רבי בצלאל אשכנזי לג

כליו שחורי' וכו' ואהדר גברא גברא קא רמית" ע"כ. משמע להדיא דסיפא דרב חסדא בבדיקות קא מיירי ומשמע דמ"ה קאמר הרי זה נכון משום דהוו להו בדיקות וקשיא דהא במתניתין קתני להדיא דבמכחישין אפילו בבדיקות עדותן בטלה

והרמ"ה ז"ל בחידושיו פירש דהא דרב חסדא כולה בבדיקות מיירי וכמו דס"ל להראב"ד ז"ל והוקשה לו מ"ש רישא מ"ש סיפא ותירץ דסיפא דרישא כיון דההיא מילתא דמתכחשי בגוה מילתא דצריכי לאסהודי בה למידע אי מחייה במידי דחזי למיתה ניהי כדתניא שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדים וכו' לא מצטרפי סיפא כיון דקא מתכחשי במילת' דלא צריכי לאסהודי עלה מצטרפי ע"כ ואע"ג דאדירן היינו כלי ברזל או רומח להרמב"ם ז"ל או גרזן או איזמל לבעל הערוך וקי"ל דאין כלי ברזל צריך אומד ומה לי סייף ומה לי אדירן מ"מ כיון דהויא מילת' דצריכי לאסהודי ביה מעיקרא בדיקה כעין דרישה הויא ומ"מ ס"ל ז"ל דרב חסדא בבדיקות מיירי וכן כתב הר"ן ז"ל וז"ל פרש"י ז"ל דרב חסדא ס"ל דכי אמרי' במתניתין דמכחישין בבדיקות עדותן בטלה היינו דוקא בבדיקות שהן בגופה של עדות כסייף ואדירן אבל כליו שחורים וכליו לבנים אפילו במכחישין עדותן קיימת ולפום האי פירושא שמעת בהדיא דדווקא במכחישין זה את זה בסייף ואדירן עדותן בטלה אבל אמרו אין אנו יודעין אם בסייף אם באדירן הרגו עדותן קיימת שלא כדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ ונראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דכיון דממתניתין משמע דהא דשיילינן לעובד ע"א את מי עבד ובמה עבד דהיינו דרישה וכדכתיבנא לעיל משמע דה"ה סייף ואדירן היינו דרישה דאי משוית חילוקא בינייהו משום דכיון דחזא דתקע בלבו גוף אחד והרגו מה לנו לידע אם היה סייף או אדירן ומ"ה מדלית ליה מן בחקירו' מהאי טעמא גופיה היאך מחלק בהכחשה בין סייף ואדירן לכליו שחורין ומתניתין סתמא קתני דבמכחישין עדותן בטלה אפילו בבדיקות ואי משום דסייף ואדירן הויא בגופא של עדות והא לא סגי לה בהאי טעמא לעיוליה בחקירות לכך ס"ל להרב ז"ל דכל מידי דהויא בגופה של ערות דרישה מיקרי ולהכי קאמר אין זה נכון ורב חסדא נקט הגרועה שבדרישות וקאמר דאין לחלק בדרישות דבכל גוונא דהויא בגופה של עדות ומכחשי אהדדי אין זה