רבי בצלאל אשכנזי לו

דכתיב אם לא יגיד בתר ושמעה קול אלה אבל אם לא השביעם לבסוף לא קפיד קרא אלא אהגדה קמייתא והיינו מאי דכתיב אם לא יגיד ונשא עונו ודרשינן מדכתיב אם לא יגיד ולא כתיב אם לא הגיד כיון שהגיד שוב אינו וכו' ואפילו בלא שמיעת קול מיירי מדכתיב אם לא יגיד ולא כתוב ולא יגיד וכדכתיבנא לעיל

עוד תירץ הר"ן ז"ל שקרוב הדבר דמאין יודעין ליודעין אנו לא מיקרי חוזר ומגיד אלא בראשונה לא הגידו כלום ועכשיו מגידין וכי אמרינן שאין יכולין לחזור ולהודות לא מטעם חוזר ומגיד אלא משום דלא מצו משוו נפשייהו רשיעי' שהרי כפרו בתחלה אחר שהשביעם ע"כ

וקשיא טובא דבתשובתו כתב בפשיטות איפכא ועוד אטו מי פליג אכולהו רבוותא דפשיטא להו דכל שאמר העד בפני ב"ד איני יודע אינו יכול לחזור ולהעיד דהוא יודע וכדכתיבנא ונראה דכי קאמ' הרב ז"ל דמאין יודעים ליודעים אנו לא מיקרי חוזר ומגיד לאו בכל גוונא דאין יודעים קאמר דאיכא כמה גווני דאין יודעים דהוו הגדה ואינו חוזר ומעיד כגון דתבען הלה שיבואו ויעידו שביום פלוני היו במקום פלוני ולפניהם הלוה את פלוני והללו משיבין איברא דביום פלוני היינו במקום פלוני ובריא לן שלא עבר מזה כלום הא ודאי דהגדה גמורה היא וכן כתב הרב בעל בעיטור ז"ל דאף על גב דתנן לא ראינו אינה ראיה היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו כי אמר האחד לא ראיתי ה"ל כאומר לחבירו לא ראית וה"ל הכחשה: ע"כ. ואפילו אם משיבין איברא דביום פלוני היינו במקום פלוני

ומיהו לא נתנו לב באותה שעה לידע אם אתה נתתה לו שום מעות ולא דקדקנו בזה כלל גם זאת היא הגדה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל וכדכתיבנא לעיל אי נמי דמשיבין רמינן אנפשין ובריא לן דמעולם לא נמצינו עמך ביום פלוני במקום פלוני ומוחזק אצלינו שביום פלוני היינו במקום אחר שלא כדבריך האי נמי הגדה מיקרי והיינו מה שהשיב בתשובה דאם אמר בתחלה שלא שמע מעולם שמת ואחר כך אמר ששמע שמת דהויא ליה הכחשה פי' דקאמר בתחילה דבריא לו שלא שמע מעולם שמת דעד אותו היום בחזקת חי הוא לו ושוב קא מסהיד ששמע שמת ובחזקת מת ביה אצלו הא ודאי דהכחשה היא

ומיהו אם משיבין איברא דנמצינו עמך ביום פלוני במקום פלוני ועסק ממון היה בניכם ובאותה שעה ידענו הדבר: ומיהו עתה אין אנו זוכרים אם אתה נתת לו שום מתנה או הוא הלוה לך או אתה הלוית לו הא ודאי דאינה הגדה וכמו שהשיב הרא"ש ז"ל וכדכתיבנא לעיל אי נמי איפשר דסבירא ליה להרב ז"ל דכשאומרין אין אנו זוכרין כלל אם היינו עמך מעולם דכל כה"ג לא הויא הגדה ובהכי אוקי הא דתנן או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות משביע אני עליכם וכו' דקאמרי אין אנו זוכרין והילכך אם שוב יעידו שיודעים פי' דרמינן אנפשין ודכירנא העדות וכך וכך היה דאינו נקרא חוזר ומגיד דבראשונה לא הגידו כלום דהא אין זוכרין קאמרו

