רבי בצלאל אשכנזי לד

הרגו הכחיש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטלה בעדות מה פליגין כשהוא שתי כיתי עדים אחת אומרת בסייף וכו' אחת אומרת לצפון פנה ואחת אומרת לדרום פנה דברי הכל הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה העדות חייליה דרב מהדא דתנינא תמן וכו' מתניתא פליגא על רב אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה לזה עדותן בטלה וכו' אמר רבי מנא פתר לה רב עד בעד אמר רבי אבין אפילו יפתר כת בכת שניא היא לדיני נפשות דכתיב צדק צדק תרדוף. ע"כ. פי' עדות תוך עדות היינו מידי שאינו בעיקר הדבר דפתיך בעדות העיקר כגון זה אומר מן הכיס וזה אומר מן הצרור דעדות ההלואה שראו שמנה לו מעות היינו עיקר העדות ומה שמעידין נמי אם היה מן הכיס הוא עדות אחר ויש חילוק בון כשמעידי' עדות זה קודם שנשלם העדות לאחר שנשלם העדו' דקודם שנשלם העדות כגון זה אומר מן הכיס מנה וכו' היינו עדות בתוך עדות שבתוך מה שמעידין שמנה המעות מעידין נמי שמן הכיס מנה אבל כשמעידין לתוך חיקו מנה הרי לאחר שהעידו שמנה מעידין שלתוך חיקו של לוה מנה והרי זה עדות לאחר העדות וה"פ חייליה דרבי יוחנן מהדא דמר פי' סייעתא דרבי יוחנן מהדא דאמרינן לעיל פי' דלעיל מיהא מייתי בירושלמי תמן תנינן מי שהיו שני כתי עדים מעידים אלומעדים שנזר שתים ואלו מעידין שנזר חמש ב"ש אומרי' עדותן אין כאן נזירות וב"ה אומרי' יש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים ופליגי עליה רב ורבי יוחנן רב אמר בכלל נחלקו אבל בפרט כל עמא מודו נחלקה העדות ורבי יוחנן אמר במונה נחלקו אבל בכולל כל עמא מודו שיש בכלל חמש שתים וכו' ואם היינו מהפכים סברת רב לרבי יוחנן הוה ניחא דחייליה דרבי יוחנן מיהא דאיתמר אבל לגירסא זו לא ניחא שוב מצאתי בפ"ג דנזיר בירושלמי דגרסינן איפכא וז"ל רב אמר בכולל נחלקו אבל בפורט כל עלמא מודו יש בכלל חמש שתים וכו' רבי יוחנן אומר במונה נחלקו אבל בכולל כל עלמא מודו נחלקה העדו' אין כאן נזירות והשתא ניחא דאזיל רבי יוחנן לשיטתיה דוק ותשכח פי' במונה כת אחת אומרת חדא תרתי וכת אחת אומרת תלת ארבע חמש ובהכי איכא למימר דלא נחלקה דכולהו מודו כחדא תרתי אבל בכולל דהיינו כת אומרת תרתי וכת אומרת חמש ע"כ מכחישין זה אה זה דזאת אומרת שנים וזאת אומרת חמש ובמה שמוציאין מפיהם ליכא צד דלא מכחשי בהו ולהכי נחלקה עדותן לד"ה: רבי בא ברבי חייא וכו' השתא אחא לפרושי פלוגתייהו הוחזק המונה וכו' פי' תרוייהו מודו שמנה הלא שזה אומר מן הכיס וכו' זהו הכחיש עדות בתוך עדות דעד שלא העידו שמנה המעות ללוה הם מכחישים זה את זה ונמצא דמעיקרא א נפק עדותן בהכחשה וכל חד וחד שוברו עמו וכיון שהאחד שקרן שוב אין כאן עדות ומ"ה אוף רב מודה דבטלה עדותן מה פליגי כשהיו שני כיתי עדים אחת אומרת מן הכיס מנה וכו' לרבי יוחנן בטלה עדות דהרי הכחיש עדות בתוך עדות ורב סבר דלא בטלה עדות דכיון דשתי הכתות מעידין דהלוה לו מעות לא איכפת לן אם יוכחשו דזאת אומרת מן הכיס מנה וזאת אומרת מן הצרור דסוף סוף הרי יש כאן שנים כשרים שאינם משקרים אחת אומרת לתוך חיקו וכו' פי' מאחר דכבר העידו שמנה מעות ללוה בלי שום הכחשה לא איכפת לן אם שוב לאחר כך יוכחשו בקבלת הלוה היאך היה אם לתוך חיקו או לתוך אפונדתו והיינו עדות לאחר עדות ולדברי ככל לא בטלה עדותן ועד השתא פי' פלוגתייהו בדיני ממונות והשתא מפרש פלוגתייהו בדיני נפשות אחד אומר בסייף ואחד אומר במקל היינו הכחיש עדות בתוך עדו' דעד שלא נגמר עדות ההריגה הוכחשו ואין כאן עדות כלל דכל אחד מכחיש חבירו ולהני אף רב מודה דבטלה עדות מה פליגין כשהיו שני כתי עדים וכו' אחת אומרת לצפון פנה וכו' בקצת ספרים גרסינן נטה והכי פי' לצפון נטה הנהרג אחר שהרגו ואחת אומר לדרום הרי הכחיש עדות לאחר עדות דלאחר שהעידו שנהרג נפל ההכחשה והקשו על רב ממתניתין דקתני בזמן שהן מכחישין זה את זה עדותן בעלה ומשני אמר רבי מנא פתר לה רב עד בעד פי' בכת אחת דמכחשי אהדדי דלדברי הכל עדותן בטלה ולעולם פליגי אפילו בדיני נפשות וכדכתי' ורבי אבין משני אפילו יפתר כת וכת וכו' והילכך לא פליגי בדיני נפשות אלא בדיני ממונות

