רבי בצלאל אשכנזי לב

ודרישות לחוד ומיהו לענין דינא הן שוין וליכא בינייהו מידי והא דקאמר הרב ז"ל ומכלל החקירות יתר על השבע השוות בכל שאם העידו עליו שעבד ע"א שואלין להן את מה עבד וכו' דמשמע דהיינו נמי חקירות ה"ק ומכלל החקירות פי' שדינן שוה לחקירות שחם העידו עליו שעבד ע"א וכו' ואלו הן דרישו' וכדכתיבנא אלא שהן שוין בדין ושניא מהבדיקות וכדקתני במתניתין וכדבעינן למכתב בס"ד וניחא לשיטת הרמב"ם ז"ל לישנא דמתניתין דקתני היו בודקין וכו' ומסיים ואזיל העובד ע"א וכו' ושוב תני כל המרבה בבדיקות וכו' ועלה קתני מה בין חקירות לבדיקות וכו' ואם איתא דהא דקתני העובד ע"ח חת מי עובד וכו' היינו מן הבדיקות היה לו לפרש להדיא אלו הן הבדיקות העובד ע"א וכו' כיון דחלוקין בדין לכך פריש הרב ז"ל דהיינו מן הדרישות ות וחקירות ודרישות שוין הן בדין אלא שחלוקין בענין ועוד אטו קתני מעיקרא מכירין אתם אותו התריתם בו דהיינו עיקר העדות ופתיך בהדיה העובד ע"א וכו' דהיינו בדיקות דגריעי מחקירות אתמהה גם שיטת הר"ד ז"ל דחיקא טובא דנימא דמכירין אתם אותו וכו' יהיה מן הבדיקות ומה שנדחק בזה לא נהירא הילכך שיטת הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה היא נכונה ואיפשר לפרש לשון רש"י ז"ל קרוב לזה דקשיא ליה לרש"י ז"ל אמאי לא מני במתניתין אלא ז' חקירות והא טובא הוו וכדקתני מכירין אתם אותו כו' כל המרבה בבדיקות וכו'

ותירץ דלא קא מני אלא ז' חקירות של הזמה אבל מכירין אתם אותו איברא דחקירה היא ומיהו אינה חקירה של הזמה ומאי דקאמ' כל המרבה בבדיקות וכו' אינה מכלל חקירה כלל ולא נצטוו בה אלא להכחיש שמא לא יאמר וכו' והכין דייק לישניה לקמן בפרק היו בודקין גבי הא דדריש הנה אמת נכון הא חד הרי שבע לשבע חקירות וכו' ופריך גמרא ושמונה חקירות מי איכא ופרש"י ז"ל מי מצית משכחת שמונה חקירות בדברים המביאין לידי הזמה ע"כ משמע דאיכא חקירות לבד מהני אלא דחקירות המביאין לידי הזמה אינן אלא שבע. וראיתי מי שהקשה על הרמב"ם ז"ל דגרסינן בפרק היו בודקין רב כהנא ורב ספרא תנו סנהדרין בי רבה פגע בהו רמי בר חמא אמר להו מאי אמריתו בה בסנהדרין דבי רבה וכו' ומאי קשיא לך מהא דקתני מה בין חקירות לבדיקות חקירות אמר אחד איני יודע עדותן בטלה בדיקו' אמר אחד איני יודע וכו' מכדי אידי ואידי דאורייתא היא מ"ש חקירות ומ"ש בדיקות ומשני הכי השתא בחקירות אמר אחד איני יודע עדות בטלה דהויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה בדיקות אמר אחד מהם איני יודע עדות קיימת עדות שאתה יכול להזימה הוא וקא מהדר להו רמי בר חמא אי הכי אמריתו בה טובא וכו' משמע דלא אמרי' דכי אמר איני יודע עדותן בטנה אלא דוקא בעדות שאי אתה יכול להזימה ולאו קושיא היא דלא הוקשה להם בגמרא על הדרישה דהיינו כוונת המעשה דבכי הא פשיטא דאם אמר איני יודע עדותן בטלה שהרי לא כיון בגוף המעשה אלא על בחקירות קא בעי דמאי כולי האי דבעינן לעכובא כל ז' חקירות ואפילו אם יאמר אמש הרגו אומרין לו באי זה שבוע וכו' לדעת הרמב"ם ז"ל וכמו שכתב הר"ן ז"ל וכדכתיבנא דהא אין זה בגוף המעשה אלא בדבר חיצוני כגון כעין הבדיקות ואי משום דהויא להו מדאורייתא בדיקות נמי הוו דאורייתא ומשני משום דהויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה ופרש"י ז"ל במשנה באי זה יום של שבת אף על פי שאמרו בכך וכך בחדש אף על פי כן שואלין להם באי זה יום בשבת היה לפי שכל השבע הללו באות להביאן לידי הזמה ושמא יש עדים להזימן ואין מעלין על לבן חשבון של חדש אם היו אלו עמהן אותו היום במקום אחר וכששואלין אותו באי זה יום והם אומרים ביום פלוני נזכרים עדי הזמה להזימה. ע"כ. והיינו נמי דמשני הכא בחקירות אמר אחד איני יודע עדותן בטלה דהויא ליה עדות שאי אתה יכול להזימה וכו' פי' בכולהו ז' חקירות איפשר דהזמה תלויה בה אבל בבדיקות לא שייך עמנו הייתם כלל והכין דייק נמי לשון רש"י ז"ל בגמרא