וקשיא להרב ז"ל דאם כן הא דקתני נמי בההיא מתניתין השביע עליהם חמשה פעמים בפני ב"ד וכו' אמר ר"ש מה טעם מפני שאינן יכולין לחזור ולהורות בכה"ג נמי מיירי דקא אמרי אין אנו יודעין דלא דכירנא שום עדות ואי הכי הרי יכולין לחזור ולהגיד

ותירץ דלאו מטעם חוזר ומגיד קאמר אלא משום דלא מצו משוו ונפשייהו רשעים שהרי כפרו אחר שהשביעם פי' דמאחר שהשביעם אפילו דקאמרי אין אנו זוכרין כפירה מיקרי ועבירה בידם דהוו להו למירמי אנפשייהו מיראת השבועה ולמדכר ומ"ה משוו נפשייהו רשיעי אבל כל שלא השביעם ואמרו אין אנו זוכרין יכולין לחזור ולהעיד. זו היא שיטת הר"ן ז"ל. וגם בזו פליגי קצת רבוותא ז"ל דהא הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל לא אשכחו פתרי למתניתין לא ברוץ לב"ד

וכן כתב הרשב"א ז"ל להדיא בתשובה וז"ל אות העד שהעיד שבפנינו נתקדשה כיון שהאחרים אומרים שלא נתקדשה בפניהם אין חוששין לו וכו' והעד האחר ששאלו ולא רצה להעיד ואמר שמעולם לא יעיד כיון שלא העיד בפני ב"ד שנתקדשה אינו כלום והרי זו מותרת לינשא ואינה צריכה גט אלא שיש לחוש שמא למחר הוא בא ויאמר שנתקדשה בפניו ונמצאו בניה ממזרים והנה זה עובר על שאינו מעיד ואם אינו רוצה להעיד יחרימו בבית הכנסת שכל מי שיודע בזה עדות שיבא ויעיד ואם זה אינו מעיד ונשא עונו. אחר כך ראיתי כתב אחר בשאלה זו שכתוב בו שהשלשה אמרו בפני ב"ד שלא ידעו בקידושין ולא בממון שהוא תובע ממנה אלא שאחד מהם חזר אחר מכאן ואמר שיש לו מזכרת וכו' ואם הדבר כן אין בדבריו כלום שאפילו שחזר ואמר שנתקדשה אין בדבריו כלום שכל עד שאומר בפני ב"ד איני יודע אינו יכול לחזור ולומר נזכרתי ויודע אני כמו שמבואר במסכת שבועות ואם הדבר כן הרי היא מותרת בלא גט ויתירוה ב"ד ויכתבו מיה פסק דינה ויתנו בידה כדי שיהא לה לראיה ולזכות. ע"כ

ועוד האריך ותשובה זו היא מהתשובות כתיבת יד אשר בידי מלבד התשובות של הדפוס. גם מהרר"י קאר"ו ז"ל הביא תשובה זו בספר אבן העזר סימן מ"ב

