידו בפני שני דייני המיאון סגי ואין צריך לקבלת עדות זה ב"ד של שלשה מעתה בנדון דידן דהוו ב"ד של שלשה אלא דלא הוו מומחין פשיטא דסגי בהכי ולא היה צריך שום לחקור אחר העדים ואמטו להכי עדות אליעזר שלוניקיו כשר אפילו לגבי מקדש שלישי דעדות שנתקבלה בפני דייני המיאון חשיבא קבלה והויא לה תחלתו וסופו בכשרות ואם מפני שנתקבלו העדויות שלא בפני בעל דין לא איכפת לן דכתב הרב