ואם תשאל זה אומר בדיוטא העליונה וזה אומר בדיוטא התחתונה דעדותן מצטרפת וה"ה אם אמר איני יודע דעדותן קיימת אמאי והא משבע חקירות היא כדקתני ובאי זה מקום ולא גרע מאומר אמש הרגו דאומרין לו באי זה שבוע ואם אמר איני יודע דעדותן בטלה וה"ה במכחישין בהכי

תשובתך כבר תרצה הרמ"ה ז"ל דכי קתני צריך לאסהודי באי זה מקום היה מעשה אמקום דקיימי ביה סהדי קאמר כי היכי דתיקום עלייהו הזמה דאי מסהדי בבבל הרג פלוני את הנפש ואתו סהדי ומסהדי שבאותו היום עמנו הייתם בארץ ישראל ואלו הוו מכחשי אהדדי בגופו של מקום שהיו עומדין בו כגון זה אומר בבבל וזה אומר בארץ ישראל דאשתכח דלא הוה איפשר למחזנהו מחד דוכתא הכי נמי דמבטלא סהדותייהו דהא אתכחוש בדבר שהזמה תלויה בו אבל הכא מיירי שהשתי דיוטות הם קרובות זה לזה והעדים היו עומדים ברשות הרבים במקום אחד שאיפשר לראות שתי הדיוטות ממנו כיון דהאי מסהיד בדיוטה העליונה והאי מסהיד בדיוטה התחתונה ואפשר למחזנהו תרוייהו מחד דוכתא תרוייהו לענין הזמה כחד מקים רמו ולא מבטלא סהדותייהו. ע"כ. והכין משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ג מה' עדות זה חומר בדיוטה העליונה היו כשהלוהו והשני אומר בדיוטה התחתונה היו וכו'. ע"כ: מדקאמר היו משמע דקאי על המלוה והלוה ולעיל מיהא דאיירי בהכחשה בחקירות קאמר או שאמר האחד בירושלים והשני אומר לא כי אלא בלוד היינו עדותן בטלה

והכי נמי משמע מלשון רש"י ז"ל שכתב בפרק זה בורר וז"ל בדיוטה העליונה הלוהו מנה דיוטה עליה הבולטת לרשות הרבים על פני רוחב הבית ובני ר"ה עוברים תחתיה ע"כ משמע מלשונו ז"ל שהעדים היו בר"ה ומעידים על הלוה והמלוה ושהלוהו בדיוטה. אבל הריב"ש ז"ל כתב בתשובה סימן קצ"ד דההיא דזה אומר בדיוטה וכו' אף על גב דחי זה מקום חקירות היא אפ"ה לא חשבינן ליה עדות מוכחשת בחקירות דכיון דכולהו שוו דבדיוטה היה בין תחתונה לעליונה טעו אינשי ע"כ וכן כתב הר"ן ז"ל בחידושיו וז"ל בחקירות אף על פי שיהיו העדים שוין בראש הממון פוסלין עדותן שאחר שהזמת העדו' תלויה בחקירות אי איפשר לומר שלא יהו העדים מדקדקים בה ואף על גב דאמרינן בסמוך אחד אומר בדיוטה העליונה וכו' עדותן כשרה ואף על פי שהן מכחישין עצמן בחקירות התם היינו טעמא שעל ידי שהן מקומות קרובי' הוא צד קולא בדיני ממונו' שאין העדים מדקדקין כל כך בדיני ממונות ע"כ

והילכך לשיטה זו מיירי דסהדי נמי הוו בהדי מלוה ולוה וזה אומר בדיוטה היו כולם המלוה והלוה והעדים וזה אומר בדיוטה התחתונה ואפ"ה הקלו בדיני ממונות שאין העדים מדקדקין כל כך בדיני ממונות והכין מתפרש נמי לשון הריב"ש ז"ל דבדוקא בדיני ממונות הוא דאמרינן דבין תחתונה לעליונה טעו אינשי דבדיני נפשות ליכא למימר הכי דלא גרע מאומרין אמש הלוהו דמדקדקין עליהם לומר באי זה שבוע וכו'