נכון אבל בבדיקות יש לחלק דאף על גב דמתניתין סתמא קתני דבמכחישין עדותן בטלה בבדיקה דגריעא כגון אחד אומר כליו שחורין וכו' הרי זה נכון ופריך עלה מעוקצי תאנה פי' דהעדים העידו שהרגו תחת התאנה ובדק בן זכאי אי עוקצים של תאנה זו היו ארוכות או קצרות ואין לך בדיקה גרועה מזו ועלה קתני במתני' דבמכחישין עדותן בטלה ומשני כגון שעקץ תאנה בשבת דעלה קא מקטיל והיינו בדיקה מעולה ולא דמיא לסייף ואדירן דמקרי דרישה משום דהויא מילתא רבה כי לפעמי' לאסהודי בה למידע אי מחייה במידי דחזי להמית אבל מי שקץ וחתך תאנה בשבת למה לן למידע אי עוקציה היו ארוכות או קצרות בכל גונא דתלש התאנה ממקום חבורה חייב ומיהו מכל מקום כיון דמקטיל עלה בדיקה מעולה היא דדמיא לדרישה דהויא בגופה של ערוה ופריך תו מדתניא אמרו לו תחת תאנה הרגו ומשני כגון ששפדו ביחור של תאנה פי' והא דקתני במתניתין ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים אעוקץ יחור התאנה ששפדו בו קאי ולאו היינו השני קצוות של היחור אם היה דק או גס דאם כן היינו סייף ואדירן דהא בעינן למידע אם היה ראוי לתקוע ביחור זה בבטן האדם אלא אמקום דבוק הפרי והעלין שביחוד שלאחר שנתלשו נשארו ביחור כעין עוקצים ופגימות ועל אותם בדק אם היו דקין או גסין וזהו בדיקה מעולה דהיינו לבדוק בסימני גוף הכלי שהרג בו ומיהו אינו דרישה דמה לנו לידע סימני היחור הרי העידו שיחור של תאנה תקע בו אבל סייף ואדירן לידע מעיקרא במה הרגו היינו דרישה ופריך תו מדתניא אמר להן תאנה זו עוקציה דקין וכו' תאנים שחורות וכו' דבשלמא מתניתין יש לתרץ דבדק בעוקצי היחור ששפדו בו אבל הא דתניא תאנים שחורות וכו' לא קאי אלא על התאנים ובתאנים עצמן אי איפשר להרוג והיינו בדיקה גרועה והדרא קושיין דמעיקרא לרב חסדא ואסיקנא דרב חסדא כרבנן ס"ל ולית הלכתא כוותיה אלא אפילו במכחישין בכליו שחורים ולבנים עדותן בטלה דמתניתין סתמא קתני דבמכחישין עדותן בטלה כנ"ל ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל גדול המחברים. ודע דס"ל להרב ז"ל דמנה זה שהלוהו אם היה ממטבע פלוני או ממטבע פלוני אף על גב דדמיהן שוין היינו דרישה ומנה שחור ומנה לבן כיון שהוא מטבע אחד ודמיהן שוין אלא שזה חדש וזה ישן היינו בדיקה עי' בפ"ג מהלכות עדות

