רבי בצלאל אשכנזי לא

בני העיר נאמנין דשניא היא דכל לחובת בני העיר הרי הם עדים חלוקין לעצמן לבד הבעלי דינין ואינן נוגעין בעדותן כלל אבל לעדות המקדש אפילו לומר שלא נתקדשה ע"כ נוגע לעצמו דמעיד דלא נתקדשה לו

וכתב הריטב"א ז"ל בתשובה דכל מה שאדם מעיד לעצמו בין לזכות בין לחובה אין עליו שום עדות אלא כבעל דבר עצמו שטוען ומזכה או מחייב לעצמו דעדים חלוקין הן לעצמן לבד מבעלי הדין כדכתיב ועמדו שני האנשים אשר לכם הריב ואמרינן שני האנשים אלו העדים אשר להם הריב אלו בעלי דינין ודמיא למאי דאמרינן פ"ק דמכות גבי הא דתניא שאם נמצא אחד מהם קרוב או פסול כולן פסולין ופרכינן אלא מעתה רובע יציל נרבע יציל ופרקינן במקיימי דבר הכתוב מדבר כלומר רובע ונרבע אינם בעלי דבר ואינם בכלל עדים. ע"כ: הילכך כל שמעיד דלא נתקדשה לו היינו עדות לעצמו ולא מקרי עדות והא דאמרו פלוני רבעו לרצונו הוא ואחר מצטרפין להורגו אינו ענין לזה כלל דכי קא מסהיד פלוני רבעו לרצונו הא קא מסהיד שתי עדויות חלוקין שאין צריכין זה לזה על שני עניינים חלוקין שיוצא מהם שני מעשים חד דפלוני רבע דהיינו חד עדות ואידך דמסהיד אנפשיה דנרבע לרצונו ואנן מהימנינן ליה אמאי דקא מסהיד אחבריה ולא מהימנינן ליה אמאי דמסהיד אנפשיה וכמאן דליתיה דמי ומהאי טעמא אמרי' דלא שייך בזה למימר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דעדו' דלנפשיה לא מיקרי עדות כלל וכי מדלית מהכא סהדותא דנפשיה הרי נשאר סהדות' דחבריה כשאר כל העדויות ומיהו כי מסהיד דלא נתקדשה ע"כ קא מסהיד דגם לעצמו לא נתקדשה ולגבי עצמו לא מיקרי עדות כלל כדי לבטל עדות המעידים דנתקדשה לו

וכל שכן דבמה שאומר נמי דלא נתקדשה הויא ליה נוגע בעדות דלא מתסר בקרובותיה תדע דגרסינן בפרק האשה שנתאלמנה תנו רבנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרי' לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ופריך גמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא ודחיק אביי ותרגמה בעד חרד וכו' ורב אשי דחיק לומר תרי ותרי ואיפוך שנים חומרים ראינום שנתקדשה וכו' ואם איתא דהמקדש שאמר לא נתקדשה מצטרף בהדיה אחר נוקמה לברייתא בהכין שנים אומרים נתקדשה לפלוני ואותו פלוני ואחר אומרים לא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה דהיינו הבעל ואחד אומר נתגרשה זה רמה ימים ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא דהבעל נוגע בעדות הויא דכדי לאיפטורי ממזונו' בימים שעברו הוא שמעיד כן והוה לים חד בהדי תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים ומ"ה אם נשאת תצא והאי אוקמתא רויחא טפי מאינך אוקמתי דגמרא ואמאי לא מוקמינן לה לברייתא בהכין אלא ודאי משמע דאין המקדש מעיד לעצמו כלל ואפי'לומר דלא נתקדש' וכל שכן דנוגע בעדות הויא וכדכתיבנא

הילכך דל מהכא הכחשת העדים האחרונים מזולתם דאפילו להביאה לבית הספק לא מה מהניא דחד לגביה חרי לאו כלום הוא וכדכתיבנא

ומיהו מטעם דכל חד מוכחש מחבריה יש לבטל הקידושין דהא תרווייהו היו שם מתחלה ועד סוף דתרוייהו קא מסהדי על אכילת התפוח ואפרי' קא מסהיד דמתחילה בערמה שם הטבעת באצבעה שאמר לה ראי הטבעת של זהב שעשיתי לבתי וכו' ותחבו בחזקה ובזה לא היתה יכולה להשליכה מידה במהרה ולא העיד שנתרצתה בפי' בקדושין אלא שהלכה לה מיד. ויצחק העיד בקבלת עדות הראשון שנתן ר' אלעזר למואנסה טבעת אחת של זהב לקדושין וקבלתו ממנו ורצתה בו והלכה לה ושוב בירר בקבלת עדות האחרון שאמר לה בעת הקדושין הרי את מקודשת לי ומכל מקום אמאי דהעיד בראשונה קא סמיך אלא דהוסיף ובירר שאמר לה הרי את מקודשת לי משמע להדיא לפי דבריו דמתחלה לא הערים עליה כלל אלא דברעות נפשה קבלתו ממנו ולא תחבו בחזקה באצבעה אלא היא קבלתו ממנו ורצתה להדיא בקדושיו מדהאריך וקאמר בעדותו הראשון ורצתה בו והלכה לה