ומכל מקום לדעת הרמב"ם ז"ל כוונת המעשה הוא מן הדרישות והיינו נדון דידן ויש בזה הודאת בעל הריב דהראב"ד ז"ל לא השיגו אכל מה שכתב בפ"א מהלכות עדות אלא על מה שכתב בפ"ב וכדבעינן למכתב בס"ד

וכן כתב סמ"ג וז"ל יתר על השבעה היו חוקרין אותן מכירין אתם אותו התריתם בו ואם העידו עליו שעבד ע"א שואלין אותם מה עבד ובמה עבד וכן אם העידו עליו שהרג את הנפש שואלין אותם במה הרגו הדברים האלה נקראין חקירות. ע"כ

ובקצת ספרים נפל טעות בלשון סמ"ג וכתב נקראים בדיקות והשיגו עליו אמאי לא הביא לשון הרמב"ם ז"ל דפליג ולא ידעתי אמאי לא השיגו עליו דלשונו עצמו מגומגם ופליג מדידיה אדידיה והנוסחא הנכונה היא כדכתיבנא וכן כתב הרב הגדול מהר"ר אייזק שטיין בביאורו לסמ"ג

וכן כתב הרב המאירי ז"ל בריש פרק היו בודקין דעיקר המעשה היאך נעשה אף על פי שאין הזמה תלויה בהם הרי הן מכלל החקירו' והן נקראי' דרישות שכל שיאמר בהם אחד איני יודע עדותו בטלה ועוד האריך בזה

נמצא דלדעת הרמב"ם ז"ל וסמ"ג והרב המאירי ז"ל כונת המעשה הוא מן החקירות והדרישו' ובשיטה זו אזיל ברמב"ם ז"ל שכתב גם בפ"ב וכן כשדרשו במה הרגו אמר הרגו בסייף וכן העד השני וכו' או שכיוון את השעה ואמר איני יודע במה הרגו ולא הבנתי בכלי שהיה בידו הרי עדותן בטלה. ע"כ. משמע דקא משוה בסייף הרגו ואדירן הרגו לע"א דתנן דבעינן שיאמר אי זו עבד ובמה עבד ואם אמר איני יודע עדותן בטלה ועל זה השיבו הראב"ד ז"ל וז"ל טעה בזה כי הבדיקות אם אמר איני יודע אין עדותן בטלה. ע"כ

גם הר"ן ז"ל כתב דלא מחוור דבגמרא מוכח דבסייף הרגו ואדירן הרגו הוי בדיקות ובבדיקות אם אמר איני יודע עדותן קיימת כדאיתא בהדיא בפרק זה בורר דבסייף ואדירן מיקרי בדיקות ע"כ ואיברא דמההיא דזה בורר לא קשיא על הרב ז"ל וכדבעינן למיכתב בס"ד ומיהו מפ' היו בודקין קשיא טובא על הרב ז"ל דגרסינן התם אמר רב חסדא אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר באדירן הרגו אין זה נכון אחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כליו לבנים הרי זה נכון ופריך גמרא אהא דקאמר אחד אומר כליו שחורים וכו' הרי זה נכון מדתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנה פי' וקתני עלה מה בין חקירות וכו' אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה ומשני אמר רמי בר חמא כגון שעקץ תאנה בשבת דעלה קא מקטיל פי' והיינו סייף ואדירן ופריך תו עלה והתניא אמרו לו תחת תאנה הרגו פי' אלמא דבשפיכו' דמים מיירי ולא בענין שבת ומשני אלא אמר רמי בר חמא כגון ששפדו ביחור של תאנה פי' והיינו סייף וארירן ופריך מיהא דתניא אמר להן תאנה זו עוקציה דקין עוקציה גסין תאנים שחורות תאני' לבנות ואהדר אמר רב יוסף מבן זכאי לותיב איניש וכו' ע"כ וקשיא טובא אי סייף ואדירן היינו חקירות מאי משני כגון שעקץ תאנה בשבת וכו' וכגון ששפדו ביחור של תאנים והא במתני' קתני לה להאי דבן זכאי בבדיקות דתנן כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים מה בין חקירות וכו' ועוד קשיא אי מאי דקאמר רב חסדא בסייף ואדירן אין זה נכון משום דהויא ליה חקירות והא דקאמר בסיפא אחד אומר כליו שחורי' וכו' היינו בדיקות ומ"ה קאמר הרי זה נכון משום דהויא ליה בדיקות דהכי אית לן למימר בע"כ דסיפא היינו בדיקות דבפרק זה בורר עלה הא דאמר רב יהודה עדות המכחשת זו בבדיקות כשרה בדינו ממונות קאמר רבא מסתברא מילתיה דרב יהודה באחר אומר בארנקי שחורה וכו' אבל אחד אומר מנה שחור וכו' אין מצטרפין ופריך גמרא וארנקי שחורה בדיני נפשות לא והאמר רב חסדא אחד אומר בסייף וכו' אחד אומר