והילכך מדכייל וקאמר שכל עד שאומר בפני ב"ד איני יודע אינו יכול לחזור ולומר נזכרתי וכו' משמע דאפילו באומר איני זוכר קאמר דשוב אינו יכול לחזור ולומר נזכרתי ואפילו בנותן טעם משמע דסבירא ליה דאינו יכול לחזור ולומר יודע אני דהא בעד הראשון שלא רצה להעיד כתב ז"ל דמותרת לינשא אלא שיש לחוש ובשאלה השניה כשכתבו לו שהעידו שלא ידעו בקדושין החליטה להתר ואמר שיתירוה ב"ד ויכתבו מיד פסק דין ויתנו בידה ולא חש שמא למחר יאמר העד יודע אני ויתן טעם ואמתלא לדבריו על מה שאמר מעיקרא איני יודע אלמא משמע דלא שני לו בין אומר איני זוכר לאומר איני יודע בבירור ובין נותן טעם לאינו נותן טעם גם בפרק הכונס עלה הא דאמרינן אמר רבי יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הפורץ וכו' והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ופריך גמרא במאי עסקינן אילימא בתרי פשיטא וכו' כתב ז"ל מה שאמרו חייב בדיני שמים היינו בשכפר בב"ד אבל שלא בב"ד אף מדיני שמים פטור שהרי יכול לחזור ולהעיד בב"ד אף על פי שכפר בחוץ וכדאיתא התם בשבועות ע"כ: משמע דהיודע עדות ואינו מעיד בב"ד ואפילו אמר איני זוכר חייב בדיני שמים שהרי אינו יכול לחזור גם מלשון הרא"ש ז"ל משמע כן דדווקא באומר איני זוכר עתה יכול לומר נתתי אל לבי וכו' וכדכתיבנא לעיל אבל באומר איני זוכר כלל משמע דאינו יכול לחזור ולומר נזכרתי

נמצא דבאומר איני זוכר פליגי בה רבוותא דלהר"ן ז"ל יכול לחזור ולהעיד יודע אני ולהרשב"א ז"ל ודעימיה אינו יכול לחזור ולומר נזכרתי ולהם שומעין דהמה רבים וגם הר"ן ז"ל לא פסיקא ליה ולא שבקינן פשיטתייהו דאינך רבוותא מפני ספקו ז"ל. וכשאמר איני יודע בבריא כגון שאמר הייתי שם ולא ראיתי מזה כלום ואפילו אומר לא נתתי אל לבי לראות לכ"ע אינו יכול לחזור ולהגיד וכדכתיבנא לעיל

מעתה בנדון דידן מה שהעיד אפרים מתחילה שנמצא עם אלעזר ומואנס"ה ולא ראה שום קדושין זולתי ששמע אומרים בס"ט בס"ט הגדה גמורה הויא לכ"ע ואינו חוזר ומגיד וכל שכן כי נתן טעם לפגם שאם פחד מהשובאשי שהיו מעלילים על המקדש והעדים לא היה לו להעיד כלל כי המשחית לא יבחין וגם מה שאמר שפחד מהשופרות והנדויין והאיומים אינו טעם דאדרבה מחמת כדהיה לו להעיד האמת ולא לכבוש עדותו בערוה החמורה

הילכך עדות אפרים הויא ליה עדות מוכחשת בלי ספק מוכחש מנפשיה ומוכחש מחבריה ולשיטת הרמב"ם ז"ל ודעימיה דפ"ל דבדין מרומה כל שלא נחקרה עדותן בב"ד כמאן דליתיה דמי מעתה עדויות הללו ראשונים ואחרונים שלא היו בדרישה וחקירה כמאן דליתנהו דמי ודל נמי מהכא ההכחשה ואם יחזרו העדים ויעידו בפני ב"ד הגון בקי בדרישות והקירות ויחקרו עדותן היטב ותמצא מכוונת הא ודאי שיהיה עדותן קיימת