והילכך כיון דס"ל להרב ז"ל דכוונת המעשה ביינו דרישות אמטו להכי בדיני ממונות נמי אם הכחישו זה את זה בכוונת המעשה עדותן בטלה וכן כתב הרב ז"ל בפ"ג מהלכות עדות וז"ל אף על פי שאין עידי ממונות צריכין דרישה וחקירה אם הכחישו העדים זה את זה בדרישו' או בחקירות עדותן בטלה ואם הכחישו זה את זה בבדיקות עדותן קיימת כיצד אחד אומר בניסן וכו' או שאמר אחד בירושלם וכו' עדותן בטלה וכן אם אמר האחד חבית של יין וכו' עדותו בטלה שהרי הכחישו בדרישה אבל אם אמר וכו' ע"כ. פי' נקט בחקירות תרתי כיוון הזמן וכיוון המקום ובדרישה נקט חדא וה"ה כל כיוצא בזה וזה הדין הוא מוסכם מכל הפוסקי' אשר מהם תצא תורה לישראל וכן נראה מהגמ' בפרק זה בורר עדות המכחשת זו את זו בבדיקות כשרה בדיני ממונות משמע להדיא דהמכחשת זו את זו בחקירות ובדרישו' פסולה בדיני ממונות

וכן כתב הרמ"ה ז"ל להדיא בפרק אחד דיני ממונות וז"ל ברם את צריך למידע דכי אמרינן דהודאות והלואות לא בעו דרישה וחקירה הני מילי דאי לא מסהדי באי זה יום וכו' לא מבטלא סהדותייהו אבל היכא דאסהידו באיזה יום וכו' ואתו סהדי ואזמינהו קיימא עליהו הזמה דעד כאן לא תקינו רבנן אלא דלא ליבעי דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אבל היכא דאמרי אינהו ביום פלוני ואיתומו לא תקינו רבנן לאוקומי סהדותייהו וסוגיין בכוליה גמרא הכין וכו' ולא תימא עד דאתו סהדי ומוזמי להו אלא אפילו היכא דמתכחשי אינהו בחקירות דתליא בהו הזמה עדותן בטלה כדאמר רב יהודה עדות המכחשת וכו' בבדיקות אין בחקירות לא והתם בהודאות והלואות קא מיירי כדמפרש ואזיל ע"כ. הא קמן דעדות מוכחשת בחקירות עדותן בטלה וכדדייק לה מיהא דרב יהודה ולא תידוק מלישניה דדוקא בחקירות דתליא בהו הזמה דאיכא למימר דלרבותא נקטינהו וכ"ש דרישות דתלו בכוונת המעשה וכדכתיבנא לעיל ומשום דפתח בהזמה נקט תוב חקירות דתלו בהזמה גם הטור ז"ל כתב בפשיטות דאם הכחישו זה את זה בדרישות וחקירו' דעדותן בטלה גם בדיני ממונות

וכן כתב סמ"ג וכן פשיטא ליה לריב"ש ז"ל בכמה דוכתי בתשובותיו והכין משמע מלשון הרי"ף ז"ל דפסק בפרק זה בורר כנהרדעי דאמרי אפילו אחד אומר מנה שחור וכו' מצטרף ומייתי נמי אחד אומר בדיוטא העליונה וכו' דהיינו בדיקות כדכתיבנא משמע אבל בחקירות אינו מצטרף מעתה אין לך לחוש למאי דכתוב בספר התרומות די"א דעדים המכחישים זה את זה בחקירות כשר בדיני ממונות וכו' דהיא סברת יחידית נגד כל הני רבוותא דכתי'. מעתה בנדון דידן דאיתכחוש בגופה דעובדא דהיינו דרישו' לדעת הרמב"ם ז"ל הא ודאי דעדותן בטלה ואפשר דאפילו לאותה סברא דמייתי בספר התרומות דוקא בדיני ממונות ומשום דקיל להו לסהדי לא דייקי וכמו שכתב הר"ן ז"ל וכדכתי' לעיל אבל בקידושין דהיינו ערוה החמורה ותליא במילי הא ודאי דדייקי סהדי ואי איתכתוש עדותן בטלה