נמצינו לדעת הירושלמי דבכת אחת דקא מכחשי אהדדי בעדות בתוך עדות דברי הכל עדותן בטלה אפילו בדיני ממונות ואיברא דגמרא דידן קא מייתי הא דאמר רב יהודה עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות ומיהו לאו בכל גוונא קאמר דיש לנו לקרב הדעות תדע דקאמר רבא מסחברא מילתיה דרב יהודה באחד אומר בארנקי וכו' וקשה קצת דרב יהודה כייל דבכל גוונא עדות המכחשת וכו' כשרה בדיני ממונות ומשמע דבכל גוונא קאמר ואיהו מחלק אליביה דבר יהודה אתמהה ובהאי דגרסינן בירושלמי ניחא משום דידע רבא הך פלוגתא דרב ורבי יוחנן דהיינו אימוראי קשישי דפרכינן מינייהו לכלהו בתראי כמו ממשנה וברייתא וכמו שכתבו המפרשי' ז"ל בכמה דוכתי להכי רצה רבא לחלק ואף על גב דפליגי נהרדעי וקי"ל כוותייהו בנדון דידן דהיינו מילתא דתליא בגופא דעובדא וכדכתיבנא לעיל לאו עדות בתוך עדות מקרי אלא חד עדות הוא וביה הוכחשו וכיון דכן אפילו תימר דהיינו בדיקות כ"ע מודו דעדותן בטלה

והילכך מטעם דכל חד מוכחש מחבריה כדכתיבנא יש לבטל הקדושין ואינה צריכה גט

גם יש לבטל הקדושין מטעם דכל חד מוכחש מנפשיה דיצחק אמר בקבלת עדות האחרון שהוא מברר מה שהעיד בראשונה שנתן אלעזר למואנס"ה טבעת אחת של זהב לקדושין וקבלתו וכו' שאמר לה בעת הקדושין שנתן לה הרי את מקודשת לי באותה טבעת וכו' ונחזי אנן אי בקבלת עדות הראשון היו אברהם סבע ויצחק במעמד אחד בפני הב"ד והעיר בפניו אברהם סבע שראה את רבי אלעזר שנתן למואנס"ה טבעת אחת של זהב ואחר כך חמר לה לקדושין ונתלהלה בו ואמרה בלשון ערבי אי אי ע"כ. ועדות זה ודאי לית ביה מששא כלל חדא דלא אמר לה אלא לאחר מתן מעות והיא לעגה עליו ואמרה אי אי וגם מעיר בבירור דלא אמר לה אלא לקידושין והאי לישנא לא מהניא כלל וכמו שכתב הרשב"ץ ז"ל בתשובה על אחד שאמר קח טבעת זו קדושין של בתך שאינו כלום שאינו מוכיח בדברים אלו שהאשה הוא מקדש ועוד דכל שאמר קדושין הן לא אמר כלום כיון שלא אמר קדושין יהו או הרי הן קדושין דבעי לשון שיוכיח להבא ושוב בא יצחק והעיד באותו מעמד שנתן רבי אלעזר למואנס"ה טבעת אחת של זהב לקדושין וקבלתו ממנו ורצתה וכו' משמע דפליג עליה דאברהם סבע בחדא ומודה ליה בחדא פליג עליה במאי דקאמר דנתלהלה בו ואמרה בלשון ערבי וכו' וקא מסהיד איהו דרצתה בקדושיו והלכה לה ומודה לעד הראשון במאי דקאמר דלא חמר לה אלא לקדושין מדלא פי' להדיא שאמר לה בפי' הרי את מקודשת לי כי היכי דפירש להדיא שרצתה בו והילכך כמאן דפריש להדיא דלא אמר לה אלא לקדושין דמי ויגיד עליו ריעו וכדכתיבנא מעתה מה שחזר ואמר דרוצה לברר דבריו שאמר לה הרי את מקודשת לי אינו אלא סותר דבריו הראשונים הוי ועדותו בטלה