מעתה יש לדון ולומר דמאחר דכל חד מוכחש מחבריה בכי האי גונא דעדותן בטנה דתנן במס' סנהדרין היו בודקין אותן בשבע חקירות באי זו שבוע באיזה חרש בכמה בחדש באי זה יום באי זו שעה ובאי זה מקום רבי יוסי אומר באי זה יום וכו' מכירים אתם אותו התריתם בו קבל עליו התראה העובד ע"א את מה עבד ובמה עבד כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח מעשה שבדק בן זכאי בעוקצי תאנים מה בין הקירות לבדיקות וכו' ע"כ

וכתב הר"ן ז"ל בחידושיו וז"ל דעת הרז"ה לוי ז"ל דמכירין אתם אותו התריתם בו הוי עיקר העדות ואם אמר אחד מהם איני יודע עדותן בטלה אבל עובד ע"א את מה עבד ובמה עבד הוי בדיקות ואם אמר אחד מהם איני זוכר את מה עבד ובמה עבד אבל יודע אני בודאי שעבד ע"א עדותן קיימת כדתנן במתניתין דאיני יודע בבדיקות עדותן קיימת אבל הר"ד ז"ל הקשה עליו דאי מכירים אתם אותו והתרית' בו ואמרו אין אנו יודעין עדותן בטל אם כן נפישי בהו חקירות ואנן שבע תנן ולי אינה קושיא דשבע חקירות דמנינן מלבד גופה של עדות מנינן והני הוו מגופה של עדות דאלו לא ידעו אם ישראל אם עובדי כוכבים ומזלות ולא ידעו אם התרו בו פשיטא דלאו כלום הוא: והר"ד ז"ל סובר שהשבע החקירות המנויות במשנתינו אין עדותן מתקיימת זולתם שאם לא שאלו אותם הדיינים אין עדותן כלום אבל מכירים אתם אותו וכו' ועובד ע"א וכו' אם לא שאלו אותן עדותן עדות שהעדים כך הם מעידים מעידים אנו באיש פלוני שחייב מיתה על שהרג את הנפש ויש בכלל דבריהם שהם ידעו שישראל הרג ושהתרו בו ושקבל עליו התראה אלא שיש להם לדיינין לבדקן ולשאול להם על כל דבר ודבר שאין לסמוך עליהם מן הסתם וכדומה לזה אמרינן בדיני ממונות היאך אתם יודעים שזה חייב לזה וכמו פירשנו שם אבל ודאי אם אמרו אין אנו יודעים אין עדותן כלום אלא שאי איפשר להם לומר כך שהרי אמרו שהוא חייב מיתה ומאי דמסיימינן במתניתין אם אמר אחד מהם איני יודע עדותן קיימת לא קאי אמכירין אתם אותו והתריתם בו שאי איפשר כמו שאמרנו ולא קאי נמי בעובד ע"א את מה עבד ובמה עבד שאף שם אי אפשר להם שיאמרו אין אנו יודעין שכיון שהעידו בו שעבד ע"א האיך יתכן שלא ידעו את מה עבד אבל מכל מקום בכלל הבדיקות הוא לענין שאם לא שאלו אותן שעדותן קיימת שמספיק בוא להם מה שאמרו שהוא חייב מיתה על שעבר עבירה פלונית זה דעת הר"ד ז"ל. עכ"ל הר"ן ז"ל. ורש"י ז"ל פירש מכירין ארם אותו ההרוג שמא עובדי כוכבים ומזלות היה וזו אינה מן החקירות של הזמה אלא כל שאר בדיקות אינו אלא להכחיש שמא לא יאמר כדברי חבירו ותבטל עדותם והוא והם פטורי' אבל מז החקירות של הזמה אי אתה מוצא יותר משבעה כדקאמר בגמרא ע"כ משמע לכאורה דס"ל לרב ז"ל דליכא אלא שבע חקירות לבד ומאי דקתני במתניתין מכירין אתם אותו וכו' אינו אלא בדיקות שאם הוכחשו בהם בדיני נפשות עדותן בטלה וכדמסיים ואזיל אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה

והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב וז"ל ואמרו מכירין אתם אותו התריתם בו אין זה מכלל החקירות והדרישות אלא הוא דבר שאין שם עדות שיצטרך דרישות וחקירות אלא עד שנדע שהתרו בו וחיוב אלו השבע חקירות ממה שנאמר באותם אנשים שחייבים מיתה ודרשת וכו' אלא השבעה חזוקים לעמוד על אמיתת הדבר ולעשות תכלית הדרישה והחקירה: ע"כ: משמע דס"ל ז"ל דאיברא דליכא אלא שבע חקירות ומיהו אינך דקתני במתניתין מכירין אתם אותו עדיפי מינייהו דהוי שבע חקירות אינו אלא לעמוד על אמיתת הדבר ולעשות תכלית הדרישה והחקירה אבל אינך דתלו בגוף המעשה עדיפי דבזולתם ליכא שום עדות

ובפרק אחד דיני ממונות כתב הרב ז"ל בפי' המשנה וז"ל וההפרש בין חקירה ודרישה והבדיקה שהחקירה והדרישה הם הדברים המורים אל הענין בדין כגון שנאמר להם כמה הלוה לו ומתי בלוה לו ועל אי זה דרך הלוהו ובאי זה מקום הלוהו כלומר באי זה עיר ובדיקה הוא בדיקה בדברים שאינם מורים בענין כגון שנאמר אי זה בגד היה לובש המלוה או הלום בשעה שלקח המעות או עומד היה אחד מהם או יושב והמעות אם היו בבגד משי או בבגד צמר וכיוצא בדברים אלו שאין בהם שוב תועלת בענין הדין ע"כ

ולכאורה משמע דפליג מדידיה אדידיה דבמשנה זו פירש דכמה הלוה לו ועל אי זה דרך הלוהו הוו מכלל הדרישות והחקירות ובאידך משנה פירש דהא דתנן מכירין אתם אותו אינו מכלל החקירות משמע דס"ל דליכא אלא ז' חקירות ובמאי דכתיבנא ניחא דכיון דעדיפי מז' חקירות להכי כי מחלק באידך מתניתין בין הדרישות והחקירות לבדיקו' קא מני להני מכלל הדרישות והחקירו' דהא חד דינא אין להו ולא דמו לבדיקות ועוד אפשר לומר דלא קאמר הרב ז"ל במשנה פרק היו בודקיו דאין זה מכלל החקירות אלא מכירין אתם אותו התריתם בו אבל מאי דקתני תוב העובד ע"א את מה עבד וכו' הוא מכלל החקירות וכן כתב בחיבורו בפ"א מה' עדות וז"ל ומכלל החקירות יתר על השבע השוות בכל שאם העידו עליו שעבד ע"א שואלין להן את מה עבד וכו' העידו שחלל את השבת שואלין אותן איזו מלאכה עשה והיאך עשה וכו' העידו שהרג את הנפש שואלין אותן במה הרגו וכן כל כיוצא בזה הרי הוא מכלל החקירות והדרישות הן הדברים שהן עיקר העדות ובהם יתחייב או יפטר והן כוונת המעשה שעשה וכיוון הזמן וכיוון המקום שבהם יזומו העדים וכו' ועוד מרבים לבדוק וכו' כיצד הן הבדיקות הרי שהעיד עליו שהרג ונחקרו בשבע הקירות שמנינו שהן בכוונת הזמן וכוונת המקום ונדרשו בכוונת המעשה וכוונו הכלי שהרגו בו בודקין אותו ואומרי' להן מה היה לובש הנהרג או ההורג בגדים לבנים וכו' ע"כ: גם בפ"ב מהלכות עדות כתב וז"ל מה בין חקירות וכו' כיצד העידו שהרג זה את זה ואמר העד האחד כשנחקר בשבוע וכו' וכן כשדרשו במה הרגו אמר וכו' הרי עדותן בטלה וכו': ע"כ. משמע דס"ל דהחקירות הן כוונת הזמן וכוונת המקום והיינו הא דתנן היו בודקין אותן בשבע חקירות באי זה שבוע וכו' והדרישות הן כוונת המעשה והיינו הא דתנן העובד ע"א את מה עבד ובמה עבד והא דקא מני במתניתין החקירות ולא קא מני הדרישות מפני שהחקירות שוות בכל והדרישות ישתנו כפי המעשה דדרישות ע"א לחוד ודרישות שבת לחוד ודרישות יום הכפורים לחוד והיינו דתנן היו בודקין אותן בשבע חקירות וכו' ושוב העובד ע"א וכו' דהיינו דרישות ולא קא מני בהו ושוב תני בדיקות דקתני כל המרבה בבדיקות וכו' דהיינו בדיקות והא דקתני מכירין אתם אותו התריתם בו וכו' אינו לא מהחקירות ולא מהדרישות אלא היינו עיקר העדות שאין שם עדות שיצטרך דרישות וחקירות עד שנדע אם היה ישראל או עובדי כוכבים ומזלות ואם התרו בו וכמו שכתב בפי' המשנה זו היא כוונת הרב ז"ל והכין דייק לישניה בכמה דוכתי דחקירות לחוד