ומיהו הראב"ד ז"ל השיגו בההיא דסייף ואדירן וכדכתיבנא ונראה דבנדון דידן יודה דדווקא סייף ואדירן הוא דהוו בדיקות דמה לנו לידע אי בסייף אי באדירן דכיון דהעידו דהרגו במידי דחזי להמית מה לנו לידע אי בסייף חי באדירן חבל בנ"ד דהכחשתן בעיקר דינא דכמה דיני תלוי בזה חי קבלתה היתה מתחלה כרצונה או בערמה והכי נמי אי נתרצית לבסוף להדיא אי שתקה והלכה לה ודאי דסהדי דייקי בכל מילתא ומילתא והיינו דרישה דתליא בגוף המעשה תדע אי ס"ל להראב"ד ז"ל דליכא אלא ז' חקירות דהיינו כיון הזמן וכיוון המקום אבל כיוון המעשה היינו בדיקות אמאי לא השיגו בפ"א אלא ודאי משמע להדיא כדכתיבנא דגם הראב"ד ז"ל מודה דכוונת המעשה היינו דרישה ואכתי איכא למידק דבפ"א כתב הרמב"ם ז"ל דמכלל הדרישות היינו שאם העידו שהרג את הנפש שואלין אותן במה הרגו והילכך מאחר דקרי להו דרישות ע"כ אם אמר איני יודע במה הרגו עדותן בטלה וכיון דכן היה לו להראב"ד ז"ל להשיגו בפ"א בשורש הדין ונראה דבפ"א הוה מצינא לפרושי דהא דשואלין להן במה הרגו היינו כדי לידע אם היה בכלי כדי להמית ואם יאמרו איני יודע הא ודאי דעדותן בטלה אבל בפ"ב כתב ואמר איני יורע במה הרגו הבנתי בכלי שהיה בידו הרי עדות בטלה משמע דקא מסהדי דשפיר יודעי' שהיה בו כדי להמית אבל לא הבינו עצמות הכלי דהיינו אי בסייף אי באדירן דהא ודאי תרוייהו אית בהו כדי להמית ועוד דבהדיא קאמר בפ"ב וכאילו אמר הא' ברביעי בשבת וכו' או שאמר הא' בסייף הרגו והשני אמר ברומח וכו' משמע להדיא דזה אומ' בסייף וזה אומר באדירן דתרוייהו כלי ברזל דאין לו אומד ואפ"ה קרי ליה דרישה ואילו בפ"א הוה אמינא כגון זה אומר במקל וזה אומר בסייף דמקל צריך אומד דהכי ודאי הויא ליה דרישה ואמטו להכי השיגו הראב"ד ז"ל בפ"ב ולא בפ"א ומכל מקום ס"ל ז"ל דלאו דוקא ז' חקירות דה"ה כוונת המעשה הויא להו דרישות ונדון דידן עדיפא טובא מההיא דסייף ואדירן וכדכתיבנא הילכך להראב"ד ז"ל עדותן בטלה

ואפילו לדעת הר"ז הלוי ז"ל דמשוה סייף ואדירן לע"א את מה עבד ובמה עבד ובתרוייהו אמר איני יודע עדותן קיימת מסתברא דדוקא באומ' איני יודע דעדותן קיימת אבל במכחישין זה את זה בכגון בדקות אלו עדותן בטלה תדע למאן דמפרש מילתיה דרב חסדא בבדיקות וכדכתיבנא לעיל הרי דרב חסדא מחלק בבדיקו' בהכחשה ואילו לגבי אומ' אינו יודע עדותן קיימת וכדתנן להדיא במתני' ועוד דגרסינן בפרק זה בורר אמ' רב יהודה עדות המכחשת זו את זו וכו' וקאמר עלה רבא מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אומר בארנקי שחורה וכו' אבל אחד אומר מנה שחור וכו' אין מצטרפין ופליגי עליה נהרדעי ואמרי אפי' אחד אומר מנה שחור וכו' משמע דלא פליגי אלא כגון מנה שחור וכו' שאין ההכחשה בעיקר הדבר דמנה שחור ומנה לבן שוין הן בדמיהן אבל כל שיש הכחשה במידי דתליא ביה עיקר מילתא כבנדון דידן אף בבדיקות עדותן בטנה לכ"ע

ובירושלמי בפרק היו בודקין גרסינן רב אמר הכחיש עדות בתוך עדות לא בטלה העדות ור' יוחנן אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה העדות דברי הכל הכחיש העדות לאחר עדות לא בעלה העדות. חייליה דרבי יוחנן מקרא דמר ר' בא בר חייה בשם ר' יוחנן הוחזק המונה זה אומר מן הכיס מנה וזה אומר מן הצרור מנה הכחיש עדות בתוך עדות אוף רב מודה שבטלה העדות. מה פליגין כשהיו שתי כתי עדים אחת אומרת מן הכיס מנה ואחת אומרת מהצרור מנה הכחיש עדות בתוך עדות בטלה עדות וכרב לא בעלה עדות. אחת אומרת לתוך חיקו מנה ואחת אומרת לתוך פונדתו מנה דברי הכל הכחיש עדות לאחד עדות לא בטלה עדות אחר אומר בסייף הרגו ואחד אומר במקל