ומיהו אם יצחק העיד בראשונה אי נמי אפילו העיד באחרונה אלא שלא שמע דברי אברהם סבע בזה יש לדון דבתחלה סתם ואחר כך פי' אופן הקדושין וכבר כתב הר"ן ז"ל בתשובה דכל שאנו יכולין לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדותו מכחשת יש לנו לכוון דבריו שכשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראין מכחישין זה את זה כדי שתהא עדותן מכוונת תולין זה בכל מה שאיפשר כדי שלא יהא אחד מהם רשע וכו' אף בעדות עד אחד שהעיד וחזר והעיד יש לנו לכוין את דבריו בכל מה שנוכל. ע"כ. ואין לדחות ראיה זו דאדרבה יש לנו לתרץ דברי שני עדים שיהא עדותן מכוונת דמיניה קא יליף הרב ז"ל לעדות עד אחר והרי אברהם סבע העד האחד מעיד שלא אמר אלא לקידושין דהא ודאי ליתא דבלאו הכי נמי הרי הם מכחישים זה את זה ואחד מהם הוא רשע

ומיהו הר"ן ז"ל כתב מעיקרא באותה תשובה שכל דבר שהעדים מצויין לטעות בו יכולין לברר דבריהם ואין בזה חוזר ומגיד משמע דוקא דשהעדים מצויין לטעות בו ובנדון דידן כל העולם חושבין שצריך שיאמר לה הרי את מקורשת לי ובמאי טעה שלא אמר כן מעיקרא לכך קרוב הדבר לומר שאפילו אם לא שמע דבריו אברהם סבע שאין זה בירור אלא סתירה

ואפילו כי מדלית הכחשה זו של יצחק מהכא ולא תרצה לבטל עדות מחמת וכן הרי מכל מקום עדותן בטלה דאפרים העד באחר פשיטא ודאי דהוא מוכחש מנפשיה דבקבלת עדות הראשון אמר שלא היה יודע שום עדות בקדושין זולתו ששמע שאומרים לו בעת נתינתן את הקידושין בס"ט בס"ט והלך לו והניחם ומה שחזר והעיד בקבלת עדות האחרון הויא ליה חוזר ומגיד ומ"ה עדותו בטלה

ומיהו ראיתי להרב המובהק כמהרר"י קארו ז"ל שכתב בח"ה סימן כ"ט ובכסף משנה פ"ג מהלכות עדות דדווקא כשהעיד בב"ד אינו יכול לחזו' בו אבל אם שאלוהו עדותו על ואמר איני יודע יכול לחזור ולהעיד אם נתן טעם לדבריו

והביא ראיה מפרק גט פשוט דגרסינן התם ההוא תברא דהוה חתים עלה רבה בר חנן אתא לקמיה ההיא אתתא אמרה ליה לאו אנא הואי אמר אנא נמי אמרי לאו איהי היא ואמרו לי מיקש הוא דקשה לה ובגר ליה קלא אמר אביי אף על פי דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק ע"כ משמע דדוקא בכה"ג שהעיד בתחלה דלאו איהי היא דאמרינן ביה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ודוקא לצורבא מרבנן הוא דחוזר ומגיד בכל כה"ג אבל אילו אמר מתחלה לא ידענא ליכא למימר כיון שהגיד וכו' דכל שאמר איני יודע לא מיקרי מגיד

ויש מי שדחה ראיה זו דהאי נמי שאיני יודע הוא דהא לא קאמר דלא נתקבלה כתובתה אלא על חתימתו קא מסהיד דדלאו איהי ואינו יודע אם נתקבלה כתובתה

וליתא דכתב המרדכי ז"ל בסוף פרק שבועת העדות נשאלתי על מעשה שאירע שהקהל הטילו חרם בב"ה על כל מי שיודע עדות שיעיד קודם שיצאו מחצר בית הכנסת ויצאו ולא העידו ולאחר זמן באו עדים שהיו שם בבית הכנסת בשעת החרם ואמרו לא שמנו אל לבנו אז להעיד ועתה זכרנו ובאנו להעיד והשיב ז"ל דמקבלין עדותן דהא אמרינן בפ"ב דכתובות רב אסי הוה ידע ליה סהדותא לרב כהנא אמר לו לאו הכי והכי הוה אמר לו לא ידענא לסוף אדכר ליה רב אסי אזל אסהד ליה וכו' ולא דמי להא דתנן השביע עליו חמשה פעמים בב"ד וכפר אינו חייב אלא אחת ואמר רבי שמעון מה טעם הואיל ואינו יכול לחזור ולהודות די"ל דשאני התם דכפרו לגמרי וכיון שהגיד שוב אינו חזר ומגיד ע"כ

וראיתי מי שפירש לשון זה דקא מחלק המרדכי בין שותק כההיא דהטילו חרם בב"ה ויצאו ולא העידו לאומר איני יודע דכיון דאומר בפיו אינו יודע לך עדות קום עשה מיקרי ולא נהירא דהא מייתי המרדכי ראיה מהא דפרק שני דכתובות רב אשי הוה ידע ליה סהדותא לרב כהנא אמר לו לאו הכי והכי הוה אמר לו לא ידענא לסוף אדכר וכו' אלמא דלא שני ליה