ומיהו איתתא תשתרי מעתה ואין לנו לחוש פן יבואו ויעידו ויכוונו עדותן בכל הדרישות והחקירות. וגדולה מזאת כתב הריב"ש ז"ל בחשובה סימן קכ"ג על אשה אלמנה שאמר עליה איש אחד שנתקדשה. לו והוציא קול שיש עדים בדבר שקרשה אלא שיצאו מן העיר לא הרחיקו יותר ממהלך שני ימים ועתידין הן לחזור והיא מכחשת אותו שלא נתקדשה שאין מעכבין אותה מלינשא וכיוצא בזה כתבו הרשב"א ז"ל והרשב"ץ ז"ל בתשובותיה' וכ"ש בנדון דידן דרחוק הדבר מאוד שיחזיקו עוד ברשעתם ויכוונו דבריהם בכל הדרישות והחקירו' וכמה וכמה חטאים בנפשותם באו לפנינו לענות סרה על בנות ישראל ולא מצאו ידיהם ורגליה' ות"ל מעולם לא זכו בדין בזה כי הרבה פתחים למקום לברר וללבן עקלקלותם ולהוליכם את פועלי האון ומאת הנצב על חומת אנך היתה זאת לתת עדת חנף גלמוד ולהניח בת אברהם אבינו ע"ה יושבת בקדושתה ולא תהיה בזה כקדשה וכמה וכמה ראינו אשר לא השלימו שנתן העדים ולא המקדש כי חפץ ה' להרים מכשלה כזאת מישראל לבלתי ידח ממנו נדח

ומכל מקום לענין דינא אין לחוש לזה כלל ולשיטת הרא"ה ז"ל והריב"ש ז"ל דלא מצרכי דרישה וחקירה בדין מרומה לעיכובא כיון דאתכחשו להו סהדי תו ליכא למיחש להו כלל

והילכך בנדון דידן בהצטרפות כל הטעמים דכתיבנא ליכא למיחש לעדויות הללו אם משום דלא נתקבל העדות בפני האשה וגם דהויא דין מרומה גמור ולא נתקבל עדותן בדרישה וחקירה וגם דהויא ליה עדות מוכחשה בתרי גווני דכל חד מינייהו מוכחש מחבריה ומחמתיה

ומיהו אין לבטל עדות זה מטעם דאמר יצחק העד לשון באותה טבעת דמשמע דהויא שתיקה לאחר מתן מעות דלא כלום הוא דהא העיד בהדיא שכך אמר לה בעת הקדושין שנתן לה ואם הלשון מקולקל לית לן בה וגדולה מזו כתב בעל ארחות חיים בשם הרשב"א ז"ל המקדש בכוס ואמר לה הרי את מקודשת בטבעת זו אם ראתה במה מקדשה אף על פי שאמר לה בטבעת זו הרי היא מקודשת שהרי פשטה ידה וסברה וקבלה וכו' זהו שנ"ל ומכל מקום נכון לחזור ולקדש לצאת מידי ספק שמא תפשוט ידה ותקבל קדושין מאחר וכו' עד כאן

הילכך כיון דהעיד בהדיא שכך אמר לה בעת הקדושין און לבטל משום דאמר באותה טבעת ומה שכתב הריב"ש ז"ל בתשובה סימן ק"ע אינו ענין לכאן דהתם העידו שני העדים שבתחלה זרק לו הטבעת בחיקו של אבי הנערה ואח"כ אמר לו הרי בתך בולאר"ה מקודשת לי ונסתייע מלשון הקדושין שאמר באותה טבעת ואף על גב דגם בנדון דידן אברהם סבע העיד שמתחלה נתן לה ואחר כך אמר לה ומעתה יש לנו לתקן דבריו דקרי ליה עת הקרושין כל זמן דעסקי בהכי ואפי' לאחר נתינה מיד כי היכי דלא ליתכחשי אהדדי וכמו שכתב הר"ן ז"ל בתשובה דיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראין מכחישי' זה את זה כדי שתהא עדותן מכוונת בכל מה שאיפשר כדי שלא יהא אחד מהם רשע ע"כ ומה גם היכא דיש דקדוש לשון במה לתלות מדנקט באותה טבעת ליתא דסוף סוף הא מתכחשי בלאו הכי וכדכתיבנא ועוד מאי חזית דתפסת אברהם סבע הרי אפרים מעיד שהים בעת הקדושין לכן נראה שאין לבטל מטעם זה כלל

ואין אנו צריכין לטעם זה כלל דמתלת או ארבעי טעמי דכתיבנא אין לחוש לעדיות אלו ואיתתא דא שריא לעלמא ואינה צריכה